סווז'נדז SWARZEDZ

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: פוזנן
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-6,350

·  יהודים בשנת 1941: כ-61

תולדות הקהילה:
 

ס' העיר הוקמה בשנת 1620 לערך על אדמות כפר ששמו זהה. לס' היה שם נוסף, גז'ימלובו. הבעלים של ס', האציל זיגמונט גרודז'נסקי שהיה גם הווייבודה של קליש, הזמין לנחלתו מתיישבים מבני מסדר "האחים הצ'כים", פרוטסטנטים גרמנים שנרדפו במולדתם, וגם קבוצה של יהודים. בשנת 1688 העניק המלך זיגמונט השלישי לאציל גרודז'נסקי פריווילגיה שהקנתה לס' מעמד של עיר על- פי החוקה המגדבורגית, וכללה גם היתר לקיים ירידים שנתיים.
תושבי ס' התפרנסו ברובם ממסחר ומלאכה. לפרסום מיוחד זכו האורגים שלה ; בשנת 1640 היו בעיר 70 בתי-מלאכה לאריגה. ס' התפתחה בקצב מהיר ועד מהרה איימה על האינטרסים הכלכליים של פוזנן (ע"ע). מועצת העיר של פוזנן נענתה לדרישת אזרחיה העירונים ותבעה לדין את גרודז'נסקי, ואף דרשה לבטל את זכויות העיר של ס'. ואולם בית-המשפט פסק לטובתה של ס' וחזר ואישר את מעמדה העירוני, ובלית ברירה נאלצו תושבי פוזנן להשלים עם פסק-הדין.
על-פי הכרוניקה של ס' פרצה בעיר בשנת 1656 דלקה גדולה, וגם צבאות הרוסים שחנו בעיר בשנת 1707 הכבידו על התושבים והסבו להם נזק. בשנת 1793, בעקבות חלוקתה השנייה של פולין, סופחה ס' לפרוסיה, בשנים 1807-1815 כללה זמנית ב"נסיכות ורשה", ואחרי קונגרס וינה צורפה למלכות פולין הקונגרסאית בחסותה של רוסיה. בתום מלחמת העולם הראשונה נכללה במדינת פולין העצמאית.
פיתוח העיר ותהליך התיעוש בה נמשכו גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ; אז הוקמו בה 100 בתי-חרושת קטנים למוצרי-עץ ומנסרה גדולה (כ-%85 מתושבי העיר התפרנסו בתקופה זו מתעשיית העץ).
בספטמבר 1939 נכבשה ס' בידי הגרמנים ורוב תושביה גויסו לעבודת כפייה וגורשו לגנרל-גוברנמן. גם בס' הוקם בתקופה זו מחנה עבודה.
במחצית הראשונה של המאה ה-17 התיישבה בס' קבוצה של יהודים עניים מפוזנן על-פי הזמנתו של האציל גרודז'נסקי. האציל העניק להם פריווילגיה קיבוצית שבה פורטו זכויותיהם והתחייבויותיהם. בסעיף הראשון של כתב הזכויות הזה צוין שהיהודים הובאו לס' כדי לסייע בפיתוחה, ולכן העניק להם האציל תנאי מחיה נוחים, בנה למענם בתי מגורים וגם בית-כנסת, בית-ספר, בית-חולים (הקדש), בתי מגורים לרופא, לרב ולחזן, ומקווה טהרה לנשים, והקצה להם אדמה לבית-עלמין. כתב הזכויות הזה גם הבטיח ליהודים פטור ממסים (במאה ה-18 בוטל הפטור ממסים וב-1765 שילמו היהודים מס גולגולת בסכום כולל של 2,048 זהובים). תמורת הדירות שבעלי המקום העמיד לרשותם (32 במספר) נדרשו היהודים לשלם שכר דירה לא גבוה, 10 זהובים לשנה, ושני זהובים נוספים חויבו לשלם לקופת המדינה. כמו-כן התיר האציל ליהודים לבנות לעצמם בתים משלהם ככל שירצו, לעסוק במסחר לסוגיו ללא הגבלה, לרבות סחר במשקאות חריפים, אבל תוך הקפדה על כללי מסחר הוגן ועל מידות ומשקלות נכונים. כמו-כן הורשו היהודים לעסוק במלאכות למיניהן, למעט מלאכת האריגה. יהודים בעלי אטליזים חויבו לשלם אגרה שנתית בסך 2 זהובים ו"אבן" (כ-12 ק"ג) של חלב.
