סקריהיצין SKRYHICZYN

כפר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: הרוביישוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

·  יהודים לאחר השואה: לא נותרו

תולדות הקהילה:
 

ס' נזכרת לראשונה ברשימת יישובי פולין משנת 1827 כיישוב כפרי ואחוזה. באותה שנה היו בה 29 בתים והיא מנתה 173 נפשות. בעת מפקד האוכלוסין של 1921 ישבו בה 267 איש, 188 מהם יהודים.
היהודים התגוררו באחוזה - 18,250 דונם של שדות, גני פרי, יערות, אגמים וביצות. בעליה במחצית הראשונה של המאה ה-19, גרמני אלמן שבתו היחידה נהרגה מפגיעת ברק, מכר את האחוזה לאטה רייזל רוטנברג מדוביינקה הסמוכה, שניהלה את עסקי סחר העצים של בעלה אחרי מותו. אבל מאחר שעד 1862 נאסר על היהודים לרכוש אדמות בתחומי האימפריה הרוסית נרשמה האחוזה תחילה על שמו של רועה צאן פולני יתום שגדל בבית רוטנברג, ורק משבוטל האיסור הועברה האחוזה רשמית על שם היהודים.
אטה רייזל ושני בניה, שמואל ומרדכי, הקימו בשטח האחוזה מנסרה גדולה ומודרנית לבניית רפסודות, שעליהן הושטו העצים לגדנסק. המנסרה לבדה סיפקה פרנסה לעשרות משפחות של יהודים ולא-יהודים. שני בניה של אטה רייזל המשיכו ופיתחו את האחוזה, בנו אורוות וגידלו סוסים, ועם הזמן היו לספקי סוסים לצבא הרוסי.כמו-כן גידלו פרות ועגלים והקימו מחלבה גדולה שבה ייצרו גבינות, חמאה ושמנת. בד בבד הם דאגו גם לרווחת האיכרים והעובדים. כך למשל לא יישמו את הנוהג הישן של עבודת האיכרים הצמיתים חודש בשנה ללא שכר, ושילמו להם את מלוא שכרם. את בתי- המרזח שהיו באחוזה, שבהם נהגו האיכרים להוציא את כספם, סגרו, ובבתים שהתפנו שיכנו בעלי מלאכה למקצועותיהם - בעיקר יהודים, כדי שיהיה להם מניין לתפילה בציבור. במרוצת הזמן גדל רכושה של המשפחה ויותר ויותר עובדים הועסקו בשירותה. מלבר החנויות והעסקים שהיו למשפחה בס', בדוביינקה ובהרוביישוב פתחו הבנים חנויות גם בלובלין ובוורשה. בראשית המאה ה-20 הוכנסו לאחוזה מכונות חקלאיות חדישות, וב-1910 הותקנו במנסרה ובבתיהם של בעלי האחוזה טלפונים.
שני הבנים הלכו בעקבות אביהם, שעוד בימי ישיבת המשפחה בדוביינקה הרבה לתמוך בנזקקים ואף הקים בית-כנסת ובתי מגורים לעניי הקהילה. במיוחד הצטיין בנדבנותו הבן הבכור, שמואל, שסייע בכספו לקהילות ישראל ברחבי פולין.
בעלי האחוזה ופועליהם היהודים הקפידו בשמירת מצוות ונמנו עם חסידי גור. הם קיימו באורח חייהם את השילוב של תורה ועבודה וראו בעבודה חקלאית ייעוד. שמואל רוטנברג היה בעצמו למדן גדול, והקפיד ללמד תורה גם את חתניו ונכדיו. אחדים מחתניו היו בעלי סמיכה לרבנות. באחוזה היה חדר לילדי העובדים, ובמאה ה-20 נפתח "חדר מתוקן", שלמדו בו גם רוסית ועברית. כמה מבני המשפחה ומבין העובדים היו ציונים, וכבר בראשית המאה ה-20 עלו מקצתם לארץ-ישראל. צאצאי משפחת רוטנברג, בני משפחת שידלובסקי, ועמם צעירים נוספים מס', היו בין מייסדי קבוצת כינרת.
