נובי טארג NOWY TARG

עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: נובי טארג
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-8,071

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,342

·  יהודים לאחר השואה: מעטים

תולדות הקהילה:
 

קרוב לוודאי שנ' ט' הוקמה כיישוב במאה ה-13 על-ידי הנזירים הציסטרסים, ומעמד של עיר ניתן למקום בידיהמלך קאזימיר הגדול ב-1346.
מראשית המאה ה-15 היתה נ' ט' למרכז אחוזות מלכותיות, ומטעמו של המלך ישב במקום הסטארוסטה. במאה ה-16 השתתפה נ' ט' בסחר שבין פולין להונגריה; שיירות הסוחרים נצטוו אז להתעכב בעיר, לשלם מכס ולתת זכות-קדימה לסוחרי המקום בקניית מרכולתם.
מאחר שנ' ט' שוכנת למרגלות קן ההרים הטאטרים, מצאו הכנופיות ההרריות שבסביבתה כר נוח לפעולה (שוד, הברחה). במאות ה-16 וה-17 פרצו בסביבה מרידות של ההרריים נגד הסטארוסטה המלכותי ומשטרו.
במאה ה-18 היתה נ' ט' במצב של ירידה, והיו בה בסך הכול כ-150 בתי-עץ. מש"נתגלו" הטאטרים כנוף מיוחד בהדרו ומשגבר העניין בפולקלור של ההרריים במחצית השנייה של המאה ה-19, הלכה העיר והתפתחה כמרכז חשוב לייצור מזכרות מן הסביבה (מעץ, עור, מתכת וזכוכית), ומוצרים אלה שווקו בכל רחבי פולין. כמו-כן התפתחו בעת ההיא במקום תעשיות עץ, מוצרי-עור וחומרי-בניין. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שימשה נ' ט' וסביבתה כמרכז נופש ותיירות חשוב לתושבי פולין כולה ולבאי חוץ-לארץ. עד סוף המאה ה-18 ישבו בנ' ט' משפחות יהודיות יחידות בלבד. ב-1712-1710 היה בה פונדק בבעלותו של יהודי, ב- 1765 נתפקדו במקום 2 משפחותיהודיות (5 גברים ו-7 נשים מעל לגיל שנה). למעשה, עד 1796 נאסר על יהודים לגור באזור הטאטרים. באותה שנה ניתנה מטעם השלטונות האוסטריים רשות לגור בנ' ט' וסביבותיה ליהודים העוסקים בסחר דברי מונופולין, לחוכרי הפרופינאציה (ייצור משקאות חריפים ושיווקם) ולמוכסים (מכם בשר וכדו'). ואמנם אז התיישבו שם ובכפרים הסמוכים, בעשורים הראשונים לשלטון האוסטרי, סוחרי-מונופולין, מוכסים וחוכרים -- כתריסר משפחות יהודיות. נהירה גדולה יותר של יהודים לנ' ט' חלה בשנות ה-60 של המאה ה-19, בעיקר לאחר ביטול המגבלות על מגורי-היהודים בגאליציה על פי חוקי היסוד משנים 1868-1867. רוב המתיישבים באו מן האזורים נובי-סונץ', וייליצ'קה ומישלניצה.
עם הגל הגדול יותר של המתיישבים גדל בנ' ט' מספרם של הסוחרים היהודים (בעיקר העוסקים במסחר זעיר ורוכלות) וכן בעלי-המלאכה. פרנסתם של אלה היתה מצוייה, שכן, כאמור, התפתחה בעיר בעת ההיא תעשיית המזכרות וכן תעשיות-עץ וחומרי-בניין. לאזור החלו נוהרים תיירים ונופשים. אחדים מיהודי המקום התעשרו מעסקי הברחה, ונמצאו מקרב פשוטי העם שקשרו קשרים עסקיים (רכישת סחורות גנובות וכד') עם כנופיות השודדים ההרריים, שעדיין היו מצויות באזור.
