תרומות
סלץ SIELEC
עיירה בפולין
נפה: פרוז'נה
אזור: ווהלין ופוליסיה
נהר יסולדה
אוכלוסיה:
· יהודים בשנת 1941: כ-250
תולדות הקהילה:
עיירה בנפת פרוז'נה, על הנהר יסולדה. סלץ היתה רכוש המלוכה עד שהמלך זיגמונט אוגוסט נתן אותה במתנה לנסיכה אנה מבית רדזיוויל. בשנת 1879 היתה רכוש הרוזנים מבית זמויסקי. קיומו של יישוב יהודי מאורגן בסלץ נזכר לראשונה בשנת 1623. הקהילה היתה כפופה אז לקהילה הראשית בריסק. יש לשער, שיהודים התחילו להתיישב בסלץ עוד לפני כן. סלץ שכנה בקרבת דרך המלך ואפשר שמשום כך בחרו ראשי הציבור היהודי לכנס בה את ועד מדינת ליטא לעתים מזומנות. ידוע לנו על 12 התוועדויות כאלה שנערכו בשנים שצ"ב (1632), שצ"ד (1634), בחודשים טבת, סיוון ואלול שצ"ז (1637), בשנים שצ"ט (1939), ת"ד (1644), ת"ז (1647), תט"ו (1655), תכ"ב (1662), ת"ל (1670), תל"ג (1673), תמ"ד (1684) ות"ס (1700). מכאן, שיותר משליש מן ההתוועדויות הידועות של ועד מדינת ליטא נערכו בסלץ. מתחילת שנות התשעים של המאה ה- 17 כיהן בסלץ, כאב- בית-דין וראש-ישיבה, ר' יוסף בן יעקב, מחבר הספר "ראש יוסף". במבוא לספרו זה הוא ציין, שנפגע בעת מלחמות השוודים (1702- 1712). בסלץ נולד ר' אליהו, "הגאון מווילנה", שאמו היתה בת המקום. כתוצאה מן ההגירה לארצות-הברית וממאורעות מלחמת העולם הראשונה ירדה האוכלוסייה היהודית בסלץ כמעט עד רבע. בין שתי מלחמות העולם נותרו בעיירה רק 50 משפחות יהודיות. היהודים התפרנסו ממסחר זעיר, ממלאכה ומחקלאות באדמות שחכרו. רבה של סלץ בתקופה זו היה ר' יוסף יצחק וולימובסקי; הוא נספה בשואה יחד עם בני עדתו. בימי השלטון הפולני כיהן יהודי כסגן-ראש המועצה המקומית. לאחר ספטמבר 1939 הוא הוגלה בפקודת השלטון הסווייטי לפנים רוסיה. סלץ נכבשה בידי הגרמנים כנראה כבר ב- 23 ביוני 1941. לפי הוראת הגרמנים מונה נציג ליהודים והוטל עליהם לשאת אות הכר מיוחד, לצאת לעבודות כפייה, שרובן נעשו בתחנת הרכבת הסמוכה בלודן (המרוחקת מס' 7 מ"ק). ממשקי היהודים הוחרמו הבהמות ועל היהודים הוטלו תשלומי כופר כבדים. המשגיחים הגרמנים ועוזריהם המקומיים התעללו בעובדים היהודים. ב- 25 במאי 1942 רוכזו יהודי סלץ והועברו לגטו בברזה-קרטוסקה. שם הם שהו עד 15 ביולי 1942 ואז הובלו יחד עם יהודי המקום לברונה-גורה ושם נרצחו. יהודים מעטים שישבו בברזה בגטו של "המועילים" הוצאו ב- 15 באוקטובר 1942 אל מחוץ לעיירה ונרצחו גם הם.