ד' ניסן ה'תשפ"ב

סרוצק SEROCK

עיר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: פולטוסק
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-5,413

·  יהודים בשנת 1941: כ-2,641

·  יהודים לאחר השואה: 100-300

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

סרוצק היתה ידועה כיישוב קטן כבר בימי הביניים המוקדמים. הודות למיקומה ליד מקום המפגש של נהרות גדולים (הבוג והנארב) גדלה חשיבותה ובמחצית השנייה של המאה ה- 15 היתה סרוצק מבחינה כלכלית ליישוב עירוני לכל דבר. בשנת 1417 קיבלה סרוצק זכויות עירוניות מידי נסיך מאזוביה. בשנת 1564 היו במקום 264 בתים ונמנו בה אז 57 בעלי מלאכה. דרך סרוצק עבר עורק תחבורה שחיבר את איזור מאזוביה עס רוסיה והדבר סייע רבות לשגשוג המסחר והמלאכה במקום. סרוצק שימשה נקודת מפגש לסוחרים שבאו ממקומות שונים באיזור ומחוצה לו. במאה ה- 16 היתה סרוצק מרכז לטווייה ואריגה והאורגים המקומיים קנו להם שם גם מחוץ לעיר. בנוסף לבעלי המלאכה והאורגים התפרנסו קבוצות של אנשי סרוצק מדיג. העיסוק בענף זה נמשך גם במאות שלאחר מכן. בשנת 1564 מנתה קבוצת דייגים כזאת 30 איש בערך. מקצת מן האוכלוסייה עסקו בחקלאות. באמצע המאה ה- 17 סבלה סרוצק קשה ממלחמות השוודים. העיר כמעט נתרוקנה מתושביה. שיקום העיירה התקדם לאט לאט, אבל היא שוב לא חזרה למעמדה שהיה לה במאה ה- 16. בשנת 1777 נמצאו בסרוצק 57 בתים בלבד( רבע ממספרם בשנת 1564 ). בחלוקת פולין השלישית בשנת 1795 סופחה סרוצק לפרוסיה והחל משנת 1807 לנסיכות וארשה; בשנת 1815 צורפה למלכות פולין. בתחילתה של תקופה זו איבדה סרוצק את מעמדה והמסחר בה ירד מאוד. כמו-כן פחת מספר בעלי המלאכה ואילו האורגים נעלמו כליל. בימי נסיכות וארשה הוקמו בה כמה ביצורים ובנייתם הביאה להרחבת העיר ולהתאוששות כלכלתה, שכן בסרוצק חנתה יחידה של אנשי צבא; הסוחרים ובעלי המלאכה דאגו לספק להם את הדרוש להם ושיווק משקאות חריפים היה לאחד ממקורות הפרנסה החשובים ביותר. לקראת סוף המאה ה- 19 הגיע מספר הבתים ל- 200. עד שנת 1856 השתייכה סרוצק לנפת פלוצק ולאחר מכן לנפת פולטוסק. בעת מלחמת העולם הראשונה, באביב 1915, נכבשה סרוצק בידי הגרמנים ונשארה בשליטתם עד תום המלחמה. במאות ה- 17 וה- 18 ישכו בעיירה משפחות יהודיות אחדות שהתפרנסו מחכירת הפונדק ומבשלת הבירה ומשרפת היי"ש. כנראה שישיבתם היתה ישיבת ארעי בלבד. בשנת 1781 עדיין גרו בסרוצק 7 משפחות יהודיות. היהודים התיישבו כסרוצק ישיבת קבע רק במחצית הראשונה של המאה ה- 19. עידוד לבוא ולהשתקע קיבלו היהודים מבעלי העיר, שעשו מאמצים לפתח את היישוב וסייעו למתיישבים החדשים. אז עלתה גם חשיבותם של השווקים שנערכו בה, שמכרו בהם בעיקר תבואה, צמר ומוצרי מזון. מסחר זה סייע להגדלת