מושצ'יסקה MOSCISKA

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: מושצ'יסקה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 4,751

·  יהודים בשנת 1941: כ- 2,330

·  יהודים לאחר השואה: כמה עשרות יהודים

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

באמצע ספטמבר 1939 לערך נכנסו למושצ'יסקה צבאות הגרמנים. בשבועיים של שלטונם בה, נרדפו היהודים, בעיקר על-ידי האוקראינים, שהיכו בהם והתאנו להם. כמה אנשים נהרגו על-ידי פורעים אוקראינים. כשנכנסו הסובייטים למושצ'יסקה בסוף ספטמבר 1939 קיבלו אותם היהודים בהרגשת הקלה, אבל עד-מהרה טעמו את נחת זרועו של המשטר החדש: איסור המסחר והמלאכה הפרטיים, איסור המפלגות הפוליטיות, החרמת מלאי הסחורות, מאסרים וחקירות של אנשים אמידים ועסקנים ציבוריים. שלושה פעילים ציונים שולחו לירכתי ברית-המועצות. כמה קומוניסטים יהודים שותפו בשלטון המקומי. יהודי נתמנה למפקד המיליציה. לאחר שפרצה המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות (22.6.1941) יצאו הסובייטים את מושצ'יסקה ועמם, מלבד הצעירים שגוייסו לצבא האדום, גם היהודים שהיו פקידים או שרתו במיליציה. העיירה נכבשה בידי הגרמנים ב- 27.6.1941. פעולת-התגמול הראשונה של האוקראינים המקומיים היתה הלשנה על 20 יהודים, שקומוניסטים הם. יממה שלמה הוחזקו האנשים במגרש הספורט "סוקול", ואחר כך שוחררו 6 מהם (אולי על-ידי שתדלנות פרטית והתערבות כמה אוקראינים, ואולי בשוחד), ואילו 14 מהם נורו על-ידי הגרמנים בו במקום. גזירות רבות הוטלו על היהודים: הם נצטו לשלם קנס ורכושם הוחרם. השוטרים האוקראינים היו באים אל בתי היהודים ושודדים מכל הבא ליד. הונהגה אז ענידת סרט עם מגן דוד על השרוול. יהודי הכפרים שבסביבה נצטוו להשאיר את רכושם במקום ולעקור למושצ'יסקה. כך עלה מספר אוכלוסי היהודים בעיירה ל- 3,500 בקירוב. יום-יום נחטפו גברים לעבודת-כפייה ובמהלכה הוכו ועונו. קבוצות יהודים היו נאסרים, ומשוחררים תמורת כופר. השלטונות הגרמניים ציוו להקים יודנראט, ובראשו הועמדה הרופאה, ד"ר קיביץ. מחברי היודנראט ידועים לנו. ליפה רחס, נתן קיזל, ד"ר כץ, בריפווכסלר. שבועות אחדים לאחר מינויים הוסעו שניים מחברי היודנראט בנסיבות נעלמות ללבוב, ושם בוודאי נרצחו. תוך שנה ומחצה לקיומו של היישוב היהודי תחת הכיבוש הגרמני נתנסו יהודי מושצ'יסקה פעמים אחדות בחטיפה למחנות-העבודה, בעיקר למחנה יאנובסקה בלבוב. השוטרים הגרמנים והאוקראינים היו מקיפים את העיירה, חוטפים גברים בבתים וברחובות. המצוד הגדול שבכולם נערך כנראה במאי 1942. השוטרים חטפו אז כ- 500 גברים בני 16 עד 60, ושילחו אותם למחנות סאמבור יאקטורוב, יאנובסקה. העדים מדברים בשבחו של היודנראט ומזכירים במיוחד את פעולותיו בתחום הצלת הכלואים במחנות. בעיקר צויינה ד"ר קיביץ, שקיימה