סולייוב SULEJOW

עיירה בפולין
מחוז: לודז'
נפה: פיוטרקוב טריבונאלסקי
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 5,718

·  יהודים בשנת 1941: כ-600 משפחות

תולדות הקהילה:
הישוב היהודי עד 1918

סולייוב נוסדה בשלהי המאה ה- 13. במאות הבאות היתה העיירה רכושו של מינזר מקומי, והוא אסר על היהודים להשתקע בה עד שלהי המאה ה- 18. רק בסמוך ל- 1791 הופיעו בעיירה התושבים היהודים הראשונים. הרי אלה שתי משפחות פונדקאים, שחכרו את הפונדקים בעיירה, אלא שכעבור שנים אחדות נטשו את המקום. ישוב יהודי קבוע קם בעיירה בראשית המאה ה- 19, כשלקחו הפרוסים את העיירה מידי המינזר, וביטלו את כל צוויהם ואיסוריהם. במחצית הראשונה למאה ה- 19 שימשה סולייוב מרכז משקי לאזור חקלאי לא-גדול, ועל כן היו יהודים מעטים בלבד עשויים למצוא שם מקורות פרנסה. עם גידול הביקוש לאבן- הסיד הנכרית בסביבת סולייוב, ולסיד המיוצר בכבשני העיירה, נתגלו אפשרויות כלכליות חדשות ליהודים. בסמוך ל- 1860 היו בין יהודי סולייוב 21 סוחרים, 28 בעלי-מלאכה וכן פונדקאי אחד. התפתחות הישוב היהודי סייעה להקמתם של מוסדות- קהילה עצמאיים. עד אז השתייכו יהודי סולייוב לקהילת פיוטרקוב-טריבונאלסקי, ואף על פי שפתחו ב- 1825 בהשתדלות להשגת עצמאות קהילתית, לא הצליחו להשיגה. רק ב- 1864 אישרו השלטונות- בהסכמת הקהילה היהודית בפיוטרקוב- קיום קהילה עצמאית בסולייוב. מלבד יהודי סולייוב צורפו לקהילתם גם יהודי שבעה כפרים בסביבה. עתה קודש בית-עלמין (האדמה לתכלית זו נקנתה עוד ב- 1839), נתארגנה החברא קדישא, ונקנה בניין לבית-מטבחיים. הבחירות לוועד-הקהילה החדש נערכו בנובמבר 1864. עד להקמת קהילה עצמאית כיהן במקום דיין שאת שכרו היה מקבל מהקהילה בפיוטרקוב. בשנות ה- 50 למאה ה- 19 כיהן ר' מאיר גרינבוים בתפקיד זה. בתקופה הראשונה לפעולתו העסיק ועד-הקהילה המקומי דיין, שוחט ושני מלמדים. כרב ראשון בסולייוב מונה ר' משה ולטפרייד מצאצאי ר' ישעיה מפשדבוז' (במחצית השנייה של המאה ה- 19). מילא את מקומו ר' יעקב מנדל מילשטיין (נפטר ב- 1921). רבה האחרון של סולייוב היה ר' משה אהרון ולטפרייד. שנים אחדות לאחר ייסוד הקהילה העצמאית נתקפו היהודים פעמים אחדות על ידי שכניהם, הנוצרים. לפני פסח תרל"ב (1872) נעלמה אחת הנערות הפולניות מבנות המקום, והכומר הטיל את החשד ברב, ר' משה ולטפרייד ובפקידי הקהילה, כי חטפו אותה כדי להקיז דמה לאפיית המצות. הנערה -שטעתה פשוט ביער בסביבה- נמצאה עד מהרה. אולם התעמולה והאווירה שיצרה ההתרחשות כולה עשו את שלהן, והביאו לסדרה של תקיפות יהודים. עוד פעם אחת לפני מלחמת העולם I-ה הותקפו היהודים. בשמחת תורה תרע"ג (1913), בעת שהיהודים התפללו בבית הכנסת פשטו פורעים פולנים על מקום מרעה בו רעו כ- 120 עזים השייכות ליהודים: טבחו אותן והטילו לנהר. לאחר מעשה זה יצאו להשתולל בדירותיהם של היהודים וגרמו להם נזק רב.
 