היישוב היהודי. לקראת סוף המאה ה- 19 כבר היו היהודים רוב בעיירה. בידי היהודים היתה גם השטת העצים בנהרות שחצו את העיר. במאה ה- 19 עלה מספר בעלי המלאכה היהודיים ומקצועותיהם התגוונו. בשנת 1830 נרשמו בסרוצק 6 חייטים יהודיים, 4 אופים ו- 3 חוצבים-סוללים. באותו זמן עלה גם מספר היהודים העוסקים במסחר. ביניהם היו 12 חנוונים. כמה יהודים החזיקו גני פרי. בידי היהודים נמצאה חכירת מס המשקאות. היהודים רכשו נכסי דלא ניידי ורובם גרו בבתי עץ משלהם. במחצית השנייה של המאה ה- 19 הקימו יהודים בסרוצק מפעל פלדה לייצור חרמשים וחלקי חילוף לטחנות קמח. תחילה השתייכו יהודי המקום לקהילת נאשיילסק, שהיתה הקהילה הגדולה ביותר בדרום-מזרחה של מאזוביה. יהודי המקום החזיקו רק מלמד תינוקות. בראשית המאה ה- 19 התארגנה בסרוצק קהילה עצמאית שהחזיקה רב משלה. אז הוקם גם בית הכנסת, ששימש גם בית מדרש. רבה הראשון של הקהילה היה כנראה ר' יוסף לוונשטיין; הוא כיהן בסרוצק למעלה מיובל שנים - משנת 1870 עד פטירתו בשנת 1924. הרב לוונשטיין נתפרסם בעולם הרבני. הוא ניהל ישיבה שלמדו בה גם צעירים מערים אחרות. עם תלמידי הישיבה נמנה ר' יעקב העניך צימרמן, שהיה לימים רב בלונדון. ר' יוסף לוונשטיין נודע גם כמחבר הספר "דור דור ודורשיו" וכמוציא לאור מחדש של ספרי אבי זקנו, ר' אברהם אביש, רבה של פרנקפורט ("ברכת אברהם" ו"קנה אברהם"). בשנת 1924 ירש את מקומו של ר' יוסף לוונשטיין ר' ישראל יצחק מורגנשטרן והוא שימש רב ואב"ד עד ימי השואה. בימי מלחמת העולם הראשונה ריכזה הקהילה היהודית את פעולתה בתחום העזרה לתושבים היהודיים שרובם ידעו מחסור ואף רעב. הקהילה גייסה אמצעים ממקורות חוץ, בעיקר מן הג'וינט, ובסיועו הוקם מטבח ציבורי שחילק ארוחות חמות חינם לנזקקים.
 

בין שתי המלחמות

אירועי המלחמה לא הסתיימו בסרוצק בנובמבר 1918. העיר סבלה מחילופי שלטון תכופים. לאחר שנכנסו לעיירה חיילי הצבא הפולני הם פרעו ביהודים, גזזו זקנים ופיאות ושדדו את חנויותיהם. בשנת 1920 כבש הצבא האדום את סרוצק, אבל הוא שלט בה רק זמן קצר. ימים אלה "הצטיינו" באי סדרים שגבלו באנרכיה. המצב הכלכלי היה קשה והורגש מחסור בכל המצרכים החיוניים. יום יום התקיימו החרמות רכוש וסחורות, ורבים נתפסו ברחוב לכל מיני עבודות ציבוריות. רק עם נסיגת הצבא האדום משטחי פולין החלו היהודים בשיקום עסקיהם. אבל כלכלתם של יהודי סרוצק שוב לא חזרה לאיתנה. במבנה המקצועי של יהודי סרוצק לא חלו שינויים ניכרים והמסחר והמלאכה נשארו כמקודם עיקר פרנסתם. סוחרים- רוכלים התחילו שוב לחזר בכפרים כדי למכור את מרכולתם ולקנות תמורתה עופות, ביצים ותוצרת חקלאית אחרת. הסוחרים הזעירים היו מאוגדים בתקופה זו ב"איגוד הסוחרים הזעירים" ובעלי מלאכה יהודיים ייסדו כעבור מספר שנים קואופרטיב של העוסקים במלאכה. בשנת 1929 נוסד "בנק עממי". בשנת 1927 נוסדה קופת גמילות חסדים. