תרומות
קשפיצה KRZEPICE
עיירה בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: צ'נסטוחובה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
תולדות הקהילה:
בשנת 1364 בנה מלך פולין קז'ימייז' הגדול מבצר להגן על הארץ מפני החדירות התכופות של הצ'כים, וסביב המבצר הזה התהווה היישוב ק'. בשנת 1552 הוענקו לק' זכויות עיר. בראשית המאה ה-17 יצאו לק' מוניטין בייצור מוצרי מתכת, בעיקר תותחים ופגזים. בשלהי המאה ה-18 נוסד בה גם בית-חרושת לחוטי מתכת. ק' ניזוקו קשה במלחמות השוודים באמצע המאה ה-17 ובתחילו המאה ה-18, אבל השתקמה במהירות. בזכות התעשייה המקומית המפותחת והירידים השנתיים שלה, שמשכו אליהם סוחרים מכל האזור, התפתחה העיירה ברציפות גם במאות ה-18 וה-19, תחת השלטון האוסטרי (בשנים 1795-1807), בימי "נסיכות ורשה" (1807-1815) וגם אחר-כך, כשנכללה במלכות פולין הקונגרסאית. במלחמת העולם הראשונה נכבשה ק' בידי הגרמנים.
לקראת סוף המאה ה-19 נוסדו בק' מפעל לאריגה (בבעלות פולנים) וכמה מפעלים קטנים לעיבוד עורות (של יהודים).
על מועד התיישבותם של היהודים הראשונים בק' אין בידינו מידע. ייתכן שעוד לפני מלחמת השוודים הראשונה (ב-1656) ישבו במקום משפחות יהודיות אחדות. באמצע המאה ה-17 כבר היתה במקום קהילה מאורגנת. על מצבה עתיקה בבית-העלמין היהודי הישן חרוט התאריך תמ"א (1681), אך יש להניח שבית-העלמין קודש עוד לפני כן, שכן ליד המצבה הזאת נמצאו כמה שורות של קברים ללא תאריך, כנראה מזמן קדום עוד יותר. במסמכי המפקד של 1765 נזכרים בית-מדרש, מקווה, בית-מרחץ וחדר של מלמד תינוקות, ונראה אפוא שבעת ההיא גדלה הקהילה והתבססה. במאה ה-19 נמשך גידולו של היישוב היהודי בק'.
במחצית השנייה של המאה ה-18 עסקו 11 מתוך 25 ראשי המשפחות היהודיות בק' במכירת דגים, עצים, בירה ויי"ש בשירותם של בעלי המקום, ו-10 מפרנסים יהודים היו בעלי מלאכה: 4 חייטים, אופה, סורג גרביים ו-4 בעלי מקצועות אחרים. היהודים גרו בדירות שכורות. במאה ה-19 התפרנסו רוב היהודים ממסחר, מלאכה ורוכלות. בשלהי המאה נוסדו גם כמה מפעלים קטנים לעיבוד עורות בבעלות יהודים, והיו שמצאו אז את פרנסתם כספקים של חומרי גלם לבית-החרושת לבדים ואריגים שנוסד אז בעיר.
ק' היתה קרובה לגבול הפרוסי, ומאחר שבתקופת מלכות פולין נאסר על יהודים להתגורר באזורי ספר נסגרה העיר עצמה למגורי יהודים ורובם ככולם התגוררו ברובע "ק' החדשה" (שנקרא גם "קוז'ניצקה"). במסמכים מן המאה ה-19 מוזכרות בחירות לוועד הקהילה, שהתקיימו כנראה אחת לשלוש שנים. בשנת 1828 היה לקהילה מזכיר, הרצל גליק, שידע פולנית על בוריה. בשנת 1863 שימש ברבנות ק' ר' אברהם אבא באמאץ, יליד המקום, שמילא את תפקידו ללא שכר. את הסמכתו לרבנות קיבל מרבני ורשה, שקבעו כי הוא ראוי למלא את תפקידי הרבנות בק' ובסביבתה. ר' אברהם אבא כיהן בק' עד 1897, ואחריו עלה על כס הרבנות בנו ר' זאב חיים באמאץ, מחבר ספר השו"ת "חדות יעקב", שכיהן בקהילה 30 שנה רצופות. רבה האחרון של הקהילה היה בנו, ר' דוד שלמה באמאץ, מ-1927. בשנת 1932 חתם בשם הרבנים הדומ"ץ ר' כתריאל ברלינסקי.
בתחילת, המאה ה-20 התארגנה בק' קבוצה ציונית ראשונה. במקביל נוסד אד גם סניף ה"בונד", שחבריו נרדפו בידי- השלטון הרוסי בגלל חלקם במאררעות המהפכניים של 1904-1905.