היהודים הורשו לבחור ברבנים ודיינים משלהם, ובעלי התפקידים האלה הוסמכו לשפוט בסכסוכים שבין יהודים לבין עצמם, ובמקרים מסובכים הורשו לפנות לעזרה אל מנהיגי הקהל בפוזנן. בסכסוכים שבין יהודים לנוצרים ניתנה סמכות השיפוט לרשויות העיר ולאציל גרודז'נסקי עצמו. האציל גם הבטיח לנתיניו היהודים הגנה, וקבע שכל המתנכל להם ייענש בכל חומר הדין. קהילת פוזנן קיבלה על עצמה לערוב למילוי התחייבויותיהם של יהודים כלפי בעלי העיר וצאצאיו אחריו. על כתב הפריווילגיה חתמו זיגמונט גרודז'נסקי, אשתו ושני אחיו, אף הם פקידי המלוכה, וארכיבר מחוז פוזנן אישר בחתימתו את מהימנות המסמך הזה.
הפולנים כינו את ס' "גן-עדן ליהודים", כפי שאנו לומדים מן הספרות הפולנית של התקופה. ואכן, התנאים הנוחים שהובטחו ליהודים בכתב הפריווילגיה של האציל גרודז'נסקי סייעו להם להתבסס תוך זמן קצר ולכונן קהילה מאורגנת על מוסדותיה. בעת ההיא התפרנסו רובם ממסחר זעיר ומלאכה, למעט מלאכת האריגה שבה הבטיחו בעלי העיר מונופול למתיישבים הפרוטסטנטים הגרמנים. לקראת סוף המאה ה-19 נטשו מקצת היהודים את המלאכה וניסו את כוחם במסחר, ומבני הדור הצעיר יצאו רבים ללמוד במוסדות השכלה גבוהים כדי לרכוש מקצוע חופשי.
במאה ה-18 ובמחצית הראשונה של המאה ה-19 הגיע חלקם של היהודים באוכלוסיית העיר לכדי מחצית. בשנת 1793, עם הסיפוח לפרוסיה, מנתה קהילת ס' 1,277 נפש ושווי נכסיה נאמד ב-15,000 טאלר. המקורות הכתובים שנשתמרו בידינו מלמדים שס' היתה קהילה גדולה ותוססת והטביעה את חותמה על העיר כולה, על-פי פנקס הקהילה מן השנים 1758-1828, שנכתב בעברית, היה בית-הכנסת מרכז החיים היהודיים, לא רק בתחום הדת אלא גם בתחומי החברה, חיי הציבור והתרבות. מפעם לפעם פרצו בקהילה סכסוכים על רקע קביעת השומות לתשלום מסי הקהילה.
מבין הרבנים שכיהנו בקהילת ס' ידועים לנו בשמותיהם ר' אליקים געץ ב"ר מרדכי, מחבר "רפדוני בתפוחים" ו"אבן השוהם" (משנת 1675 לערך), שכיהן קודם לכן כדיין בפוזנן. מס' עבר להילדסהיים ; ור' לייב, ששימש אב"ד וראש-מתיבתא. בשנת 1851 שימש ברבנות ס' הרב ד"ר יואל מקדס, מחסידי הזרם הליברלי ביהדות שתמך ברפורמה בסדרי הפולחן והתפילה. הרב מקדס טיפח מאוד את בית-הספר היהודי והקפיד על רמת הלימודים בו. במחצית השנייה של המאה ה-19 הסתמנה בקרב יהודי ס' מגמה גוברת של יציאה לערים גדולות והגירה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייסו רבים מבני הקהילה לצבאה של גרמניה.
אחרי המלחמה, כשס' הוחזרה לפולין, גברה מגמת העזיבה בקרב היהודים ביתר שאת, ובדומה לערים רבות אחרות במחוז פוזנן בתקופה זו היא כמעט התרוקנה מיהודים. ערב מלחמת העולם השנייה עדיין נותרו בעיר 61 יהודים, אבל רובם עזבו את העיר זמן קצר לפני הכיבוש הגרמני.
בספטמבר 1939, עם כניסתם לעיר, פוצצו הגרמנים את בית-הכנסת. נראה שבימים הראשונים למלחמה ברחו יהודים נוספים. אחרוני היהודים במקום, 23 במספר, גורשו עוד באותו חודש, ספטמבר ,1939 לתחום הגנרל- גוברנמן. גורלם היה כגורל אחיהם באזור הזה.