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה בא לעזרת הנזקקים הרבים בעיר הג'וינט. בעיקר תמך הג'וינט ב"בנק העממי" ובקופת גמילות חסדים. גם בני העיר בארצות הברית חשו לעזרת בני קהילתם, עזרו לקרוביהם בחבילות מזון, בגדים וכסף. אחדים מהם אף באו לסרוצק ותרמו סכומים ניכרים למוסדות הקהילה. ההרכב המקצועי של יהודי סרוצק בין שתי המלחמות היה בערך כדלהלן: חנוונים - 200; סוחרי תבואה - 20; חוכרים של גני פרי - 20; רוכלים בכפרים - 9; בעלי אטליזים - 8; סוחרי דגים - 5; בעלי מסעדות - 4; כעלי טחנות קמח וגריסים - 3; סוחרי יערות - 2. בעלי המלאכה נחלקו כדלקמן: עוסקים בהובלת משאות - 25; סנדלרים - 18; סבלים - 12; מורטי נוצות - 10; תופרות - 10; אופים - 7; חייטים - 6; נגרים - 6; זגגים - 5; פחחים - 5; עגלונים - 5; שענים - 4; תפרים - 4; ספרים - 4; חלבנים - 4. כמו-כן היו בסרוצק 4 מנהלי חשבונות יהודים; 3 מזכירות, ו- 2 מורים. הקהילה העסיקה (בנוסף על רב העיר) 4 שוחטים, 3 מנקרים, 3 שמשים, מוהל אחד וחזן אחד. במקום היו 15 מלמדים, עורך דין יהודי אחד, רופא שיניים אחד, חובש אחד ומיילדת אחת. בסך הכל נמנו בסרוצק 459 מפרנסים יהודיים. מקרב הנוער הועסקו כפועלים שכירים או כשוליות וכעוזרים במסחר 76- 80 נגרים, סנדלרים, חייטים ובמקצועות מלאכה אחרים. 10 עוזרות בית ו- 50- 60 נערים נוספים עזרו להוריהם במסחר. אבל רוב המפרנסים התקיימו בדוחק ורבים מהם נזקקו לתמיכת הקהילה והחברות "ביקור חולים" ו"לינת הצדק" שפעלו בעיר. הקהילה סייעה לעניים וחילקה עצים להסקה בימי החורף ומצות ומזון לחג הפסח. כאמור, כיהן משנת 1927 כרב ואב"ד ר' ישראל יצחק מורגנשטרן. בשנת 1931 התקיימו בחירות לוועד הקהילה ובהן היתה ידה של "אגודת ישראל" על העליונה. רשימת "אגודת ישראל", שהיתה משותפת עם זו של בעלי המלאכה ורשימת "חברה קדישא", זכתה ב- 2 מנדטים וכמוה זכו גם שתי השותפות שלה ב- 2 מנדטים כל אחת. המנדטים הנשארים נחלקו בין הרשימות הציוניות, הקצבים ושתי רשימות פרטיות בלתי מפלגתיות, שכל אחת מהן קיבלה מנדט אחד. הבחירות האחרונות לוועד הקהילה התקיימו בשנת 1936 והתוצאות היו דומות. יהודי המקום היו מיוצגים במועצת העיר ועל-פי רוב היה להם בה שליש מן המנדטים. יהודי כיהן בדרך כלל כחבר הנהלת( העיר לאווניק). בתחום החיים הפוליטיים גילו יהודי סרוצק בתקופה זו פעילות עניפה. בסרוצק התארגנו, לפעמים מחדש, סניפי המפלגות היהודיות שפעלו בעת ההיא בפולין. בראש כל המחנות צעדו הציונים על מגוון סיעותיהם - הציונים הכלליים, "המזרחי", "פועלי ציון", רוויזיוניסטים - ועל השפעתם ההולכת וגוברת תעיד העלייה במספר רוכשי השקלים והמצביעים