האליץ' HALICZ

עיר בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: סטאניסלאבוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

בשנת 1941: כ-3,442

יהודים בשנת 1941: כ- 878

תולדות הקהילה:
כללי
האליץ' מוזכרת לראשונה ב- 1138 כעיר מלכותית. עד המאה ה- 14 שימשה כעיר ראשית של נסיכות רותנית באותו שם. העיר סבלה קשה מחילופי-שלטון עקב מלחמות שבין נסיכים ומלכים על השליטה בה, ואף נסיכים הונגרים שלטו בה בתקופות שונות. משבר קשה במיוחד עבר על העיר ב- 1240, עם פלישת הטאטארים לאיזור כולו, פלישה שהחריבה את העיר כמעט לחלוטין, ובעקבותיה העביר הנסיך לב דנילוביץ את מושבו ללבוב. בתקופת מלכות פולין חזרה האליץ' למעמדה כעיר ראשית של החבל. בימיו של המלך קאזימיר הגדול החלה העיר להתאכלס ולהיבנות מחדש. באותה תקופה קיבלה את הזכויות המאגדבורגיות וכן פריווילגיות נוספות, ושימשה אז מרכז מסחרי חשוב. בתקופת שלטון ממלכת פולין היתה האליץ' מקום מושב של אסיפות האצולה - "הסיימיקים". באותו זמן חוזקו ביצורי העיר. היהודים בהאליץ' מוזכרים לראשונה ב- 1436. ב- 1488 השתתפו שני יהודים צבי ומשה כנאמנים (אססורים) בבית-הדין של העיר. ב- 1506 שחרר המלך חלקית את יהודי העיר ממיסים לאחר שהללו ניזוקו קשה בעת המלחמות. עוד ב- 1522 מתוך 11 משפחות היושבות במקום שוחררו ממיסים שתיים מהן מפני עוניין. במיפקד שנערך בנפת האליץ' בשנת 1538 מדובר על 13 משפחות יהודיות במקום, שהוטל עליהן תשלום מיסים. בשנות ה- 60 של המאה ה- 16 מתו 4 משפחות מתוך 45 משפחות יהודיות ממגיפת הדבר. ממיפקדים שהתקיימו בשנים 1564- 1566 עולה, שבמקום חיו 45 משפחות יהודיות, שהן כ- 270 נפש, מהם 29 בעלי בתים. באותן השנים שילמו היהודים מס- גולגולת בסך של 30 זהובים. ב- 1578 העניק המלך ליהודים זכויות התיישבות, ובאותה שנה אישר המלך סטיפאן באטורי את הפריווילגיה, שלפיה הושווה מעמד היהודים בענייני המסחר לזה של שאר האזרחים הלא-יהודים. יהודי האליץ' חויבו לשלם 30 גרוש מס על כל בית. ב- 1578 נימנו במיפקד 31 בתי אב יהודים. ב- 1765 היו כפופים לקהילת האליץ' 144 יהודי הכפרים הסמוכים. לקראת סוף המאה ה- 19 ותחילת ה- 20 גדל מספר היהודים במדה ניכרת, אבל עם תחילת שנות ה- 20 של מאה זו חלה ירידה בשל גורמים כלכליים. מקום מיוחד בתולדות האליץ' תופסת העדה הקראית. האליץ' היתה העיר היחידה בגאליציה אשר היו בה עוד ב- 1906 שתי קהילות: האחת של ה"רבניים" והאחרת של הקראים. לפי מסורת שבידי הקראים, חלה ראשית התיישבותם במקום כבר ב- 1274, ויש שמקדימים אותה ל- 1240. בתחילת המאה ה- 16 התווספו להאליץ' עוד מבני העדה הקראית אשר עברו לשם מלבוב. ב- 1578 ניתן לקראים כתב-זכויות מלכותי מטעם דהמלך סטיפאן באטורי. שאישר