מגע מתמיד עם ראש-העיר הגרמני, עם פקידי הארבייטסאמט הגרמני ועם הנהלת המחנות. היא שיחדה אותם והשיגה פטור מן השילוח או את שיחרור של יהודים מהמחנה, שיד משפחותיהם השיגה לשלם כופר גבוה. גם חברי-יודנראט אחרים, וכן בני המשפחה של הכלואים, היו נוסעים אל המחנות, היו מביאים חבילות לכלואים והיו משתדלים לשחררם. ד"ר קיביץ נהרגה באחד המסעות שלה. תוך כדי משא-ומתן על שחרור יהודים אחדים מהמחנה ברודקי, הלשינו עליה לשלטונות הגרמניים והיא נורתה בו במקום. לאחר מותה נתמנה ליושב-ראש היודנראט רופא השיניים אלכסנדר כץ, וגם הוא צויין לשבח בפי תושבי מושצ'יסקה לשעבר. הוא עשה הרבה בתחום הסעד לבני הקהילה העניים. לא ידוע במדוייק תאריך רציחתם של 6 יהודים צעירים, שאושפזו ב- 1942 בבית-החולים העירוני במושצ'יסקה, בתירוץ שהיו חשוכי-מרפא. לא מהימנה במידה מספקת הידיעה על אקציית חיסול מיוחדת לילדים שהיתה באותה שנה. נאמר בה, כי ההורים אולצו להביא למשטרה את ילדיהם עד גיל שש. התאריך של אקציית החיסול במושצ'יסקה אינו ידוע לנו במדוייק. במקורות הובאו התאריכים 12.10.1942, וכן 28.11.1942. ניהלו את האקציה אנשי הגיסטאפו. לפנות בוקר הקיפו השוטרים את העיירה, והוציאו את היהודים מבתיהם. החולים, התשושים והמנסים לברוח נורו בו במקום. סייעו בתפיסת היהודים מכבי האש ואנשי המקום, שנתלוו אל השוטרים והצביעו על בתי יהודים. לפי ידיעות שונות נתפסו באקצייה 1,200- 2,000 יהודים, ובמקום נרצחו כמה מאות. בעת האקצייה נערכה סלקציה. גברים כשירים לעבודה הועברו למחנה יאנובסקה, וכל השאר - למחנה-ההשמדה בבלז'ץ. ייתכן כי הכל הובאו תחילה ללבוב, ורק שם נבררו המשולחים להשמדה בבלז'ץ. במושצ'יסקה השאירו הגרמנים קבוצת יהודים הרוב( םישנ) לשם מיון הרכוש שנשאר בבתי המגורשים. נשארו במקום גם עובדי החברה הגרמנית לקנייה ולמיון פסולת וגרוטאות. לפני אקציית החיסול, או מיד לאחריה, רוכזו במושצ'יסקה שרידי התושבים היהודים מהכפרים הסמוכים (ביניהם מהכפר שצ'לצ'יסקה). שבועות אחדים לאחר האקצייה, בדצמבר 1942, אספו השוטרים את כל היהודים שהיו אז במושצ'יסקה והוליכו אותם אל גיטו יאבורוב. נשארו במקום רק אוספי הפסולת. הם שוכנו בבניין אחד. העיירה הוכרזה "יודנריין". כעבור זמן מה נרצחו גם אוספי הפסולת. מספר ניכר יחסית של יהודים נשארו חבויים בסביבה, אצל איכרים או ביערות. עוד בתקופת החטיפות למחנות הכינו להם יהודים מקומות מחבוא, ובהם הסתתרו בימי המצוד, ואחר כך בשעת אקציית החיסול. מקצתם של היהודים היו נמלטים אל שדות ויערות קרובים, ושבים לבתיהם משחלפה הסכנה. יחידים יצאו את מושצ'יסקה בעזרת תעודות אריות, ואפילו נסעו לעבודה בגרמניה כאריים. שני יהודים מתושבי העיירה, הגרפיקאי משה קסלמן ועוזרו ישעיה ואקספרס, הכינו תעודות מזוייפות רבות כאלו. מתושבי מושצ'יסקה שלפני המלחמה נשארו בחיים כמה עשרות יהודים: 10 יצאו את מקומות מחבואם, 2 בילו את המלחמה בעזרת תעודות אריות, 40 שהו בברית-המועצות. אולם שרידים אלה כבר לא שבו להשתקע בעיירתם, הם התפזרו בעולם כולו
 

