תרומות
סטויאנוב STOJANOW
עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: רדז'ייחוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 3,129
· יהודים בשנת 1941: כ- 631
· יהודים לאחר השואה: יחידים ניצלו
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
אין בידנו ידיעות על קורותיו של ישוב יהודי זה בתקופת השלטון הסובייטי (ספטמבר 1939 - יוני 1941). משפרצה המלחמה בין גרמניה וברית-המועצות, יצאו מסטויאנוב, בעקבות הפקידים הסובייטים שפינו את העיירה, יהודים יחידים בלבד. למרות שניתנה להם האפשרות להתפנות, היו יהודים שלא רצו לעזוב את משפחותיהם. צבאות הגרמנים נכנסו לעיירה ב- 24.6.1941. האוכלוסים האוקראינים קיבלו את פני הגרמנים בפרחים ובקריאות הידד, ואילו היהודים הסתגרו בבתיהם וחששו לצאת לרחוב. חיילים גרמנים. השוטרים והאוכלוסים האוקראינים פתחו מיד בשוד הרכוש היהודי. יהודים נחטפו לעבודה. בין השאר - לתיקון הדרכים בסביבה, בעיקר הכביש סוקאל-ראדז'ייחוב. גם רב-העיר נשלח לעבודה קשה זו. יום 27.6 היה קשה במיוחד, שכן אירעו בו מעשי-התעללות רבים ולכן כינו אותו היהודים בשם "יום השישי השחור". הנשים הועסקו בעבודת סבלות בתחנת-הרכבת, בניקוי משרדי הגרמנים והאוקראינים, בניקוי השרותים העירוניים, בכביסה בבית-החולים הצבאי ובעבודות אחרות. בשבועות הראשונים לכיבוש אסרו הגרמנים והרגו בשדה סמוך 4 יהודים, שהואשמו בשיתוף-פעולה עם השלטונות הסובייטים. כשנקבע השלטון האזרחי הגרמני, נתמנה על-ידם יודנראט בן 5 חברים. ליושב-ראש היודנראט נתמנה יהושע פאבר, משכיל ופעיל ציוני. שאר חברי היודנראט היו: חנא סגל, שלום שטריקר, אפרים גרסטנר, כתריאל הולצמאן - כולם אנשים נשואי-פנים. היודנראט בסטויאנוב היה כפוף ליודנראט האיזורי בראדז'ייחוב. כן הוקמה משטרה יהודית. לדברי עדים שקד היודנראט בסטויאנוב להקל על גורל האוכלוסים היהודים בתנאי-הטרור הנאציים, ולא אחת השתמש לתכלית זו בשוחד ובהפעלת קשרים אישיים. על היהודים בסטויאנוב הוטלו גזירות רבות: הם נטצוו לענוד סרט-מגן-דוד. וכן נאסר עליהם לצאת את העיירה. אף מצב האספקה הורע. האיכרים היו מביאים מזון בחשאי אל בתיהם של היהודים, אולם המחירים היו מופקעים. בעיקר היה זה סחר-חליפין תמורת חפצי-ערך. דלת-העם סבלה חרפת רעב. במידת יכולתו היה היודנראט מקיים פעולות-סעד. להתעללות הגרמנים היו צפויים בעיקר יהודים לבושי קאפוטות, בעלי זקן ופיאות. הזקנים נגזזו, אף נתלשו, לצהלותיו של האספסוף. קודשי היהודים חוללו ונעשו ללעג ולקלס. זמן מועט לאחר כניסתם לעיירה הרסו הגרמנים את בית-הכנסת ובית-המדרש, פרשו את יריעות ספרי-התורה על האדמה וקרעון. בימים הנוראים תש"ב התפללו יהודים רק במניינים