בימי מלחמת העולם הראשונה נקלעה הכלכלה המקומית למשבר עמוק. בשנת 1915, כשק' נכבשה בידי הגרמנים, נטשו אותה רבים מן היהודים מאימת הצבא הכובש. המסחר והמלאכה של היהודים שותקו אז כמעט כליל, ואולם הפעילות החברתית, התרבותית והפוליטית בקרב היהודים לא דו בלבד שלא פסקה, היא אף התפתחה והתרחבה. בין שאר פעולות התרבות בתקופה הזאת נוסדה אז בק' ספרייה יהודית עם אולם קריאה, והוקמה אגודה לתרבות עברית, לדרמה ולספורט, "הזמיר" שמה.
היהודים בין שתי מלחמות העולם
ביוני 1919 התפוצץ בק' ארגז עם תחמושת וחייל פולני נהרג. בעיר פרצו פרעות ביהודים, שהואשמו במעשה. המשטרה לא התערבה. ב-1920, בימי מלחמת פולין-ברית-המועצות, נכבשה ק' לזמן מה בידי הצבא האדום. עם שובו של הצבא הפולני הואשמו היהודים בשיתוף פעולה עם הבולשביקים, וחלק מחנויותיהם הוחרמו. רק בהשתדלותם של הצירים היהודים בסיים הפולני הוחדר הסדר על כנו והרדיפות על רקע אנטישמי הופסקו.
גם בתקופה שבין שתי המלחמות המשיכו יהודי ק', כבעבר, לעסוק במסחר, בתעשייה זעירה, במלאכה וברוכלות בכפרים. בין בעלי המלאכה היהודים בלטו החייטים, הכובענים, הסנדלרים והפרוונים. היו גם שעסקו בייצור קונפקציה, ונשים יהודיות אחדות היו רוקמות. כמה עשרות יהודים עבדו כפועלים בבתי-חרושת.
תכנית של העירייה להעביר את בעלי הדוכנים היהודים מכיכר השוק למקום מרוחק מחוץ לעיר מטעמים "אסתטיים" עוררה התנגדות חריפה בקרב היהודים. לאחר השתדלויות מרובות נגנזה התכנית הזאת. בתקופה זו היה מצבם הכלכלי של רוב יהודי ק' קשה. ברוב תחומי העיסוק שלהם נאלצו לעמוד בתחרות קשה עם חנויות ובתי-מלאכה של פולנים, שהרחיבו את תחומי פעילותם הכלכלית ונהנו מהעדפה של הרשויות. "קופת גמילות חסדים", שנוסדה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, חידשה את פעילותה אחרי המלחמה והעניקה לעוסקים זעירים הלוואות ללא ריבית. בשנת 1925 נוסד גם בנק קואופרטיבי יהודי, שסיפק לנזקקים לכך הלוואות בריבית נמוכה.
ואולם חרף המשבר בתחום הכלכלה הצטיינה התקופה הנדונה בפריחה חברתית, תרבותית ופוליטית בקרב יהודי ק'. בעיר נוסדו סניפים של רוב המפלגות היהודיות שפעלו אז בפולין. הציונים, שקבוצה שלהם קמה בק' עוד בראשית המאה, הרחיבו את שורותיהם ואת פעילותם. כמרכז הציוני בק' שימש בניין המועדון הציוני שהוקם אז, שהכיל גם ספרייה. ליד הסתדרות "הציונים הכלליים" נוסד ב-1931 קן "הנוער הציוני". גם מפלגת "פועלי ציון" היתה בעלת השפעה בק' ; נוסף על פעילות מפלגתית היא יזמה גם פעולות תרבות וקיימה חוג לדרמה. "המזרחי", שהיה לה סניף בק' כבר ב-1915, הרחיבה גם היא את פעילותה אחרי המלחמה. ליד "המזרחי" פעלו "צעירי המזרחי", "החלוץ המזרחי" (נוסד ב-1925) ו"השומר הדתי" (נוסד ב-1928). הגדולה והחשובה מבין תנועת הנוער הציוניות בק' היתה "השומר הצעיר" (נוסדה ב-1921). בשנת 1930 נוסד קן בית"ר.
ואולם לא כל יהורי ק' נהו אחר הציונות. בשנת 1922 נוסד בק' סניף "אגודת ישראל". גם כאן, כמו במקומות אחרים שהיו בעבר בגבולותיה של פולין הקונגרסאית, התבססה המפלגה הזאת בעיקר על הריכוז הגדול של חסידי גור בעיר. בשנת 1922 חידש גם ה"בונד" את פעילותו בק'.
