סובוטה SOBOTA

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: לוביץ'
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 822

·  יהודים בשנת 1941: כ-135 משפחות

תולדות הקהילה:
 

הידיעות הראשונות על סובוטה מקורן במאות ה- 14 וה- 15. העיר היתה רכוש הנסיכים, אחר כך רכוש האצולה, והיהודים הורשו להתגורר בה. בראשית המאה ה- 16 השתקעו כאן יהודים רבים שגורשו אז מלוביץ'. במאות ה- 19 וה- 20 היה הישוב היהודי כאן קטן ודל, שכן לא היה לעיירה המוזנחת, מרוחקת מהרכבת, כוח-משיכה כלל. מקור-הפרנסה העיקרי של היהודים בסובוטה היו המלאכה והמסחר הזעיר עם הסביבה החקלאית. תקופה ממושכת לא היה בכוחה של הקהילה היהודית הקטנה בסובוטה להעסיק רב. ואת תפקידיו מילא על כן הדיין. במחצית המאה ה- 19 שימש בסובוטה כדיין ר' שמואל לובלינר, לימים - רבה של מוגיילניצה והחל ב- 1856 - רבה של אויאזד. כדיין-רב שימש בסובוטה גם ר' נחמן קובאלסקי, המתקרא "השחור", מחסידיו של ר' מנדל מוורקי; לאחר צאתו את סובוטה (בשנות ה- 70 למאה ה- 19) כיהן ברבנות בגראבוב ובקובאל. ב- 1895 נתמנה לרבנות בסובוטה ר' שמואל יצחק לנדאו, נכד האדמו"ר ר' זאב וולף מסטריקוב ונין האדמו"ר ר' אברהם מצייחאנוב; ב- 1905 עזב את סובוטה ועלה על כס- הרבנות בסוחאצ'ב, ואחר-כך בצ'ייחאנוב. (נפטר ב- 1915). עוד בחייו פירסם חלק מחידושיו בחיבור "שערי תורה", שיצא לאור בווארשה. חידושיו האחרים וכן שו"ת נשארו בכתב-יד. ממשפחת רבנים נודעת-משושלת ר' יום-טוב ליפמן הלר - בא ר' מרדכי צבי לובארט, רבה של סובוטה החל ב- 1901. הוא נתפרסם כגדול בתורה וכבעל-חידושים (שלא נתפרסמו). בימי מלחמת העולם I-ה אסרוהו השלטונות הרוסיים כבן-ערובה, האשימוהו בריגול למען הגרמנים, והרגו אותו ועוד פרנס של הקהילה, ביער הסמוך (1915). לאחר מאורע זה ברחו יהודי סובוטה אל העיירות הסמוכות, ושבו לבתיהם רק עם סיום המלחמה. לאחר מלחמת העולם ה- I שימש ברבנות בסובוטה ר' יעקב משה הלוי קליינבאום. בתקופת שבין שתי המלחמות לא חלו שינויים במיבנה המקצועי של היהודים בסובוטה ובמצבם הכלכלי. הידיעות על החיים הפוליטיים בישוב בתקופה זו מקוטעות מאוד. על אף ההפרעה מצד רב העיר, נוסד בסובוטה ב- 1934 קן בית"ר, ובסוף השנה היו בו 40 חברים. בתקופת מלחמת העולם ה- II היו ימי הישוב בסובוטה קצרים. חלקם של היהודים נמלטו אל מרכזים גדולים יותר - ז'יחלין, לוביץ', לודז' תיכף לאחר פרוץ המלחמה. חלקם עזבו את סובוטה, או גורשו ממנה, בראשית תקופת הכיבוש (1939- 1940), ורובם מהם פנו, קרוב לוודאי אל גלובנו; כי יש ידיעה, שב- 1940 (לפי הסברה, ברבע הראשון) הגיעו כמה עשרות משפחות יהודים מסובוטה אל עיר זו.