קטנים בדירות. בחוץ עמד אחד על המשמר, להזהיר את המתפללים מפני גרמנים או שוטרים אוקראינים מתקרבים. בסוף דצמבר 1941 נצטוו היהודים, באיום של עונש מוות, בדומה למקומות אחרים - למסור לשלטונות כל מוצרי-פרווה שברשותם. עוד קודם לכן הוחרמו מידי היהודים כל התכשיטים וחפצי-הערך האחרים. בשלהי 1941 נצטווה היודנראט, באמצעות היודנראט בראדז'ייחוב, לבחור 32 גברים צעירים לשילוח למחנה-עבודה בקוזאקי שליד זלוצ'וב. היודנראט בחר את הבחורים מבין הרווקים, הוא פסח על בנים יחידים, וכלל ברשימה את אחיו וגיסו של יושב-הראש. למועמדים לשילוח שהיו חסרי-אמצעים נתן היודנראט צידה לדרך ובגדים חמים. מעתה היה היודנראט שולח בעגלה לאנשי-המחנה, על-ידי הקשר שלו חנא סגל, מזון ובגדים. סמוך לפורים תש"ב התחילו מגיעות ידיעות על אקציות-חיסול בערי גאליציה השונות. חמישה ימים ערב פסח תש"ב כינס היודנראט של ראדז'ייחוב התייעצות של היודנראטים מהסביבה בעניין האקציה הקרבה ובאה: האם לקבוע אנשים לשילוח ? במי לבחור ? ואולי לסרב ליטול אחריות ולהניח הכול בידי השלטונות הגרמניים והמשטרה האוקראינית ? הנאספים השמיעו דעות שונות, אך לא הגיעו לכלל דעה משותפת, אולם בזמן ההוא אקציית-גירוש בסטויאנוב לא התקיימה; החיסול תורו בא כעבור חודשים אחדים, יומיים לאחר-ראש השנה תש"ג. בלילה כיתרו את העיירה שוטרים גרמנים ואוקראינים. כל היהודים גורשו מבתיהם ורוכזו במגרש אחד. החולים והתשושים נורו בו במקום, השוטרים ירו אל הבורחים לשדות וליער, והאוכלוסים האוקראינים רדפו אחר הנמלטים ואילצו אותם לשוב אל העיירה. היהודים שנאספו הולכו ברגל אל תחנת-הרכבת בראדז'ייחוב (האוכלוסים הנוצרים ליוו אותם בצחוק ובלעג), והוסעו אל מחנה-ההשמדה בבלז'ץ. בתום האקציה בסטויאנוב הסתערו האוקראינים לשדוד את דירות היהודים. בעיירה נותרו עדיין קומץ יהודים, הללו שהצליחו להתחבא וכן שני חברי היודנראט. חנא סגל ואפרים גרסטנר. לפי גירסה אחת, רצו הגרמנים להשאיר בעיירה גם את פאבר יושב-ראש היודנראט, אך הוא סירב והצטרף למגורשים. כעבור שבועיים הועבר קומץ יהודים אלה לגיטו בראדז'ייחוב. בסטויאנוב נותרו כחמישים יהודים בלבד (אחדים עם המשפחות וביניהם חנא סגל), מומחים דרושים לשלטונות למסחר ביצים. כן נשאר הרופא היהודי היחיד בעיירה, ד"ר לאנצינר. נותרו גם כמה יהודים אמידים שהצילו את נפשם בשוחד כבד. כולם נרצחו מאוחר יותר. לאחר חיסול היישוב היהודי בסטויאנוב השלימו האוכלוסים הנוצרים את מלאכת שוד הרכוש, והרסו את הבתים תוך כדי חיפוש אחר חפצי-ערך חבויים
