תרומות
מורדי MORDY
קהילה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: שיידלצה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
תולדות הקהילה:
העיירה נוסדה ב-1488 בידי האצילים יאן קושיצ'קו וסטניסלאב קורצ'בסקי. בשנת 1515 חולקו אדמותיה בין כמה יורשים. אחד מהם, מיקולאי הראשון, נשא לאשה את בתו של מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הראשון.
בשנת 1563 שלח ראש הכנסייה ב"פולין-קטן", סטניסלאב לוטומירסקי, קבוצה של אנשי דת להתיישב במ' כדי לחזק בה את ההשפעה הקתולית.
בזכות מיקומה, בצומת דרכים בין ורשה לבין שיידלצה ולושיצה, 14 ק"מ מערבית לנהר בוג, התפתחה מ' והיתה למרכז מסחר אזורי. בראשית המאה ה-19 התיישבו בה סוחרים גרמנים.
משערים שכבר במחצית השנייה של המאה ה-17 ישבו במ' יהודים. לא הוטלו עליהם הגבלות, ויחסיהם עם שכניהם הפולנים היו טובים. במאה ה-19 גדל מספר היהודים במ'. רוב יהודי המקום התפרנסו ממסחר ומרוכלות. הסוחרים קנו תוצרת חקלאית מאיכרי הסביבה ומכרו אותה בערים. מקצתם היו בעלי מלאכה, בעיקר חייטים ורצענים.
חיי הציבור והחברה של יהודי מ' התמקדו סביב בית-הכנסת ובית-המדרש. השפעת החסידים במ' היתה רבה ובמקום היו כמה "שטיבלעך" - של חסידי גור, רדזין ומזריטש. בשנות ה-80 של המאה ה-19 ישב במ' הרב מרדכי דוד ב"ר חיים שבתי אלפרט, מחבר "יר מרדכי" ו"בניין רוד".
שנה אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה, במתיו 1915, נכבשה מ' בידי הגרמנים. תחת שלטונם בוטלו הגבלות רבות על חיי הציבור ועל הפעילות הפוליטית של היהודים. בשנת 1916 הוקמה במקום ספרייה יהודית ציבורית וכעבור שנה התארגנו הקבוצות הפוליטיות הראשונות - הציונים וה"בונד".
בשנת 1920, בימי מלחמת פולין-ברית-המועצות, כבש הצבא האדום את מ' והחזיק בה שבועיים ימים. עם נסיגת הסובייטים נכנס למ' צבא פולין. באמצע ספטמבר 1920,לאחר שהחיילים הרוסים נהדפו, ערכו החיילים הפולנים פוגרום ביהודי מ', בזזו רכוש רב ורצחו את מנהיג ה"בונד" ישראל אליעזר לדרמן. ארבעה פעילים נוספים של ה"בונד" הואשמו שתמכו בבולשביקים, הועמדו למשפט והוצאו אף הם להורג.
אחרי המלחמה התחדשה הפעילות הציונית במ' ביתר שאת. המפלגה הציונית הגדולה בעיירה היתה "פועלי ציון צ"ס", ותנועות הנוער הציוניות הבולטות היו "החלוץ הצעיר" ו"צעירי ציון". בראשית שנות ה-30 הקימו כמה מתומכי התנועה הרוויזיוניסטית סניף של ארגון "ברית החייל", שמספר חבריו גדל בהתמדה. בבחירות שנערכו במ' ערב הקונגרס הציוני הכ' (1937) זכתה רשימת גוש "ארץ-ישראל העובדת" בכל 58 קולות הבוחרים. לפני הקונגרס הציוני הכ"א ירד מספר בעלי זכות הבחירה ממ' ל-33 בלבד.
בבחירות האחרונות לוועד הקהילה, בשנת 1937, נבחרו 7 חברי הוועד, 3 מהם מ"אגודת ישראל", שני רוויזיוניסטים ושניים מארגון בעלי המלאכה.
ב-1922 ייסדו כמה משכילים יהודים מועדון תרבות. באמצע שנות ה-20 פרצה במ' מחלוקת סביב פעילותה של הספרייה הציבורית; צעירים קומוניסטים מחו על כך שהפעילות התרבותית בספרייה נשאה אופי ציוני. בשנת 1925 ניסו מנהיגי הציבור במ' לייסד בית-ספר יהודי, אך רשויות החינוך במחוז דחו את בקשתם. הורים שרצו כי ילדיהם יקבלו חינוך יהודי נאלצו לשלוח אותם לבתי-ספר בשיידלצה (ע"ע).
בשנות ה-20 נוסדה במ' קופת הלוואות למעוטי יכולת, בחסות הקהילה, שפעילותה התבססה בעיקר על כספי הג'וינט.