את התיישבותם בהאליץ' וכן פריווילגיות אחרות. בזמנו של מלך זה נבנה אף בית התפילה הקראי הראשון בהאליץ', אשר עלה באש ונבנה מחדש ב- 1922. הזכויות הנ"ל אושרו בידי מלכי פולין ב- 1590 וב- 1660. ב- 1627 היו בבעלות הקראים 24 בתים. במפקד מ- 1765 נימנו 99 קראים אשר גרו ב- 16 בתים מהם 94 מבוגרים 51 ילדים בני פחות משנה. לא ידוע הרבה על ארגון העדה הקראית באותו זמן. ואולם כן ידוע שעל אומדן המיסים חתמו ב- 1765 שני ראשי-העדה זכריה יעקובוביץ ומושקו שמואלוביץ, וכן השמש מורדקו שמואלוביץ. תחילה לא פתחה העדה הקראית מוסדות-קהילה משלה, ואף לא מוזכר באותה תקופה "חכם" או "חזן" העדה. שינוי במצב חל עם בואו ב- 1640 של תלמיד-חכם קראי מירושלים, ר' דוד חזן. מטרתו היתה להרים את מצבה הרוחני של עדת הקראים בהאליץ', ובהשפעתו התנדבו לעבודה זו שני אחים שבאו מחוץ להאליץ' והחשוב בהם היה ר' יוסף שנתמנה ל"חזן" העדה. הלה אף כונה בשם "יוסף המשביר", בשל תרומתו הגדולה להחייאתה הרוחנית של העדה, ולו גם מיחסים את חיבור פנקס-הנפטרים הראשון של העדה. את פעלו של "יוסף המשביר" המשיכו בניו ותלמידיו, חזני וחכמי העדה הקראית בהאליץ'. בימי החזן ר' משה, נכדו של "יוסף המשביר", נפקדו קראי האליץ' ונימנו, כאמור, 99 נפשות. שושלת "יוסף המשביר" נמשכה עד שמואל בן משה, שהיה אחרון החזנים של שושלת זו. ב- 1802 מילא את תפקיד החזן אברהם ליאונוביץ (1802- 1851) אשר השפיע על השלטון האוסטרי לאשר מחדש את זכויות העדה. מכתביו נשארו זמירות לשבת ופיוטים. הוא היה גם איש המעשה, וביוזמתו נבנה ב- 1830 בית-תפילה נוסף של העדה. הוא עמד בראש הקהילה במשך 50 שנה עד מותו. בנו יוסף, אף הוא פעיל בעדתו, עלה בידו לשכנע את הקיסר האוסטרי פראנץ-יוסף להעניק ליוצאי צבא מקרב עדת הקראים את הזכות לשרת בצבא כחובשים בלבד, משום חומרת האיסור של שפיכות-דמים החל על הקראים על-פי פירושם את התורה. כתביו נתפרסמו ב- 1866 בשם "כוכבי יצחק". יוסף ליאונוביץ מת ערירי, ובמקומו בא יוסף מורדקוביץ, שהיה איש הרוח והעיון הדתי. הוא חיבר פיוטי תפילה, והירבה לתרגם תפילות מעברית לקראית-טאטארית. אחרון חכמי הקראים בהאליץ' היה שמחה ליאונוביץ. לאחר מותו החלה הירידה במספר אוכלוסיה של העדה הקראית. לעומת גידולה הניכר של עדת "הרבניים" בהאליץ' לא גדל מספר הקראים בכלל, וב- 1900 היו בהאליץ' 1,454 יהודים "רבניים" ורק 114 קראים. ב- 1908 היו בהאליץ' ובעיירה הסמוכה זאלוקייב סך-הכול 160 קראים. ב- 1923 מנתה העדה הקראית בהאליץ' 40 משפחות, שעסקו בעיקר בחקלאות. לא היה לה רב משלה, וההתבוללות הלכה ופשטה ורבים מהם התנצרו. ב- 1933 התחולל מאבק בין ה"שמרנים" שבקרב העדה לבין ה"מתקדמים", ויד האחרונים היתה על העליונה. המאבק ביניהם