משפרצה מלחמת העולם הראשונה ציוו הרוסים לנתק את הטלפון שבאחוזה, מחשש פן היהודים ישתמשו בו כדי למסור מידע לאויב. עם נסיגתם שרפו החיילים הרוסים מבנים רבים בכפר ובאחוזה, לרבות המנסרה. משפחת רוטנברג התפזרה - מקצת בניה עברו לוורשה ואחרים עברו לאודסה. ב-1915 נפטר שמואל רוטנברג באודסה והוא בן 67. גם אחדים מן העובדים היהודים באחוזה ברחו מזרחה, אם כי רובם נשארו בס', עם בעל האחוזה השני מרדכי רוטנברג. בימי המלחמה פרצה בס' מגפת כולרה, שגבתה לא מעט קרבנות בנפש.
אחרי המלחמה חילקו צאצאיו של שמואל רוטנברג את האחוזה ביניהם, וב-1922 היו בס' כמה חוות חקלאיות. נכדיו של שמואל רוטנברג היו לאיכרים, אך לא לאורך ימים. ממשלת פולין הכבירה את נטל המסים על היהודים והקשתה ככל האפשר על פעילותם הכלכלית, ולפיכך מכרו היורשים את החוות. מהם שעלו לארץ-ישראל ומהם שהיגרו לברזיל ולארגנטינה. אחד היורשים, חיים רוטנברג, חילק את אדמות החווה שירש לחלקות קטנות ומכרן לאיכרים מקומיים,.רובם יהודים.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היתה ס' כפר וחיו בה אלה לצד אלה איכרים יהודים, פולנים ואוקראינים. לאחדים מהם היו משקים גדולים יחסית, כ-250 דונם. בני משפחת שידלובסקי, שגם להם היה בכפר משק חקלאי, הקימו מנסרה חדשה, וב-1925/6 התקיימה בה הכשרה חלוצית. חברי ההכשרה למדו מקצוע והכשירו את עצמם לקראת עלייתם ארצה.
יחסי הידידות הממושכים ששררו בס' בין האיכרים היהודים והלא-יהודים לא עמדו במבחן בימי השואה. עם הכיבוש הנאצי בזזו איכרים מקומיים רכוש של יהודים ואף ערכו פוגרום, שבמהלכו נרצחו 6 יהודים ובהם תינוק, כולם בני משפחת הלפרן.
ב-22 בנובמבר 1941 באו לכפר אנשי גסטאפו והורו ליהודים לפנות את בתיהם בתוך חצי שעה ולנטוש את הכפר. הותר להם לקחת עמם ככל שיוכלו לשאת על גופם. איכריה היהודים של ס' גורשו ככל הנראה לגטו הרוביישוב. הגרמנים הקימו באזור ארבעה מחנות עבודה, ומדי יום ביומו הוציאו מאות מבוגרים ובני נוער יהודים מגטו הרוביישוב לעבודת כפייה - סלילת כבישים, חפירת תעלות, בניית גשרים וגם עבודה חקלאית בחוות של איכרים פולנים. רוב יושבי הגטו בהרוביישוב גורשו ביוני 1942 למחנה המוות סוביבור.
ייתכן שגם אחרי גירוש היהודים מס' נותרו יחידים מהם בכפר. ב-10 בספטמבר 1942, בתגובה לפעילות פרטיזנית באזור, הוציאו הגרמנים להורג בס' 4 יהודים ועצרו 42 גברים פולנים ואוקראינים ; גם 7 מהם נרצחו, והנותרים שולחו למחנה מיידאנק. רק שלושה מהם שרדו. באותו חודש פונו שרידי היהודים מס' לדוביינקה, ויחד עם היהודים המעטים שעוד נותרו שם, רובם בעלי מקצועות נדרשים שעבדו בשירות הגרמנים, הם הוצאו להורג באוקטובר 1942 בבית-העלמין היהודי המקומי.