ב-1897 נטל בעל האחוזות שבסביבה, הגראף זאמויסקי, מידי יהודים רבים עסקי חכירות רבות, ובין השאר גם את עסקי הפרופינאציה. בכפר הסמוך לנ' ט' חי היהודי חיים פארבר, שהיה בעל בית מיבשלת-בירה, והוא התנגד למזימותיו של זאמויסקי. פארבר הוחשד באי תשלום מס- אמת, ובשעה שאנשי הגראף שמרו על המפעל שלא להוציא ממנו בירה בלא תשלום מס, אירע שהמשרתת בביתו של חיים פארבר מתה במפתיע, וחיים פארבר הואשם ברצח המשרתת והושם במאסר. בנ' ט' ובסביבה הופצו שמועות על רצח שנעשה כביכול לצורכי הדת (עלילת-דם). תגבורת של חיילים שהוזעקה למקום השליטה סדר; חיים פארבר אמנם הועמד לדין, אולם חבר השופטים זיכהו מעלילת-שוא. בעשורים האחרונים של המאה ה-19 גדל היישוב היהודי בנ' ט', אולם אופיו נשאר כשל יישוב יהודי כפרי לכל דבר; הכתבות בעתונות היהודית בת הזמן הרבו לתאר את "העזובה הרוחנית" ששררה בקרב יהודי נ' ט', את "הליכתם באורחות הגויים" ואף באורחות "ההרריים הפראים". כמו כן תיארו הכתבות את מקרי חילול-השבת בפרהסיה והבערות ששרויים בה פשוטי העם ואפילו ה"תקיפים" והאמידים שבחברה. אף צויין, שההווי ביישוב היהודי בנ' ט' שונה ונבדל מן ההווי שביישובי היהודים ברחבי גאליציה. ב-1910 למדו בבית-הספר הכללי המקומי בסך הכול 63 תלמידים, משם 10 בלבד היו יהודים.
תחילה היתה קהילת נ' ט' מסונפת לקהילת נובי-סונץ', אך בשנות השישים למאה ה-19 זכתה לעצמאות. רבה הראשון של הקהילה היה ר' יעקב יוקל ב"ר מרדכי זאב-ורלף הירש בעל "ברכת יעקב". ר' יעקב כיהן עד 1862 כרבה של גורליצה, ובאותה שנה עבר לכהן בנ' ט' ובה ישב עד לפטירתו ב-1880 לערך. ב-1885 החל לכהן כרב בנ' ט' ר' חיים דוביבר ב"ר שמואל-ראובן שטורק; הוא ישב על כס הרבנות 46 שנים (נפטר ב-1932).
ב-1898 נבחר על-פי התקנון הממשלתי החדש ועד הקהילה בנ' ט'.
חוג ציוני ראשון בנ' ט' התארגן ב-1898, וב- 1900 כבר פעל הארגון "בני ציון". ב-1909 נמכרו במקום שקלים בסך 30 מארק. ב-1912 סונף הארגון אל ההסתדרות הציונית של גאליציה המערבית.
בסוף 1918 פשטו באזור כנופיות של עריקי הצבא האוסטרי שניסו לפרוע ביהודים. התארגנה מיליציה יהודית שאנשיה היו משוחררי צבא וזו הדפה את הפורעים.

על פי המיפקד משנת 1921 פחת מספר היהודים תושבי נ' ט'; השלטונות שידלו כמה עשרות מיהודי נ' ט' להצהיר על השתייכותם ללאום הפולני.

בגמר המלחמה הוקמו ב-1919 "ועד עזרה" יהודי, ולידו קואופראטיב "קונסום". הללו נועדו להושיט עזרה לנזקקים בכסף, במזון ובביגוד, וכן לשיווק הסחורות הקצובות ובלימת תופעות הספסרות והפקעת המחירים, שנתלוו למחסור הכבד במזון ובחומרי-הסקה. הסחורות שהקציבו השלטונות ניתנו לחלוקה לקואופראטיב הפולני "קולקו הולניצ'ה" שהתעלם לחלוטין מצורכי היהודים. "ועד העזרה" וה"קונסום" נתמכו גם בכספי הג'וינט.
הסוחרים היהודים התארגנו ב-1920 לערך, באגודה משלהם. כעבור שנים מעטות מנתה אגודה זו כ-300 חברים, כלומר כמעט את כל הסוחרים, הרוכלים ובעלי-הדוכנים היהודים בנ' ט'. כמו-כן הוקם קואופראטיב "אגודה לאשראי" למתן הלוואות לסוחרים בריבית נמוכה. במשך שנות פעילותו עלה בידי הקואופראטיב להגיע אף לרווחים ניכרים, ואמנם ב-1937 הקציב מרווחיו 1,000 זלוטי לקופת גמ"ח.