ב-1938 תבעו נציגי הקהילה לדין את מועצת העיר על החלטתה להחרים 10 בתי מגורים של יהודים לצורכי ציבור, ובית-המשפט בלובלין הכריע לטובת הקהילה.
בימי מלחמת העולם השנייה
בספטמבר 1939 הפציצו הגרמנים את מ' ורוב בתיה עלו באש. מיד עם כניסת הגרמנים לעיירה ירו החיילים למוות ביהודי נכה מלחמת העולם הראשונה, מרדכי לאסקי. כעבור יומיים פינו הגרמנים את העיירה והצבא האדום נכנס אליה, אבל שבועיים-שלושה אחר-כך נסוגו הסובייטים והגרמנים שבו למ'. אז גם שבו לבתיהם פליטים יהודים שברחו עם פרוץ המלחמה. עקב קרבתה של מ' לנהר בוג היא שימשה תחנת מעבר לאלפי פליטים מוורשה שניסו לחצות את הגבול לאזור שבו שלטו הסובייטים. במקום פעלה רשת של מבריחי גבול פולנים שהעבירו יהודים אל הגדה המזרחית של הנהר תמורת כסף. במ' כמעט לא היתה נוכחות גרמנית וסמכויות השלטון נמסרו למפקד המשטרה הפולנית, "פולקסדויטשה" (גרמני מקומי) ושמו אקהארט.
בשנת 1940 הטילו הגרמנים על יהודי המקום קונטריבוציות, וכדי לגבות את הכסף באו למ' אנשי ממשל גרמנים. בשנה הראשונה לכיבוש הגרמני באו למ' פליטים יהודים רבים; במאי 1942 הגיעו 172 פליטים מלודז', משיידלצה וממלאווה, וביוני נוספו עליהם 259 איש מלודז', מקליש, מפוזנן ומקרקוב. בסוף שנת 1940 הגיע מספר היהודים במ' 2,000 בקירוב. בסתיו 1939 הוקם במ' יודנראט בפקודת הרשויות הגרמניות בשיידלצה.
אחדים מחבריו היו חברי ועד הקהילה לפני המלחמה ובראשו עמד יושב-ראש הקהילה האחרון, משה גרשון לוונברג. היו בו גם שלושה נציגים רוויזיוניסטים, אהרן ואריה פיינזילבר ומרדכי פורמן.
באחוזה סמוכה למ' הוקם מחנה גדול לעבודת כפייה, ובו עבדו יהודים רבים ממ', משיידלצה, מסוקולוב (ע"ע) ומוונגרוב (ע"ע) בייבוש ביצות. באביב 1941 הובאו למחנה הזה 500 יהודים מוורשה. היודנראט בוורשה נהג לשלוח להם חבילות מזון וסיגריות.
בקיץ 1941, עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות, הוקם במ' גטו. בשלהי 1941 הובאו אל גטו מ' פליטים יהודים ממקומות אחרים, ועד מאי 1942 עלה מספר התושבים בו ל-3,817. הגטו במ' היה פתוח והיהודים יכלו להמשיך ולקיים קשרי מסחר עם האוכלוסייה הפולנית ולהצטייד במזון. הממונה על הגטו, אקהארט, לא נקט ביד קשה ביותר כלפי היהודים ומפעם לפעם אף נענה לבקשות היודנראט ושחרר יהודים מחובת עבודת הכפייה.
בינואר 1942 נמלטו 15 נערים יהודים בני 15-17 ממחנה העבודה באחוזת פשבלוצקי וחזרו לגטו. בהיוודע הדבר לגרמנים באו לגטו אנשי ס"ס, הורו ליודנראט להסגיר לידיהם את הבורחים ואיימו להעניש את כל יושבי הגטו. נלחץ הגרמנים נאלץ היודנראט להסגיר את הנערים. לא ידוע לנו מה עלה בגורלם. בתקופה זו הוצאו מספר יהודים להורג לאחר שנתפסו בהברחת מזון.
ב-22 באוגוסט 1942, שחל בשבת, חוסל גטו מ'. יהודי מ' והפליטים שעמם, כ-3,500 נפש, הועברו לשיידלצה ומשם גורשו לטרבלינקה, יחד עם יהודים אחרים משיידלצה, מלושיצה וממקומות נוספים.
מ' שוחררה בידי הצבא האדום בראשית 1945. לאחר השחרור שבו אליה כ-20 יהודים מבני המקום, בהם גם משפחה עם שני ילדים. במאי 1945 נרצחו 11 או 12 מן החוזרים בידי פרטיזנים פולנים אנשי "ארמייה קריובה", שניהלו אז מאבק נגד השתלטות הקומוניסטים על פולין.אחרי הפוגרום עזבו כל היהודים את מ' ועברו לוורשה.