תרומות
וויניץ WOJNICZ
עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: בז'סקו
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
בשנת 1941: כ-1,910
יהודים בשנת 1941: כ-164
תולדות הקהילה:
כללי
וויניץ' נזכרת לראשונה בתעודה משנת 1217 ולאחר-מכן בתעודות מן השנים 1224 ו- 1232. ב- 1278 קיבל המקום מעמד של עיר. ב- 1349 העניק המלך לוויניץ' את הזכויות המאגדבורגיות שאושרו מחדש בשנים 1379 ו- 1381. ב- 1456 הוענקה לעיר זכות לקיים שוק חופשי לבשר. העיר הלכה והתפתחה עד שהיתה למרכז מסחרי חשוב של הסביבה. ב- 1655 הרסוה השבדים. עד המאה ה- 16 היתה וויניץ' מרכז מסחרי חשוב גם משום מיקומה הגיאוגראפי על גדות הנהר דונאייץ והיותה עורק תחבורה בין לבוב לקראקוב. בצומת זה נפגשו סוחרים מפולין ומחוצה לה בדרכם לצפון המדינה. עד לחלוקתה של פולין היתה וויניץ' גם מקום מושבו של גובה-המכס הראשי של האזור כולו. עם ראשית המאה ה- 16 התחילה וויניץ' לרדת ממעמדה, לא במעט בשל עליית חשיבותה של העיר טארנוב. במאה ה- 17 עסקו רבים מתושבי העיר בייצוא פירות מיובשים, בעיקר שזיפים, דרך נהר הוויסלה. ראשוני היהודים בוויניץ' התיישבו בה, כנראה, כבר במאה ה- 18. במאה ה- 19 הלך וגדל היישוב היהודי במקום ובמחצית השנייה של אותה מאה היו בה כ- 50 משפחות יהודים. לאחר מלחמת-העולם הראשונה פחתו אוכלוסי היהודים במקום. מבחינת הארגון הקהילתי הם היו כפופים לקהילת בז'סקו (בריגל), ומטעמה כיהן, כנראה, ר' סיני דכנר כרבה של וויניץ' או כמו"צ שלה. עם הכיבוש הגרמני הוטלו על יהודי וויניץ' גזירות של עבודות-כפייה, הגבלות-תנועה וקונטריבוציות. ביולי 1940 הוכנסו לוויניץ' פליטים יהודים שגורשו מקראקוב. הקהילה המקומית הושיטה להם סיוע חומרי ודאגה להם לקורת-גג. בנובמבר 1940 נחטפו צעירים יהודים ברחובות העיירה ושולחו למחנה-העבודה בפוסטקוב. ביוזמת ראשי הקהילה הוקם במקום מפעל לנגרות, מקום שם מצאו יהודים רבים תעסוקה. תוצרתו של המפעל היתה מיועדת בעיקר בשביל הגרמנים. קבוצות מיהודי וויניץ' עבדו בחווה החקלאית של הרוזן סטאדניצקי, בכפר הסמוך וויילקה-ווייש. מקצתם הועסקו בעבודות-שדה ומקצתם בניקוז מים. אחדים מן המשגיחים הפולניים התנכלו להם בשעת העבודה. סניף י.ס.ס. בוויניץ' סייע לנזקקים מבין הפליטים והאוכלוסייה המקומית. אנשי הגיסטאפו שהיו מגיעים מדי פעם מטארנוב, היכו את היהודים שנתקלו בהם ברחוב, שדדו את רכושם והטילו עליהם קנסות כספיים. באחד מביקוריהם בוויניץ' נרצח בידיהם יהודי שהואשם כי לימד בחשאי קבוצת ילדים יהודים בעיירה. בתחילת אוגוסט 1942 נצטוו יהודי וויניץ' לשלם קונטריבוציה נוספת. ב- 18.8.42 נדרשו לספק גם 40 כסתות ו- 40 כרים. למחרת, ב- 19.8.42, פירסמו הגרמנים צו, שלפיו ניטל על כל יהודי וויניץ' לעזוב את היישוב עד ל- 23.8.42. הותר להם לעבור לאחד מן המקומות האלה: דומברובה, בז'סקו או זאקליצ'ין. הרוב מבין 150 היהודים לערך, שהיו בוויניץ' בעת הגירוש, עברו לגיטו בזאקליצ'ין, וגורלם היה כגורל שאר היהודים שם.