תרומות
הנצביץ' HANCEWICZE
עיירה בפולין
מחוז: פולסיה
נפה: לונינייץ
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:
יהודים בשנת 1941: כ-3000
יהודים לאחר השואה: כ-30
תולדות הקהילה:
טקסט 1
בתחילת שנות השמונים של המאה ה- 19 עדיין היתה ה' יישוב כפרי מרכזי באחוזות משפחת צ'פסקי ואז לא התגוררו בה יהודים. לאחר שנסללה מסילת-רכבת לוניינייץ-ברנוביץ-וילנה נקבעה בה' תחנת-רכבת והחלה התפתחות היישוב. בשנת 1903 הותרה התיישבות היהודים במקום וכעבור שנתיים, בשנת 1905, כבר נמצאו יהודים בה'. מספרם הלך וגדל עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. גידול מהיר עוד יותר של אוכלוסיה היהודית התרחש בין שתי מלחמות העולם, כאשר העיירה הפכה להיות מרכז חשוב של תעשיית העץ. בערך %60 מיהודי ה' התפרנסו מתעשיות אלה: בבעלותם היו מנסרות ומפעלים אחרים לעיבוד עץ או שהם עסקו בתיווך בענף: יהודים אחרים הועסקו במפעלים עצמם. שאר היהודים עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. הפעילות הכלכלית היהודית נעזרה בקופת גמ"ח ובבנק עממי קואופרטיבי. יהודי ה' היו מאורגנים בקהילה. וזו תמכה במוסדות ציבור כמו לינת צדק, בית-יתומים (שנוסד בשנת 1932) ובמוסדות חינוך ותרבות: בתי-ספר יהודיים, ספריות וכדומה. בתפקיד רבה של הקהילה כיהן הרב ז'וכוביצקי. בעיירה היו אז ארבעה בתי-כנסת. הראשון מבין מוסדות החינוך היהודי היה בית-הספר העברי "תרבות". לידו פעלו ספרייה ציבורית, חוג דרמה של חובבים ונתקימו שיעורי עברית למבוגרים. בעיירה היה גם בית-ספר יידי. הפעילות המפלגתית היתה עניפה. בלטו הציונים הכלליים, "המזרחי" והמפלגות הציוניות-הסוציאליסטיות. בין תנועות הנוער בלטו "השומר-הצעיר" ובית"ר. בבחירות לקונגרס הציוני הכ' (1937) הצביעו 25 איש עבור הציונים הכללים, 7- עבור המזרחי, ו- 68 עבור רשימת ארץ-ישראל העובדת.בבחירות לקונגרס הציוני הכ"א (1939) הצביעו 22 איש עבור הציונים הכלליים, 10- עבור המזרחי ורק 35 נתנו את קולם לרשימת ארץ-ישראל העובדת.
כללי
עיירה על קו מסילת-הברזל לונינייץ-ברנוביץ'. בין שתי מלחמות העולם נכללה בנפת לונינייץ, מחוז פולסיה
במלחה"ע ה - II
הרוסים נכנסו להצביץ' ב- 18 בספטמבר 1939 ובהדרגה השליטו בה את המשטר הסווייטי. המפעלים שבבעלות יהודים הולאמו וחיי הציבור והתרבות היהודיים חוסלו. להצביץ' הגיעו 200- 300 פליטים יהודיים והתיישבו בה. עשר משפחות יהודיות, שראשיהן היו בעלי מפעלים, הוגלו בפקודת השלטונות לפנים ברית-המועצות. בראשית יוני 1941 נפתח בהצביץ', בפני בית-דין סווייטי מקומי, משפטם של 12 פורעים שהובאו מקפוליה שבמזרח ביילורוסיה. הם הואשמו בהשתתפות בפוגרום שהתרחש שם בשנת 1918 ושבמהלכו נספו יהודים רבים. ב- 18 ביוני 1941 נידונו הפורעים למוות, והועברו לכלא בברנוביץ' לביצוע גזר-הדין. בינתיים פרצה המלחמה בין ברית-המועצות לגרמניה, הנידונים למוות שוחררו מבית-הסוהר וחזרו להצביץ'. ב- 29 ביוני 1941 נכנס הצבא הגרמני להצביץ'. למחרת, 30 ביוני, ארגנו הפושעים המשוחררים פוגרום שנמשך יומיים. במהלכו נרצחו 16 יהודים ורכוש יהודי רב נשדד. יהודי הצביץ' חויבו לצאת לעבודת כפייה בתיקון כבישים ובכריתת יערות. בזמן העבודה התעללו בהם הגרמנים והמפקחים מבני המקום. בתחילת אוגוסט 1941 הוטלה על היהודים החובה לשאת את אות ההכר היהודי (סרט שרוול). גטו לא הוקם בעיירה. ב- 13 באוגוסט 1941 לפנות בוקר הוקפה העיירה אנשי אס"אס ואנשי משטרה ביילורוסיים. היהודים נצטוו להתרכז במקום אחד ולהביא אתם מטען קטן לדרך. את הגברים הפרידו, ונאמר להם שהם מועברים למחנה עבודה. במקום זה הובילו למרחק 10 ק"מ מהצביץ' ורצחו את כולם. כעבור יומיים, ב- 15 באוגוסט, נרצחו בכיכר השוק בעיירה כל הנשים והילדים והם נקברו במקום בקבר-אחים. לאחר מכן נרצחו גם יהודי הכפרים שבסביבה. יהודי הצביץ' היו הראשונים שחוסלו בביילורוסיה. מן היהודים ניצלו 70 עד 80 איש. שניים מאלה לחמו בשורות הפרטיזנים והשאר ברחו או הוגלו עוד קודם לפנים ברית-המועצות. חודשים אחדים אחרי חיסול היהודים, בחודש נובמבר 1941, הוקם בהצביץ' מחנה עבודה. מפוהוסט-זגורודסקי הובאו להצביץ' 120 גברים יהודיים ושוכנו בכמה בתים של יהודים. מאוחר יותר הובאו קבוצות קטנות נוספות מלאחווה, מלונינייץ וממיקשביץ'. בתחילת שנת 1942 הובאו למחנה 230 איש מלנין. עד סוף חודש מאי 1942 היו במחנה 350- 400 עובדים. הם הועסקו בפריקה והטענה של קרונות בתחנת-הרכבת ובבתי-מלאכה לחייטות, לסנדלרות ולנגרות (תעשיית צריפים). המחנה היה כפוף לגביטסקומיסר מילר ועל המשטר הפנימי היה ממונה יהודי מפוהוסט, שעשה כמיטב יכולתו כדי להקל את המשטר החמור. יום העבודה נמשך 10 שעות והמזון היה דל ביותר. מבין האסירים נתארגנה מחתרת שהקימה "ועד בריחה" ובו 4 חברים. ב- 14 באוגוסט 1942 נודע במחנה שהגטו בלאנין חוסל והוחלט לברוח מיד. ב- 15 באוגוסט, לפנות בוקר, ברחו מן המחנה 320 איש. עד שתפסו המשמרות הגרמניים מה אירע כבר היו רוב הבורחים ביער. בערך 30 איש נשארו, רובם זקנים. כמה עשרות בורחים הוסגרו לגרמנים בידי איכרים עוינים. כל אלה נרצחו. הבורחים נדדו זמן מה ביערות עד שחלק מהם נתקבלו ליחידות פרטיזנים סווייטיות. השאר עברו מזרחה והצטרפו למחנות-אזרחיים.