אגודת בעלי-המלאכה היהודים "יד חרוצים" נוסדה בנ' ט' ב-1926, וכללה 80 חברים בעלי סדנאות מכל ענפי המלאכה. בעלי מלאכה שכירים, זבנים בבתי-מסחר, פועלים במפעלי תעשייה ופקידים התארגנו ב-1924 לקראת הבחירות לוועד של קופת החולים הכללית, והללו אף זכו ב-%20 מכלל המאנדאטים.
ב-1926 נוסדה קופת "גמילות חסדים", אשרבמשך 12 שנות קיומה (כולל שנת 1938) נתנה לכ-200 מחבריה 867הלוואות בסך כולל של 138,800 זלוטי. ליד קופת גמ"ח נתקיימה ועדה לפרודוקטיביזאציה. הון-היסוד של הקופה הגיע ב-1938 לכ-20,000 זלוטי, וגדל גם בשנת 1939.
בתחום הסעד והעזרה לנזקקים גילו פעילות עניפה אגודות וארגונים אלה: ארגון הנשים הציוניות ויצ"ו (ראשית פעולתו ב-1927) שטיפל בבית-תמחוי "אוחרונקה" לילדים, חילק מזון נוסף לכ-100 מתלמידי בית-הספר, ואירגן קייטנות וקייטנות-יום; סניף "צנטוס" שטיפל במיוחד בילדים העניים, חילק להם מזון נוסף ודברי-הלבשה ; ו" האגודה לטיפול בילדים ובנייהנוער היהודים" (הוקמה ב- 1938). ב-1928 הותירה הנדבנית סאלומיאה שטרן למשפחת פישגרונג בצוואתה סכום של 2000 דולאר לרכישת בניין למען ה"אוחרונקה" וה"תלמוד-תורה", גם בתרומותיהם של נדבנים נוספים נרכש הבניין שעלה בסך הכול 5,500 דולאר. יצויין שבראש החברות וארגוני הסעד והעזרה עמדו אנשים מבין האינטליגנציה היהודית בנ' ט' (רופאים, עורכי-דין).
ב-1928 נתקיימו הבחירות לוועד הקהילה על-פי התקנון החדש. בבחירות אלו השתתפו 580 איש מתוך 671 בעלי זכות בחירה ובכללם הבוחרים מזאקופאנה ומצ'ארני- דונאייץ, שיישוביהם השתייכו באותם הימים לקהילת נ' ט'. מתוך 8 חברי הוועד נבחרו 3 ציונים, ואילו שני הנבחרים מזאקופאנה באו מאנשי מפלגת השלטון ה"סאנאציה".
תקציבי ועד הקהילה הלכו ונצטמצמו משנה לשנה, ובהם השתקפה הירידה במצבם הכלכלי של יהודי נ' ט' בשנות השלושים; ב-1933 היה תקציבו של הוועד מצד ההכנסות כ- 51,000 זלוטי, ב-1935, 38,700 זלוטי, וב-1939 -34,600 זלוטי בלבד. הכנסות הקהילה פחתו בשל הקטנת המיסים (ירד מספרם של משלמי-המס בשל התרוששותם של מפרנסים רבים) וכן פחתו ההכנסות מן השחיטה הכשרה, וכנגד זה הלכו וגדלו הוצאותיו של הוועד לסעד ולתמיכה בעניי העיר; ב-1936 הוצאו למטרות אלו כ-7,000 זלוטי.
לאחר פטירתו של ר' דוב-בר שטורק ב-1932 נתמנה לרבה של נ' ט' חתנו, רי אליהו וייס. הוא כיהן בקהילתו עד קיץ 1912 עת שנרצח בידי הנאצים יחד עם עוד עשרות מיהודי המקום. בין הנרצחים היה גם ר' נפתלי ב"ר יהודה אונגר, שנתמנה ב-1939 לרבה של נ' ט'. בין שתי מלחמות-העולם כיהן בדומ"ץ בנ' ט' ר' נחום הורביץ, וכאדמו"ר ר' נפתלי ב"ר חיים אלכסנדר רוזנפלד שניהל את עדת חסידיו.
