סנדומייז' SANDOMIERZ

עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: סנדומייז'
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
על הגדה המערבית של הוויסלה
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: כ-2391

תולדות הקהילה:
 

העיר ס' שעל הגדה המערבית של הוויסלה, קרוב לשפך הנהר סאן, נמנית עם היישובים העתיקים בפולין. ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על קיומו של יישוב כבר בתקופה הניאוליטית, אף כי היא נזכרת בכתובים רק במאה ה-12, בבולה של האפיפיור אוגניוס השלישי מ-1148 ; שמה היה אז סודמיר. לאחר מותו של מלך פולין בולסלאב "עקום הפה", כשפולין פוצלה לנסיכויות פיאודליות, היתה ס' לבירת הנסיכות סנדומייז'.
העיר ישבה בצומת דרכי מסחר חשובות בימי הביניים ולפיכך ידעה מלחמות רבות. בשנת 1204 העלה אותה באש רומן נסיך האליץ', ובשנים 1241, 1259 ו-1260 פלשו אליה הטטרים וגרמו הרס רב. בשנת 1286 העניק הנסיך לשק "השחור" לס' זכויות עיר על-פי החוק המגדבורגי. הפריווילגיה מ-1286 כללה היתרים שונים לתושבים - לברא את היער שבקרבתה, לדוג במימי הוויסלה לאורך 80 ק"מ, לבנות גשר על הנהר, לבנות על שפתו מחסנים לסחורות שהושטו על הוויסלה, וגם להקים מטבעה ולקיים ירידים שנתיים. מלכי פולין אחרים העניקו לעיר פריווילגיות נוספות: בשנת 1332 קיבלו הסוחרים פטור ממכס על סחורות שייבאו מהונגריה, וב-1366 קיבלה העיר היתר לבנות מחסנים למלח ולדגים מלוחים. בימי המלך קז'ימייז' הגדול נבנתה סביב העיר חומה, מבצרה נבנה מחדש והוקם בו מחסן נשק, ונבנו בית עירייה חדש ולידו מאזניים עירוניים לסחורות ובית-מלאכה לבדים - שני מוסדות שהביאו לעיר הכנסות נאות. במאה ה-16 הותקנה בס' מערכת להספקת מים. המאות ה-14-16 היו לס' תקופת צמיחה ושגשוג. בעיר היו אז בתי-מלאכה רבים, סחר התבואות התפתח ונבנו אסמים, והתקיימו בה 12 ירידים שנתיים. הפיתוח הכלכלי היה מלווה בפריחה תרבותית ובצמיחה דמוגרפית, ומאחר שהשטח בין החומות כבר היה מאוכלס בצפיפות נבנו במאה ה-16 פרברים מחוץ לחומה.
תקופת השגשוג והפיתוח נקטעה באחת בשנת 1655, כשהשוודים פלשו לס' וכבשו אותה. כעבור שנה בלבד, ב-1656, שוחררה העיר בידי הצבא הפולני בפיקודו של ההטמן צ'רנייצקי, אך שחרורה גבה מחיר יקר: בהתפוצצות אחד מאגפי המבצר נהרגו מאות אנשים. בתים רבים עלו באש. גם הארכיון העירוני נשרף. מאז .עד המאה ה-19 היתה ס' נתונה בקיפאון; חיי הכלכלה שותקו והאוכלוסייה נותרה מדולדלת.
