תרומות
בורובה BOROWA
כפר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: מיילץ
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
תולדות הקהילה:
כללי
כפר במעמד של מרכז קהילתי (גמינה) בין שתי מלחמות-העולם. על קיומו של הכפר בורובה נמסר בתעודה מ- 1404. ב- 1921 היה מספר כלל התושבים בבורובה 1,256 נפשות, מהם 186 יהודים. האוכלוסייה הנוצרית עסקה בחקלאות, ואילו יהודי המקום התפרנסו על מסחר זעיר ועל רוכלות בכפרים; לכמה ממשפחות היהודים היו חלקות-שדה או גינה. יהודי בורובה היו כפופים לקהילת ראדומישל-ויילקי; לה שילמו את מס הקהילה, בה נרשמו בענייני מירשם אזרחי (חתונות, לידות וכו'), ובבית העלמין בראדומישל-ויילקי קברו את מתיהם. אולם בענייני דין תורה וקידושין או פסקי הלכה היו יהודי בורובה כפופים לרב שמקום מושבו היה במיילץ. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם היה ליהודי בורובה רב משלהם, אך מקומו של זה היה במיילץ. שם הרב: ר' אלעזר ב"ר נפתלי ממיילץ לבית רופשיץ (נספה בשואה). בבורובה היו שני בתי-תפילה, מקווה טהרה וכן שו"ב, שפסק גם בענייני כף וקדרה. השו"ב של בורובה שירת גם את יהודי הכפרים הסמוכים, ובעיקר את הכפר צ'רמין, שבו ישבו כ- 80 יהודים. בנובמבר 1918 ניסו כפריי הסביבה לפרוע ביהודי בורובה, אולם ההגנה היהודית שהתארגנה במקום עמדה בפרץ, ולא נמסר על נפגעים או על נזקים ברכוש. לאחר גל הפרעות שעבר על יהודי גאליציה המערבית בסוף 1918 הוקם בבורובה ארגון ציוני וכן ספרייה בשם "תקוות ישראל". ספרייה זו היתה למעין מרכז תרבותי זוטא לבני הנוער היהודי שבבורובה ובכפרי הסביבה, בעיקר בני הנוער של הכפר צ'רמין. ליד הספרייה התקיימו שעורי-ערב לעברית, וכן חוג לדראמה. באולם הספרייה נערכו הרצאות ונשפים. ב- 1932 הוקם בבורובה ארגון נוער "עקיבא" - הארגון הציוני היחיד בבורובה עד לפרוץ מלחמת-העולם השנייה. ציוני בורובה הפיצו את השקלים בין היהודים גם בכפרי הסביבה ובעת הבחירות לקונגרסים הציוניים הצביעו הללו בקלפי שבבורובה. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1923 הצביעו 90 שוקלים; ב- 1935 הצביעו רק 28 בוחרים, 25 מהם נתנו את קולותיהם ל"ציונים הכלליים" ו- 3 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת". עם הכיבוש הגרמני הוטלו מיד על יהודי בורובה הגבלות-תנועה שהכבידו עליהם לקיים קשר סדיר עם הקהילות הגדולות הסמוכות במיילץ ורדומישל-ויילקי. ליהודי בורובה היו קשרי מסחר עם הקהילות הללו וכן התגוררו בהן קרובי-משפחה. כך אפוא נפגעו המסחר והרוכלות שהיו מקורות פרנסה חשובים של קהילה זו. באוקטובר 1939 נצטוו היהודים לשאת על שרווליהם סרטים לבנים ובהם מגן דוד, וכן לצאת לעבודות-כפייה. המשפחות שעסקו בחקלאות המשיכו לנהל את משקיהן, אך נדרשו למסור מכסות של תוצרת חקלאית לשלטונות הגרמניים. בשנת 1941 נלקחו מחקלאים יהודים בבורובה כלי עבודתם ובהמתם, ובראשית 1942 נושלו לגמרי מאדמתם. בשל החמרת המצב במקום החלו משפחות אחדות לעזוב את בורובה ולהתגורר אצל קרוביהן ביישובים גדולים יותר בסביבה. בתחילת יולי 1942 גורשו כל יהודי בורובה לראדומישל ויילקי וכבר היו בין קורבנותיה של האקציה שהיתה שם ב- 19.7.42. הנותרים בחיים גורשו יחד עם יהודי ראדומישל ויילקי לדמביצה, וגורלם שם היה כגורל בני קהילה זו.