במועצת-העירייה שנבחרה ב-1922, קיבלו היהודים 6 מאנדאטים. בבחירות שלאחר-מכן (ב-1927, ב-1932 וב- 1939) לא הגיע אחוז המאנדאטים של היהודים ליותר מ- %12 מכלל המאנדאטים. חלוקת העיר לקוריות (אזורי- בחירות) היתה שרירותית, ובאה להפלות לרעה את הבוחרים היהודים. חברי המועצה היהודים לא צורפו אפילו לוועדה אחת. כמו-כן הופלו היהודים לרעה בחלוקת התקציבים; ב- 1930 ניתנו מטעם העירייה לקופת גמ"ח 100 זלוטי לפנימיית-נוער, ו-250 זלוטי ל"אוחרונקה" ; וגם זה לאחר מאבק קשה של חברי-המועצה היהודים.
בגמר המלחמה, ב-1919, פתחו בפעולה ציונית במקום הארגונים הציוניים "העתיד", "העבודה" וכן ארגון הסטודנטים "הכוח". כעבור שנתיים נפתח בנ' ט' קן "השומר הצעיר". בשנות ה-20 הוקמו סניפים של "הציונים הכלליים", של "התאחדות", של "פועלי ציון", של "המזרחי", וב-1934- של ארגון ייהשחר", מארגוני הנוער הציוני, מלבד "השומר הצעיר" יש לציין את: "הנוער העברי" (הוקם ב-1929) שהיה ב-1932 לקן "עקיבא הרצליה" ; תנועת "תורה-ועבודה" (לאחר מכן "השומר הדתי"), ו"דרור פרייהייט" שקיים קיבוץ הכשרה במקום.מספרם הכללי של חברי ארגוני הנוער האלה הגיע ל-200. במועדוני הארגונים היו ספריות ונוהלו קורסים לעברית אתולדות העם היהודי והציונות.
על פעולתם והשפעתם של הארגונים הציוניים בקרב היישוב היהודי בנ' ט' יעידו הנתונים הבאים: בבחירות לסיים (הפרלמנט) הפולני ב-1928 הצביעו כמעט כל בעלי זכות-הבחירה היהודים,406 במספר, בעד הרשימה הלאומית היהודית, ובבחירות של אותה שנה לסנאט הצביעו 359 בעד הרשימה הלאומית, 33 בעד רשימת הסאנאציה (מפלגת השלטון הפולנית) ו-4 בעד רשימת "אגודת-ישראל".
לקראת הבחירות לקונגרס הציוני של 1936 נמכרו בנ' ט' 376 שקלים, וחלוקת קולותיהם של הבוחרים היתה: 118 ל"הציונים הכלליים", 63 ל"המזרחי" ו-125 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת". שאר הקולות נפסלו.
חרף המצב הכלכלי הקשה של היישוב היהודי בנ' ט' נאספו ב-1935 1,626 זלוטי למען הקרן הקיימת לישראל. בתקופות השפל לפעולה הציונית בפולין, בשנים 1939-1937 נמכרו בני ט' כל שנה כ-350 שקלים.
סניף "אגודת-ישראל" בנ' ט' הוקם רק ב-1934.
בתא הבלתי ליגאלי של ארגון הנוער הקומוניסטי בנ' ט' היו רוב החברים בשנים 1935-1933 יהודים, ועיקר פעולתו בתחום ועד הקהילה.
מרכז חשוב לפעולה תרבותית-הסברתית בקרב יהודי נ' ט' היתה אגודה בשם "אולם הקריאה" (כעין בית-עם) שנפתח מחדש כבר ב-1919. בספרייה שליד האגודה הזאת היו כ- 150 מנויים קבועים, ובשנת 1930 בלבד הוצאו 1,230 זלוטי לרכישת ספרים חדשים. ב"אולם הקריאה" הושמעו בימים קבועים הרצאות, וחוג החובבים לדראמה הציג בנ' טי ובערי הסביבה. בשיעורי-ערב ללימוד השפה קעברית ולימודי- יהדות אחרים השתתפו עשרות מבוגרים ובני-נוער.
ב-1925 פתחה בפעולתה האגודה להפצת תרבות יידיש ע"ש מוריס רוזנפלד. בגמר המלחמה חזר ונפתח "התלמוד תורה". ב-1927 פתח סניף "המזרחי" בנ' ט' בית-ספר עברי משלים -- "חדר עברי". נראה שבית-ספר זה חדל מלהתקיים בשנות השלושים הראשונות. ב-1937 נפתח בית- ספר עברי משלים "יבנה", ובאותה שנה נרשמו לבית-ספר זה כ-70 תלמידים.