בשנת 1795, עם חלוקתה השלישית של פולין, עברה ס' כחלק של גליציה המערבית לריבונות אוסטריה, בשנים 1809-1815 נכללה ב"נסיכות ורשה" שכונן נפוליאון, מאז ועד מלחמת העולם הראשונה היתה כלולה במלכות פולין הקונגרסאית, תחת חסותה של רוסיה הצארית. בתקופת מלכות פולין החלה בעיר צמיחה דמוגרפית ובנייה מחודשת, לאחר שנים ארוכות של דריכה במקום עקב המלחמות והשרפות. תנופת ההתחדשות והפיתוח הואצה בראשית המאה ה-20, עם בנייתו של נמל על הנהר ויסלה. בשנת 1913 גדל מאוד מספר התושבים בס' והגיע ל-6,500 נפש. בתום מלחמת העולם הראשונה, עם כינון מדינת פולין העצמאית, נבנתה בס' תחנת רכבת והוקם גשר על הוויסלה. בתקופה זו היתה ס' מרכז מסחרי ומינהלי. לצד המסחר התפתחה בה אז גם תעשייה זעירה. ס' נכבשה בידי הגרמנים ב-12 בספטמבר 1939. מקצת תושביה הפולנים שולחו בתקופת מלחמה לגרמניה כעובדי כפייה.
 

יהודי ס' עד סוף מלחמת העולם הראשונה

היהודים כינו את ס' "צוזמיר". אפשר שהשם הזה מלמד שאבותיהם התיישבו בה בעת ששמה היה סודמיר (במאה ה-12 ואולי קודם לכן), ומכל מקום הקהילה היהודית המקומית היא מן העתיקות בפולין. ההיסטוריון הפולני הכומר י' דלוגוש, בן המאה ה-15, מזכיר בית-קברות יהודי בסביבות קוויורי הסמוכה לס'.
בשנת 1367 הצטרפו יהודי ס' לאחיהם בקרקוב ובלבוב במאמציהם להשיג ממלך פולין קז'ימייז' הגדול אישור לפריווילגיות שנתן ליהודים בשעתו הנסיך בולסלאב "הביישן". ואכן המלך הזה, שביקש לעודד את תנופת הבנייה והפיתוח בס' ובימיו נבנו בניינים רבים וגם חומת העיר, נתן אז ליהודים פריווילגיה. במאות ה-15 וה-16 ישבו בעיר יהודים במספר רב, במושגי הימים ההם. ואולם העירונים גילו עוינות כלפי היהודים בגלל הישגיהם במסחר וניסו להצר את צעדיהם ולהביא להגבלת זכויותיהם המסחריות. בשנת 1602 היו בס' 14 בעלי בתים יהודים, אבל המלך זיגמונט השלישי הגביל את מספר המשפחות היהודיות שהורשו לשבת בעיר ל-11 בלבד, וכולן נאלצו להתגורר ב"רחוב היהודים". בשנת 1611 היו ליהודים 16 בתים בס'. בלחצם של העירונים, ובראשם ארגון הקצבים, אסר זיגמונט השלישי על יהודי ס' לסחור בבקר ובבשר בקר גם לצריכה פנימית שלהם,אבל התיר להם לשחוט כבשים ועופות ולסחור בבשרם.
כבר בראשית המאה ה-16 ישב בס' רב, ר' דב מהר"י הכהן, מגולי ספרד. הוא נשא לאשה שנייה את יבמתו, בניגוד להלכה האשכנזית. מן המאה ה-17 ידועים לנו בשמותיהם הרבנים ר' שלמה שפירא, בנו של ר' נתן נטע שפירא בעל "מגלה עמוקות", שנפטר בן 33 בשנת 1649 ; יורשו על כס הרבנות, ר' יעקב, היה מהרוגי פרעות צ'רנייצקי (ראה להלן); בנו, שנולד לאחר מותו ונקרא בשמו, היה גם הוא רב בעיר. הוא חיבר את "פירוש המסורה" ו"טעמי המסורה".
