ה' ניסן ה'תשפ"ב

נייפולומיצה NIEPOLOMICE

עיירה בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: בוחניה
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
יערות העד הקרויים "פושצ'ה נייפולומיצקה"
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-4,071

·  יהודים בשנת 1941: כ-484

תולדות הקהילה:
כללי

עיירה השוכנת בריחוק 20 ק"מ מקראקוב ו- 14 ק"מ מבוחניה, בקצה יערות-העד הקרויים "פושצ'ה נייפולומיצקה". קירבתם של יערות אלה קבעה את אופיו וגורלו של היישוב. במאה ה- 14 היתה נייפולומיצה אחוזת-צייד של מלכי פולין; המלך קאז'ימיר הגדול הקים במקום טירה וכנסייה. הטירה שוקמה והורחבה בשנת 1550. יערות-העד שבסביבה שימשו מלבד לצייד גם למקור אספקת עצים למיכרות-המלח שבווייליצ'קה ובבוחניה. באמצע המאה ה- 17 נהרס היישוב בידי השבדים הפולשים. במאות ה- 18 וה- 19 שימש המקום מרכז מסחרי לעורף החקלאי; נפתחו בו מינסרות, מחסני-עצים וחומרי-בניין. על ראשוני היהודים בנייפולומיצה נמסר באמצע המאה ה- 18. ישבו אז במקום 6 בתי-אב יהודים, וראשיהם עסקו כנראה במתן שירותים (אספקת סחורות, ובעיקר יינות) לנכבדי האצולה, שבאו לפוש ולצוד ביערות הסביבה. ייתכן שמעטים מבין המפרנסים היהודים עסקו בפונדקאות או בחכירה אצל בעלי הטירה. כ"יישובניקים" היו יהודי נייפולומיצה כפופים אז לקהילת בוחניה, או לקהילת קראקוב. למעמד של ישוב יהודי מאורגן הגיעו יהודי נייפולומיצה במחצית השנייה של המאה ה- 19. במקום ישבו אז כ- 80 משפחות יהודים ומפרנסיהן עסקו במסחר ובמלאכה (האמידים שבהם - בסחר-עצים). בתחילת המאה ה- 20 צויין, שפרנסתם של יהודי המקום היתה מצוייה, ואף בריווח. לקהילה היה אז רב, הוא ר' יוסף טייטלבוים ב"ר שמואל האדמו"ר מגורליץ (ב- 1900 וב- 1912 מוזכר ר' יוסף כרבה של נייפלומיצה). הקהילה קיימה חברות-צדקה, כגון "ביקור חולים" ו"קופת השבוע" - האחרונה קרן לנדבות בשביל המחזרים על הפתחים שאינם מבני המקום לבל יטרידו את ה"בעלי בתים". ב- 1904 נמסר, שבית-התפילה היחיד שבמקום רעוע וצר מלהכיל את המתפללים, אלא ש"הגבירים התופסים את המקומות בכותל המזרחי ממאנים לתרום להקמת בניין חדש מחשש שמא יפסידו את מקומם המכובד". ב- 1901 נוסדה בנייפולומיצה אגודת "תפארת בחורים" שנועדה לנהל לימוד מאורגן בש"ס והפוסקים של הבחורים בבית-המדרש. ב- 1905 תרמו יהודי נייפולומיצה 300 כתרים למען יהודים גולי רוסיה. בנובמבר 1918 פרעו כנופיות מזויינות, מנייפולומיצה ומן הסביבה, פרעות ביהודי נייפולומיצה. כמה כנופיות, כל אחת מהן בת 40- 50 איש, זרעו בהלה בקרב יהודי נייפולומיצה, שדדו את חנויותיהם ובתיהם, וכל המתנגד להם הוכה בקתות של רובים. כמה יהודים נפצעו, ואחדים מהם קשה. בגמר המלחמה נתמכו בכספי הג'וינט החברות "ביקור חולים" ו"לינת הצדק" וכן קופת גמ"ח שהוקמה ב- 1927; זו נתנה ב- 1929 59 הלוואות לנצרכים בסכום 8,726 זלוטי. בתקופה שבין שתי מלחמות-עולם התקיימו במקום חוגים ציוניים, מטעם "הציונים הכלליים" ו"המזרחי". ב- 1932 הוקם ארגון-נוער ציוני "עקיבא" ועל-ידו נפתחו שעורי-ערב ללימוד השפה העברית. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 נתנו השוקלים את קולותיהם כלהלן: 61 ל"ציונים כלליים", 26 ל"המזרחי", 3 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת" ו- 4 ל"מפלגת המדינה". בספטמבר 1939, כשבועיים לאחר כיבוש העיירה, העלו הגרמנים באש את בית-הכנסת המקומי ואת המקווה. בשנים 1940- 1942 הגיעו לנייפולומיצה, שהיו בה אז כ- 400 יהודים תושבי-קבע, כאלפיים יהודים נוספים, בעיקר מקראקוב. ב- 1942 היה מספרם הרשמי של היהודים כ- 2,500 נפש. נראה שב- 1941 נתמנה בנייפולומיצה היודנראט ובראשו הועמד חיים מאמס, וסגנו היה משה גרינבוים. תחילה עלה בידי היודנראט לשחד את המנהל הגרמני של לשכת העבודה ולשחרר את רוב היהודים מעבודות-כפייה במחנה פוסטקוב. משפחותיהם של אלה שנשלחו למחנה קיבלו עזרה כספית מן היודנראט. ב- 1942 דרשו הגרמנים כ- 900 יהודים מדי יום ביומו לעבודות-כפייה. הם הועסקו במחסני-הנשק בסביבה, בטיוב השדות, בתיקון פסי-הרכבת בתחנת הרכבת המקומית וכן בעבודות שחורות בנייפולומיצה עצמה. לעזרת הנזקקים אירגן היודנראט חלוקת מזון וכן מטבח ציבורי. במארס 1942 התקיימה בנייפולומיצה גם מרפאה. במחצית השניה של 1941 או בתחילת 1942 הוקם סניף י.ס.ס., ובטיפולו היו 280 יהודים. ביולי 1942 דרש מושל-הנפה הגרמני מיהודי נייפולומיצה קונטריבוציה בסך של 4,000,000 זלוטי. לאחר השתדלויות רבות של היודנראט הועמד הסכום על 300,000 זלוטי. הכסף שולם במועד בעזרתם של שני עשירים יהודים: זילברשטיין מטארנוב וצוקרמאן מקראקוב; כל אחד מהם תרם 70,000 זלוטי. ב- 20- 22 באוגוסט 1942 גורשו יהודי נייפולומיצה לווייליצ'קה. מאות אנשים, נשים, זקנים וטף צעדו בחום לוהט לווייליצ'קה. רכושם המועט של המגורשים הוטען על עגלות. מווייליצ'קה, שולחו רובם ב- 27 לאוגוסט לאחר שבוע של סבל ויסורים, רבים( מן המגורשים לא היתה קורת גג מעל לראשם), למחנה המוות בבלז'ץ; ורק יחידים מיהודי נייפולומיצה ניצלו.