הישוב עד מלחה"ע II-ה

מושצ'יסקה הוקמה על יסוד הכפר שקדם לה במאה ה- 14 וקיבלה ב- 1404 מעמד של עיר מלכותית. ב- 1498 פלשו למושצ'יסקה וואלאכים וטאטארים והעלוה באש. ב- 1648 נהרסה מושצ'יסקה בידי הקוזאקים, והכנסייה המקומית עלתה באש, על הפליטים הרבים שביקשו בה מחסה. במאה ה- 18 היתה מושצ'יסקה עיר בצורה, מוקפת סוללות עפר, ולידה טירה בצורה. בשכנה על אם הדרך בין לבוב ופשמישל, נוצרו במושצ'יסקה תנאי התפתחות נאותים למסחר ולמלאכה. במאה ה- 19 יצאו מוניטין לירידי סוסים אבירים שהתקיימו במקום. בשנות ה- 80 של אותה מאה ישבו בה עוד כתריסר אורגי-בית וכן כ- 160 בעלי-מלאכה למקצועותיהם. עם מפעלי תעשייה זעירים בעיר נמנו: משרפת לבנים, מבשלת בירה ושתי טחנות קמח. במאה ה- 19 חוברה מושצ'יסקה לקו מסילת-הברזל (במרחק שלושה קילומטר מהעיר) והוקמו בה קסרקטינים לחיל-המצב. העיר לא ניזוקה הרבה בעת מלחמת-העולם הראשונה. הידיעה הראשונה על היהודים במושצ'יסקה נמסרה בתעודות מ- 1567. שנה לאחר-מכן הוענקה לעיר פריווילגיה, שלפיה נאסר על היהודים לגור במושצ'יסקה ובעיקר לקנות בתים ולסחור בה. אולם האיסור לא נשמר בקפידה יתרה כי כעבור חמישים שנה נמסר בתעודה על ה"כופר" יצחק, איש מושצ'יסקה, ובשנים 1643- 1646 גרו בעיר היהודים - חיים, הירש בן שמואל יוסף, לייב וזמל, וכן היהודיה אשתו של לייב. נראה שהיישוב נהרס כליל בגזרות ת"ח ות"ט, ושוקם רק במאה ה- 18. במחצית השנייה של המאה ה- 19 הלך והתפתח היישוב היהודי, ואוכלוסיו הגיעו לכדי חמישים אחוז מכלל תושבי העיר. פרנסתם של ראשוני היהודים במושצ'יסקה היתה על חכירה, פונדקאות, סחר-העבדים. סחר יינות ותבלינים. במחצית השנייה של המאה ה- 18 נמצאו בקרב היישוב היהודי גם מספר בעלי-מלאכה, ובעיקר חייטים ופרוונים. עם התפתחותו של היישוב היהודי במאה ה- 19 גדל מספרם של הסוחרים, של בעלי הדוכנים בימי השוק והירידים ושל הרוכלים בכפרים. הסחר ברובו היה בידי היהודים. כן הלך וגדל מספר בעלי-מלאכה יהודים. בשנות ה- 80 לאותה מאה היו 14 חייטים יהודים מכלל 25 החייטים שבעיר. יחס זה היה דומה גם בין הפרוונים, הנגרים, הזגגים והקצבים. מקור פרנסה לסוחרים ולבעלי מלאכה יהודים שימש גם חיל-המצב שבעיר. במבנה המקצועי של יהודי מושצ'יסקה לא חלו שינויים בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם. ב- 1936 נרשמו בקופת גמ"ח (נוסדה במושצ'יסקה ב- 1928), לווים לפי מקצועותיהם אלה: 168 סוחרים זעירים, 93 בעלי מלאכה, 30 פועלים, 22 חקלאים ו- 48 שונים. כתריסר יהודים מצאו את פרנסתם על העגלונות (הובלת מטענים והסעת נוסעים לתחנת הרכבת). מסוף המאה ה- 