תרומות
מרוויץ MURAWICA
עיירה בפולין
נפה: דובנא
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ- 376
· יהודים בשנת 1941: כ- 167
· יהודים לאחר השואה: כ - 25
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
מרוויץ היא יישוב עתיק, שנזכר לראשונה בשנת 1145 בעת מסעו של הנסיך הרוסי רוסטיסלב יורייביץ'. בשנת 1560 עבר היישוב לרשות האצילים לבית חודקייביץ', לאחר שאחד מבניה נשא לאשה נסיכה מבית וישניובייצקי. יהודים במרוויץ נזכרים לראשונה בשנת 1569, אך יש לשער שגרו שם עוד קודם. ב- 26 במרס 1583 נרשם בספרי המכס בבריסק הסוחר דוד פצ'וליץ' (בן דבורה) ממרוויץ שבווהלין. הוא הביא עמו סחורות שונות, כגון חגורות רקועות, דרבנות ואוכפים. לאחר גזירות ת"ח ות"ט, כשנת 1653, עדיין היו במרוויץ 10 בתים של יהודים. לאחר מכן גדל היישוב ובינואר 1700, בהתוועדות גליל ווהלין שנערכה בהורוכוב, הוטל על קהל מרוויץ מס גולגולת בסכום של 600 זהובים. היה סכום מכובד, מן הגבוהים בתחום הקהילה הראשית לוצק, שקהילת מרוויץ היתה כפופה לה אז. במשך המאה ה- 18 חלה ירידה במספר היהודים. היישוב היהודי במרוויץ גדל שוב במאה ה- 19. היהודים עסקו בסחר בהמות, תוצרת חקלאית וכן במסחר זעיר ובמלאכה. מחצית מבעלי- המלאכה היו בנאים. הפרנסה העיקרית באה מירידים חודשיים, שהתקיימו בכל עשירי בחודש. עשר משפחות החזיקו משקי-עזר חקלאיים. החל משנת 1902 כיהן במרוויץ הרב יצחק אייזיק שטרנברג. במרוויץ היו אז שלושה בתי-כנסת, שניים מהם של חסידים: אחד של חסידי אוליקה ואחד של חסידי טריסק. בקיץ 1916, בזמן התקפת הגנרל הרוסי ברוסילוב, נמצאה מרוויץ בתחום החזית, כין הצבא האוסטרי-גרמני ובין הצבא הרוסי. יהודיה גורשו ועקב הקרבות נהרסו ונשרפו כל בתי העיירה.
בין שתי המלחמות
בראשית תקופת השלטון הפולני התנהלו פעולות השיקום בעצלתיים ורבים מיהודי מרוויץ התיישבו במלינוב השכנה, שלא נפגעה במלחמה. מספר היהודים במרוויץ ירד והיא היתה תלויה מבחינה מינהלית בשכנתה מלינוב. היו במקום טחנת-קמח וכמה בתי-בד זעירים אך רוב היהודים עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. מרוויץ צורפה לקהילה מקובצת, שכללה גם את מלינוב, טרוביץ, אוסטרוז'ץ, בורמל ודמידובקה. מרכז הקהילה הזאת נקבע בשכנות, במלינוב. בשנות השלושים כיהן בה הרב כץ, שנספה בשואה, אך כרב הקהילה המקובצת כיהן ר' מרדכי-נטע אקרמן מטרוביץ. ילדי מרוויץ שביקשו לקבל חינוך עברי, ביקרו בבית-הספר העברי "תרבות" במלינוב, שפעל לסירוגין. הפעילות הציבורית היתה מצומצמת, בעיקר במסגרת שתי מפלגות ציוניות. בני הנוער השתייכו לתנועת הנוער "בית"ר".
במלחה"ע ה - II
הצבא הגרמני נכנס למרוויץ ב- 25 ביוני 1941. מיד נדרשו היהודים לצאת לעבודות כפייה בשדה-התעופה הקרוב, שהקימו בזמנו הסווייטים במלינוב. כיוון שלא כולם הופיעו, הוצאו להורג שני יהודים. ב- 27 ביוני אספו הגרמנים גברים מבוגרים וקשישים בעלי זקן, התעללו בהם, בעיקר בגזיזת זקניהם, ואף היכו את הרב. למחרת, כשחזרו העובדים מן העבודה, נבחרו מתוכם 8 צעירים ונרצחו. מן היהודים הוחרמו כל דברי-הערך וחפצים שונים. ב- 10 ביולי 1941 הוטל על היהודים תשלום-כופר ראשון. אחריו באו עוד תשלומים כאלה. ב- 24 במאי 1942 הועברו יהודי מרוויץ וכפרי הסביבה לגטו במלינוב. בכ"ח תשרי תש"ג (9 באוקטובר 1942) הוטל מצור על הגטו. כל היהודים הוצאו ממנו, הובלו לבורות שהוכנו מראש ונרצחו. רבים רצו לברוח, אך ניצלו רק 25 איש שהתחבאו אצל כפריים צ'כיים ופולניים (בעיקר בכפר פנסקה-דולינה) וביערות. מרוויץ שוחררה בידי הצבא האדום ב- 6 בפברואר 1944.