סובקוב SOBKOW

קהילה בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: ינדז'יוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
82 ק"מ מקראקוב
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: 565

תולדות הקהילה:
 

ס' נקראה על שם מייסדה סטניסלאב סובק, אציל פולני ששימש סטרוסטה (מושל) במלוגושץ' (ע"ע) וסגן שר האוצר של מלכות פולין. ב-1563, עם ייסודה, העניק לה המלך זיגמונט אוגוסט פריווילגיה שכללה פטור ממסים למשך 15 שנות קיומה הראשונות, והיתר לקיים שני ירידים שנתיים. מייסד העיירה בנה בה מבצר גדול וארמון. בעלי העיירה אחריו, משפחת האצילים דורוהובסקי, ומשפחות אצולה שבאו אחריהם, דאגו לפיתוחה ולשלומם של התושבים. במרוצת המאה ה-19 הוקמו בס' כמה מפעלי תעשייה - מפעל לייצור אריחי חרסינה, טחנת-קמח ומפעל לאבן שיש. בשנת 1869 ביטלו שלטונות רוסיה הצארית את מעמד העיר של ס'.
בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, תקופת פולין העצמאית, התחדש בס' תהליך הפיתוח וגדל מספר הסוחרים ובעלי העסקים הפולנים.
הגרמנים כבשו את ס' בראשיתה של מלחמת העולם השנייה, ומיד עם בואם אסרו ורצחו פולנים אחדים מתושבי ס'. אחר-כך שלחו תושבים פולנים במספר לא ידוע לנו לגרמניה, ככל הנראה לעבודת כפייה. יהודים ראשונים התיישבו בס' במחצית השנייה של המאה ה-18, וב-1765 היו בס' ובכפרים הסמוכים לה 141 יהודים. במרוצת המאה ה-19 גדל מספר היהודים בס'. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה - בעיקר חייטים וסנדלרים - ושימשו למעשה הספקים העיקריים של סחורות לאיכרי הסביבה. מקצתם התפרנסו גם מחקלאות, בעיקר ממטעי פרי.
בראשית המאה ה-19 התארגנו יהורי ס' לקהילה, בנו בית-כנסת מעץ ובחצרו בית מגורים לרב, ובקרבת מקום בנו בניין לבנים ששימש בית-ספר. מבין רבני הקהילה ידועים לנו בשמותיהם ר' אריה לייב ב"ר יוסף ליפשיץ ור' יצחק שלמה שפירא, שכיהן בס' משנת 1918.המשבר הכלכלי בפולין בין שתי מלחמות העולם, התחרות הגוברת עם פולנים שנכנסו בתקופה זו לענפי המסחר והמלאכה ווכו לתמיכת הממשלה, והכבדת נטל המסים על הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים, גרמו להתרוששות היהודים בס'. מקצתם הגיעו עד פת לחם. קהילת ס' נחלצה לעזרה וייסדה "קופת גמילות חסדים", ואף סייעה ליהודים מקומיים להשיג אשראי מבנקים יהודיים במקומות אחרים.
בתקופה זו, ובעיקר בשנות ה-30 המאוחרות, גברו בעיירה הלכי הרוח האנטישמיים. ב-1 בפברואר 1939 פרצו בס' מהומות אלימות. כנופייה של פעילי ONR (המחנה הלאומי הרדיקלי) ואנדקים אילצה יהודים בעלי זקן לסגור את חנויותיהם ולפנות את דוכניהם. פנייה למשטרת העיירה לא זו בלבד שלא הועילה אלא אף הביאה לסגירת 6 חנויות נוספות של יהודים בעלי זקן. המשטרה גם הכריזה שהמתלוננים יורשו לפתוח מחדש את חנויותיהם רק לאחר שיגלחו את זקניהם. לא ידוע לנו כיצד נסתיימה הפרשה הזאת.
על החיים הפנימיים של יהודי ס' בתקופה זו ידוע לנו רק שהוקם סניף של ההסתדרות הציונית, ובשנת 1930 נמכרו במקום 25 "שקלים" לקראת הקונגרס הציוני הי"ז (1931).
עם כניסת הגרמנים לס' היו בה 565 יהודים. מיד עם בואם החלו במקום רדיפות של היהודים וגדל רכושם, בסיועם הפעיל של האנטישמים המקומיים.
בתחילת בספטמבר 1940 הובאו לס' יהודים מגטו ינדז'יוב (ע"ע), ואחריהם באו פליטים יהודים נוספים. בינתיים הוקם בס' גטו שבו התגוררו היהודים בתנאי צפיפות קשים. גם המחסור והרעב נתנו את אותותיהם, ובקרב היהודים פרצה מגפת טיפוס. יושבי הגטו נלקחו לעבודות כפייה. בעלי מקצועות שהתעשייה הצבאית הגרמנית נזקקה להם נשלחו למחנות עבודה.
ב-28 באוגוסט 1942 גירשו הגרמנים את יושבי גטו ס', 800 נפש, לגטו ינדז'יוב. כעבור חודש ימים נערכה בגטו ינדז'יוב סלקציה. הכשירים לעבודה הועברו למחנות עבודה, וכל האחרים שולחו ברכבת לטרבלינקה. בזמן האקציה ניסו מקצת היהודים להתנגד. הגרמנים הגיבו מיד, היכו בנאספים ללא הבחנה ולבסוף הוציאו מביניהם שני צעירים, עינו אותם ואחר-כך הוציאו אותם להורג, למען יראו וייראו. קבוצה קטנה של צעירים הצליחה להימלט לשדות, אבל לאחר שלא זכו לסיוע מן האיכרים נתפסו רובם כעבור זמן קצר בידי הגרמנים ונרצחו. רק מתי מעט קיבלו סיוע מאיכרים פולנים והודות להם שרדו.