מרוזי MROZY

כפר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: מינסק מאזובייצקי
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-508

·  יהודים בשנת 1941: כ-306

תולדות הקהילה:

במלחה"ע ה - II

כבר ביום השלישי לאחר פרוץ המלחמה, ב- 3 בספטמבר 1939, הפציץ מטוס גרמני את תחנת הרכבת ופגע גם בבית יהודי. 32 איש, וביניהם פליטים מערים אחרות שהגיעו באותה עת למרוזי, נהרגו בשעה שעמדו בתור ליד חנות הלחם. אלה היו הקורבנות הראשונים ביישוב. מרוזי נכבשה בידי הגרמנים ב- 12 בספטמבר 1939. מיד עם כניסתם החלו הרדיפות והתעללויות ביהודים. במרוזי הוקמה מפקדה של הז'אנדארמריה הגרמנית. עבודת כפייה, ביזה, מכות רצח, היו מנת חלקם של יהודי המקום. האנטישמים הפולניים הצטרפו לכובשים במעשיהם. מלשינים פולניים רבים סייעו לגרמנים ואף שלחו את ידם בביזה וברצח יהודים. שבועות אחדים לאחר הכיבוש עזבו צעירים רבים את בתיהם והגיעו לאזורי פולין שהיו תחת שלטון הצבא האדום. באותו זמן הגיעו למרוזי פליטים מקאליש, פאביאניצה, קורוב, פולאווי, צ'יז'ב ועוד. בסוף קיץ 1940 הוקם במרוזי הגטו. למרוזי הובאו 20 משפחות יהודיות מצגלוב, כפר ליד מינסק מאזובייצקי. בשנת 1941 נמצאו בגטו במרוזי כ- 1,000 יהודים. בסוף ספטמבר 1942 (סוכות תש"ג) חיסלו הגרמנים את הגטו במרוזי. אנשי הז'אנדארמריה והמשטרה הפולנית הוציאו את היהודים מבתיהם והובילו אותם לתחנת הרכבת של מרוזי. שם דחסו אותם לקרונות משא והסיעו אותם למחנה ההשמדה טרבלינקה. מיהודי מרוזי לא ניצל אף אחד.

מרוזי היא כפר ותחנת רכבת ושוכנת בין וארשה לשיידלץ. על תחילתו של היישוב היהודי במרוזי אין לנו ידיעות מדויקות. כנראה שראשיתו של היישוב היהודי היתה במחצית השנייה של המאה ה- 19. ראשוני המתיישבים היהודים במרוזי עסקו ברוכלות בכפרים ובמלאכה; היו ביניהם חייטים, סנדלרים ונפחים. הנפחים עסקו בתיקון כלים חקלאיים ובייצור מחרשות. כמה מיהודי מרוזי עסקו ברקמה ובשזירה של סרטים למדי הצבא בשביל קבלנים יהודיים בווארשה. מרוזי מוקפת יערות, אווירה זך ויבש ועל כן שימשה מקום קיט לתושבי וארשה וערים אחרות. הדבר הביא תועלת למספר יהודים שעסקו במתן שירותים לנופשים וגם לבעלי המכולת והאיטליזים. גם העגלונים התפרנסו מהסעת נוסעים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו מרבית יהודי מרוזי להתפרנס מן המסחר הזעיר, ממלאכה וממתן שירותים לקייטנים. בשנת 1921 התגוררו במרוזי 306 יהודים - בתוך 508 התושבים. במרוזי היתה קהילה מאורגנת ולה בית מדרש ובית כנסת. עד מלחמת העולם השנייה נהגו יהודי מרוזי לקבור את מתיהם בבית העלמין בקאלושין. מבין הרבנים שכיהנו במרוזי ידוע לנו ר' יצחק שלמה בלושטיין, שכיהן בקהילה בשנים 1924- 1942 ונספה בשואה. בשנים שבין שתי מלחמות העולם היתה במרוזי "קופת גמילות חסדים" (הוקמה בשנת 1926), שנתנה הלוואות בלי ריבית לסוחרים הזעירים ולבעלי המלאכה. ה"ג'וינט" תמך בקופת הגמ"ח שבמקום בסכום של 100 דולר לחודש. בשנת 1927 היה הון היסוד של הקופה 4,000 זלוטי. מבין הארגונים הציוניים שהתקיימו באותה תקופה במקום היו סניפים ל"פועלי ציון" ולציונים-הרוויזיוניסטים. במרוזי היו גם קנים של "השומר הצעיר" ושל בית"ר. במרוזי פעל גם סניף של ה"בונד". ילדי ישראל למדו בחדרים; המבוגרים יותר למדו בישיבה הקטנה שנוסדה ליד בית המדרש. בנוסף לכך למדו הילדים בבית-הספר הפולני הממלכתי. בחורים ובחורות שהתבגרו יצאו לערים הגדולות ללמוד מלאכה. התעמולה האנטישמית והקריאות להטיל חרם על המסחר היהודי שנשמעו בשנות השלושים פגעו גם ביהודי מרוזי. בכמה מקרים התנפלו בריונים על יהודים שטיילו בחוצות הכפר.