בהנהגת הקהילה התחרו ביניהן המפלגות הציוניות ו"אגודת ישראל" על הבכורה. הכוחות היו שקולים כמעט. בשנת 1924 זכו הציונים ברוב המושבים בוועד הקהילה, ואילו בבחירות 1931 היתה ידה של "לאגודת ישראל" על העליונה. הקהילה תמכה במוסדות צדקה, תרבות וחינוך. גם במועצת העיר היתה נציגות יהודית. בשנת 1925 נבחרו למועצה 8 יהודים (מתוך 18 חברי המועצה), וגם בשנות ה-30 שמרו היהודים על כוחם במועצת העיר. התלמוד-תורה הישן הוסיף להתקיים גם בשנים אלה, ורוב הילדים היהודים למדו בו. ב-1925 יזמה "אגודת ישראל" את פתיחתו של בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב". תכנית להקים בק' בית-ספר עברי לא התממשה.
בשנות ה-30 התגברו בק' גילויי האנטישמיות. רוכלים יהודים שסבבו עם מרכולתם בכפרים הותקפו ונבזזו, חנויות ובתי-עסק של יהודים נסגרו ובמקומם נפתחו בתי-עסק ובתי-מלאכה פולניים.
בימי מלחמת העולם השנייה
ק' היתה מרוחקת רק 4 ק"מ מן הגבול עם גרמניה, וכבר ביום הראשון למלחמה, ב-1 בספטמבר 1939, נכבשה. רק מעטים מיהודי המקום הספיקו לברוח מזרחה, וגם הם חזרו ברובם, כנראה בגלל ההתקדמות המהירה של הגרמנים.
באוקטובר 1939 צורפה שלזיה עילית המזרחית, וק' בכלל זה, אל הרייך השלישי. מ-1940 היו יהודי ק' כפופים ל"מרכז מועצות הזקנים היהודיות" בשלזיה עילית המזרחית בסיסנובייץ, או כפי שנקרא - ה"צנטראלה". כנראה שעם הסיפוח לרייך השלישי עברו 200 מיהודי המקום לצ'נסטוחובה, שנכללה באזור הגנרל-גוברנמן. בק' ובקוז'ניצקה הסמוכה נותרו כ-1,5000 יהודים.
כבר בימים הראשונים לכיבוש היו יהודי המקום נתונים למעשי התעללות. הגרמנים נהגו לרכז גברים יהודים בכיכר השוק והשתשעשו בתלישת זקניהם יחד עם עור הפנים; פעם גם אסרו קבוצת יהודים והחזיקו אותם באסם ימים מספר ללא שתייה ואוכל; ולעתים מזומנות חטפו אנשים לעבודות כפייה מבזות ומפרכות ובעת עבודתם היכו והשפילו אותם. בסתיו 1939 נצטוו יהודי ק' לשלם לגרמנים קונטריבוציה בסך 20,000 זלוטי, ומיד אחר-כך החרימו מידיהם חפצי זהב, כסף ונחושת, פרוות, כלי בית ורכוש אחר. בשלהי 1939 חויבו היהורים לענוד על חזיהם סיכה (פריפה) לבנה ועליה מגן-דוד כחול. בסוף 1940 הוחלף הסימון בסרט זרוע לבן ועליו מגן-דוד כחול,ומסתיו 1941 חויבו היהודים לענוד על החזה מגן-דוד צהוב.
בסתיו 1939 הפכו רשויות הכיבוש את הנהגת הקהילה היהודית ליודנראט. מ-1940 ואילך היה היודנראט כפוף לפיקוחם של קומיסארים מן ה"צנטראלה" בסוסנובייץ - יוסף קוז'וך, זקס ואחר-כך דפנר. הם מצדם היו כפופים ליושב-ראש היודנראט בקלובוצקו, יאסני. ליד היודנראט של ק' שירתו גם שני שוטרים יהודים. תפקידו העיקרי של היודנראט היה למלא אחר הוראות הגרמנים. כבר למן ההתחלה הסדירו אנשיו את היציאה לעבודת כפייה. על-פי הוראות הגרמנים חויב כל גבר כשיר לעבור 2-3 ימים בחודש. מי שידו היתה משגת יכול לפדות את עצמו מחובת העבודה והיודנראט שכר במקומו יהודים עניים בשכר של 1/5 המרק ליום עבודה. בסוף 1940 הקים הס"ס בסוסנובייץ את "ארגון שמלט", שתיווך והעביר עובדים יהודים למפעלי תעשייה גרמניים שווים. שלזיה עילית המזרחית היתה אז למאגר גדול של כוח אדם.