משערים שבית-הכנסת הראשון בס' נבנה במאה ה-16, אף כי על-פי מסורת עתיקה הוקם בית-הכנסת הראשון במאה ה-14, על סמך הפריווילגיה שהעניק ליהודים המלך קז'ימייז' הגדול. גרסה אחרת, המסתמכת על ספר תורה עתיק שנמצא בס', אומרת שבית הכנסת הראשון נבנה ב-1543, ויש הטוענים שכבר במאה ה-12 החה בס' בית כנסת, מכל מקום, עם פלישת השוודים בשנת 1655 היה בית-כנסת, והכובשים בזזו את כלי הכסף היקרים, מנורות, כתרים של ספרי תורה, פמוטות ושאר תשמישי קדושה. עם שובם של הפולנים לס' ב-1656 ערכו חייליו של המצביא צ'רנייצקי טבח ביהודי ס'. בין ההרוגים הרבים היה גם רב הקהילה, ר' יעקב. הניצולים הואשמו כי שיתפו פעולה עם האויב וגורשו מן העיר. מאורעות הימים ההם תוארו בקינה ובסליחות שחוברו בידי ניצולים.
בשנת 1658, שנתיים אחרי גירוש היהודים מס', התיר להם מלך פולין יאן קז'ימייז' לשוב אליה ולעסוק במסחר ללא הגבלות. בשנת 1661 התערב המלך הזה, ב"מכתב הברזל" שלו, לטובת היהודים והקהילות היהודיות, בייחוד בקרקוב ובס', במשפט נגדם שנערך בבית-הדין בלובלין (ע"ע). מומר אחד, אפרים שמו, דרש להחזיר לו 90,000 זהובים שתרם לטענתו להצלת היהודים באזור. ב,'מכתב הברזל" הורה המלך לדחות את הדיון המשפטי בחצי שנה. מלכי פולין מיכאל וישניובייצקי, יאן סובייסקי, אוגוסט השני ואוגוסט השלישי חידשו את הפריווילגיות שניתנו ליהודי ס'. ב-1698 נתבעו יהודי ס' לדין בעקבות עלילת דם. יהודי העיר הואשמו ברצח כמה ילדים נוצרים, ביניהם בנו של הרוקח, שנעלם, ותינוק שנולד לצעירה מקומית מחוץ לנישואין וגווייתו נמצאה בחצרו של ראש הקהילה היהודית א' ברק. המשפט המפורסם שנערך אז תואר בידי אחד מיוזמיו הנלהבים, הכומר סטפן ז'וחובסקי, בספרו "פרסום משפטים פליליים נגד יהודים בעוון רצח ילדים בס'". לדברי ז'וחובסקי נקבע בבדיקה הראשונה של גופת הילד שמדובר במוות מסיבות טבעיות, וגם אמו של הילד העידה בשבועה בבית-המשפט שכך היה. ואולם בלחצם של אנשי הכנסייה החליט בית-המשפט לבדוק את העניין מחדש. תחת עינויים נאלצה האם -להודות שמכרה כביכול את הילד לראש הקהילה ברק לצורכי פולחן, והוסיפה שמסרה את עדותה הראשונה בהשפעת כישוף. המשפט הועבר לבית-הדין בלובלין. בהשפעת ההסתה של פקיד הקתדרלה בס' שיגרו האצילים המקומיים לבית-הדין שני שליחים ובפיהם בקשה לנקום את רצח הילד, אבל השופטים לא היו תמימי דעים בעניין אשמתו של ברק.בתגובה הפיצו הכמרים שמועות שהיהודים שיחדו את השופטים. הנאשם ברק עמד בגבורה בעינויים הקשים והכחיש בתוקף את ההאשמות. ז'וחובסקי כתב שהיהודים הצליחו להשפיע על המלך שיורה על דחיית ביצוע גזר-דין המוות שהוצא נגד ברק ולערוך משפט חוזר, אבל בית-הדין שיגר אל המלך שליחים כדי להסביר לו המון מוסת לבתי היהודים, פצע כמה מהם ובזז רכוש. השפעתו של המשפט הזה ניכרה עוד שנים רבות.