חוג הסטודנטים היהודים בנ' ט' הקים ב-1931 "אגודה למתן עזרה לתלמידים יהודים בבתי-ספר תיכוניים בנ' ט'".
בנ' ט' פסלו גם שני מועדוני ספורט יהודים -- "הגיבור" ו"מכבי" ובהם סקציות שונות לספורט, בעיקר סקציות לספורט-החורף. ב-1932 נפתח מסלול-גלישה של "מכבי". ב-1936 התאחדו שני המועדונים ל"אגודה יהודית להתעמלות ולספודט בנ' ט"'. ליד האגודה היתה תזמורת של כלי-מיתר.
בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם, ובעיקר בשנות ה-30 שלה, היו בנ' ט' גילויי אנטישמיות שמצאו את ביטויים תחילה בהחרמת הסקטור היהודי בעיר על-ידי השלטונות והארגונים הרשמיים, ובשנים האחרונות לפני פרוץ מלחמת- העולם השנייה בהפצת תעמולה אנטי-יהודית, החרמת המסחר והמלאכה היהודיים ואף במעשי אלימות נגד יהודים. ב-1930 לא הזמינה הנהלת בית-הספר העממי שום נציג יהודי לחגיגה של הקדשת הדגל, אף כי רוב התרומות לדגל באו מידי ההורים היהודים. באותה שנה נהג כך גם "הוועד להגנה אנטי-אווירית", אף כי רוב החברים של הארגון ובעיקר רוב התורמים לקרן שלו, היו יהודים. ב-1931 חגג ארגון מכבי-האש בנ' ט' את יובל החמישים שלו. ארגון זה הוקם בנ' ט' על-ידי יהודי, יוסף הרץ. רוב התרומות לקיומו באו מידי יהודים, ואף-על-פי-כן לא הוזמן לחגיגה נציג אחד של יהודי נ' ט'. בבית החולים הכללי אירעו באותה שנה כמה מקרים, שבעת הוצאת נפטר יהודי השמיעו עובדי בית- החולים קריאות לעג ובוז. ב-1936 הפיצו האנדקים המקומיים כרוזים אנטי-יהודיים, וכן צויירו כתובות וסיסמאות אנטישמיות על הגדרות והבתים. ב-1937 פנו כמה לא-יהודים מבעלי הדוכנים בשוק בדרישה למועצת העירייה להקים "גיטו" ליהודים בעלי דוכנים. בהשתדלות הקהילה היהודית לא נענתה המועצה לדרישה זו. באותה שנה נתקיימה בנ' ט' אספה המונית לזכר נצחון הפולנים על הבולשביקים ב-1920. באסיפה הופצו כרוזים אנטי-יהודיים, ובתום האספה התנפלו כמה עשרות מן הנאספים על היהודים בחוצות העיר והיכו בהם.
ב-1938 הלך וגבר החרם על המסחר היהודי, ליד החנויות הועמדו משמרות-החרם של האנדקים, והמשטרה לא הגיבה כלל.

עם תחילת המלחמה בספטמבר 1939 החלה בריחת היהודים מנ' ט' מזרחה. מקצתם הגיעו לאזור גאליציה המזרחית ונשארו שם תחת שלטון הסובייטים, אך רובם חזרו לבתיהם שבנ' ט'. אלה שביקשו למצוא מקלט בגאליציה המזרחית סבלו מקשיים בהשגת דיור ועבודה, ובקיץ 1940הוגלו מרביתם לאזורים מרוחקים של ברית-המועצות.
כבר מן היום הראשון לכיבוש התנכלו הגרמנים ליהודים. גברים ונשים נחטפו לעבודות-כפייה; תנועתם של היהודים הוגבלה; נאסר עליהם לקנות בשוק בשעות המסחר. עובדי- כפייה יהודים הועסקו בעבודות הטענה בתחנת-הרכבת, בסלילת כבישים ובתיקונם, בכריית כבול, ואף בעבודות חקלאיות בסביבה. זמן קצר לאחר שנכנסו הגרמנים לעיר נלקחו 36 בני-ערובה יהודים (לפי גרסה אחרת 60 איש) ועקבותיהם נעלמו. עם הכיבוש דרשו הגרמנים מן היהודים לפתוח את חנויותיהם, אך עד מהרה נשדדו כל הסחורות והחנויות הועברו ל"נאמנים אריים".
