מלוגושץ MALOGOSZCZ

קהילה בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: ינדז'יוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
צסטחובה
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: 760

תולדות הקהילה:

בשנת 1136 נזכר מבצר מ' ברשימת המבצרים המלכותיים של פולין. סביב המבצר התפתח יישוב גדול שהיה עד מהרה למרכז מסחרי לאוכלוסייה הכפרית הגדולה שחיה בסביבה. בשנת 1408 העניק המלך ולדיסלאב יאגלו למ' מעמד של עיר והחיל עליה את החוק המגדבורגי. במאה ה-16 קיבלה מ' פריווילגיה לקיים 3 ירידים שנתיים. רבים מתושביה עסוק במלאכות למיניהן, בעיקר סנדלרות ופרוונות, והתפרסמו בכל האזור כבעלי מקצוע ממדרגה ראשונה. בשנת 1656 נשרפה העיירה כליל בידי הפולשים השוודים. תהליך שיקומה היה איטי. לא הועילו גם ההקלות שניתנו לה, כגון הגדלת מספר הירידים השנתיים ל-6 ופטור חלקי ממסים.
במהלך החלוקות של פולין ברבע האחרון של המאה ה-18 צורפה מ' למלכות פולין הקונגרסאית שבחסות רוסיה. בשנת 1869 נשלל ממנה מעמד העיר בהוראת הצאר אלכסנדר השני.
בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20, עם כינון מדינת פולין העצמאית, הוחזר למ' מעמדה העירוני. בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את מ'. הפולנים תושבי המקום סבלו מיחס של דיכוי והשפלה וחלקם גורשו מן העיר.
ישיבת יהודים במ' נאסרה בצו מלכותי מ-1775, ועל-פי מפקד האוכלוסין של 1856 לא ישב בה אז אף לא יהודי אחד. ואולם לטענתם של אחדים מכותבי ההיסטוריה האזורית התגוררו שם כבר ב-1826 5 משפחות יהודיות (כנראה באורח לא רשמי); אחת מהן ניהלה בית-מרזח של הפריץ והנותרות עסקו במסחר זעיר. ב-1862 בוטל האיסור על ישיבת יהודים ברחבי מלכות פולין וב-1863/4 התיישבו במ' כמה משפחות חדשות של יהודים. היישוב היהודי במקום גדל במהירות וב-1897 כבר היתה במקום קהילה בת 465 נפש. רוב יהודי מ' התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה, ומקצתם עסקו בתיווך בשירות הפריץ.
בתחילה קיבלו היהודים את שירותי הדת הנחוצים להם בקהילת חנצ'יני (ע"ע) הסמוכה. הרב של חנצ'יני, ר' אברהם לייבל, בא מפעם לפעם למ', אך לרוב נסעו יהודי מ' אליו. בימים הנוראים התפללו יהודי מ' בבית-הכנסת בחנצ'יני, ובבית-העלמין שלה קברו את מתיהם. ואולם בשנות ה-70 של המאה ה-19 הקימו יהודי מ' מוסדות קהילה משלהם. הם קיבלו חלקת אדמה וקידשו בית-עלמין, ייסדו חברה קדישא, ושכרו דירה מרווחת ששימשה להם בית-מדרש. מבין רבני הקהילה ידועים לנו בשמותיהם ר' שמואל משה ב"ר יוסף צבי הלוי רוזינאי, שנתמנה לתפקידו ב-1906, ור' עוזיאל אלימלך עלווינג, רב הקהילה עד 1937.
בתקופה .שבין שתי מלחמות העולם התפרנסו יהודי מ' ממסחר זעיר וממלאכה. לעזרתם של הסוחרים הזעירים ובעלי. המלאכה היהודים נוסדה אחרי המלחמה "קופת גמילות חסדים", וגם "הבנק העממי" היהודי בעיר הנפה ונדז'יוב (ע"ע) סייע להם בהלוואות. אולם מצבם הכלכלי הורע בהתמדה עקב התחרות הגוברת עם הסוחרים הפולנים ובגלל תעמולת החרם האנטישמית בשנות ה- 30. האנטישמים לא הסתפקו בהטפה מילולית אלא אף הציבו לפני חנויות היהודים משמרות שהרחיקו את הלקוחות. נוסף על הקשיים האלה נאלצו המפרנסים היהודים להתמודד עם נטל מסים כבד שלא ידעו כמוהו בעבר. קשה במיוחד היה מצבם של בעלי המלאכה היהודים. האיכרים, לקוחותיהם העיקריים בעבר, החלו לרכוש את הדרוש להם - בגדים, נעליים, מצרכי מזון וכלי עבודה - בחנויות מיוחדות שמכרו את תוצרת בתי-החרושת בזול. לפיכך איבדו רבים מהם את פרנסתם ועבודתם הצטמצמה למעשה למלאכת תיקונים בלבד.
באוקטובר 1936, בהתפוצצות דוד בבית-המרחץ המקומי, נפצעו קשה 11 יהודים. רבים מאנשי הקהילה היו בטוחים שידם של האנטישמים היתה במעשה, אלא שלא היה ביכולתם להוכיח את הדבר.
בשנת 1909/10 נוסד במ' סניף ההסתדרות הציונית. בשנת 1930, לקראת הקונגרס הציוני הי"ז, נמכרו במ' 25 "שקלים". אין בידינו ידיעות מפורטות על המפלגות ותנועות הנוער היהודיות והציוניות במ' ואף לא על חיי החברה והתרבות בתקופה הזאת.
בתחילת ספטמבר 1939 נכבשה מ' בידי הגרמנים, ומיד אחר-כך החלו במקום רדיפות של היהודים. בשלהי 1939 הוקם במ' יודנראט, בהוראת המושל הגרמני. בתחילת 1941 אולצו יהודי מ' לעבור לגטו ובשעת מעשה נגזל מהם רוב רכושם. באביב 1941 נסגר הגטו והיציאה ממנו לא היתר היתה כרוכה בעונש מוות. אל הגטו במ' הועברו גם יהודים ממקומות אחרים, ובשנת 1942 הגיע מספר היהודים בגטו ל-1,130, עקב הצפיפות הקשה והרעב התפשטה בגטו מגפת טיפוס שהפילה קרבנות רבים.
ב-28 באוגוסט 1941 גורשו רוב יהודי גטו מ' - 830 נפש - לגטו ינדז'יוב, ובספטמבר 1942 שולחו משם לטרבלינקה. הנותרים במ', בעלי מקצוע נדרשים, הועברו למחנה העבודה בסקרז'יסקו-קמיינה (ע"ע). מחנה זה התקיים עד יולי-אוגוסט 1944. בהתקרב הצבא האדום פינו הגרמנים את המחנה מיושביו ושילחו אותם למחנה ההשמדה אושוויץ.