בראשית המאה ה-18 הופצה בעיר עלילה נוספת, לאחר שב-18 ביולי 1710 נעלם מביתו הילד גיאורג קרסנובסקי. בימי המלך אוגוסט השני הגישו העירונים תלונה נגד היהודים, שלטענתם השתלטו על המסחר בעיר וקלקלו את חומת העיר בבנייניהם. העירונים לא פסקו ממאמציהם להשיג את גירוש היהודים מן העיר, ולבסוף השיגו את מבוקשם. בצו המלך אוגוסט השני מ-28 באפריל 1712 נקבעה אשמתם של היהודים ברצח הילדים וניתנה הוראה לגרשם מן העיר ולהפוך את בית-הכנסת לבית-תפילה נוצרי. לכומר ז'וחובסקי היתה יד בפרסום הצו הזה. ואולם בסופו של דבר לא בוצע צו הגירוש. הסיבה לכך אינה ידועה לנו. כדי להנציח את עלילת הדם הזמינה הכנסייה אצל הצייר האיטלקי קרלו דה פרבו תמונה גדולה המתארת את מכירת הילד בידי אמו ליהודים והריגתו. התמונה הזאת הוצגה במשך שנים רבות בכניסה לקתדרלה של ס'. המשפטים והאירועים שנלוו אליהם גרמו לקהילת ס' הוצאות גדולות, וועד הקהילה נאלץ ללוות 3,000 זהובים מן היישועים בריבית גבוהה.
ב-1774 הגישו העירונים של ס' תלונה למלך סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי ובה האשימו את נציג המלך במקום בתמיכה ביהודים, משום שהתיר להם לעסוק במסחר ובמלאכה ובייצור ושיווק של משקאות חריפים - עיסוקים שהיו סגורים בפני העירונים. ואולם המלך פסק לטובתם של היהודים. באוגוסט 1774 העניק המלך לסוחר יהודי, איציק שמואלוביץ, ארכה של חצי שנה לתשלום חובותיו, ובאותו חודש שיגר מכתב אל נציגו בעיר ובו הביע את תמיכתו ביהודי ס' והבטיח להם הגנה מפני העירונים המתנכלים להם. ואולם בלחץ הכנסייה והעירונים פרסם המלך גם הוראה שעל-פיה הוגבל מספר בתיהם של היהודים בעיר ל-16 בלבד, ובכל בית יכלה להתגורר רק משפחה אחת עם המשרתים שלה. על היהודים נאסר להתגורר מחוץ לחומת העיר ובאזורי מגורים של אנשי הכנסייה והאצולה, ויהודים זרים יכלו לשהות בעיר לא יותר מ-3 יממות. המלך גם מינה ועדה שתספור את בתי היהודים ותחרים את הבתים שמעבר למכסה המותרת. בשנת 1778 קבעה הוועדה, שנקראה "ועדת הסדר הטוב",שליהודים 46 בתים בעיר. המספר זה נקבע כמכסה קבועה והיהודים לא היו רשאים לעבור עליה. הקהילה נדרשה להגיש לוועדה דוח שנתי על מספר היהודים בעיר. הוועדה גם אסרה על היהודים לעסוק בייצור יין ובמכירת מלח בקמעונות, ואילו בשר הם הורשו למכור רק ליהודים אחרים.
ב-1778 חתמה עיריית ס' על הסכם עם הקהילה היהודית, שעל-פיו ישלמו היהודים 200 זהובים לשנה מס סובלנות, ובתמורה יבוטלו ההגבלות על פרנסותיהם. בד-בבד התחייבו היהודים באותו ההסכם שלא לבנות או לרכוש בתים נוספים מעבר למכסת 46 הבתים שכבר היו בידיהם. העירונים מחו על הסרת ההגבלות הכלכליות ופנו אל היועץ המשפטי המלכותי בדרישה לבטל את ההסכם. היועץ השיב להם שההסכם תקף למשך 30 שנה בלבד וב-1805 יפוג תוקפו.