בסוף 1939, או בתחילת 1940, הוקם בנ' ט' יודנראט, ובראשו הועמד גרינברגר, ועם חבריו נמנו לאופולד שטיינר ועמנואל זינגר. על היודנראט הוטל לקיים מיפקד של האוכלוסייה היהודית, לספק מדי יום מכסות אנשים לעבודות-כפייה, לשלם קונטריבוציות ולמסור לגרמנים חפצי-ערך לפי דרישתם.
ב-1940 הוחל בחטיפות של יהודים למחנות-עבודה, וכך שולחו בין היתר, במאי של אותה שנה כ-100 צעירים לעבודה במחצבות בזאקופאנה.
בתחילת 1941 הורע מצבם הכלכלי של יהודי נ' ט'. הגזירות השונות רוששו את בני הקהילה. לעזרת הנזקקים בא היודנראט והסניף המקומי של י.ס.ס. ; נפתח מטבח ציבורי וחולקו מצרכי מזון ותרופות.
במאי 1941 הוקם הגיטו שהקיף את הרחובות קראשינסקי, דורוטי, נאבודנייה וחלק מרחוב ואסמונסקי. לגיטו הוכנסו עקורים יהודים מיישובי הסביבה. בתחילת 1942 היו בו כ-2,500 יהודים.
ביולי ובאוגוסט 1942 גבר זרם העקורים היהודים שהוכנסו לגיטו בנ' ט'. הובאו לכאן יהודים מקרושצ'יינקו, מצ'ורשטין, מיטצ'אבניצה, מצ'ארני-דונאייץ ומיישובים אחרים.ב-8.1942. 29 הודיעו הגרמנים, כי על כל יהודי נ' ט' להתרכז למחרת היום במגרש הספורט. במגרש נאספו בין 3,000 ל-4,000 איש. נערכה סלקציה; חולים וקשישים הופרדו ותוך זמן קצר הובלו לבית-העלמין ושם נרצחו; יש האומדים מספר קרבנות אלה ביותר מ-80. במגרש נמשכה עדיין הסלקציה. מנהלי מפעלים קראו רשימות של עובדיהם והללו הוצאו למקום מיוחד, כדי להבטיח את הישארותם הזמנית בנ' ט'. משפחות רבות הופרדו; הורים הושארו וילדים נלקחו. בסיום הסלקציה נדרשו היהודים למסור את כל דברי-הערך שברשותם. בשעות אחר הצהרים הובלו כל המיועדים לגירוש לתחנת-הרכבת, ושולחו למחנה-המוות בבלז'ץ. באותו יום ערכו הגרמנים סריקות וחיפושים בכל בתי הגיטו, וכל מי שנתגלה נרצח במקום ; כך נרצחו כ-150 איש. אלה שעלה בידם להימלט בעת האקציה הוסגרו ברובם על-ידי האוכלוסייה המקומית (ההרריים) לגרמנים ואף הם הוצאו להורג בבית-העלמין היהודי.
אחרי הגירוש נשארו בנ' ט' יותר מ-100 איש "כשרים לעבודה". מקצתם נשלחו אחר-כך לעבודה במנסרות בצ'ארני-דונאייץ, והאחרים רוכזו במחנה עבודה שהוקם בנ' ט' עצמה. אסירי המחנה עבדו במינסרה של החברה הגרמנית "הובאג". התנאים במחנה היו קשים, וכמה מן הכלואים מתו ממחלת הטיפוס. ב-1943 היו ניסיונות להימלט מן המחנה ולעבור את הגבול לסלובאקיה, אולם אסירים אלו נתפסו והוצאו להורג. נסיונות לברוח מן המחנה נמשכו גם לאחר מכן. קבוצה אחת של אנשי מחנה העבודה עסקה בסידור הרכוש היהודי שנותר במקום לאחר הגרוש. המחנה חוסל במאי 1944, והאסירים הועברו למחנה פלאשוב.
לאחר השחרור התרכזו בנ' ט' כמה ניצולים, אולם גם אז לא שפר מזלם ו-4 יהודים נרצחו במקום מידי כנופיית הלאומנים הפולנים.