לקונגרסים הציוניים. בבחירות לקונגרס האחרון בשנת 1939 נחלקו הקולות כדלהלן: הציונים הכלליים - 38 קולות, "עת לבנות" - 1, "המזרחי" - 10, הגוש למען ארץ-ישראל העובדת - 34, הנוער הכללי הציוני - 28. במיוחד הסתעפו בתקופה ההיא ארגוני הנוער הציוני ומספר חבריהם היה רב. לאחר הפסקה בשנים 1918- 1921 שוקם בשנת 1922 הקן של "השומר הצעיר" (הוקם כבר בשנת 1917), שריכז סביבו כ- 200 בני נוער מגיל 12 ומעלה; קן זה, המשיך בפעולתו עד שנת 1939. בשנת 1929 נוסדו קן "בית"ר" וקן "הנוער הציוני". מקום חשוב בין הפעילויות הציוניות תפסה הסתדרות "המזרחי", שקבוצותיה הראשונות כבר פעלו בשנות המלחמה אך עיקר התפתחותה והתחזקותה התחילו בשנת 1925. צעירי "המזרחי" הקימו נקודת הכשרה בסביבות סרוצק. באותו זמן הגבירו את השפעתם גם "פועלי ציון" וארגון הנוער שלהם "החלוץ". ארגונים אלה הצטיינו בפעולות בתחום התרבות וההסברה (שיעורי ערב, הרצאות ונשפי תרבות). סניף "אגודת ישראל" בסרוצק נוסד בשנת 1922. "אגודת ישראל" הקימה חדר לבנים "יסודי התורה" ובית-ספר לבנות "בית יעקב". ב"יסודי התורה" נכללו גם לימודי חול והתלמידים היו פטורים מביקור בבית-ספר ממלכתי. ב"יסודי התורה" למדו תלמידים רבים בעשר כיתות. בית-ספר זה זכה בהכרת השלטונות. הקהילה החזיקה תלמוד תורה בשביל ילדי העניים ובו למדו כ- 130 תלמידים. בשנת 1925 נוסד חדר מתוקן ליד "המזרחי"; היו בו שתי כיתות ונוסף על לימודי קודש למדו בו גם לשון עברית, חשבון, גיאוגרפיה והיסטוריה. בראשית שנות העשרים הוקם בסרוצק בית-ספר יסודי ממלכתי לילדי היהודים (שאבאסווקה) ובו ביקרו בעיקר הבנות. חיי התרבות ביישוב היהודי בסרוצק בתקופה שבין המלחמות התפתחו ביוזמתן של המפלגות הפוליטיות המקומיות ובחסותן. הספרייה "התקדמות", שנוסדה בזמן המלחמה, נסגרה ואת מקומה תפסו ספריות ואולמי קריאה שהוקמו ליד הארגונים הפוליטיים. בייחוד גילו פעילות הארגונים הציוניים, שערכו לעתים קרובות הרצאות בהשתתפותם של עסקנים פוליטיים ועסקני תרבות; אחדים מאלה באו אף מווארשה. החוגים שהגדירו את עצמם כשייכים לשמאל יסדו את ה"ארגון להשכלת העם" שריכז סביבו רבים מבניהם של בעלי המלאכה. הארגון היה תחת השפעת הקומוניסטים. לקראת סוף שנות ה- 20 נוסד ארגון "מכבי" ובו התרכזו בני נוער יהודיים חובבי ספורט. בשנות ה- 30 גברה האנטישמיות בסרוצק והחרם הכלכלי הביא להתרוששות הדרגתית של יהודים שהיו בעלי חנויות או דוכנים בשוק. רבים מיהודי סרוצק עברו למקום הקיט הסמוך יאבלונה-לגיונובה ומצאו שם פרנסה, בין היתר בהספקת שירותים ליחידת הצבא שחנתה במקום. בשנים האחרונות לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה חזרו ונשנו מקרים של יידוי אבנים בבית הכנסת. במקרה אחד נהרס חלקית פנים בית הכנסת.