בין שתי המלחמות

בתקופה זו לא חלה תמורה יסודית במיבנה המקצועי של יהודי סולייוב. ב- 1927 היו ביניהם 200 איש, בקירוב, העוסקים במסחר וכן 150 בעלי-מלאכה, ו- 10 מורים (מלמדים ומורים ללימודי-חול). 50 יהודים, בקירוב, היו עגלונים שהובילו משאות והסיעו נוסעים, בעיקר במסלול בן 15 הקילומטרים שבין פיוטרקוב טריבונאלסקי לבין סולייוב. חידוש לטובה במצבם הכלכלי של יהודי סולייוב כרוך בגילוי ערכה של העיירה כמרכז-קיט, בזכות יערות הסביבה והנהרות. בכפרים שמסביב, ובעיקר בפשיגלוב ובוולודזימייז'וב, נבנו וילות ופנסיונים, ואף שהיו שייכים ברובם ליהודים מפיוטרקוב ומלודז', היוו הנופשים שם מקור פרנסה ליהודי סולייוב. גם בעיירה עצמה נבנו קייטנות של נוער וילדים מלודז, ופיוטרקוב. ב- 1932 היו בסולייוב 117 חנויות, ומהן 99 של יהודים; בשנים 1932- 1937 עלה מספר החנויות ל- 155, אולם מספר חנויות היהודים פחת והלך, וב- 1937 היו רק 97 חנויות של יהודים, וזאת בגלל החרם הכלכלי שפגע אז בסוחרים יהודים. במיוחד נפגעו סוחרי הסיד שריכזו עד אז כמעט את כל הסחר המקומי בענף זה. החרם פגע גם בבעלי-המלאכה היהודים, לפי שהוקמו בתי מלאכה מתחרים של נוצרים, והופצה תעמולה לא להיזקק לשירותים של בעלי מלאכה יהודים. משפחות, שנפגעו ביותר בגלל המצב הכלכלי ההולך ורע, נהנו מעזרת מוסדות הצדקה והעזרה-ההדדית של היהודים, שהיו קיימים בסולייוב זה כבר. אחד מהם הוא קופת גמילות- חסדים, שנוסדה לפני מלחמת העולם ה- I, התחדשה פעולתה ב- 1915, וב- 1937 הגיע הקרן שלה ל- 32,300 זלוטי. בשנים 1932- 1937 נתנה הקופה 853 הלוואות. בשנות ה- 20 נוסד כאן סניף הבנק "אייניקייט" מפיוטרקוב, שהוא מוסד של הבונד; ב- 1927 נסגר הבנק. זמן מה אחר כך נוסד בנק קואופרטיבי יהודי חדש, שהתפתח מהר למדי, והגיע אפילו לרווחים ניכרים. בסולייוב פעלה חברת ביקור-חולים, שהוסבה ב- 1930 לחברת לינת-הצדק והיא הגישה עזרה רפואית לניזקקים במחירים מוזלים. בתקופה שבין המלחמות פעלו בסולייוב אירגונים ציוניים שיסודם בקבוצות חובבי ציון שנתקיימו במקום כבר בתחילת המאה ה- 20. נתקיימו שם סניפי המזרחי, פועלי-ציון-ימין והתאחדות. מתנועות-הנוער הפוליטיות פעלו "פרייהייט", וכן אגודת-ציון והחלוץ שהקים חוג לדראמה. פועלי-ציון- ימין ייסדו איגוד ספורט "קראפט", שהנהלתו עברה ב- 1929 לידי "פרייהייט". עוד ב- 1920 או ב- 1921 ביוזמתם של הציונים, הוקמה החברה תרבות ולידה מטבח עממי שסיפק ארוהות לכ- 90 ילדים עניים. סניף הבונד בסולייוב גילה פעילות בתחום התרבות (ייסד גם הוא חוג לדראמה). ב- 1935 נוסד בעיירה איגוד של בעלי-מלאכה יהודים דתיים. פעולת הקהילה נתקלה לא פעם בקשיים כספיים. הדבר הביא לידי סיכסוכים בין נציגי מפלגות וחבורות שונות שבוועד הקהילה, להתפטרויות החברים ואף להתערבותם של השלטונות. ב- 1935 מינו השלטונות ועד קהילה קרוא. במועצת-העירייה של סולייוב היו ב- 1927 24 חברי-מועצה, וביניהם 7 יהודים המייצגים רשימות אלו: בונד - 2, פועלי- ציון ימין - 1, סוחרים - 2, בעלי-מלאכה - 2, ב- 1935, מועצת-העירייה הטילה על האוכלוסים היהודים ארנונה נוספת של 1,000 זלוטי בעד חרשות להתקין ערוב בעיירה. מן הראוי לציין, שבהחלטה זו תמכו לא רק נציגי האנדקים, אלא גם נציגי הסוציאליסטים הפולנים (פ.פ.ס).