הביא לידי פילוג חריף כל-כך, שהמתקדמים מינו שוחט מיוחד לעצמם. ה"חזן" באותו זמן, אברמוביץ, התפטר מתפקידו. מכאן ואילך נמשכה ירידתה של העדה הקראית עד תקופת השואה. מתחילתו של היישוב היהודי בהאליץ' עסקו היהודים במסחר זעיר, מוזגנות וחכירות למיניהן. ב- 1658 חכר היהודי אלכסנדר את המכס של הערים קולומיאה והאליץ'. בסוף המאה ה- 16 נתקיימה בהאליץ' תחנת-מכס, שיהודים חכרו אותה, אחד מהם , יוסקו, היה גם חוכר-המכס בכל דרום-מזרח פולין. במחצית הראשונה של המאה ה- 17 היו חוכרי-מכס יהודים בהאליץ'. בשנים 1627- 1634 חכר היהודי מרקוביץ את מכס העיר. ב- 1717 הוטל על יהודי האליץ' לשלם מס-גולגולת בסך של 137 זהובים. בנוסף על-כך הוטל על אחד מראשי הקהילה, המכונה אירליצ'ה, לשלם סך של 86 זהובים. היישוב היהודי התפתח במאות ה- 18 וה- 19 והגיע לשיא גידולו בראשית המאה ה- 20. ירידתו החלה בעשור הראשון של המאה ה- 20 בשל הגירתם של התושבים לערים גדולות יותר ואל ארצות מעבר לים. היישוב נפגע קשה בעת הכיבוש הרוסי במלחמת-העולם הראשונה ובעיקר בהתפרעויותיהן של כנופיות פטלורה ב- 1920. הללו רצחו, שדדו ואנסו נשים. בגמר המלחמה הצטמק מספר התושבים היהודים עד לכדי מחצית. באירועי המלחמה נהרסו לחלוטין 183 בתים יהודים. עם הרעת המצב הכלכלי בפולין המחודשת הורע גם מצבם של יהודי האליץ'. בשנים הראשונות שלאחר מלחמת-העולם הראשונה עזר הג'וינט ליהודי האליץ' לשקם את בתיהם. ב- 1919 פעלו שני מטבחים ציבוריים לעניים יהודים. הוועד המקומי קיבל מוועד העזרה האמריקאי 1,400 מארקים לחודש. עזרה במישרין ניתנה גם ל- 350 איש, חלק ניכר מבני הקהילה. ב- 1922 נוסדה קופת גמ"ח. נאספו 2,000 זלוטי ועליהם התווספו עוד 2,000 זלוטי כמענק מאת הוועד המרכזי בלבוב. בשנים 1928- 1929 חילקה קופה זו 21 הלוואית בסך כולל של 2,052 זלוטי. קופת גמ"ח נתנה הלוואות גם בשנים שלאחר-מכן כלהלן: (בזלוטי) #1# השנה #2#1933- 1934 #3#1934- 1935 #4#1935- 1936 #5#1936- 1937
#1# הסכום
#1# הכולל #2# 14,358 #3# 11,357 #4# 11,708 #5# 12,899
#1# מספר
#1#ההלוואות
#1# שניתנו #2# 107 #3# 95 #4# 92 #5# 99
הלווים התחלקו ב- 1936- 1937 לפי מקצועות אלה: חקלאים - 35, פועלים - 14, סוחרים זעירים - 78, בעלי-מלאכה - 64. ב- 1935 נוסד בהאליץ' הבנק המסחרי היהודי הקואופרטיבי. גם הוא סייע באשראי לסוחר ולבעל המלאכה היהודי. מרבני האליץ' הידועים לנו הם: ר' יהודה שטרסניץ, רבה של האליץ' ב- 1782. ר' אהרון פריישטטל היה רבה של האליץ' עד לעלייתו לארץ-ישראל ב- 1803. בכתובים נשאר חיבור משלו בשם "בית אהרון". ר' יצחק משה פרלס (1784- 1854) בעל "בית נאמן" היה רבה של האליץ' בראשית המאה ה- 19. ב- 1840 שימש כרבה של האליץ' ר' שמואל. ר' פייבוש