תרומות
קרסניסטב KRASNYSTAW
ישוב עירוני בפולין
מחוז: לובלין
נפה: קרסניסטב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
תולדות הקהילה:
ק', מן היישובים העירוניים העתיקים בפולין, שימשה במאה ה-12 מקום מושבם של מושל האזור מטעם המלך (הקשטלן) ושל הבישוף הקתולי. בשנת 1394 הוענקו לה מעמד של עיר וזכויות כלכליות נרחבות, לרבות הזכות לקיים שוק שבועי ושלושה ירידים שנתיים. את גידולה המהיר של ק' ניתן לזקוף לזכות קשרי הסחר עם דנציג (גדנסק), שהתנהל על הנהר וייפש העובר דרך העיר ונשפך אל הוויסלה. ק' שימשה תחנת ביניים לדוברות עמוסות תבואה, עצים ושאר סחורות ששטו על הנהר. בשנת 1569 כבר היו במקום 339 בתים, רובם בתי עץ.
ואולם תקופת השגשוג נקטעה עם פלישת השוודים לפולין במחצית השנייה של המאה ה-17. השוודים המיטו על העיר חורבן ומאז היא איבדה את חשיבותה הכלכלית. בתחילת המאה ה-18, עם פלישת השוודים השנייה, נותרו בעיר רק 40 בתים. עד לאחר חלוקתה השלישית של פולין, בשנת 1795, לא התאוששה ק' מנזקי המלחמות. בשנה ההיא עברה לריבונותה של פרוסיה, וב-1815 נכללה במלכות פולין הקונגרסאית. במאה ה-19 גדלה אוכלוסייתה של ק' במהירות והיא היתה לאחת הערים הגדולות באזור. גם מבחינה כלכלית היתה זו תקופה של שגשוג לעיר; המסחר התפתח והוקמו בה כמה מפעלי תעשייה. בשנים 1915-1918 היתה ק' נתונה תחת כיבוש אוסטרי.
בתעודה הקדומה ביותר על יהודים בק', מסוף המאה ה-15, נזכר בשמו סוחר יהודי. נראה שסוחרים יהודים נהגו לפקוד את ק' לעתים מזומנות ואף שהו בה כמה ימים. אז טרם הותר להם לשבת בה ישיבת קבע, שכן בשנת 1554 העניק המלך לק' פריווילגיה "דה נון טולרנדיס יודאיס" (איסור על ישיבת יהודים בה), שחודשה פעמים אחדות, לאחרונה בשנת 1765. נראה שלמרות האיסור הצליחו משפחות יהודיות אחדות להתיישב בעיר, אבל כעבור זמן מה נאלצו לעזבה בלחץ העירונים, ובתחילת המאה ה-17 לא נותרו בעיר יהודים. רק בימי השוק ובזמן הירידים המשיכו סוחרים יהודים לפקוד את ק', שכן האיסור לא חל על ביקוריהם בעיר לרגל עסקיהם. ממשלת אוסטריה, שמשלה בק' בסוף המאה ה-18, ביטלה את הפריווילגיות הישנות שהוענקו לערים שונות בימי ממלכת פולין, ובכלל זה את האיסור על ישיבת יהודים בק', ועד מהרה נוצר במקום יישוב יהודי. ואולם בתקופת מלכות פולין הקונגרסאית תחת חסות רוסיה הצארית חודש האיסור על ישיבתם בה, בהיותה עיירת גבול, ורק משפחות יחידות הצליחו אז להשתקע בה. עד לביטולן של ההגבלות על מגורי היהודים במלכות פולין, בשנת 1862, היו כמה ניסיונות להקים בק' רובע נפרד ליהודים, אבל התכנית הזאת לא יצאה אל הפועל, לאחר שיהודי המקום הביעו את התנגדותם לכך בפני השלטונות המרכזיים בוורשה. בתקופה זו נאסר על היהודים לרכוש נכסי דלא-ניידי.
