בוסקו BUSKO

עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: סטופניצה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 3,949
• יהודים בשנת 1941: כ- 1,464
• יהודים לאחר השואה: לא נותרו

תולדות הקהילה:
כללי
ראשיתה של ב' במבצר שנבנה בשנת 1180. למן המאה ה-13 היתה ב' מרכז לכריית מלח. בשנת 1287 קיבלה מעמד עירוני. מ-1412 התקיימו בה ימי שוק שבועיים, ומאמצע המאה ה-16 ירידי מסחר שנתיים. ב-1578 מנתה 173 תושבים: 13 איש התפרנסו מייצור יי"ש, ו-24 היו נפחים ויצרני דוודים. מאוחר יותר נתגלו בעיר מעיינות מרפא, ובמאה ה-19 היתה ב' אחד ממקומות המרפא החשובים בפולין.
יהודים החלו להתיישב בב' רק במחצית השנייה של המאה ה-19, שכן עד אז היתה לעיר פריווילגיה שאסרה על ישיבת יהודים בה מכוח היותה מקום מרפא נוצרי. בסוף המאה ה-19 התפרנסו יהודי ב' ממסחר וממלאכה ; מקצתם עסקו בהספקת שירותים לבאי מרחצאות המרפא שבעיר ובארגון קייטנות נופש. לכמה יהודים עשירים במחוז קיילצה היו זיכיונות להפעלת שירותי התיירות והנופש בעיר. הידוע שבהם, משה-חיים רוזנברג, רכש את אדמות הכפר גלונוב הסמוך לב' והקים שם את קייטנות המרפא שלו.
אחרי מלחמת-העולם הראשונה התפתחה בב' פעילות ציונית. המפלגה הראשונה היתה "המזרחי" ; בשנת 1920 היא פתחה בעיר חדר בן שלוש כיתות, שנקרא "תורת אור". באפריל 1920 נערכו בחירות למועצת העיר, ומתוך 24 חברי מועצה נבחרו 8 יהודים, 5 מהם מרשימת "המזרחי". בשנות ה-30 פעלו בב' גם סניפים של סיעות "על המשמר" ("ציונים כלליים"), "פועלי ציון", ותנועות הנוער "החלוץ" ו"השומר הצעיר". הציונים הקימו ספרייה ציבורית ובה כ- 3,500 ספרים. בשנת 1930 אספה קהילת ב', שהיתה מבוססת מבחינה כלכלית, 1,503 זלוטי למען קרן היסוד. בבחירות לקונגרס הציוני הכ"א (בשנת 1939) קיבלה רשימת "על המשמר" 20 קולות, "המזרחי" - 61 קולות, גוש "ארץ-ישראל העובדת" - 54 ו"פועלי ציון שמאל" 16 קולות.
בשנת 1930 הוקם בב' בית-כנסת חדש. במקום פעלו גם כמה "שטיבלעך" של חסידים.
בשנת 1933 פרץ סכסוך בין סוחרים יהודים ופולנים על זכויות מסחר, ובינואר 1934 נרצח סוחר יהודי בן 70, אליעזר טויבנבלט. בעקבות אירועים אלה פרסמו הרשויות הפולניות תקנות שצמצמו את זכויות המסחר של יהודים בעלי חנויות ודוכני מסחר בב'.

בימי מלחמת העולם השנייה
בספטמבר 1939, לאחר כיבוש פולין, הפכו הגרמנים את ב' למרכז שלטון הכיבוש בנפת סטופניצה. בב' ישבה הפקידות הגרמנית וגם האחראי לענייני יהודים באזור, ברטולד. שבוע לאחר שנכנסו הגרמנים לב' הוחרמו חנויות יהודיות והועברו לניהול רשויות הכיבוש. כבר בספטמבר סבלו היהודים בב' ממעשי התעללות ואלימות מצד שוטרים צבאיים גרמנים. פרנץ ריטה, אנדריאס קרנר ושוטר נוסף פרצו לחנויות יהודיות, בזזו רכוש וגזלו מן הסוחרים היהודים 9,000 זלוטי במזומן. מעשי האלימות הגיעו לשיאם בלילה שבין 27 ל-28 בספטמבר 1939.השלושה פרצו לביתו של הסוחר שעיה קאופמן, קשרו אותו וגילחו את זקנו. לאחר מכן הפשיטו אותו מבגדיו והכריחו אותו לצאת לרחוב, שם השאירו אותו שוכב כפות במשך שעות ארוכות. אחר-כך אנסו את בתו בת ה-20 באיומי אקדח. למחרת אסרו רשויות הצבא הגרמני את השלושה והעמידו אותם למשפט צבאי באשמת "חילול הגזע".
זמן קצר לאחר הכיבוש הוקם בב' יודנראט מרכזי. בראשו עמד יוסף טופיול, סוחר יהודי שעקר לב' מסטופניצה (ע"ע) בשנות ה-30 והיה ראש הקהילה לפני הכיבוש הגרמני. הוא היה אחראי בפני הרשויות הגרמניות על כל המועצות היהודיות ביישובים הקטנים הסמוכים - סטופניצה, פינצ'וב, פצנוב ונובי-קורצ'ין (ע' ערכיהן). המועצה היהודית של ב' מנתה 12 חברים, ובראשה עמד ישעיה טרמר.
הגרמנים הקימו בב' בית-חולים צבאי ומחנה מרפאה, ומשום כך נאסרה כניסת פליטים יהודים לעיר. רק כמה משפחות שנמלטו מלודז' עם פרוין המלחמה התיישבו במקום. כבר בימים הראשונים לכיבוש נלקחו יהודים לעבודה. כל יהודי חויב לעבוד יומיים בשבוע. היודנראט הכין את רשימות העובדים. בשנת 1940 היו כ-300 עובדי כפייה יהודים, שעבדו בעיקר במתקנים הגרמניים שבמקום. ב-1941 גדל מספר העובדים ל-600 בערך.
באפריל 1941 הוקם בב' גטו פתוח, שכלל כמה רחובות צרים. היהודים יכלו להמשיך ולצאת ממנו לצורכי פרנסתם. סוחרים יהודים קיבלו היתר לנוע באופן חופשי בין הכפרים והעיירות באזור, אך נדרשו לענוד סרט שרוול מיוחד בצבע ירוק, שהבדיל אותם משאר היהודים; האחרים נאלצו לענוד סרט לבן ועליו מגן-דוד כחול, כבשאר המקומות. חופש התנועה היחסי הקל גם על השגת מזון מאיכרי הסביבה.
בגלל תנאי הקיום הטובים יחסית הסתננו לב' יהודים נוספים, למרות האיסור הגרמני. בשנת 1940חיו בב' 1,400 יהודים, ובנובמבר 1941 הגיע מספרם ל-1,728. היודנראט הקים מרפאה בכספי ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב. משלחת בראשותו של מיכאל וייכרט, ראש יס"ס בקרקוב, ביקרה בב'.
באוקטובר 1942 בא הקץ על קהילת ב'. משמרות של גרמנים ואוקראינים הקיפו את הגטו, פינו את היהודים מבתיהם והובילו אותם למקום איסוף. בשעת מעשה רצחו הגרמנים את ראש היודנראט יוסף טופיול.
קרוב לאלפיים היהודים שנמצאו אז בב' הוצעדו במשך 5 שעות לעיירה פינצ'וב ומשם לינדז'ייב (ע"ע). בינדז'יוב נערכה סלקציה, וקבוצה של צעירים נשלחה למחנות עבודה באזור קיילצה. שאר יהודי ב', ואתם היהודים המעטים שנותרו בינדז'יוב, גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה.