תרומות
ניז'ניוב NIZNIOW
עיר בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: טלומאץ'
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 4,654
· יהודים בשנת 1941: כ- 451
· יהודים לאחר השואה: כ- 13
תולדות הקהילה:
כללי
ניז'ניוב הוקמה במאה ה- 18 כעיר פרטית של האצולה. באותה עת נבנה בה מנזר של הפאולינים. במחצית ה- 2 של המאה ה- 19 הוקמו בה בית-חרושת לסוכר ומפעל קטן לייצור אבני-אש לרובי-ציד. מרבית אוכלוסייתה עסקה בחקלאות. היהודים התיישבו בניז'ניוב עם היווסדה, ובמחצית השנייה למאה ה- 18 היתה בה קהילה מאורגנת. ב- 1765 חלשה קהילת ניז'ניוב על יהודי 19 הכפרים שבסביבה. ב- 1766 נדרשה הקהילה על-ידי ועדת אוצר המלוכה לסלק את חובותיה על חשבון מס-הגולגולת. כנראה היתה אז הקהילה כפופה במידת-מה לקהילת בולשובייץ, שכן רבה דאז, ר' לייב ב"ר מנדל, היה חתום כרבה של בולשובייץ- ניז'ניוב. בשל התפתחותם המהירה במאה ה- 19 של היישובים היהודים בטלומאץ' ובסטאניסלאבוב - בירת המחוז המרוחקת מניז'ניוב ב- 25 ק"מ - לא היה מקום לגידולו של היישוב היהודי בניז'ניוב בתקופה ההיא; נוסף לכך, ההגירה אל הערים הנ"ל ואל מעבר לים נגסו גם הם ביישוב קטן-הממדים הזה בסוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20. מקורות-הפרנסה של יהודי המקום הצטמצמו לשירותי מסחר זעיר ומלאכה לעורף החקלאי שבסביבה, ולא היה די בהם לכלכל אלא מפרנסים מעטים, ואף זאת בדוחק. חלוקת הלווים מקופת גמ"ח (שנוסדה ב- 1918) לפי מקצועותיהם עשוייה ללמד על המיבנה הכלכלי של יהודי ניז'ניוב. ב- 1936- 1937 היו בין הלווים. 17 בעלי- מלאכה, 36 סוחרים זעירים, 10 פועלים שכירים, 4 חקלאים ו- 3 שונים. באותה שנה ניתנו מטעם קופת גמ"ח 18 הלוואות על-סך כולל של 615 זלוטי. הסכומים הזעירים של ההלוואות רומזים בפירוש על רמת פרנסתם של הלווים. למשך יובל שנים בערך ישב על כס הרבנות בניז'ניוב ר' יחיאל-מיכל הובנר, בעל "משכנות הרועים" ו"נחלת ישראל". ב- 1907 ירש את כסאו חתנו ר' חיים-ברוך ב"ר דוד-משה הוכברג, לשעבר (מ- 1886) רבה של קורופייץ. אחריו כיהן בניז'ניוב ר' מיכל מושקוביץ. חרף היותם ישוב קטן, גילו יהודי ניז'ניוב פעילות ציבורית ערה בתקופה שבין שתי המלחמות. בבחירות למועצת העיריה שנתקיימו ב- 1927, נבחרו 10 יהודים (מתוך 48 כלל הנבחרים). באותה תקופה הוקמו במקום סניפים של ארגונים ציונים - אחוה, הרביזיוניסטים והתאחדות- פועלי-ציון (ב- 1934 נבחר איש התאחדות-פועלי ציון למועצת העיריה). ב- 1935 נמכרו בניז'ניוב 208 שקלים. קולות המצביעים לקונגרס הציוני בשנה זו נתחלקו כמעט שווה בשווה בין הציונים הכלליים ובין רשימת ארץ-ישראל העובדת. ליד ארגון התחיה (שהוקם כנראה בשנות ה- 20) נפתחה ספריה. ב- 1934 הוקם בית-ספר עברי משלים, בו למדו כ- 40 תלמידים. באותה שנה התארגן מועדון ספורט בשם "הפועל" ליד הסניף של התאחדות-פועלי ציון. משפרצה מלחמת-העולם השנייה כבש את העיירה במחצית ספטמבר הצבא האדום. אין בידנו מידע מפורט על קורות היהודים במקום בימי השלטון