תרומות
סטפאן STEPAN
עיירה בפולין
נפה: קוסטופול
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 4,064
· יהודים בשנת 1941: כ- 1,337
· יהודים לאחר השואה: כ- 44
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
סטפאן היא יישוב עתיק, שנזכר בכרוניקה הווהלינית משנת 1292 כמבצר וכמקום מושבו של נסיך. היא היתה רכוש הנסיכים אוסטרוגסקי ומהם עברה לרשותן של משפחות לובומירסקי ופוטוצקי ובמאה ה- 18 היתה בבעלות הרוזן וורצל. מבצרה היה מוקף חומות וסוללות ולידו היה מעגן על הנהר הורין, ששימש אחת מדרכי התחבורה. בשנת 1499 נתן אלכסנדר היגיילוני זכות לקיום ירידים, ובכך הפכה סטפאן להיות יישוב עירוני. בשנת 1649 היכה כאן ההטמן הפולני צ'ארנצקי את צבאות הקוזאקים. הידיעות הראשונות על יישוב יהודי בסטפאן הן משנת 1569; יש לשער אפוא, שישבו שם כבר קודם לכן. בשנת 1648, בתקופת גזרות ת"ח ות"ט, נמנו בסטפאן 52 בתים של יהודים; בשנת 1650 היו בה 25 בתים ובשנת 1653 - 25 בתים. יש לשער, שערב מלחמות הקוזאקים התגוררו בסטפאן 500 יהודים בערך. אז נפגעו מחצית מן הבתים ובשנת 1661 ישבו במקום רק 3 יהודים. אבל עד מהרה התאושש היישוב היהודי ובהתוועדות גליל ווהלין, שנערכה בהורוכוב בינואר 1700, הוטל על יהודי סטפאן מס גולגולת של 800 זהובים, סכום גבוה למדי המעיד שבעיירה היו לא מעט יהודים. באותה עת לווה קהל סטפאן 3,500 זהובים מן הכנסייה הקתולית המקומית והתחייב לשלם מדי שנה, החל משנת 1719, אחוז שלא צוין על חלק מן הסכום - 2,500 זהובים, ומשנת 1724 מ- 1,000 הזהובים הנותרים. באמצע המאה ה- 19 היו רוב תושבי סטפאן יהודים. רבים עסקו בסחר ובייצוא של תבואות. במחצית השנייה של אותה מאה עלה מספר הלא-יהודים. מסילות הברזל שנסללו במרחק מה מסטפאן לא תרמו להתפתחותה והעיירה קפאה על שמריה. היו בה שתי טחנות קמח, בית מבשל לבירה ומפעל לייצור נרות שעווה. בעיירה היו בית-כנסת עתיק (כנראה מן המאה ה- 17), שנכנה בסגנון גותי, ושני בתי-תפילה נוספים. מן המחצית השנייה של המאה ה- 18 התפרסמה סטפאן ברבניה-אדמו"ריה. הראשון שנודע למרחקים היה המגיד ר' יוסף יואל (הלפרין), בנו של אב"ד לוצק וחברו של הבעש"ט. הוא נפטר בשנת תק"ל (1770). אחריו כיהן חתנו, ר' אהרון שמואל, שהיה מתלמידי הבעש"ט ועבר אחר כך לכהן ברבנות באוסטראה (נפטר בניסן תקע"ד, 1814). במקומו בא כנראה ר' דוד הלוי, שנתפרסם בכינויו המגיד מסטפאן. ר' דוד היה מתלמידי הבעש"ט והמגיד ממז'יריץ' וחתנו של ר' יחיאל מיכל מזלוצ'וב. הוא נפטר בתשרי תקע"א (1810). בנו, יחיאל מיכל (פצ'ניק), עבר לסטולין ואחר-כך לברז'נה ויסד שם את שושלת ברז'נה. בנו האחר, ר' ישראל דב, נשאר בסטפאן ונפטר בחשוון תרי"ב (1851). אחריו כיהן חתנו, ר' לוי יצחק, בנו של ר' יוסף מאוסטילה ונצר של שושלת האדמו"רים מנסכיז'. הוא נפטר בטבת תרל"ד (1874). את מקומו ירש בנו, ר' מאיר חיים, שהיתה לו רק בת יחידה שנישאה לר' ברוך טברסקי משושלת טריסק. ר' ברוך שהה כנראה בסטפאן מראשית שנות העשרים עד שנת 1936 והקים בה חצר, עד שעבר ללובלין. החל משנת 1900 כיהן ברבנות בסטפאן ר' פנחס הורינשטיין. הוא נפטר בשיבה טובה בראשית שנות השלושים. בשנת 1910 נרכשו רבות מאדמות הסביבה בידי האציל גולבסקי. זה העסיק יהודים בניהול אחוזותיו וגם החכיר קרקעות ליהודים. גולבסקי השקיע הרבה בפיתוחה של סטפאן, דבר שתרם לשיפור מצכם הכלכלי של יהודי