ד' ניסן ה'תשפ"ב

ניישאווה NIESZAWA

עיר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: ניישאווה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,381

·  יהודים בשנת 1941: כ-35 משפחות

·  יהודים לאחר השואה: יחידים שרדו

תולדות הקהילה:
כללי

ניישאווה הוקמה במאה ה-14 כיישוב מסחרי פולני ליד המבצר דיבוב, כדי להתחרות עם מסחרם של הצלבנים. לאחר שסופחה טורון לפולין הועבר היישוב בשנת 1460 בפקודת המלך קז'ימייז' יאגילונצ'יק למרחק מה מן הכפר פשיפוסט, על גדות הנהר ויסלה. במאות ה- 15 וה- 16 התפתח היישוב כמרכז מסחר ומלאכה. בניישאווה הוקמו בתי מלאכה לטקסטיל ומבשלת בירה. המקום שימש גם תחנה להשטת דוברות טעונות דגן מן האיזור לדאנציג. מלחמות השוודים באמצע המאה ה- 17 הביאו הרס על העיירה וזו לא חזרה עוד למעמדה הקודם. גם מעמדה כנמל ירד. בעת חלוקתה הראשונה של פולין, בשנת 1772, היתה ניישאווה תחת שלטון פרוסיה ומשנת 1815 עד מלחמת העולם הראשונה נכללה בתחום פולין הקונגרסאית. ניישאווה שכנה על הגבול עם פרוסיה ולכן שימשה תחנת ביניים ודרכה נכנסו ויצאו סחורות. גורם חשוב להתפתחות ניישאווה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה היו גדודי הצבא הרוסי שחנו בעיר. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נכבשה ניישאווה בידי יחידות הצבא הגרמני ואלה שהו בה עד שנסוגו בשנת 1918. אין בידינו ידיעות מדויקות על תחילת היישוב היהודי בניישאווה. כנראה שתחילתו היתה בסוף המאה ה- 15. אז התגוררו בניישאווה משפחות אחדות של יהודים. היישוב היהודי המאורגן בניישאווה תחילתו באמצע המאה ה- 18. בניישאווה הוקם בית מדרש וקרוב לשנת 1750 קודש בית עלמין. הקהילה גדלה אחרי חלוקתה של פולין. בשנת 1773 ניתנה רשות ל- 18 משפחות מן העיר מאידאן שליד טורון להתיישב בניישאווה. משפחות אלה גורשו בפקודת שלטונות פרוסיה, שביקשו להפוך את מאידאן למבצר. בשנת 1826 הוגבלו מגורי היהודים בניישאווה לרובע מיוחד (הרוויר). בשנת 1849 הקימו יהודי ניישאווה בית כנסת מפואר מאבן. ראשוני המתיישבים בניישאווה עסקו במסחר זעיר וברוכלות. הם היו בעלי חנויות ודוכנים, עסקו במכירת בדים, סדקית ומכולת. אחדים מהם התקיימו ממלאכה. לאחר ביטול ההגבלות על מגורי היהודים בשנת 1862 הותר ליהודי ניישאווה לגור ולרכוש נכסי דלא-ניידי בכל שטחי העיר. הסוחרים היהודיים ריכזו בידיהם את המסחר בתוך העיר וגם את הייצוא של תבואה, צמר וסוסים. שתי המנסרות שבמקום הוקמו בידי אחדים מיהודי ניישאווה. כאמור, היתה בניישאווה החל בשנות החמישים של המאה ה- 18 קהילה מאורגנת. ביישוב פעלו החברות המסורתיות המקובלות בקהילות ישראל: "חברה קדישא" וחברת "ביקור חולים". ביישוב היהודי בניישאווה שרר הווי מסורתי. מן הראוי לציין, שהשפה הפולנית היתה שגורה בפיהם של היהודים בניישאווה. מבין הרבנים שכיהנו בניישאווה ידוע לנו שמו של ר' נחום אש, מחבר הספרים "ציוני מהר"ן" ו"זכרון מלך" על הרמב"ם. ר' נחום אש נתמנה לרב בניישאווה בשנת 1889. בשנת 1894 עבר לכהן בצ'נסטוחובה. רב נוסף ששמו ידוע לנו ושכיהן בניישאווה היה ר' אברהם זנאבנד (1902- 1912). גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התקיימו יהודי ניישאווה מן העיסוק במסחר ובמלאכה. בגלל המצב הכלכלי הקשה שפקד את פולין בשנות העשרים היגרו רבים מבני העיירה לארצות הברית ולמקסיקו. בשנת 1909 הוקם בעיירה אירגון ציוני. בשנת 1924 נוסד בניישאווה קן של "השומר הצעיר" שהיו בו בערך 20 בני נוער בני 12- 13. בין שתי מלחמות העולם המשיכו ילדי ישראל בניישאווה ללמוד בחדרים ובנוסף למדו הילדים בבתי-ספר ממלכתיים פולניים. בעיירה פעלה ספרייה יהודית ציבורית. הספרייה שמשה גם מקום מפגש לבני הנוער. באולם הספרייה התקיימו הרצאות. היחסים בין יהודי העיירה והתושבים הפולניים היו תקינים בדרך כלל ונציגי היהודים היו פעילים במשך כל השנים במועצת העיר. ניישאווה נכבשה בימים הראשונים של ספטמבר 1939. רק מעטים מיהודי העיירה הצליחו להימלט לאזורי פולין המזרחית שסופחו לברית המועצות. עם כניסתם של הגרמנים החלו הרדיפות וההתעללויות ביהודי ניישאווה. בראש השנה ת"ש העלו הגרמנים באש את בית הכנסת והאשימו בהצתה את פרנסי הקהילה. בסוף אוקטובר 1939, עם צירופה של ניישאווה לרייך, גורשו היהודים לקוטנו. לאחר שגורשו היהודים הרסו הגרמנים את בית העלמין. עם חיסול הגטו בקוטנו הועברו יהודי ניישאווה לוודז,יסלאב שבמחוז לובלין ושם היה גורלם כגורל יהודי המקום. רק יחידים מיהודי ניישאווה נשארו בחיים - אלה שהצליחו להימלט לפנים ברית המועצות וכמה מיהודי ניישאווה שעברו את המלחמה בזכות "התעודות האריות".