תרומות
סטארה סול STARA SOL
ישוב עירוני בפולין
מחוז: לבוב
נפה: סאמבור
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 1,170
· יהודים בשנת 1941: כ- 211
תולדות הקהילה:
לראשונה מוזכרת סטארה סול כיישוב עירוני ב- 1421. תושביה עסקו בעיקר בחקלאות ובהפקת מלח. על הימצאותם של יהודים בסטארה סול נמסר בכתב-זכויות מלכותי לתושבי העיר מ- 1615, שלפיו נאסר על היהודים להחזיק בבתים פרטיים, לעסוק בחקלאות ובמסחר. על-אף איסור זה המשיכו היהודים להתגורר בעיר והיו פעילים מבחינה כלכלית. במקורות מ- 1617 מדובר על "יהודי משה מסטארה סול", שעסק כנראה בהפקת מלח ובשיווקו. ב- 1701- 1704 היה שמואל חיימוביץ' החוכר העיקרי של יצור וסחר במלח במקום, ושיווק מלח בהיקף של 18,000 חביות לשנה למרכזי-מסחר בפולין. ב- 1776 כילתה שריפה גדולה חלק גדול של בתי העיר, ובשריפה נפגעו גם בתים רבים של יהודים. זמן-מה נאסר על היהודים לבנות בתים חדשים, ובסוף המאה ה- 18 ירד מספר היהודים שהתגוררו בסטארה סול דרך קבע והגיע ל- 21 איש בלבד. אולם באמצע המאה ה- 19 חלה התאוששות בפעילותם הכלכלית של היהודים בעיר, וגדל באופן ניכר מספר בני הקהילה. הם המשיכו לסחור במלח והרחיבו את תחום עיסוקם למסחר במוצרים חקלאיים. בבעלות יהודית נמצאו טחנות-קמח ומנסרות בעיירה ובסביבתה. בשנות ה- 60 של המאה ה- 19 כיהן כרבה של הקהילה ר' אברהם משה ב"ר אפרים צבי. ב- 1870 ישב על כסא הרבנות ר' דוד ב"ר יהושע רייס. בתחילת שנות ה- 90 היה ר' פנחס ב"ר שמעון-אלימלך רימלט רבה של סטארה סול. אחרי מלחמת-העולם הראשונה שימש בה ר' אפרים לנגנאור, שהיה גם רבן של מספר קהילות נוספות באיזור. בין שתי מלחמות-העולם היו יהודי סטארה סול שרויים במשבר כלכלי מתמיד. המונופול הממשלתי על ייצור מלח ושיווקו פגע בענף-הפרנסה העיקרי של בני הקהילה. משפחות רבות נטשו את המקום ועברו ליישובים גדולים יותר. לקראת הקונגרס הציוני ה- 14 ב- 1925 נמכרו בסטארה סול 10 שקלים, וב- 1927 5 שקלים בלבד. לקונגרס הציוני ה- 17 (1931) נתנו המצביעים את קולם לציונים הכלליים 14 איש ולרביזויניסטים - 1. ב- 1939- 1941 נמצאה סטארה סול תחת השלטון הסובייטי ועל יהודי המקום עברו התמורות האופייניות לתקופה זו. הגרמנים נכנסו לעיירה ב- 2.7.1941 וכבר קודם לבואם, לאחר שהסובייטים פינו את האיזור בסוף יוני, התחילו האוקראינים להתנכל לאוכלוסיה היהודית. מספר יהודים ש"הואשמו בקומוניזם" הוצאו מחוץ ליישוב ועקבותיהם נעלמו. הם נרצחו, כנראה, על-ידי השוטרים האוקראינים. רעב ומחלות היו מנת חלקם של יהודי סטארה סול בסתיו ובחורף 1941- 1942. אנשי המשטרה הגרמנית שהיו מגיעים מדי פעם מסטארי-סאמבור שדדו את רכושם של היהודים וחטפום לעבודת-בפייה. בעקבות לחץ מתמיד זה החלו משפחות יהודיות נוטשות את המקום והצטרפו לקרוביהם בקהילות גדולות יותר בסטארי-סאמבור ובסאמבור. במרס 1942 גורשה קבוצת יהודים לגיטו סאמבור. אחרוני הקהילה הועברו מסטארה סול בראשית אוגוסט 1942 לסאמבור וצורפו שם למשלוחי מגורשים להשמדה במחנה בלז'ץ