19 ישבו בעיר שני רופאים ושני עורכי-דין יהודים. מצבם הכלכלי של יהודי מושצ'יסקה הלך ורע בתקופה שבין שתי המלחמות, ובעיקר בשנות ה- 30, כשעל הסוחרים ובעלי מלאכה היה לעמוד בחרם האנטי-יהודי, בתחרות בקואופרציה הפולנית והאוקראינית. קצבים נאלצו לצמצם את היקף מלאכתם בגלל הגבלת מכסת-השחיטה הכשרה (בשנים 1937- 1939) והרוכלים פחדו לצאת לכפרים מחשש ההתנכלויות בהם מצד הבריונים המוסתים. לעזרת הסוחר ובעל-מלאכה יהודי באה קופת גמ"ח שנתנה בשנת שיא של פעולתה 1935- 1936 368 הלוואות בסך כולל של 14,355 זלוטי. כן היה במקום בנק מסחרי יהודי ליד איגוד הסוחרים, שגם הוא העניק הלוואות לנצרכים ואף תרם הרבה למוסדות חברה וסעד (בית ספר עברי, ביקור חולים וכו'). קהילה עצמאית, על מוסדותיה המסורתיים, היתה במושצ'יסקה כבר במאה ה- 18. היא נמנתה עם קהילות גליל פשמישל במדינת רייסן. מרבני המקום בתקופה זו מוזכר ר' מאיר חז"ק. בתחילת המאה ה- 19 כיהן בקודש במושצ'יסקה ר' שמחה נתן אלנברג, שעבר אחר כך ללבוב (נפטר ב- 1859). בשנות ה- 80 של אותה מאה ישב על כס הרבנות במושצ'יסקה ר' משה ב"ר יוסף חנניא-ליפא מייזלש בעל "כלילת תפארת". ב- 1896 נתמנה לרב ר' שלום ב"ר אורי הכהן יוללס, קודם רבה של נובה-מיאסטו, ומ- 1904 רבה של סטרי. ר' שלום עלה לירושלים, שם נפטר ב- 1925. ב- 1905 נבחר לרב במושצ'יסקה ר' חיים-נחום ב"ר משה הלברשטאם, נצר לשושלת סאנץ. בנוסף לכהונתו כרב דמתא ניהל ר' חיים-נחום חצר חסידית, ונודע כאדמו"ר ממושצ'יסק. לאחר פטירתו ב- 1921 , ירש את כסאו (כנראה את שני כתריו) ר' משה טייטלבוים, גם הוא נצר לשושלת סאנץ. ר' משה נספה בתקופת השואה. כרב דמתא כיהן בין שתי מלחמות-העולם ר' יצחק רוזנפלד (נספה בשואה). לקראת סוף המאה ה- 19 היו רוב יהודי מושצ'יסקה חסידים לבית סאנץ-שיניאווע ומיעוטם חסידי דינוב-בלאז'וב וכן חסידים לבית ריז'ין-סאדיגורה. כראשי המדברים בקלויז, שנבנה בעת ההיא, היו חסידי סאנץ ולהם גם השליטה בוועד הקהילה. ניצני התנועה להפצת השכלה והרעיון ציוני הופיעו במושצ'יסקה מוקדם יחסית. עוד ב- 1865 הקים הרופא היהודי ראנד תלמוד תורה, שבו הוא הורה שעתיים ביום את השפה הגרמנית והפולנית. הילדים הצליחו יפה בבחינות, ועל כן תרם הבארון גוטקובסקי מאנשי האצולה שבסביבה 400 פלורין לתלמוד תורה. בהשפעתם של כמה מאנשי האינטליגנציה המקצועית (רופאים, עורכי-דין) שלא פרשו, כבהרבה מקומות אחרים בגאליציה, מהציבור, פנה ב- 1899 ועד הקהילה במושצ'יסקה לקרן הבארון הירש בבקשה לייסד בית-ספר יהודי מיסודה של קרן זו, אולם לא ידוע אם יצא הדבר לפועל. ב- 1902 נמסר על קיום אגוד ציוני במקום. חרף התנגדותם הנמרצת של החסידים ארגן האיגוד קורסים להשתלמות בהשכלה כללית, ללימוד השפה העברית ואף הציג הצגות תיאטרון של חובבים. בשנים 1903- 1906 גבר זרם פליטים יהודים