תרומות
סלווטיצ'ה SLAWATYCZE
קהילה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: ולודאווה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
· יהודים בשנת 1941: 1542
תולדות הקהילה:
במאה ה-17 קיבלה ס' מעמד של יישוב עירוני. במלחמת השוודים באמצע המאה ה-17 היא נהרסה כמעט כליל, ורק במאה ה-19 החלה להשתקם. ב-1822 היו בה 249 בתים, 47 מהם מאבן. בשנות ה-70 של המאה ה-19 הוקמו במקום מלבנה, בית-חרושת למוצרי זכוכית וכמה מפעלים קטנים לבדים וצמר ולעיבוד עורות.
יהודים ראשונים התיישבו בס' בשלהי המאה ה-18, ובראשית המאה ה-19 כבר הגיע מספרם לכ-150 משפחות.רובם ככולם התפרנסו ממסחר זעיר, בעיקר בתבואה ובצמר, וממלאכה. בתהליך הפיתוח התעשייתי לא נפקד מקומם של היהודים. מייסד בית-החרושת לזכוכית היה יהודי, וגם תעשיית הבדים והאריגים, תעשייה ביתית בעיקרה, היתה בידי יהודים.
בתחילה היו יהודי המקום כפופים לקהילת ביאלה פודלאסיה (ע"ע). באמצע המאה ה-19 היו לקהילה עצמאית וקידשו בית-עלמין משלהם. כעבור שנים אחדות נבנו גם בית-כנסת מעץ והקדש, ובשלהי המאה נבנה בית-כנסת מאבן.
רבה הראשון של ס' הידוע בשמו היה ר' צבי הירש, תלמידו של "החוזה מלובלין".
בסוף מלחמת העולם הראשונה, כשס' שוחררה מן הכיבוש בידי חייליו של הגנרל הפולני האלר, בזזו החיילים חנויות ובתים של יהודים, היכו יהודים ברחוב, גזזו זקנים ופיאות ולא חסכו מן היהודים מעשי התעללות למיניהם. גם ב-1921, לאחר שהעיירה שוחררה מידי הבולשוויקים שהחזיקו בה זמן מה, התחדשו המהומות האנטישמיות.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שמרו יהודי ס' על מקורות פרנסתם המסורתיים - המסחר והמלאכה. בתקופה זו הקימו יהודים בס' גם מנסרה וטחנת קמח. רוב יהודי המקום התפרנסו בדוחק רב. ב-1925 נוסדה בס' "קופת גמילות חסדים", שסייעה לסוחרים זעירים ולבעלי מלאכה בהלוואות קטנות ללא ריבית לחידוש המלאי והציוד. גם חברות הצדקה המסורתיות "לינת צדק" ו"ביקור חולים" חידשו את פעילותן. היו שקיבלו סיוע מקרובי משפחה בחוץ-לארץ.
ואולם חרף המצוקה הכלכלית היו שנות ה-20 וה-30 תקופת פריחה לפעילות הציונית. בס' נוסדו סניפים של מפלגות ציוניות דוגמת "הציונים הכלליים", "המזרחי" ו"פועלי ציון". ב-1923 נוסד גם סניף של "אגודת ישראל", שרוב חבריו היו חסידים. הציונים, ובראשם "הציונים הכלליים", רכשו לעצמם השפעה רבה בקרב יהודי המקום וגברו אף על החסידים, שקודם לכן היו הרוב בקהילה. רבה של הקהילה בתקופה זו (ב-1929) היה ר' ישעיה פנחס פרקאל.
באמצע שנות ה-30 גברה בעיירה הפעילות האנטישמית.ב-1935 הופצה שמועה ששני יהודים מקומיים הרגו כביכול 5 פולנים (למעשה נרצחו הפולנים הללו עוד ב-1915, בימי מלחמת העולם הראשונה, בידי חיילים גרמנים). בעיירה השתררה אווירה רוויית מתח והכל חששו מפרעות, אבל בסופו של דבר נמנעו מעשי אלימות. ב- 1937 נוסד בס' סניף של מפלגת ה"אנדציה" האנטישמית והופעל חרם כלכלי אנטי יהודי.
כחודש ימים לאחר פרוץ המלחמה, בראשית אוקטובר 1939, נכבשה ס' בידי הגרמנים, ובינתיים הספיקו רבים מיהודי המקום, בעיקר צעירים, להימלט לתחום השלטון הסובייטי שממזרח לנהר בוג.
כבר בימים הראשונים לבואם חטפו הגרמנים יהודים לעבודות כפייה, ומיד אחר-כך הוטלו על היהודים גזרות כמו החובה לענוד טלאי צהוב בצורת מגן-דוד (שהוחלף אחר-כך בסרט זרוע לבן שעליו מגן-דוד כחול); איסור ללכת על המדרכות; איסור לקנות מזון מאיכרי הסביבה. בתי-העסק והמפעלים שהיו שייכים ליהודים הוחרמו והיהודים הורחקו מכל פעילות כלכלית. בתחילת 1940 הוקם בס' יודנראט.
בדצמבר 1939 הובאו לס' פליטים יהודים מרדזין (ע"ע), אבל כעבור זמן מה הם הוחזרו לעירם. בפברואר 1940 ביקרו בס' כמה קציני ס"ס מווישניצה (ע"ע). הם התעללו ביהודי המקום ורצחו 32 מביניהם. הגטו בס' הוקם ככל הנראה ב-1941. בינואר 1942 הועברו לגטו ס' 149 יהודים מכפרים קטנים בנפת ביאלה פודלאסקה, על-סמך הוראה של מושל המחוז קלמרר.
ב-13 ביוני 1942 פונו רוב יושבי הגטו בס' לעיירה ליסזי (ע"ע)י שהיתה בה תחנת רכבת. קלמרר התכוון לגרש את כל יהודי ס' דרך לומזי לסוביבור ולהכריז על ס' "יודנריין" (מטוהרת מיהודים). ואולם באותה עת הועמדו כל מסילות הברזל במחוז לובלין לרשות הצבא הגרמני, ששלח את חייליו לחזית ברית-המועצות, ולפיכך התעכב גירושם של היהודים ברכבת. באוגוסט 1942, עם חידוש הגירושים במחוז לובלין, הקיץ הקץ גם על יהודי לומזי. כ-1,700 יהודים, בהם גם יהודי ס', הוצאו להורג בלומזי. הנותרים פונו בספטמבר 1942 למיינדזיז'ץ פודלאסקי (ע"ע) וב-27 באוקטובר שולחו משם לטרבלינקה. ס' הוכרזה "יודנריין". מן הקבוצות האחרונות של יהודי ס' שפונו ללומזי הצליחו יהודים אחדים לברוח ליער ולהצטרף ליחידות פרטיזנים, וכמה אחרים מצאו מסתור אצל איכרים. לא ידוע לנו כמה מהם שרדו.