סטויאנוב נוסדה ב- 1520. ב- 1547 קיבלה זכויות עירוניות ונקבעו לה שני ירידים בשנה ויום-שוק בשבוע. ב- 1570 היו בה 70 בתים. במלחמות המאה ה- 17 נתמעטו אוכלוסי העיר ובראשית המאה ה- 18 היו בה רק 40 בתים. באמצע המאה ה- 17 העניק לה המלך הפולני את הזכות לקיים 6 ירידים בשנה. ב- 1878 עלו בתי העיירה באש וכתוצאה מכך נתרופף צביונה העירוני. היהודים הראשונים הגיעו לסטויאנוב ב- 1629. היו בה אז 10 בתים של יהודים וב- 1643 - 8. ב- 1717 שילמו יהודי סטויאנוב 240 זהובים מס-גולגולת. במאות ה- 19 וה- 20 התפרנסו יהודי סטויאנוב על המסחר והמלאכה. רוב-רובו של המסחר במקום וכמה מענפי המלאכה היו בידיהם. לבנאים היהודים יצאו מוניטין כמומחים להקמת בתי-עץ; בעיר וסביבתה נודעה במיוחד משפחת שומר. בסביבות העיר היו יהודים בעלי אחוזות וכן חוכרים. בשנות ה- 30 של המאה ה- 20 הוקמה בסטויאנוב קופת גמילות חסדים, שנתנה בשנת התקציב 1936- 1937 20 הלוואות בסך של 1,910 זלוטי. בין מקבלי ההלוואות היו 14 סוחרים זעירים, 5 בעלי-מלאכה ופועל אחד. רוב יהודי טויאנוב היו חסידי בלז ומיעוטם חסידים לבית ריז'ין (צ'ורטקוב והוסיאטין). מבין בתי-התפילה יצוין בית-הכנסת הגדול שהיה בנוי עץ, והתפללו בו רק בשבתות, שני בתי-מדרש (בקטן שבהם היתה ספריה תורנית עשירה והמקום שימש בית ועד ללומדים), וכן קלויז של חסידי צ'ורטקוב-הוסיאטין. למן שנות ה- 30 של המאה ה- 19 ועד כמעט לסוף קיום הקהילה, היה הרוב בוועד הקהילה בידי חסידי בלז. אמנם בבחירות ב- 1928 קיבלו הציונים מחצית המאנדאטים, אבל בהכרעת הרב או הדיין, נשארה השליטה בידי ההנהלה הקודמת. רק באמצע שנות ה- 30 ניצחו הציונים בבחירות לקהילה ונציגם, יעקב פור, נבחר לראש הקהילה. מבין הרבנים והדיינים שכיהנו בסטויאנוב ידוע לנו רק הדיין ר' צבי-דוד שכיהן בסוף המאה ה- 19. הציונות מצאה לה אוהדים בסטויאנוב רק לאחר מלחמת-העולם הראשונה. בסטויאנוב היו סניפי הציונים הכלליים, ההתאחדות, המזרחי והרביזיוניסטים. ב- 1930 הוקם קן בית"ר וב- 1935 קן אחוה. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 קיבלו הציונים הכלליים 25 קולות, המזרחי - 61, ההתאחדות - 37 והרבי- זיוניסטים 87 קולות. מן הראוי לציין שאף-על-פי שרוב יהודי סטויאנוב היו חסידי בלז, הצביעו בכל זאת בני הקהילה בבחירות לסיים ב- 1922 וב- 1928 בעד הרשימה הלאומית היהודית. עוד קודם מלחמת-העולם הראשונה רכשו אחדים מבני סטויאנוב את השכלתם הכללית בערים השכנות. לאחר מלחמת-העולם הראשונה הוקם בעיירה בית-ספר פולני כללי וכל הילדים היהודים למדו בו. מהם שהשלימו את השכלתם בלימודי היהדות בקורסים לעברית שנתקיימו במקום. בסטויאנוב פעל חוג לדראמה שהציג ביידיש וכן ספריה. בשנות השלושים היו במקום גילויי אנטישמיות; בלילה אחד ב- 1936 נותצו 34 מצבות בבית-העלמין היהודי. ב- 1938 נשדד והוכה קשה בעל-אחוזה יהודי בכפר הסמוך לעיר.