המקום. באותה עת התחילה כאן גם פעילות ציונית. בשנת 1 191 החלו בני נוער ציונים במכירת שקלים. הם יסדו ספרייה וחוג דרמה לחובבים. הפעילות הציונית הגלויה והממוסדת התחילה לאחר מהפכת פברואר 1917. מלחמת העולם הראשונה עד מהפכת פברואר 1917 עברה על יהודי סטפאן ללא אירועים מיוחדים. כשהחלה מלחמת האזרחים, אורגנה הגנה עצמית והשתתפו בה גם אוקראינים מקומיים. זו הצליחה למנוע קרבנות בחיי אדם, אך לא כמה מקרי שוד. יחידת הצבא הפולני של גנרל האלר, שנכנסה לסטפאן, רצחה צעיר יהודי וסחטה מן היהודים דמי כופר. בקרב שנערך ליד העיירה בין הבולשוויקים לפולנים נפגעו בתים, ומגיפת טיפוס שפרצה הפילה חללים בין התושבים היהודים.
בתקופת השלטון הפולני לא חל שינוי במבנה התעסוקה של היהודים. פרט לכמה בעלי-טחנות וסוחרים גדולים בתבואות ובבקר, עסקו רוב היהודים במסחר זעיר ובמלאכה. בימי הקיץ נהגו דיירי הפרוורים להשכיר חדרים לקייטנים. הפעילות הכלכלית הסתייעה בשני מוסדות כספיים - בנק עממי, שנוסד בשנת 1920 בעזרת כספי הג'וינט וקופת גמ"ח, שנוסדה בראשית שנות השלושים ביוזמת בעלי-המלאכה. קופת הגמ"ח העניקה הלוואות זעירות ללא ריבית. בשנת 1932 חילקה הקופה, למשל, 700 הלוואות בסכום כולל של 5,000 זהובים. ב- 30 במאי 1925 פרצה דליקה גדולה שכילתה 220 בתים של יהודים וכמעט את כל בתי-הכנסת. בעזרת סיוע מבחוץ השתקמו יהודי סטפאן תוך כמה שנים. למרות שיהודי סטפאן היוו שליש מאוכלוסי העיירה היה ייצוגם במוסדות השלטון המקומי זעיר. בשנת 1928 צורפה סטפאן לקהילת קוסטופול ושלושת נציגיה ישבו במועצת הקהילה הזאת. ראשיתו של החינוך העברי במורים פרטיים שלימדו קבוצות. בשנת 1924 נוסד בית-ספר "תרבות", ולמרות שהמוסד נאבק בקשיי תקציב (בשנת 1928 היה לו גירעון של 3,000 זהובים) הוא החזיק מעמד עד ספטמבר 1939. אז הפך להיות בית-ספר שלשון ההוראה שלו יידיש ותוכנית הלימודים שלו היתה במתכונת סווייטית. ועד "תרבות" המקומי טיפח ספרייה גדולה ואולם קריאה, שנערכו בו הרצאות והתקיימו בו חוגים, כגון חוגי דרמה לחובבים. החל מן המהפכה של פברואר 1917 התפתחה בסטפאן פעילות ציונית והיא גברה בימי השלטון הפולני. בשנת 1928 נוסד קן של השומר-הצעיר, ובראשית שנות השלושים - קן של בית"ר. שני אלה, יחד עם התנועה הרוויזיוניסטית, היו התנועות החזקות ביותר בעיירה בשנות השלושים. מלבדן פעלו בסטפאן "החלוץ", "החלוץ הצעיר", "המזרחי" ו"הפועל-המזרחי" ותנועות נוספות. בשנות השלושים היתה בסטפאן פלוגת הכשרה בת 40 חברים של תנועת "החלוץ". תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן; לקונגרס הציוני הט"ז (1929) הצביעו 72. הציונים הכלליים קיבלו 42 קולות; המזרחי - 1; רוויזיוניסטים - 6; התאחדות השומר הצעיר - 23. לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 510. הציונים הכלליים קיבלו 61 קולות; המזרחי - 12; רוויזיוניסטים - 2; ברית רוויזיוניסטית - 245; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 180; התאחדות - 10. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 91. הציונים הכלליים קיבלו 33 קולות; המזרחי - 7; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 51. לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 135. הציונים הכלליים קיבלו 35; המזרחי - 6; מפלגת המדינה - 3; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 91.