במחצית הראשונה של המאה ה-19 היו בקרב יהודי ק' בעלי מלאכה מומחים בענפי ההלבשה והמתכת (פחחים), וגם יזמים שייסדו מפעלים לעיבוד עורות ובתי-חרושת לטקסטיל, לנרות ולסבון. חלקם של היהודים בתיעוש העיר היה רב, וגם המסחר שניהלו עם הכפרים הסמוכים התפתח יפה. ואולם בתחילת המאה ה-20 נתרבו המקרים של תקיפת רוכלים יהודים בעת שסבבו עם סחורתם בכפרי הסביבה, וגם התחרות מצד הקואופרטיבים של הסוחרים הזעירים הפולנים פגעה קשות בפרנסת היהודים. כבר בסוף המאה ה-18 ייסדו יהודי ק' מוסדות ציבור ודת ראשונים. בתחילה התפללו בבית שכור בכיכר שוק, וב-1799 בנו בית-כנסת. ב-1870 לערך נחנך בית-כנסת חדש ונפתח בית-עלמין. בשנות ה-60 עלה על כס הרבנות בק' ר' יוסף מלוברטוב.
בימי מלחמת העולם הראשונה התירו שלטונות הכיבוש האוסטריים פעילות פוליטית גלויה, שלא כבעבר. יהודי ק' יזמו מפעלי תרבות וייסדו סניפים של מפלגות יהודיות. בשנים אלה נפתחה ספרייה ציבורית יהודית, עם אולם קריאה שנערכו בו גם הרצאות ומופעי תרבות, וב-1917 התארגן במקום חוג לדרמה, שהתפצל אחר-כך לשני חוגים, האחד של ה"בונד" והשני של הציונים. בתקופה זו ריכזה הקהילה היהודית את מאמציה בסיוע לנזקקים, שכן רבים מבני הקהילה ידעו מחסור ואף רעב. הקהילה גייסה כסף ממקורות חוץ ובעיקר מן הג'וינט, ופתחה מטבח ציבורי לנזקקים.
בשלהי מלחמת העולם הראשונה נכנסו לעיירה חיילים אנטישמים מיחידותיו של הגנרל האלר, ובאמתלה של חיפוש נשק פרצו לבתי יהודים (ולבית-המדרש), בזזו סחורות ורכוש אחר והיכו יהודים.
בכפר בורוביצה ליד ק' נולד ב-1895 שמואל זיגלבוים, מראשי ה"בונד" ונציגו בממשלת פולין הגולה בלונדון.התאבדותו ב-1943 זיעזעה את דעת הקהל בעולם.
בין שתי מלחמות העולם
בשנות ה-20 וה-30 הוסיפו רוב יהודי ק' להתפרנס ממסחר זעיר וממלאכה. על-פי נתוני מפקד הג'וינט מ-1921 (שכנראה אינם מלאים), היו יהודי ק' בעליהם של 191 בתי-מלאכה, רובם בענף ההלבשה (חייטות, סנדלרות, כובענות ופרוונות), ומיעוטם בענפי הבניין, המזון והניקיון. כולם יחד סיפקו פרנסה ל-373 עובדים יהודים (183 מהם היו בעלי המפעלים ו-45 - בני משפחה). במרבית בתי-המלאכה היתה העבודה עונתית, ובעליהם, כמו גם העובדים השכירים, נותרו מדי שנה בשנה במשך חודשים ארוכים ללא תעסוקה וללא הכנסה. עם הזמן הורע מצבם הכלכלי של יהורי ק', הן עקב המשבר הכלכלי שפקד אז את פולין והן כתוצאה מאפליה לרעה מכוונת מצד הרשויות. מלבד הסיוע מן הג'וינט, בעיקר בשנים הראשונות שאחרי המלחמה, נעזרו רבים גם בבני משפחה וידידים שהיגרו לחוץ-לארץ. הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים התארגנו באיגודים מקצועיים משלהם, שסייעו לחבריהם בהלוואות נוחות. בשנת 1920 הוקם "בנק מלווה" יהודי, שמנה בשנת 1934 כ-400 חברים. בשנת 1927 הוקם "בנק הסוחרים" וב-1933 - "בנק לאשראי". גם "קופת גמילות חסדים" הוותיקה חידשה את פעילותה וסייעה לבני הקהילה בהלוואות קטנות. בשנת 1935 נוסדה "קופת גמילות חסדים" שנייה, למענם של סוחרים זעירים ובעלי מלאכה, אבל תוך שנה אחת בלבד כילתה הקופה את כל הונה העצמי ונסגרה.