וינטר שימש כרב המקום ב- 1854. ב- 1874 ישב על כס הרבנות ר' יעקב-משה, ממנו קיבל ב- 1875 ר' יהודה דוניץ. ר' אהרון האליטשער, בעל "בית אהרון", כיהן כרבה של האליץ' ב- 1882. הוא עלה לארץ-ישראל ונפטר שם. ב- 1902 היה ר' יוסף בנימין, בעל ספר שו"ת "צבי לצדיק", אב"ד האליץ' ובאותה שנה שימש גם כרב המקום ר' יוסף רייך. ב- 1904 שימש כמו"צ בהאליץ' ר' שאול-זאב אטינגר, בעל "אמרי שאול", על מסכת זבחים (נספה בשואה עם בנו). בפעילות ציונית בהאליץ' כבר הוחל למעשה ב- 1898 כשהוקמה האגודה "שערי ציון". באותה שנה היה קיים גם ארגון ציוני אחר, שבראשו עמד ר' פאהן. ב- 1910 הוקם בהאליץ' ארגון-נשים יהודית. הפעילות הציונית נתחדשה בשנת 1925. במאי של אותה שנה הוקם סניף "עזרה" וב- 1927 סניף התאחדות. בנוסף לנ"ל נתקיים בהאליץ' מאז 1911 סניף המזרחי. קן עקיבא הוקם ב- 1931, וב- 1932 נפתח קן הנוער הציוני. ביזמת סניף "אחוה" נוסד בהאליץ' בספטמבר 1934 קיבוץ-הכשרה, גם הרביזיוניסטים במקום ניסו להקים קיבוץ דומה, אך הדבר לא עלה בידם. במחצית 1934 נוסד סניף השחר, ותוך זמן קצר היה לתנועת-הנוער הציונית החזקה בעיר. ב- 1938 נתקיים בהאליץ' קן השומר הצעיר. לקונגרס הציוני ב- 1933 הצביעו השוקלים כלהלן: הציונים הכלליים - 79, המזרחי - 20, התאחדות - 4 והציונים הראדיקאלים - 6 קולות. במשפט אנטי-קומוניסטי שנערך ב- 1938 הועמדו לדין 3 יהודים מהאליץ'. בבחירות למועצת העיריה ב- 1927 נבחרו 16 יהודים מתוך 40 חברי המועצה. ב- 1933 נבחרו לאחת מוועדות העיריה בין 3 פולנים ו- 2 אוקראינים, רק 2 יהודים וקראי אחד. ב- 1934 פרצה מחלוקת בוועד הקהילה סביב בחירתו של יו"ר; הודח ישראל קפטר ובמקומו נבחר סגנו בליימאן. היריבים פנו לערכאות הפולנים, והיו"ר המודח הורשע כמוציא דיבה. הפרשה כולה העכירה את האוירה בקרב הקהילה. בשנת 1888 פעל במקום בי"ס עברי בן 4 כיתות ומספר תלמידיו הגיע ל- 90. ב- 1907 נפתח בית-ספר עברי ובראש הנהלתו עמד הסופר ר' פאהן. בית-ספר זה פעל והתפתח למרות התנגדות החרדים, ובראשם רב המקום. בשנים 1923- 1924 נתקיימו בהאליץ' קורסים.של "האיגוד היהודי לבתי-הספר העממיים והתיכוניים" בלבוב ובשנת 1934 היה קיים בית-ספר עברי משלים ולמדו בו גם חברי קיבוץ ההכשרה של "אחוה". מה עלה בגורל היישוב היהודי בהאליץ' בימי מלחמת-העולם השנייה אין אנו יודעים אלא זו בלבד, כי הוא הושמד בידי הגרמנים בשנת 1942 בשתי אקציות (תאריכיהן לא ידועים במדויק). בראשונה שבהן נעקרו חלק מהיהודים אל סטאניסלאבוב ונכלאו ב"טחנת רודולף" - מחנה האיסוף של יהודי האיזור, שבו רצחו את המובאים לשם או שילחו אותם למחנה-ההשמדה בבלז'ץ. באקציה השנייה בהאליץ' נורו ונהרגו שארית היהודים, ואילו הילדים הוטבעו בנהר.