תרומות
משצ'ונוב MSZCZONOW
ישוב עירוני בפולין
מחוז: וארשה
נפה: בלונייה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
· בשנת 1941: כ-5,014
· יהודים בשנת 1941: כ-2,188
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
בימים הראשונים של ספטמבר 1939 הפציצו מטוסים גרמניים את משצ'ונוב ופגעו בבתים רבים. עם התקרב החזית נמלטו צעירים יהודיים רבים מזרחה. העיירה נכבשה ב- 5 בספטמבר 1939. מיד עם כניסתם התנכלו חיילי הצבא הגרמני ליהודים והחלו חטיפות של יהודים לעבודות פרך. ביום הראשון לכיבוש נורו למוות 13 יהודים. ערב יום הכיפורים שנת ת"ש הציתו הגרמנים את בית הכנסת הישן שנמצאו בו מספר יהודים חסרי בית - גברים, נשים וילדים. כולם נשרפו חיים. בדצמבר 1939 מינו הגרמנים יודנראט. תפקידו העיקרי היה למלא אחר דרישותיהם של הגרמנים, אולם חבריו דאגו גם להקל את החיים בקהילה. בעזרת ה"ג'וינט", שמרכזו המשיך לפעול באותה תקופה בווארשה, הוקם במשצ'ונוב מטבח עממי. ארגון הבריאות "טאז" שלח תרופות. באותו זמן חויבו יהודי משצ'ונוב לענוד על זרועם סרט לבן ועליו מגן דוד. בסוף 1940 אולצו כל היהודים לעבור לשכונה נפרדת, שהיתה לגטו פתוח. יום יום היו היהודים יוצאים מן הגטו לעבודה במפעלים שהקימו הגרמנים במקום ולמשקים חקלאיים שבסביבה. מספר יהודים שולחו למחנה העבודה פלאזוב. בחורף 1941 הובאו למשצ'ונוב כ- 100 פועלים יהודיים מווארשה. הם עבדו בניקוי הכבישים והיודנראט דאג לספק להם קורת גג. ב- 6 בפברואר 1941 גירשו הגרמנים את יהודי משצ'ונוב לווארשה. במקום נשארו רק כמה עשרות יהודים שהמשיכו לעבוד במפעלים של הגרמנים. יהודים אלה גורשו לגטו וארשה ב- 8 ביולי 1942. גורלם של יהודי משצ'ונוב היה כגורל שאר היהודים בגטו וארשה. הם הובאו למחנה ההשמדה טרבלינקה. ר' יעקב דוד קאליש, רבה האחרון של משצ'ונוב ושל ז'ירארדוב, נספה בשנת 1942 בגטו וארשה.
הידיעות הראשונות על משצ'ונוב הן מן המאה ה- 14. הכפר היה שייך אז לנסיכי מאזוביה. במרוצת הזמן התפתח היישוב למרכז מסחר ומלאכה והתקיימו בו ימי שוק. בשנת 1377 קיבלה משצ'ונוב מן הנסיך זיימוביט השלישי מעמד של יישוב עירוני. בשנת 1437 אישר הנסיך זיימוביט החמישי את הזכויות האלה ושחרר את תושבי המקום מתשלום מסים. זכויות אלה אושרו גם בידי מלכי פולין זיגמונט הראשון, זיגמונט אוגוסט ויאן השלישי סובייסקי. לאחר חלוקתה השלישית של פולין, בשנת 1795, היתה משצ'ונוב נתונה לשלטונה של פרוסיה. בשנת 1807 נכללה העיירה בנסיכות וארשה ומשנת 1815 ועד מלחמת העולם הראשונה היתה בתחום מלכות פולין הקונגרסאית. רוב בתי משצ'ונוב היו בנויים מעץ ותושביה סבלו רבות מן הדליקות שפרצו במקום בשנים 1696, 1800, 1862. אין בידינו ידיעות מדויקות על תחילת היישוב היהודי במשצ'ונוב . כנראה שראשיתו בסוף המאה ה- 17. ראשוני המתיישבים היהודיים עסקו בפונדקאות, במסחר זעיר ובמלאכה. כמה מהם עסקו בסחר תבואה ומוצרי יער ובייצור ובשיווק משקאות (יין-שרף ובירה). בעלי המלאכה עסקו רובם בחייטות או בסנדלרות, אך היו ביניהם גם נפחים אחדים. בעלי האחוזה ראו ביהודים גורם חשוב שבכוחו לתרום לפיתוח העיירה והירשו להם לרכוש מגרשים ולבנות בתים. בתקופה ההיא לא הוטלו הגבלות על עיסוקיהם ומשום כך גדל והלך מספרם של היהודים. קהילה מאורגנת היתה במשצ'ונוב מאז תחילת המאה ה- 18. במקום היה בית מדרש בנוי עץ ובזמן ההוא קודש בית עלמין. יהודי משצ'ונוב מוזכרים ברשומות ועד ד' ארצות משנת 1767 בהקשר של תשלום מסים. גם הקהילה היהודית סבלה רבות מן הדליקות שפרצו לעתים קרובות. בדליקה