 

במלחה"ע ה - II

ביום השני למלחמת העולם השנייה הגיעו לסרוצק פליטים ממאקוב מאזובייצקי ומערים אחרות שבחלק הצפוני של מחוז וארשה. ב- 3 בספטמבר הגיעו גם תושבי פולטוסק. ב- 5 בספטמבר עזבו את סרוצק פקידי השלטון ובאותו יום הופצצה העיר לראשונה. ההפצצות פגעו בכמה בתים של יהודים. פצצה פגעה במקלט ביתו של יעקב רוזנברג, שבו הסתתרו כמה עשרות יהודים תושבי המקום ופליטים. כולם נהרגו וביניהם גם יעקב והניה רוזנברג ובתם אסתר, משה פשוקורסקי עם אשתו ושני ילדיו, אסתר פייניצר עם בנה פסח, חייצ'ה שווארץ עם בעלה ושני ילדים וכן שמואל קאנארק. ההפצצה גרמה בהלה בקרב היהודים ורבים ברחו מן העיירה. בשבת, 9 בספטמבר 1939, בשעות הערב, נכנסו הגרמנים לסרוצק ומיד פשטו על החנויות והחלו בשוד. באותו ערב נהרג חייל גרמני, שדרש לקבל סחורה ללא תשלום, בידי סוחר פולני. הסוחר ושני שכניו נורו למוות במקום. למחרת בבוקר, 10 בספטמבר 1939, החל הפוגרום. חוליות של חיילים התפרצו לדירות של תושבים במרכז העיר, שברו דלתות, חלונות ורהיטים ומכל הבא ליד, חתכו לגזרים כסתות וכריות. כל מי שנמצא בבית, ללא הבדל מין או גיל, הוכה מכות רצח בידי החיילים. אחר כך הוצאו כל התושבים בגסות מבתיהם ורוכזו בכיכר השוק. האנשים ציפו לעונש מוות קבוצתי, היהודים אמרו פרקי תהילים ואמרו וידוי; הילדים והנשים בכו. לאחר זמן מה הופיע קצין גרמני והורה לשחרר לבתיהם את הנשים והילדים אך לאסור את כל הגברים שהיו בשוק. נעצרו יותר מ- 300 גברים, רובם יהודים, אולם היו ביניהם גם כמה פולנים. בליווי מכות רצח הובלו כולם לבית הכנסת. יש אומרים, שבדרך לשם נהרגו לא מעטים. בבית הכנסת, שפנימו כבר היה הרוס, החזיקו את העצורים תחת משמר כבד ותוך מכות ועינויים אכזריים עד ל- 14 בספטמבר. בין היתר הוכה כמעט למוות יצחק בלאכמאן בן ה- 76, בעל חנות לכלי מטבח. הוא הואשם בכך, שהחזיק בחנותו סכינים כדי לתקוף את הגרמנים. בראש השנה ת"ש (14 בספטמבר 1939) שוחררו מבית הכנסת גברים מעל גיל 45 וילדים עד גיל 18. השאר, שמנו כנראה 120 עד 150 איש, הובלו באותו יום ולמחרת לפולטוסק ומשם הועברו ב- 16 בספטמבר לצ'ייחאנוב. את כל הדרך מפולטוסק לצ'ייחאנוב - כ- 30 ק"מ - נאלצו היהודים לעשות בריצה, דרך השדות ותעלות המים, כשמלווים אותם חיילים גרמניים על אופניים, שהיכו בקתות הרובים וירו בכל מי שלא עמד בקצב הריצה, נחלש או מעד ונפל. בדרך הייסורים הזאת נהרגו, בין היתר, אברהם אוסטרובסקי, יוסף בורנשטיין, הרש לייב שניידר ועוד אחרים. אברהם שפילקה, שנפצע קשה, הצליח להימלט על נפשו ולהגיע לווארשה ושם מסר עדות על מה שעבר עליו. עדותו זו נתגלתה לאחר המלחמה בארכיונו של עמנואל רינגלבלום. מצ'ייחאנוב שולחו האסירים ברכבת למחנה פראבוטו (ריזנברג) שבפרוסיה המזרחית ומשם, בימים האחרונים של חול המועד סוכות ת"ש, הם הובאו לגבול החדש שבין גרמניה לברית המועצות ליד אוסטרולנקה. מקצתם חצו את הגבול לברית המועצות, האחרים פנו מערבה, חזרה לסרוצק. כמה מהם נהרגו בדרך בידי הגרמנים, רובם נתפסו והובלו שנית לגבול עם ברית המועצות. לאחר גירוש הגברים הצעירים נשארו