הגיוס הראשון למחנות עבודה נערך ב-11 בנובמבר 1940. ביום ההוא באו לק' אנשי גסטאפו מסוסנובייץ, והתלווו אליהם גם ראש היודנראט המרכזי, משה מרין, ורופא יהודי. על-פי רשימת העובדים שהכין היודנראט המקומי קבע הרופא את כשירות האנשים לעבודה. מאה גברים צעירים ואשה אחת נשלחו למחנה עבודה בנידרקירך (כיום דולנה); קבוצה אחרת נשלחה יחד עם יהודי קלובוצקו למחנה בייכטאל שליד אופולה; בחורף 1941 יצאו כ-120 גברים למחנה באואנרודה; במאי 1942 נשלחה קבוצת נשים צעירות למחנות עבודה של "ארגון שמלט" בחבל הסודטים (צ'כוסלובקיה). ובינתיים המשיכו הגרמנים וחטפו ללא הרף יהודים מקומיים למחנות עבודה, עד שבק' כמעט לא נותרו עוד צעירים ויהודים בגיל העבודה.
בק' לא הקימו הגרמנים גטו, אבל חלק מבתי היהודים הוחרמו ובעליהם נאלצו להעתיק את מגוריהם למבנים דלים ועלובים, בתנאי צפיפות קשים. התאפשר להם לצאת ולבוא ולעמוד בקשר עם איכרי הסביבה, ולפיכך לא סבלו יהודי ק' רעב של ממש. יתרה מזאת, חלקם התפרנסו בתקופה זו בעיקר מהברחת מצרכי מזון לגנרל-גוברנמן ולערים באזורים שסופחו לרייך הגרמני כגון קטוביצה, בנדז'ין וסוסנובייץ, שבהן מחירי המזון היו גבוהים יותר. היודנראט חילק ליהודי ק' תלושי מוון שתמורתם יכלו לרכוש מצרכי יסוד בכמה חנויות מזון מקומיות של יהודים. למענם של העניים ביותר הוקם מטבח ציבורי, שהוגשו בו ארוחות חמות חינם אין כסף. היודנראט הקים גם גן-ילדים, וגם בו הוגשו לילדים ארוחות. בק' לא היה רופא יהודי, והרופא הפולני קיבל יהודים לטיפול על-פי הפניות מן היודנראט. חולים שנזקקו לרופאים-מומחים נסעו לסוסנובייץ וצוידו באישור נסיעה מיוחד. חולים קשים קיבלו טיפול בבית החולים היהודי בסוסנובייץ. בשנת 1940 הוקמה בק' מרפאה יהודית, שעל ניהולה הופקדה אחות.
ימים ספורים לפני גירושם של יהודי ק' למחנות השמדה נפוצו בעיר שמועות מעורפלות על העתיד להתרחש. היודנראט הצליח עוד ברגע האחרון לשלוח 48 גברים בני 45 ויותר למחנות עבודה של "באוטרופ נורד" בקלובוצקו (מחנה של "ארגון שמלט"), ועוד כ-50 יהודים נמלטו לצ'נסטוחובה.
ב-22 ביוני 1942 לפנות בוקר הגיעו לק' 30 אנשי ס"ס מסוסנובייץ, ועמם משה מרין ושוטרים יהודים מבנדז'ין ומסוסנובייץ. העיירה כולה היתה מכותרת, ואנשיו של מרין נצטוו להוציא את היהודים מבתיהם ולרכזם בבית-הכנסת הישן בקוז'ניצקה הסמוכה. מלבד יהודי ק' וקוז'ניצקה הובאו למקום הריכוז גם יהודים מקלובוצקו ומן הכפרים פשיסטאין, טרוסקולסי, פנקי, קוו'ניצקה סטארה, ליפיה, דמבליצה, שלחצקה, קמייניצה ומיידזנו. משה מרין ערך סלקציה ובחר 25 נשים צעירות וגבר אחד, שנשלחו למחנה המעבר בסוסנובייץ. כל האחרים הובלו ברכבת למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו ונרצחו שם, כנראה מיד עם בואם.
אחרי האקציה של יוני נותרו בק' רק 4 משפחות של בעלי מלאכה יהודים, שהועברו ב-1943 למחנות עבודה אחרים.
בשנת 1942/3 היה בק' מחנה עבודה ליהודים ובו 50-60 עובדי כפייה, רובם מיישובי הסביבה. עצירי המחנה התגוררו בבניין בית-המשפט המקומי לשעבר.