השואה

מיד לאחר פרוץ מלחמת העולם ה- II נמלטו אל סולייוב פליטים יהודים רבים מהערים הסמוכות: פיוטרקוב, טומאשוב, ראדומסקו, וכן מרוזפשה ומקאמיינסק. בשלושת ימי-המלחמה הראשונים היה בסולייוב שקט. בימים 4- 6 בספטמבר פקדו כמה הפצצות כבדות את האוכלוסיה בסולייוב. הדליקה שפרצה בעקבותיהן הקיפה את כל העיירה, שרוב בתיה בנויים עץ. מבין 93 בתים שגרו בהם יהודים עלו באש 80, וכן נשרף בית-הכנסת על כל ספרי-התורה שבו. בין היהודים היו נפגעים רבים. רוב הניצולים ביקשו מחסה ביערות הסמוכים, או במינסרה הקרובה של יעקב קרייטמן. יהודים ברחו גם למקומות מרוחקים יותר, לעבר וארשה ולובלין. כעבור ימים אחדים שבו פליטים רבים לסולייוב, שכבר נכבשה בידי הגרמנים. אולם חלק ניכר של האוכלוסים היהודים, בעיקר האמידים וכל הנהלת הקהילה, לא שבו, או ששבו ואחר כך נטשו את העיירה ההרוסה, והפעם לצמיתות. קרבנות-ההפצצה היהודים הובאו למנוחות ביום 10.9.1939 (יום ראשון של סליחות). בבית-העלמין היהודי נטמנו רק גופות בודדות, וכל השאר - בשני קברי-אחים גדולים, שנכרו מעבר לחומת בית-העלמין. פעולה זו ניהל קרייטמן, בעל המינסרה. הוא דאג גם לטיפול בפצועים הרבים, בחולים, בחסרי קורת-גג ואמצעי-מחייה. בבניין המינסרה של קרייטמן הותקנו בית-מחסה ומטבח-ציבורי. במרוצת הזמן עבר הטיפול בעניים לידי היודנראט, שהוקם לפי דרישת השלטון הגרמני. יושב-ראש היודנראט היה ח. ויינטראוב. הישוב היהודי בסולייוב התקיים עד אוקטובר 1942. היו בו בין 1,150 (ביוני 1940) עד 1,577 יהודים (ביולי 1942). גידול מועט זה נגרם על ידי זרם המגורשים והפליטים, במקביל לתנועה הפוכה - יציאת יהודי סולייוב (בעיקר לפיוטרקוב ולווארשה). היהודים שנותרו במקום גרו בבתים, ששופצו ארעית. מצבם היה נסבל באופן יחסי, כיוון שלא הוקם גיטו ויכלו לעסוק במסחר חשאי עם האוכלוסים הפולנים בסביבה. הישוב חוסל באוקטובר 1942. כ- 1,500 יהודי סולייוב גורשו לגיטו של פיוטרקוב, ומשם שולחו לטרבלינקה עם כל תושבי הגיטו, בימים 21.10.1942- 14. תוך האקציה של החיסול, בסולייוב עצמה ובדרך לפיוטרקוב, נספו רבים שנבצר מהם לצעוד מהר, בעיקר מבין הקשישים והחלושים.