בשנת 1795, כשס' עברה לריבונותה של אוסטריה, הונהגו בה חוקי הקיסר יוסף השני. על-פי החוקה האוסטרית הורשו היהודים לעסוק במלאכות למיניהן. נפתח גם בית-ספר ליהודים שלשון ההוראה בו גרמנית, והוכנסו שינויים במבנה מועצת הקהילה. ביוני 1815, כשס' נכללה במלכות פולין, בוטל מס הסובלנות בסך 200 זהובים שהקהילה חויבה לשלם מדי שנה בשנה לעירייה.
במחצית השנייה של המאה ה-19 גדל בהתמדה מספר היהודים בעיר, למרות מאבקם המתמשך של העירונים נגדם. גידולה של הקהילה נמשך גם במאה ה-20, עד סוף מלחמת העולם הראשונה.
בשנת 1889 פרצה דלקה ברחוב היהודים וכ-100 משפחות נותרו בלא קורת גג. בני הקהילה התגייסו לעזרתם וערכו מגבית. לבדיקת הגורם לשרפה מינו השלטונות ועדה בראשותו של מושל המחוז.
מבין הרבנים במאות ה-19-20 נזכיר כאן את ר' יעקב ב"ר שמואל, מחבר "בית יעקב" ; ר' נפתלי בוריצקי ן ר' דב בריש רפפורט (נפטר ב-1815, לאחר שעבר לפינצ'וב); ר' נחום צוזמיר, שמת בן עשרים וחמש ר' יצחק מייזלש, מחבר "זר זהב"; ר' לייבוש; ר' יהודה הלוי; ור' מנחם מנדל נאי, שבא לס' מדוביינקה (ע"ע) עוד לפני מלחמת- העולם הראשונה וכיהן בה עד לחורבנה. נספה בשואה.
 

היהודים בין שתי מלחמות העולם

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היו רוב יהודי ס' חנוונים ומקצתם היו בעלי בתי-מסחר גדולים. היו גם כמה סוחרים גדולים שסחרו בעצים, תבואה וביצים, ושיווקו את סחורתם בערים הגדולות. בתי-מלאכה של היהודים התפתחו וסיפקו תעסוקה לפועלים שכירים, אף הם ברובם יהודים. בבתי-מלאכה לעיבוד מתכות עבדו 11 פועלים יהודים, בבתי-מלאכה שייצרו בגדים, כובעים ונעליים עבדו 55 פועלים יהודים, ועוד 28 פועלים יהודים עבדו במבשלת יי"ש ובמאפיות. בשנת 1921 עבדו בבתי-מלאכה 120 פועלים יהודים ו-4 פועלות. מלבדם היו בעיר בעלי-מלאכה שעבדו בבתיהם (כאלופניקעס). את תוצרתם - מכנסיים, שמלות, לבנים ונעליים - היו מעמיסים על עגלות או אפילו על הגב וסובבי עמה בכפרים הסמוכים. בעיר היו גם פועל בניין וצלם יהודים.
המשבר הכלכלי שפקד את פולין בשנות ה-30 פגע קשה ביהודי ס', וכאילו לא די בכך גאה נהר הוויסלה והציף אחת מן השכונות היהודיות בעיר. נזקי השיטפון נאמדו ב-30,000 זלוטי. משפחות יהודיות רבות נותרו בחוסר כל, והנהגת הקהילה הקימה ועדת סיוע מיוחדת שגייסה למענן תרומות. גם הרשויות הבטיחו לסייע. סיוע רב קיבלו יהודי ס' בתקופה זו ממוסדות האשראי והמימון העצמיים שלהם - "קופת גמילות חסדים" הוותיקה, שהלוותה לבעלי עסקים זעירים וגם לסתם נזקקים סכומי כסף קטנים ללא ריבית, ולצדה סניף "הבנק העממי" היהודי ובנק קואופרטיבי של בעלי עסקים, שנוסדו בס' בתקופה זו.
לצד "קופת גמילות חסדים" פעלו בקהילה עוד כמה מוסדות צדקה ועזרה מסורתיים, ביניהם החברות "לינת צדק" ו"ביקור חולים". ארגון הבריאות היהודי טא"ז פתח בס' מרפאה לחולי שחפת, מחלה שהיתה נפוצה אז בקרב היהודים. גם הקהילה יזמה מגביות לעזרתם של נזקקים ופעולות אחרות.