שפרצה בעיירה בשנת 1800 נשרף בית המדרש הישן. דליקה גדולה נוספת פרצה בשנת 1862 - 100 בתים עלו באש ובתוכם בית הכנסת החדש שאך הושלמה בנייתו. יהודי משצ'ונוב הצליחו לשקם את בתיהם רק בקושי רב. בקהילה פעלו אז החברות המסורתיות: "חברה קדישא", "הכנסת אורחים", "חברת משניות". החל מן המחצית הראשונה של המאה ה- 19 ישבו על כס הרבנות במשצ'ונוב צאצאי האדמו"ר ר' יצחק מוורקה, שהקימו את שושלת אמשינוב. מייסדה של שושלת אדמו"רי אמשינוב היה ר' יעקב דוד קאליש. הוא הקים במשצ'ונוב "חצר" והעיירה היתה למרכז חסידות. ר' יעקב דוד נפטר בשנת 1878. אחריו כיהנו במשצ'ונוב ר' מנחם קאליש (נפטר בשנת 1918), ר' יוסף קאליש (נפטר בשנת 1935) ור' יעקב דוד קאליש, שהיה רבה האחרון של משצ'ונוב ונספה בשואה. בעקבות מלחמת העולם הראשונה ירד מספר התושבים היהודיים ביישוב. רבים מיהודי משצ'ונוב גורשו מן העיירה בפקודת שלטונות הצבא הרוסי והשתקעו בערים גדולות יותר(בין השאר בווארשה). גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התפרנסו רוב יהודי משצ'ונוב ממסחר זעיר וממלאכה. במקום היו שני בתי מלאכה לייצור עורות. בין בעלי המלאכה היהודיים היו חייטים, כובענים, סנדלרים, תפרים, פחחים, שענים ואופים. כמה מיהודי משצ'ונוב היו עגלונים וסבלים. כמו כן היתה בעיר משפחה של כלי-זמרים, שנגינתם היתה מבוקשת גם בעיירות אחרות שבסביבה. בין שתי מלחמות העולם הוקמו במשצ'ונוב ארגונים ומוסדות יהודיים לסיוע כלכלי ולעזרה הדדית. בשנים הראשונות של מלחמת העולם הראשונה הוקם במשצ'ונוב ועד לנזקקים. הוועד הקים מטבח עממי שחולקו בו יום יום ארוחות לעניים שבעניים. במקום הוקמו "איגוד בעלי המלאכה" (בשנת 1920) ו"איגוד הסבלים". "קופת גמילות חסדים" שפעלה בעיר נתנה הלוואות ללא ריבית לסוחרים זעירים ולבעלי מלאכה נזקקים. ההסתדרות הציונית במשצ'ונוב היתה מיוצגת על סיעותיה השונות: הציונים הכלליים, "פועלי ציון" ו"המזרחי". מבין ארגוני הנוער הציוני פעלו במקום קנים של "תורה ועבודה" ו"דרור". גם המפלגות הלא-ציוניות, "אגודת ישראל" וה"בונד", הקימו סניפים במשצ'ונוב . המפלגה הקומוניסטית וארגון הנוער שלה פעלו באורח בלתי חוקי ומשכו אליהם רבים מבני הנוער היהודי שבמקום. מרבית יהודי משצ'ונוב קיימו אורח חיים דחי-מסורתי והשפעתה של "אגודת ישראל" בקהילה היתה רבה, אולם עם הזמן גברה השפעתם של הציונים. בבחירות לוועד הקהילה שנערכו בשנת 1931 נבחרו 8 חברים: 4 מהם היו מ"אגודת ישראל", אחד מן הציונים הכלליים, אחד מן "המזרחי", אחד מרשימת הבלתי מפלגתיים ואחד מאיגוד בעלי העגלות. לראש הקהילה נבחר נציגה של "אגודת ישראל". בבחירות למועצת העירייה שנערכו בשנת 1939 זכו יהודי משצ'ונוב ל- 6 נציגים( מתוך 24): רשימת הציונים והסוחרים - 2, ה"בונד" - 2, בלתי מפלגתיים - 2. רוב ילדי ישראל למדו בחדרים המסורתיים וב"תלמוד תורה", שהיה בפיקוח הקהילה; הבנות למדו בבית-הספר "בית יעקב" מיסודה של "אגודת ישראל". ילדים רבים למדו גם בבית-הספר הפולני העממי שבמקום. במשצ'ונוב נערכו שיעורי ערב ללימוד השפה העברית מיסודה של "תרבות". במקום הוקמה ספרייה על שם י"ל פרץ והיה בה גם אולם קריאה. ליד הספרייה פעל חוג לספרות ולדרמה. במשצ'ונוב פעל חוג לספורט בשם "הכח". עם יוצאי משצ'ונוב נמנים הסופר הירש (צבי) דוד נומברג (1876- 1927) והצייר משה מנדל אפלבוים (1887- 1931). האנטישמיות שגברה בסביבה בשנות השלושים נתנה את אותותיה גם במשצ'ונוב . החרם הכלכלי שהוכרז על המסחר והמלאכה היהודיים הכביד על יהודי משצ'ונוב ומספר הנזקקים לסעד גדל.