תרומות
בוריניה BORYNIA
כפר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: טורקה
אזור: גאליציה המזרחית
מרחק כ- 10 ק"מ מטורקה
אוכלוסיה:
• יהודים לאחר השואה: יחידים ניצלו
תולדות הקהילה:
כללי
כפר במרחק כ- 10 ק"מ מטורקה. ב- 1880 התגוררו בו 86 יהודים מ- 1,323 כלל התושבים. בין שתי מלחמות- העולם עסקו יהודי בוריניה במסחר זעיר ובמלאכה ומקצתם בחקלאות. בפרק-זמן התקיימו במקום סניף אחוה והחלוץ. בתקופת השלטון הסובייטי (1939- 1941) חוסל המסחר היהודי הפרטי כמעט לחלוטין ובעלי-מלאכה אורגנו בחלקם בקואופרטיבים. במסגרת ההלאמה הכללית הופקעו אדמות חקלאיות של מספר משפחות יהודיות בסביבה. חיי הדת התנהלו בלא הפרעות מיוחדות. יהודים שהיו אוהדי המשטר הסובייטי מילאו תפקידים בולטים במינהל המקומי. ימים אחדים לאחר שפרצה מלחמת גרמניה-ברית-המועצות הציעו השלטונות הסובייטים המתפנים ליהודים להצטרף אליהם, ואולם רק קבוצות קטנות של צעירים, במיוחד מבין חברי הקומסומול, ניצלו אפשרות זו. בוריניה נכבשה על-ידי הגרמנים בתחילת יולי 1941, וכבר בימים הראשונים של הכיבוש היו פרעות מצד האוקראינים המקומיים, ששדדו רכוש ופגעו ביהודים פגיעות גופניות. באמצע יולי 1941 ניתנה הוראה לשאת סרט לבן עם מגן דוד על הזרוע השמאלית. הגברים נלקחו לעבודת כפייה בכבישים ובגשרים ולתיקון נזקי מלחמה, והדבר נעשה בהשגחת השוטרים האוקראינים שהתעללו בעובדים, לעיתים עד כדי גרימת מוות. הנשים היהודיות הועסקו בעבודות-ניקיון במוסדות הציבור, שהיו גם מלוות תופעות קשות של השפלה. בסוף קיץ 1941 באו אל בוריניה אנשי הגיסטאפו ואספו את כל בני משפחת פורמאן וגם יהודים אחרים בשם משפחה זה, וכל הקבוצה שמנתה כ- 30 איש הוצאה להורג ביריות בשטח הסמוך לעיירה. התואנה היתה שאחדים מבני משפחת פורמאן היו פעילים בתקופת השלטון הסובייטי. אף-על-פי שבוריניה נמצאה בסביבה חקלאית סבלו היהודים בחורף 1941- 1942 מרעב כבד, ובמיוחד סבלו אלה שלא היה להם כסף או חפצים למכירה או לחילופים תמורת מזון. ב- 2.2.1942 חטפו הגרמנים והשוטרים האוקראינים 36 יהודים, ולאחר שהללו הוכו הובלו כבולים לשדה מחוץ לבוריניה ושם נרצחו. בחודשי הקיץ 1942 גורשו קבוצות יהודים מבוריניה לטורקה הסמוכה, ומשם הובלו יחד עם בני קהילה זו להשמדה בבלז'ץ. גל הרציחות בבוריניה נמשך עד לדצמבר 1942. באותה תקופה נשארו במקום כמה עשרות יהודים, בעיקר בעלי- מלאכה ועובדים חיוניים במספר מפעלים. גם קבוצה זו הועברה באותו חודש לגיטו סאמבור, ואחרוני יהודי בוריניה חילקו את גורלם עם גורלם של היהודים שם. בוריניה נעשתה יודנריין. בחודשי הקיץ והסתיו 1942 ניסו קבוצות ויחידים להימלט להונגריה. רובם נתפסו על-ידי משמרות-הגבול או האוכלוסיה המקומית. במקרים רבים נרצחו המנסים להימלט בידי האיכרים, שהתחייבו תמורת תשלום להעבירם דרך הגבול. יחידים בלבד ניצלו על-ידי שהסתתרו אצל מכרים נוצרים או במקומות-מחבוא ביערות הסביבה. החיים היהודיים לאחר המלחמה לא שוקמו עוד בבוריניה