בני הקהילה הוסיפו בתקופה זו לקיים אורח חיים מסורתי, אבל עם הזמן חדרו לס' רוחות חדשות. רוב הבנים למדו בחדר המסורתי ורק מיעוטם למרו בבתי-ספר ממלכתיים פולניים, ואילו הבנות למדו בבתי-ספר פולניים, מאין בתי-ספר אחרים למענן בעיר. אחרי שעות הלימודים השתלמו הבנות בקורסים של "יבנה" - מסגרת לימודית שייסדו למענן אנשי "המזרחי". גם "אגודת ישראל", שנאבקה על הבכורה בהנהגת הקהילה, קיימה קורסים לבנות לאחר הלימודים הרגילים ("בית יעקב"), אבל היה הבדל גדול בין בין שתי המסגרות האלה ; במוסדות ובקורסים של "יבנה" היתה שפת ההוראה עברית ולמדו בהם היסטוריה של עם ישראל ומעט ידיעת הארץ, ואילו הקורסים של "בית יעקב', התנהלו ביידיש ולמדו בהם בעיקר לימודים תורניים - פרקים מכתבי הקודש, תפילות וכיו"ב. בס' היתה גם ישיבה ורבים מבני הנוער המשיכו את לימודיהם בה.
גם בס', כמו ברוב קהילות ישראל בפולין, התאפיינו שנות ה-20 וה-30 בחיים פוליטיים וחברתיים ערים, ובפעילות של מפלגות ותנועות נוער ציוניות ואחרות. ב-1921 היה בעיר סניף "המזרחי", ואחר-כך נוסדו סניפי "אגודת ישראל" ו"פועלי ציון שמאל", תנועות הנוער "השומר הדתי", "החלוץ", בית"ר, ומ-1935 גם "הנוער הציוני". פעילי המפלגות והתנועות קיימו בעיר פעולות תרבות וחברה מגוונות. "המזרחי" ו"פועלי ציון שמאל" נהגו לכנס אספות פתוחות לכל שנשאו בהן הרצאות על ארץ-ישראל. ליד סניף "פועלי ציון" היתה גם ספרייה גדולה של ספרי יידיש. ב-1928 נפתח בעיר מועדון של "מכבי", ו-100 צעירים עסקו בו בפעולות ספורט. תיאטרון מקומי לא היה בס', אבל מפעם לפעם ביקרו בה להקות תיאטרון מבחוץ שהעלו את הצגותיהן באולם מכבי האש.
בשנות ה-.30 גברה הפעילות הציונית בס', ורבים מבני הנוער הצטרפו לקיבוצי הכשרה כצעד מכין לעלייתם לארץ-ישראל. בבחירות לקראת הקונגרס הציוני הכ"א (ב-1939) היו בס' 157 בעלי זכות בחירה. בבחירות 1931 למועצת הקהילה קיבלו רשימות בעלי-המלאכה ו"אגודת ישראל" 3 מנדטים כל אחת, והרשימה הציונית קיבלה 2 מנדטים.
בשנת 1928, ערב הבחירות למועצת עיר, לא נכלל אף יהודי אחד בוועדת הבחירות, אף-על-פי שחלקם של היהודים באוכלוסיית העיר היה כ-40%, ויהודי ס' הפגינו במחאה. גם בבחירות 1930 לסיים הפולני לא נמצא יהודי אחד לרפואה בין הנבחרים בכל נפת ס'.
בשנות ה-30 החריפו גילויי האנטישמיות בס'. ב-25 במאי 1934 התפרעו ברחובות צעירים אנטישמים ותקפו יהודים עוברי-אורח. יהודי אחד נפצע פצעים קשים וכמה אחרים נפצעו באורח קל. ראש העיר הבטיח לנציגי הקהילה כי יעניש את האשמים (לא ידוע לנו אם אכן קיים את הבטחתו).