חרף המצוקה הכלכלית הגוברת הצטיינה התקופה שבין שתי מלחמות העולם בפעילות פוליטית ערה. המפלגה הציונית המובילה בק' היתה "פועלי ציון", ועם כינון "הליגה למען ארץ-ישראל העובדת" היו "פועלי ציון" לכוח המרכזי בה. המפלגה זכתה בדרך כלל ברוב מכריע בבחירות לקונגרסים הציוניים. שניות לה על-פי כוחן והשפעתן בעיר היו סיעות "המזרחי" ו"הציונים הכלליים". בשנת 1926 נוסד סניף של הרוויזיוניסטים, וב-1929 הוקם קן תנועת הנוער בית"ר. בשנת 1928 נוסדו בק' סניף "החלוץ", שהקים באותה שנה קיבוץ הכשרה, וקן "השומר הצעיר", שעד מהרה מילא תפקיד מרכזי בפעילות הציונית בעיר. ואולם כעבור שנה בלבד לאחר הקמתו חל פילוג בשורותיו; הפורשים הקימו את "השומר הלאומי", שרכש לעצמו גם הוא מעמד והשפעה בק'. בשנת 1929 נוסד סניף של "צעירי המזרחי", שקיים אף הוא הכשרה לחבריו לקראת עלייתם לארץ-ישראל.
בשנת 1923 נוסד בק' סניף "אגודת ישראל", וכעבור שנים אחדות הוקמו לידו גם ארגוני נוער ונשים אורתודוקסיים. ב-1925 ייסדה "אגודת ישראל" בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב", שלמדו בו כ-150 תלמידות. ל"בונד" היו בתקופה זו בק' רק כמה עשרות חברים. בשלהי שנות ה-20 החלו לפעול בעיירה גם קבוצות של ה"פולקיסטים", אבל השפעתן הלכה ופחתה עם השנים. יהודים היו גם במפלגה הקומוניסטית, שהיתה בלתי חוקית, ומפעם לפעם נעצרו קומוניסטים יהודים בידי המשטרה.
בשנת 1925 נוסדה אגודת "תרבות", שעסקה בפעילות תרבותית והחזיקה ספרייה. לרוב המפלגות וארגוני הנוער היו מועדונים משלהם וספריות קטנות והם קיימו חוגי דרמה וספורט. רוב הילדים היהודים למדו בתקופה זו בחדר ובתלמוד-תורה .של הקהילה, נוסף ללימודיהם בבית-הספר הכללי. למפלגות הציוניות נודעה השפעה מכרעת בקרב הציבור היהודי בק' ובבחירות לוועד הקהילה היה להן רוב.
יהודי ק' היו פעילים גם בעירייה וזכו בדרך כלל בשליש המושבים במועצת העיר. גם בק', כברוב היישובים בפולין, היו היהודים בתקופה זו נתונים להתקפות מצד חוגים אנטישמיים. בשנות ה-30 הוגברו ההסתה והחרם הכלכלי האנטי-יהודי, ולא פעם אף נופצו שמשות בבתי יהודים ובבית-הכנסת.
בימי מלחמת העולם השנייה
ב-14 בספטמבר 1939 נכבשה ק' בידי הגרמנים, לאחר קרב שנמשך 3 שעות. הצבא הפולני, שהיה ערוך ממזרח לנהר בוג, הפגיז את הכוח הגרמני שנכנס לעיר ובהפגזה נהרסו בתים רבים. רוב התושבים נמלטו מן העיר, אך מיהרו לשוב אליה מיד לאחר שהגרמנים ביססו בה את שלטונם.
מיד עם כיבוש העיר, ב-14 בספטמבר, תלו הגרמנים 7 גברים יהודים שהסתתרו במרתף אחר הבתים. בימים הראשונים לבואם הם גם בזזו רכוש מבתי היהודים ומבתי-העסק שלהם. ב-18 בספטמבר 1939 התחדשו בעיר ובסביבתה הקרבות עם שרידי הכוחות הפולניים.הגרמנים תפסו 40 בני ערובה יהודים והוציאו אותם לשדות, מקום שם התנהלו חילופי האש. אחדים מהם נהרגו בחילופי היריות ואחרים נפצעו. לאחר שחוסלו מוקדי ההתנגדות האחרונים של הצבא הפולני הוחזרו היהודים שעוד נותרו בחיים לבתיהם. בסך הכל מצאו את מותם מידי הגרמנים בימי הכיבוש הראשונים 13 מיהודי ק'. עם שוך הקרבות החלו הגרמנים בחטיפת יהודים לעבודת כפייה, אם בעבודות שירותים שונות בעבור יחירות הצבא הגרמני שחנו במקום, ואם בפינוי ההריסות ונזקי הקרבות מן הרחובות. בבניין הגימנסיה המקומית הקימו הגרמנים מטה מיוחד שפיקח על גיוס עובדי הכפייה היהודים. בפעולות אלה סייע בידם גרמני מקומי ("פולקסדויטשה") ושמו גאידה.
