סטארי סונץ' STARY SACZ

עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: נובי סונץ'
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-4,770

·  יהודים בשנת 1941: כ-553

תולדות הקהילה:
כללי

בשם סונץ' או סאנדץ' מוזכר המקום לראשונה ב- 1226. ב- 1257 נתן הנסיך בולסלב הביישן לאשתו קונגה במתנה את אזור סאנדץ' והעיר בתוכו. ב- 1273 קיבל היישוב מעמד של עיר, וב- 1280 הוקם בו מנזר על שם קלארה הקדושה. למנזר זה הועברה הבעלות על העיר, על אחוזות הנסיך ועל כפרים רבים שבסביבה. עם הקמת העיר סונץ' (שכונתה אחר-כך נובי-סונץ') במרתק של כ- 10 ק"מ מן המקום, כונתה סונץ' העתיקה יותר - סטארי-סונץ'. עירונים רבים מסטארי סונץ' עברו אל העיר החדשה, אולם סטארי סונץ' עצמה שמרה על מעמדה כעיר, אף כי לא עמדה יפה בהתחרות עם העיר החדשה שהלכה והתפתחה. בסטארי סונץ' עשתה הנסיכה קונגה הנ"ל את 13 שנות חייה האחרונות כנזירה, וכעבור 300 שנה לערך, לאחר שהוכרזה כקדושה, הועברו עצמותיה אל המנזר בסטארי סונץ'. באותו מנזר נהגו לסיים את חייהן על-פי-רוב לאחר שנתאלמנו, נשותיהם של נסיכים פולנים ושל בני האצולה הגבוהה האחרים. המנזר היה למקום עלייה-לרגל לקאתולים. עם סיפוחו של האזור לאוסטריה, החרימו השלטונות ב- 1781 את אחוזות המנזר (גם את העיר סטארי סונץ' גופא) למען האוצר, ל"צרכי הפולחן הדתי". הידיעה הראשונה על יהודים שישבו ישיבת-קבע או אולי ישיבת-ארעי בסטארי סונץ' היא משנת 1469. אולם, כנראה, לא היה בסטארי סונץ' יישוב יהודי הלכה למעשה עד סוף המאה ה- 18. ואם אמנם גרו בסטארי סונץ' משפחה יהודית אחת או שתיים, הרי היה זה על-פי זכות מיוחדת שניתנה להן מאת המנזר, שאסר בדרך כלל מגורי יהודים במקום. היהודים עצמם לא רצו להתיישב בעיר שהיתה בירידה מבחינה כלכלית במאות ה- 17 וה- 18, והעדיפו את נובי-סונץ' הסמוכה, שהלכה והתפתחה בתקופה ההיא. למעמד של יישוב יהודי מאורגן הגיעו יהודי סטארי סונץ' בתקופת השלטון האוסטרי, בעיקר לאחר ביטול ההגבלות על מגורי יהודים בגאליציה ב- 1860. משלח-ידם של רוב המפרנסים היו המסחר הזעיר והרוכלות בכפרי הסביבה, והיו שעסקו בפונדקאות. רק מעטים עסקו במלאכה, בעיקר בחייטות, קצבות ואפייה. בגל מהומות האיכרים, שעבר על האזור ב- 1898, נפגע גם היישוב היהודי בסטארי סונץ'. המתפרעים בזזו את כל חנויותיהם של היהודים ורוקנו את מחסני התבואה שברשותם. את מחסן המשקאות החריפים שבבעלות יהודית העלו המתפרעים באש. ב- 1910 לערך הוקמו בסטארי סונץ' ובכפרי הסביבה קואופרטיבים פולניים למסחר, שדחקו את רגליהם של סוחרים יהודים רבים ממקור פרנסתם. בשל המצב הכלכלי שהלך ורע גדלה ההגירה היהודית אל מעבר לים. בעקבות מלחמת-העולם הראשונה התרושש עוד יותר היישוב היהודי, רבים מבני הנוער עזבוהו מחוסר סיכויי תעסוקה במקום. הסוחרים היהודים נעזרו במידה רבה בקופת גמ"ח, שהוקמה בראשית שנות ה- 30; ב- 1937 נתנה קופה זו 135 הלוואות לנזקקים בסך כולל של 19,675 זלוטי. כרבנים במקום כיהנו בני שושלת אדמו"רי צאנז לבית-הלברשטאם, מצאצאי בעל ה"דברי חיים". הראשון בהם שידוע לנו, היה ר' אשר-מאיר ב"ר יוסף-זאב הלברשטאם. ב- 1876 הוא נתמנה לרבה של סטארי סונץ' וכיהן בה עד 1883, שנה שבה עבר לבוחניה וכיהן שם בשני כתרים, כתר אב"ד וכתר אדמו"ר. ב- 1885 ישב על כס הרבנות בסטארי סונץ' ר' יחיאל ב"ר משה הלברשטאם. ייתכן שהלה עבר לזמן מה לכהן במושינה, אולם ב- 1892 כיהן שוב בסטארי סונץ' ועזב את הקהילה הזאת ב- 1904, כדי לרשת את כסא אביו בבארדיוב. את מקומו בסטארי סונץ' קיבל בנו בכורו, ר' אביגדור צבי (נספה בשואה). מצב ההשכלה בעיר היה ירוד. עוד במיפקד שנתקיים ב- 1880 צויין, ש"אין בעיר אנשים שרכשו את השכלתם בבית-ספר, בשל היעדר משרדים במקום". עם קביעת לימוד-חובה, נפתחו במקום בית-ספר יסודי וכן בית-ספר מקצועי לסנדלרות. ב- 1909 היו בשני בתי-ספר אלה בסך הכל 130 תלמידים, אולם לא היה בתוכם אפילו יהודי אחד. ואכן, ילדי ישראל למדו בעת ההיא בחדרים בלבד, ו"בחורי גמרא" חבשו את ספסלי בית-המדרש. סמוך לפרוץ מלחמת-העולם הראשונה התארגנו כמה מבני הנוער היהודי בחוג ציוני "צעירי ציון". אולם ב- 1915 נמסר, שחברי החוג עברו לנובי-סונץ' וכך נסגר החוג בסטארי סונץ'. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם נסתמנה בעיר פעילות ציונית, והפעילים היו בעיקר בני-נוער. בשנות השלושים היו במקום קני "עקיבא" ו"הנוער הציוני". ב- 1927 נבחרו לראשונה למועצה המקומית (גמינה) שני נציגי היהודים שהיו ציונים. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 הצביעו 85 השוקלים כלהלן: 45 לאיחוד "ציונים-רביזיוניסטים", 34 ל"ציונים כלליים", 4 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת" ו- 2 ל"המזרחי". ליד ארגוני הנוער הציוניים נפתחו קורסים ללימוד השפה העברית. ב- 1936 הוקמה "עזרה" חלוצית. למועדון "מכבי", שנתקיים בשנות השלושים, היו סקציות לספורט וכן חוג לחובבי דראמה. בתחילת המלחמה, בספטמבר 1939, נמלטו צעירים יהודים מזרחה לשטח גאליציה המזרחית, אולם רובם חזרו כעבור זמן קצר לעיירה. עם כניסת הגרמנים לסטארי סונץ' חטפו חיילי הוורמאכט ושוטרים גרמנים יהודים לעבודות כפייה בתיקון דרכים ונזקי מלחמה אחרים. על יהודי סטארי סונץ' הוטלו הגבלות תנועה, הם נדרשו לשלם קונטריבוציות ולשאת על בגדיהם אותות קלון. בסוף 1939 הוקם היודנראט. הוטל עליו לקיים מיפקד של האוכלוסייה היהודית, וכן לספק מדי יום מכסות של אנשים לעבודות כפייה. ב- 1940 הוחמר יחסם של השלטונות הגרמניים אל היהודים; רובם של אלה נענשו בגלל הפרת הגבלות התנועה ואי נשיאת אותות הקלון. בסוף אותה שנה נשלחו כמה צעירים יהודים למחנות העבודה. כדי לחזק את כוח עמידתם של יהודי סטארי סונץ', אירגן היודנראט עזרה הדדית. כן נמסר על קיום קבוצות חשאיות של תלמידים, שבהן הורו מורים מקצועות שונים (בעיקר עברית). בסוף סתיו 1940 היו בסטארי סונץ' 542 יהודים, ביניהם 148 עקורים מיישובים אחרים באזור. י.ס.ס. מקראקוב הושיטה סיוע ל- 85 איש, בעוד היודנראט דיווח על 230 יהודים שהיו זקוקים לתמיכה דחופה. באפריל 1941 הוקמה במקום נציגות של י.ס.ס. וכך הוגבר הטיפול בנזקקים. בין פעילי הסניף המקומי של י.ס.ס. היו הנריק פינדר וד"ר ארנסט אדר. ב- 1941 רבו החטיפות למחנות העבודה. יהודי סטארי סונץ' חיפשו מקומות עבודה קבועים, במפעלים חיוניים למשק הגרמני, כדי לזכות בתעודה שהעניקה באותו זמן חסינות מפני השילוחים למחנות העבודה. בסוף 1941 ובתחילת 1942 נעשו ניסיונות להעסיק יהודים בעבודות חקלאיות במשקים בקרבת העיירה. באביב 1942 הוקם בסטארי סונץ' גיטו. רוכזו בו, מלבד יהודי המקום, גם עקורים יהודים מיישובי הסביבה. בגיטו הצטופפו כ- 1,000 איש. תנאי התברואה בו היו ירודים, והצפיפות והרעב גרמו להתפשטות מגיפות. ביולי 1942 מתו ממגיפת טיפוס ואדמת כמה עשרות יהודים. ביולי 1942 נצטוו יהודי סטארי סונץ' לשלם קונטריבוציה גדולה. האקציה של חיסול הגיטו היתה ב- 17.8.1942. בצו הגירוש נאמר כי על יהודי סטארי סונץ' לעבור לגיטו בנובי-סונץ'. חולים וקשישים שלא יכלו לעשות ברגל את הדרך של 10 ק"מ לנובי-סונץ' נרצחו במקום, בחורשה שבפרבר פיאסקי. לפי גירסה אחת נרצחו אז 95 איש, ולפי מקור אחר קרוב ל- 150. יהודי סטארי סונץ' שהובלו לנובי-סונץ' הוכנסו שם לגיטו ותוך זמן קצר שולחו למחנה-המוות בבלז'ץ. קבוצה של כ- 40 צעירים שולחה למחנה העבודה. כך הגיע לקיצו יישוב יהודי עתיק יומין.