מרוסיה ובמושצ'יסקה הוקם אף ועד עזרה, שסיפק להם בין השאר כרטיסי נסיעה למחוז חפצם בחוץ-לארץ. בהשפעת פליטים אלה הוקם במושצ'יסקה סניף של פועלי ציון. בראש האיגוד הציוני שהוקם אז במושצ'יסקה בשם "תחיית ישראל" עמד העו"ד איגנאץ קארנער, הוא חבר הנהלת העיריה וסגן יו"ר העיר. העו"ד היהודי השני שבעיר גוסטאוו פיסעק היה פעיל בסניף פועלי ציון. ב- 1907 הוקמה "חברת בית ישראל" וחבריה היו בני חסידים, סוציאליסטים, ציונים, תלמידים ואנשי אינטליגנציה. מטרתה המוצהרת של החברה היתה לעזור ליהודי המקום "בתחום הכלכלה, העזרה הכספית והמוסרית". בראש החברה עמד איגנאץ קארנער הנ"ל. ב- 1908 נוסד במושצ'יסקה ארגון ציוני "אגודת אחים" ותוך חצי שנה הגיע מספר חבריו ליותר מ- 50 איש. ליד "אגודת אחים" נפתחה ספריה. הארגון "אגודת אחים" המשיך להתקיים ולגלות פעילות ארגונית וחברתית-תרבותית כל משך התקופה שבין שתי המלחמות. בשנים אלו הלכה וגדלה התנועה הציונית במושצ'יסקה והשפעתה היתה המכרעת במוסדות הקהילה, בנציגות היהודית בעיריה וכן בתחום הפעילות התרבותית-החינוכית. בנוסף ל"אגודת אחים" הוקמו הארגונים הציוניים - אחוה והתאחדות (בשנות ה- 30 התאחדות-פועלי ציון). קן השומר הצעיר הוקם ב- 1919 וב- 1923 נפתח סניף עזרה. ב- 1928 הוקם ארגון הנוער העברי שהסב אחר-כך את שמו להנוער הציוני. זמן מה התקיים במושצ'יסקה קן של ארגון נוער עקיבא. בבחירות לקונגרס הציוני שנתקיים ב- 1935 הצביעו במושצ'יסקה 621 שוקלים וקולותיהם ניתנו: 220 לציונים כלליים, 5 להמזרחי, 301 לרשימת א"י העובדת, 41 למפלגת-המדינה ו- 34 לציונים ראדיקאלים. במועצת העיריה היו הציונים, כאמור, הרוב בין נציגי היהודים. בבחירות למועצה שנתקיימו ב- 1927, משהוסכם על הצגת בלוק של שלושת הלאומים (הפולנים, האוקראינים והיהודים), נבחרו 23 יהודים, רובם ציונים או בעלי בריתם כגון נציג יד חרוצים (איגוד שנתקיים במקום מסוף המאה ה- 19). בחירות למועצת העיריה ב- 1933 נבחרו 6 יהודים מכלל 12 חברי המועצה, מהם שלושה ציונים, נציג החרדים אחד, נציג אחד מן הרשימה העממית (הנוטה לקומוניסטים) ובלתי מפלגתי אחד. בבחירות של 1939 הוצגו שתי רשימות יהודיות, האחת של הציונים הכללים שהיו בבלוק עם הסוחרים ואגודת ישראל, ואילו השנייה של פועלי ציון. מן הרשימה הראשונה נבחרו חמישה צירים ואילו מהשנייה אף לא ציר אחד. כסגן יו"ר העיר נבחר הציוני העו"ד ברדפלד. ההסתדרות הציונית במושצ'יסקה קיימה מועדון מרווח ולידו ספריה, שבה היו עד 3,000 ספרים. בתקופה שבין שתי המלחמות פעל במושצ'יסקה בית-ספר עברי משלים בן 2 כיתות. ב- 1927 הוקם ועד עזרה לתלמידים עניים, שסיפק לנצרכים בגדי חורף, ולקראת חג הפסח בגדי חג ולבנים. שני איגודי ספורט יהודים התקיימו באותה תקופה במושצ'יסקה (לא ידוע לנו על משך זמן קיומם): השחר (ב- 1923) והפועל (ב- 1934)