הסובייטי. עם פרוץ המלחמה בין גרמניה ובין ברית-המועצות ונסיגת השלטונות הסובייטיים התחילו לשלוט האוקראינים. הם התעללו ביהודים, שדדו אותם, הרסו את פנים בית- המדרש והשחיתו ספרי-תורה. הם תפסו כמה יהודים שניסו לחצות את החזית ולעבור לשטחי ברית-המועצות, רצחו אותם והשליכו את גופותיהם לנהר דנייסטר. ב- 3.7.1941 נכנסו לעיירה צבאות הונגריה. הללו הטילו על היהודים את חובת ענידת הטלאי הצהוב, חובת העבודה בתיקון הגשרים ההרוסים על הדנייסטר, וכן אסרו עליהם את היציאה אל כפרי הסביבה. להוציא גזירות אלו היה יחסם אל היהודים תקין. ב- 12.7 הגיעו לניז'ניוב קרוב לאלף פליטים יהודים מהונגריה, תשושים ובלויים. הם שוכנו בבתי-התפילה, אולם כעבור ימים אחדים הוליכו אותם לעבר סטאניסלאבוב. האוקראינים המלווים התעללו בהם. מצב יהודי ניז'ניוב נעשה חמור בהרבה כשעבר השלטון המינהלי בעיירה באוגוסט 1941 לידי הגרמנים. התנאים בעבודת-הכפייה, בכריתת-היער ובתיקון הגשרים הורעו: השומרים היכו את היהודים, גזזו את זקניהם, ציוו עליהם לקפוץ לנהר, אף היו מקרי רצח. על היהודים הוטל קנס כספי וכן נצטוו למסור לגרמנים את כל חפצי-הערך שבידיהם. באיסוף המתן הזה תיווך בוודאי היודנראט, שהוקם בפקודת השלטונות. הוקמה אז גם משטרה יהודית. משנלקחו מהיהודים כספם ומקורות-פרנסתם ידעו עוני ורעב. רבים מהם ביקשו פרנסה כלשהי בעבודת-כפיים אצל הנוצרים. בסוף נובמבר 1941 אסרו הגרמנים כפי( הנראה, בקשר לתביעת קנס או מתן רחא) 12 יהודים מאמידי המקום. בבניין הקהילה היכו אותם הנאצים וחבלו בהם ואחר-כך שלחו אותם לסטאניסלאבוב; משם לא חזרו עוד. היישוב היהודי בניז'ניוב חוסל בראשית מאי 1942. ב- 4.5.1942 ציוו הנאצים על היודנראט להודיע, כי כל היהודים חייבים להתייצב לשם שילוח למחרת היום (לפי ידיעה אחרת - ב- 7.5), ורשאים לקחת עמם 25 ק"ג לכל היותר מיטען לנפש. ביום שנקבע התייצבו בשוק כ- 300 איש. לפי מקור אחד נלקחו מהם חפציהם בו במקום; הגברים נצטוו להתעטף בטליתות ובמעמד זה צולמו. אחר כך שולחו הכול ברגל לטישמיניצה (מהלך 15 מ"ק). שם הוכנסו לבית-הכנסת, שבו כבר רוכזו יהודי המקום המיועדים לגירוש. עמם יחדיו הובאו יהודי ניז'ניוב לסטאניסלאבוב ונכלאו במחנה הידוע לשימצה, הקרוי "טחנת רודולף". הם שהו שם כשבועיים. לאחר סלקציה נשלחו קבוצת צעירים למחנות-העבודה ואילו רוב יהודי ניז'ניוב נרצחו במרתפי הטחנה ונטמנו בבית-העלמין בסטאניסלאבוב. בניז'ניוב נותרו לאחר הגירוש של מאי כ- 60 יהודים, שהיו עדיין דרושים לנאצים לעבודות דחופות. אימתי הושמדו וכיצד לא ידוע. מעטים מיהודי המקום הצליחו להימלט בעוד מועד ליערות, או מצאו מחבוא אצל נוצרים מכרים בסביבה. ניז'ניוב שוחררה בידי הצבא הסובייטי ב- 1.4.1944. שרדו מן המלחמה כ- 10 מיהודי ניז'ניוב שהיו בה לפני המלחמה. 3 שהו במחבוא, אחד היה יוצא מחנות-ריכוז של הנאצים, והשאר שבו מברית-המועצות. נגלו לנגד עיניהם רוב בתי היהודים ושדה בית-העלמין ההרוסים, ואילו במצבות השתמשו אנשי המקום לריצוף הדרכים ולהכנת אבני- ריחיים.