יתר היהודים בסרוצק עוד יותר מחודשיים. מצבם היה קשה מאוד; כל מקורות פרנסתם נסתתמו. מדי יום חטפו הגרמנים יהודים לעבודות כפייה שונות. לאחר גירושם של יהודי פולטוסק ב- 26 בספטמבר 1939 דרשו השלטונות הנפתיים בפולטוסק מיהודי סרוצק כמה פעמים סכומי כסף - בסך הכל 30,000 זלוטי. הכסף אמנם שולם במועד שדרשו הגרמנים ויהודי סרוצק האמינו, שהדבר ימנע את גירושם. אלא שהיתה זו תקוות שוא. בתחילת דצמבר 1939 עוד חויבו כל הסוחרים ובעלי המלאכה היהודיים במס חודשי לפי השומה שקבעה ועדה גרמנית וגם המס הזה שולם. וב- 4 בדצמבר הכריז ראש העיר, שעל היהודים לפתוח את עסקיהם וש"אין להם ממה לפחד". למחרת, ב- 5 בדצמבר 1939, לפנות בוקר, הוציאו החיילים והגרמנים המקומיים את כל יהודי סרוצק מבתיהם וריכזו אותם בכיכר השוק ומשם הריצו את כולם לעיר נאשיילסק, מרחק של 20 ק"מ. המבוגרים ובני הנוער הובלו ברגל, החולים והילדים הקטנים הוסעו בעגלות. בנאשיילסק הכניסו את כולם לבית הכנסת המקומי, לאחר שגזלו מידיהם את כל דברי הערך. בדרך לבית הכנסת אולצו היהודים לעבור בין שתי שורות של ז'אנדארמים והללו הנחיתו על ראשי העוברים מכות רצח. כמה מן החולים הוצאו להורג מיד עם בואם לנאשיילסק, לא הרחק מבית הכנסת. הם נורו בידי צעירים מן המושבה הגרמנית שליד נאשיילסק ונקברו במקום הרצח. למחרת היום, בבוקר, 6 בדצמבר 1939, הריצו הגרמנים את כל יהודי סרוצק בדרך לא דרך, בגשם ובבוץ, לתחנת הרכבת (מרחק של 4- 5 ק"מ). במהומת הגירוש איבדו הורים את ילדיהם וילדים את הוריהם. ליד הרכבת שוב חיפשו בקפדנות זהב ודברי ערך. רבים, גברים ונשים, נאלצו להתפשט ומי שהסתיר משהו אולץ לטבול עירום בתוך תעלות הבוץ שליד פסי הרכבת. לבסוף הכניסו את כולם לשתי רכבות שקרונותיהן אטומים והסיעו אותם תחילה צפונה לתחום פרוסיה המזרחית עד לקניגסברג ומשם חזרה דרומה - דרך וארשה למחוז לובלין. הנסיעה נמשכה שלושה ימים והמגורשים לא קיבלו מזון או מים כל אותו זמן. המלווים הגרמניים גם מנעו כל אפשרות להשיג אוכל וירו בכפריים, שהיו מוכנים למכור אוכל ומים ליהודים הכלואים ברכבת. מרוב צמא ליקקו הילדים את האדים שנצטברו על שמשות החלונות. לבסוף הגיעה אחת הרכבות לביאלה פודלאסקה ואילו השנייה הגיעה ללוקוב. היהודים הורשו לרדת מן הרכבות ונתקבלו בסבר פנים יפות בידי היהודים המקומיים. אבל למרות רצונם של יהודי ביאלה פודלאסקה לאמץ את העקורים, היה מצבם של אלה קשה מאוד, מה גם שכבר היו במקום כ- 3,000 פליטים ממקומות אחרים בפולין. רוב הפליטים גרו בבית הכנסת בצפיפות רבה וללא סידורים סאניטאריים. בהתחלה חולקו לכל אחד מן הפליטים מרק חם ורבע קילו לחם ליום - מזון שהספיק רק בקושי לקיום. היו כאלה שהצליחו להסתלק מביאלה פודלאסקה ומלוקוב. העוזבים פנו לעבר גבול ברית המועצות, או לווארשה ולערים אחרות בפולין. פליטים מסרוצק הגיעו לוונגרוב, לומז'ה, לגיונובו, מארקי-פוסטלניק, מיינדזיז'ץ פודלאסקי, קוצק, ראדזימין. גורלם היה כגורל יהודי המקומות הללו. מתוך 3,000 היהודים שישבו בסרוצק בשנת 1939 שרדו לאחר המלחמה בין 100 ל- 300 איש, רובם בברית המועצות.