תרומות
מאריאמפול MARIAMPOL
עיירה בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: סטאניסלאבוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 940
· יהודים בשנת 1941: כ- 241
תולדות הקהילה:
עיירה, ולידה כפר-פרבר באותו שם, המרוחקת כ- 8 קילומטרים מתחנת-הרכבת בייזופול. היא נוסדה, כפי הנראה, במחצית השנייה למאה ה- 17, והיתה בבעלות פרטית של האצולה. במאה ה- 18 התרכזה מאריאמפול סביב שני מנזרים שהוקמו במקום (אחד מהם, של הקאפוצינים, נסגר במאה ה- 19). למעשה התקיימה העיירה בצילן של שתי ערים גדולות יותר: האליץ, המרוחקת ממנה 15 קילומטרים, וסטאניסלאבוב, המרוחקת 18 קילומטרים. במלחמת-העולם הראשונה נפגעה מאריאמפול ממעשי ההרס של הכובשים הרוסיים (ב- 1914- 1915), ובעיקר מהשתוללותן של כנופיות פטלורה, בספטמבר 1920. ראשוני היהודים התיישבו במאריאמפול במחצית השנייה של המאה ה- 17. תחילה היתה קהילת מאריאמפול מסונפת לקהילת ייזופול, ואף הסכום של מס-הגולגולת שבו חויבו יהודי מאריאמפול ב- 1717 חושב לשתי הקהילות יחד - בסך כולל של 215 זהובים. במחצית השנייה של המאה ה- 18 היתה קהילת מאריאמפול לעצמאית, וב- 1765 היא אף חלשה על 69 יהודים ב- 11 כפרים סמוכים. ב- 1785 הוקם במאריאמפול בית-ספר לילדי ישראל מיסודו של ה. הומברג. בבית-ספר זה הורו שני מורים: הרשל טובאק ויעקב קיימס. אולם גורלו של בית-ספר זה היה כגורל בתי-ספר הדומים לו בערי-השדה שבגאליציה באותה תקופה. פרנסתם של יהודי מאריאמפול במאה ה- 18 היתה בעיקר על חכירה, מוזגנות, פונדקאות ומסחר; ב- 1773 חכר יהודי מקומי את כל ההכנסות (המיסים, הארנונות והפרופינציה) של בעלי העיר. במאות ה- 19 וה- 20 התפרנסו רוב יהודי מאריאמפול ממסחר זעיר ורוכלות (בעיקר בירידים שבסביבה) וממלאכה. ב- 1912 פרצה במאריאמפול דליקה שכילתה בתים וחנויות של יהודים, ורבים מהם נותרו בלא קורת-גג. לאחר הסבל שפקד את יהודי מאריאמפול בעת הכיבוש הרוסי ב- 1914- 1915 בא עליהם האסון של פלישת כנופיות פטלורה בספטמבר 1920. בפוגרום שהתחולל נרצחו 3 יהודים, בהם אשה הרה, ונפצעו 16. הפורעים אנסו 4 נשים ו- 5 נערות (בהן 2 קטינות). ההרס שנגרם לבתי היהודים נאמד ב- 1,5 מיליוני מארקים. העיירה היהודית לא התאוששה מחורבנה עד פרוץ מלחמת-העולם השנייה; רבים מתושביה נטשוה ועברו לגור בערים גדולות יותר, אף הגרו לארצות שמעבר לים. הנסיונות לשיקום הקהילה לא עלו יפה; קופת גמ"ח שנוסדה ב- 1927 חדלה לפעול ב- 1933. בבחירות למועצת העיריה ב- 1927 לא נבחר אפילו יהודי אחד. רבניה של קהילת מאריאמפול הידועים לנו הם: ר' משה ב"ר אהרן (ישב על כס הרבנות במאריאמפול ב- 1747), ר' מרדכי ב"ר יונה (ב- 1765 הוא חתום על רשימת משלמי מס-הגולגולת כרבה של ייזופול ומריאמפול); בשנים 1851- 1857 כיהן במאריאמפול ר' אליעזר ב"ר משולם-יששכר הלוי איש הורוויץ, בעל "דברי הלכה" ו"עטרת זקנים". ר' אליעזר עבר לכהן ברוהאטין, שם נפטר ב- 1869; ממנו קיבל בנו, ר' אפרים- פישל הורוויץ; ב- 1905 נתמנה לרב ר' משה ב"ר דוד הורוויץ, נכדו של ר' אליעזר; ב- 1913 נתקבל כאב"ד במאריאמפול ר' חיים-צבי ב"ר משה אבערשטאג, שהיה בין שתי מלחמות-העולם דומ"ץ בבוריסלאב. בשנים הראשונות שלאחר מלחמת-העולם הראשונה כיהן במאריאמפול ר' גרשון פוגלמאן, ואת כסאו ירש (אחרי 1929) ר' זאב-וולף הלר (נספה בתקופת השואה). עד מלחמת-העולם הראשונה שרר במאריאמפול הווי מסורתי ולא היתה כמעט דריסת-רגל לתנועה הציונית. הילדים למדו אך ורק בחדרים, מהם כמאה בתלמוד-תורה שהוקם ב- 1906. עוד ב- 1931 אסר רב העיר על קיום אסיפת-אבל בבית-הכנסת ליום פטירתו של ב.ז. הרצל. בשנים שלאחר- מכן הוקמו ארגוני נוער ציונים: השחר, אחוה, הנוער הציוני ועקיבא. כנראה שארגונים אלה התקיימו בהפסקות. על קורות יישוב יהודי קטן זה בימי מלחמת-העולם השנייה אין לנו ידיעות. יש לשער כי חוסל בידי הכובש הנאצי, בספטמבר או באוקטובר 1942: יהודי המקום גורשו, כנראה, לגיטו בסטאניסלאבוב, הושמדו ב"טחנת- רודולף" עם שאר היהודים שרוכזו שם מהסביבה, או ששולחו למחנה-ההשמדה בבלז'ץ