בספטמבר 1939 התקוממו האוקראינים הלאומנים המקומיים, השתלטו על העיירה ופתחו ביריות על יחידות משמר גבול פולניות, שנסוגו בפני יחידות צבא סווייטיות. הפולנים השתלטו מחדש על העיירה ולקחו בני ערובה, ביניהם גם יהודים. בהתערבות הכומר הפולני שוחררו רובם, וביניהם כל היהודים. אחדים מן האוקראינים הוצאו להורג. ב- 17 ביולי 1941 נכנס הצבא הגרמני לסטפאן. כמה ימים לפני כן הפציץ חיל האוויר הגרמני את הגשר על הנהר הורין וכמה יהודים נהרגו ונפצעו. בימי הכיבוש הראשונים ערכו הכפריים מן הסביבה שוד של רכוש יהודי ולעתים השתתפו בכך גם חיילים גרמנים. גברים רבים גויסו לתיקון הגשר על ההורין ועבודתם לוותה בהתעללויות ובמכות. ניתנה הוראה להקים יודנראט ומשטרה ושני מוסדות אלה זכו להערכות שליליות ביותר מפי ניצולים, עד כדי האשמתם בשיתוף פעולה עם הגרמנים, במעשי סחיטה מיהודים ובהסגרתם למשטרה האוקראינית. צעירים מסטפאן נשלחו במחזורים למחנה עבודה שהיה בקוסטופול. בסוכות תש"ב (5 באוקטובר 1941) הוקם בסטפאן גטו. הוא חולק לשלושה אזורים; לבעלי-מקצוע נדרשים, לעובדים שונים ול"בלתי מועילים" - זקנים, נשים וילדים. לגטו הובאו יהודים מ- 1 1 כפרים שבסביבה. מספר תושביו הגיע ל- 3,000 נפש. בגלל הצפיפות דרו 2 משפחות בחדר ומקום שרר רעב חמור ורבים סבלו מתת-תזונה. ב- 24 באוגוסט 1942 הרגישו יהודי סטפאן שהם עומדים ערב חיסול. בערך 500 איש ברחו מן הגטו. מאלה נתגלו 300 בידי איכרים אוקראינים והוחזרו לסטפאן. למחרת, 25 באוגוסט 1941, רוכזו יהודי סטפאן, הובלו לסביבות קוסטופול ושם, ליד בורות שהוכנו מראש, נרצחו כולם. עשרות מאלה שהצליחו לברוח מן הטבח נתפסו, מתו או נרצחו מאוחר יותר. באמצע שנת 1943 נכבשה העיירה בידי יחידות אופ"א ואנשיהן פיתו כמה בעלי-מלאכה יהודים לחזור לבתיהם. לאחר זמן מה רצחו האוקראינים את כולם. רובם של פליטי סטפאן נעזרו בכפריים פולנים. כמה יהודים היו בריכוז הפולני הלוחם והנצור הוטה סטפנסקה והשתתפו בלחימה בשורות ההגנה העצמית הפולנית וגם נסוגו יחד אתה לאחר שהאופ"א השתלטה על המקום. צעירים אחרים הגיעו ליחידות פרטיזניות סווייטיות. סטפאן שוחררה בידי הצבא האדום ב- 12 בינואר 1944. 44 מניצולי העיירה וכפרי הסביבה בחרו לא לשוב לעיירה, אלא התרכזו לזמן קצר במאלינסק ואחר-כך עברו לרובנה.