 

בימי מלחמת העולם השנייה

מיד עם כיבוש העיר בידי הגרמנים, ב-12 בספטמבר 1939, נקראו כל היהודים (גברים ונשים) מבני 12 עד 60 להתייצב בכיכר השוק. במשך. 24 שעות הוחזקו בכיכר כשידיהם מורמות, יחד עם שבויי מלחמה פולנים. למחרת הם הוצעדו לחוות שלזוב המרוחקת מעט מס'. שומריהם, אנשי ס"ס, התעללו בצועדים וירו למוות בכל מי שהתקשה בהליכה. בלילה, אור ליום 13 בספטמבר, רצחו הגרמנים 3 מן היהודים שהוחזקו בחווה. משלזוב הובלו היהודים בריצה לוולאסוב הסמוכה, ושם נערך חיפוש על גופם ושעוניהם נלקחו מהם. אחר-כך התעללו הגרמנים ברב ובכמה מחסידיו ותלשו מפניהם, בסכינים ובפגיונות, את הזקנים יחד עם העור והבשר. משם הובלו העצורים בריצה לז'לזנה שבנפת אופאטוב ונכלאו במחנה לשבויי מלחמה - שטח חשוף מגודר בגדר תיל, ללא מבנים וללא מים. בלא מזון ומים ובקור עז הוחזקו העצורים תחת כיפת השמים, תחת שמירה כבדה של אנשי ס"ס, יחד עם יהודים מזוויחוסט ומליפסקו (ע"ע) הסמוכות לס'. היודנראט של אופאטוב פנה אל הגרמנים בבקשה להתיר לו להביא לעצורים דברי מזון, ולאחר השתדלויות מרובות ניתנה הרשות. כעבור יממה הוחזרו היהודים שנכלאו בשלזנה לבתיהם.
ב-20 בנובמבר 1939 הוקם בס' יודנראט בראשותו של ד"ר גולדברג, עורך-דין במקצועו. ב-31 בנובמבר 1939 הוטלה על יהודי ס' קונטריבוציה ראשונה בסך 480,000 זלוטי. ניתנה להם אורכה לשלם את הסכום הזה בתוך 5 ימים, שאם לא כן יגורשו מס'. במאמצים מרובים הצליח היודנראט לאסוף את הסכום הנדרש במועד. הגזרה הקשה מכולן היו החטיפות לעבודת כפייה, שבוצעו בשרירות לב והיו מלוות במכות והתעללויות. בדצמבר נצטווה היודנראט להמציא לגרמנים רשימה של יהודים בעלי רכוש ובעלי עסקים, חנויות, בתי-מלאכה ובתים. הרשימה שימשה את הגרמנים להחרמת רכושם של היהודים. החנויות נמסרו לפולנים מקומיים, ורבים מהם אכן סייעו לגרמנים ברצון לאתר נכסים יהודיים בתקווה לרשת אותם.בדצמבר 1939 פורסם צו שחייב את היהודים לענוד סרט זרוע לבן שעליו מגן-דוד והאות נ (יהודי). נאסר עליהם גם ללכת על המדרכות. באותו החודש הובאו לס' 1,200 יהודים שגורשו מקליש ומשיירדז.
המצוקה הכלכלית בקרב יהודי ס' היתה כה גדולה עד ש-75% מהם התקיימו על תמיכת היודנראט ואילו 25% הנותרים, בעלי מקצועות נדרשים, נאלצו לעבוד קשה תמורת שכר זעום. ליד היודנראט נפתחה לשכת עבודה, שגייסה עובדים לעבודות מפרכות כגון הובלת מטענים כבדים, ניקוז נהרות, סלילת כבישים ועבודות בניין. גם נשים, בעיקר צעירות, גויסו לעבודות הללו.