שבוע ימים נמשכו מעשי האלימות וההתעללות של החיילים הגרמנים ביהודי ק'. ב-24 בספטמבר 1939 נאלצו לפנות את העיר לטובת חיילי הצבא האדום, ואולם כעבור שבועיים נאלצו הסובייטים לסגת מזרחה, אל מעבר לקו הגבול על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, והגרמנים שבו לק'. אל הסובייטים הנסוגים התלוו גם חלק מיהודי המקום, בעיקר צעירים ובני נוער.
בתחילת 1940 הוקם בק' יודנראט. בראשו עמד ליפא רייכמן וחבריו היו יששכר רוזנבוים, אלתר כץ ודוד הבתים שנהרסו בתחילת המלחמה. רבים מתחו ביקורת על היודנראט משום ש"פשר לבעלי אמצעים לפדות את עצמם מחובת העבודה תמורת כופר. באביב 1940 הטילו הגרמנים על הקהילה קונטריבוציה, והיודנראט אסף מיהודי ק' את תכשיטי הזהב וחפצי ערך אחרים שהיו ברשותם. בתקופה זו הוקמה גם משטרת סדר יהודית ובה שירתו 10 שוטרים: בן-ציון רוזנבלט, משה סמרגד, יוסף זילברצאן, זיינוול מיטלמן וכמה אחרים. רוב השוטרים היו בני משפחה ומקורבים של חברי היודנראט. מטה המשטרה שכן בביתו של אחד מחבריה, אביגדור פלדמן. תפקידיה העיקריים של משטרת הסדר היו ללוות את קבוצות העובדים לעבודתם מחוץ לעיר ולגבות את הקונטריבוציות שהטילו הגרמנים.
באוגוסט 1940 הוקם בק' גטו, ובאוקטובר אותה שנה היו בו כ-1,200 יהודים. בתחילת 1941, עם בואם לק' של פליטים יהודים מעיירות סמוכות, גדל מספר יושבי הגטו ל-1,690 נפשות. במקביל החלו הגרמנים בתקופה זו להעביר יהודים מן הגטו למחנות עבודה במחוז לובלין. בסתיו 1940 נשלחו 60 עובדים למחנה העבודה בלז'ץ והועסקו בחפירת תעלות מגן בעבור הצבא. כמעט כל חברי הקבוצה הזאת מתו מחמת התנאים הקשים במחנה והמחסור במזון. בחורף 1940/1 שולחה קבוצה נוספת של יהודים מק' לעיירה זקשב.
עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות שימשה ק' תחנת מעבר ליחידות צבא גרמניות בדרכן לחזית. החיילים הגרמנים נהגו לתקוף יהודים תושבי הגטו ללא הבחנה, בזזו דברי מזון וחפצים שונים ואף ירו למוות ביהודים שעברו ברחובות. יחד עם הצבא עברו דרך ק' גם יחידות של הס"ס, ואנשיהן חטפו יהודים ברחובות כדי להעסיקם בעבודות שירות. בעת ההיא הרסו הגרמנים את בית-הכנסת. בחורף 1941/2 הורע מצב היהודים בגטו, עם בואם של פליטים שגורשו מצ'כוסלובקיה ומאזורי כיבוש נוספים שנכללו ברייך הגרמני. המחסור במזון החמיר מאוד ועמו גם התמותה בגטו, בפרט בקרב הפליטים.
ב-12 באפריל 1942 הגיעו לק' יחידות עזר אוקראיניות וכמה אנשי ס"ס. היהודים נצטוו להתרכז תוך חצי שעה בכיכר השוק. הם הורשו לקחת עמם מטען אישי לא גדול ומעט מזון. כ-2,000 יהודים שנאספו בכיכר הובלו בשיירה לגטו איזביצה ששימש מקום ריכוז ליהודי המחוז. רוב יהודי ק' גורשו מאיזביצה למחנה ההשמדה בלז'ץ.
בק' השאירו הגרמנים קבוצה קטנה של עובדים יהודים, שהועסקו באיסוף ובמיון הרכוש שהותירו אחריהם המגורשים ובניקוי רחובות הגטו. כעבור ימים מעטים הובלו 10 מהם אל בית העלמין היהודי של ק' והוצאו להורג בירי. השאר הועברו בספטמבר 1942 למחנה העבודה בטרווניקי.