ב-25 בנובמבר 1941 הורתה מפקדת הס"ס המחוזית ברדום ליהודי ס' למסור לגרמנים את דברי הפרווה שברשותם, באיום של עונש מוות למפרים את ההוראה. ואולם רבים העדיפו לשרוף את פרוותיהם ובלבד שלא יפלו בידי הגרמנים, והיו גם שהסתירו פרוות אצל איכרים ממכריהם.
ביוני 1942 הוקם בס' גטו בכמה מרחובות העיר. הגטו לא היה מגודר אבל היציאה ממנו נאסרה. בספטמבר 1942 הובילו הגרמנים ברגל אל גטו ס' מאות יהודים מיישובי הסביבה. עשרות מהם שלא עמדו בקצב ההליכה, בעיקר ילדים קטנים, קשישים וחולים, נרצחו בדרך.
גטו ס' היה בין הגטאות האחרונים במחוז רדום שחוסלו. ב-29 באוקטובר 1942 נערכה בגטו אקציה גדולה ארבעה-עשר יום נמשכה האקציה, משום שיהודים רבים הסתתרו בבונקרים ובמקומות מחבוא אחרים שהכינו מראש. הגרמנים פתחו בחיפושים קדחתניים אחר המסתתרים, ונעזרו גם במלשינים פולנים בני המקום. מתוך 300 יהודים שנתפסו במחבואם רצחו אנשי הס"ס 200 איש במקום והנותרים, 100 במספר, הובלו אל מקום הריכוז של שאר יהודי ס' בכיכר השוק. מן הכיכר הוצעדו היהודים אל תחנת הרכבת, וגם בדרך לשם נרצחו 78 יהודים בידי שוטרים ליטאים ואוקראינים ששמרו על המגורשים. בתחנת הרכבת נדחסו המגורשים לקרונות משא, 120-180 בני-אדם בכל קרון, ושולחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. כולם, 3,229 גברים, נשים וטף, הומתו שם בתאי הגז. למחרת הגירוש הלשינו פולנים מקומיים על יהודים נוספים שהסתתרו ולא נתגלו במהלך האקציה. 480 מן היהודים הללו נתפסו ונורו למוות.
אחרי האקציה הגדולה נשארה במחנה העבודה "ליציאום" בס' (הבניין שימש בעבר מקום לימוד לכיתות הגימנסיה העליונות) קבוצת יהודים בני ס' בעלי מקצועות נדרשים, ועמם גם השוטרים היהודים. עליהם נוספו כמה עשרות ניצולים, יהודים שהסתתרו ולא נתגלו במהלך החיפושים מפני שהשוטרים העבירו אותם בחשאי אל המחנה ב"ליציאום".
ב-25 בנובמבר 1942 פרסמו הגרמנים בעיתונות מודעות ובהן הבטיחו לכל היהודים שעוד נותרו במחוז שיותר להם לגור בגטאות משניים שיקומו בכמה מערי המחוז, ובהן גם ס', ושם יוכלו לחיות באופן חופשי ולעסוק בכל מלאכה וגם במסחר, כחפצם. יהודים רבים התפתו ויצאו ממחבואיהם, שכן לא יכלו לעמוד בתנאי הרעב והקור.הגרמנים אכן הקימו למענם גטו חדש בשני רחובות בס', וכ-8,000 התקבצו שם. ואולם עד מהרה התברר להם שהוליכו אותם שולל. בגטו נפוצו שמועות שהגרמנים מתכננים אקציה נוספת. כ-3,000 מיושבי גטו המשנה נמלטו וחיפשו לעצמם מקומות מסתור חדשים. ב-10 באוקטובר 1943 אמנם התקיימה אקציה בגטו המשנה בס', ו-6,000 יהודים שנמצאו בו ביום ההוא שולחו לטרבלינקה. קבוצה של 400 צעירים הועברו למחנה עבודה בסקרז'יסקו-קמיינה (ע"ע), אבל רובם נספו גם הם תוך זמן קצר. רק יחידים מיהודי ס' שרדו וזכו לראות בשחרור.