תרומות
בורשטין BURSZTYN
עיירה בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: רוהאטין
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 3,581
• יהודים בשנת 1941: כ- 1,802
• יהודים לאחר השואה: כ- 13
תולדות הקהילה:
הישוב היהודי מראשיתו
בורשטין מוזכרת במקורות מ- 1629 בקשר לקרב שהתחולל בין צבא פולין ובין הטאטארים. קודם-לכן היה במקום ישוב שנקרא נובה סיולו והוא מוזכר כבר ב- 1550. עד המחצית השנייה של המאה ה- 19 היתה בורשטין עיירה פרטית שהחליפה כמה בעלים. במלחמות של המאה ה- 17 סבלה העיר קשה ומשום כך אף שוחררה ממיסים ב- 1681. ליד העיירה היו מרבצי אלבאסטר. היהודים הגיעו כנראה לעיירה בראשית המאה ה- 17. הם התפרנסו מכל ענפי המסחר. בשנים 1641- 1642 מוזכרים שני יהודים מקומיים שסחרו עם גדאנסק. ב- 1797 שילמו יהודי בורשטין מס-גולגולת בסך של 86 זהובים. נוסף לסכום זה שילם יהודי אחד, זלמן, אף הוא 86 זהובים. הקהילה התארגנה בראשית המאה ה- 18 ובאותו זמן קודש בית-העלמין. בין מוסדות הקהילה בלט הוועד לפדיון שבויים, שכן רבים מבני המקום והסביבה נפלו בשבי הטאטארים והיה צורך לפדותם. בית-הכנסת ניבנה באמצע המאה ה- 18. בעת ההיא כיהן ברבנות ר' צבי בן נתן אשכנזי (נכדו של ה"חכם צבי"), בעל "אמרי נועם". על חשיבותה של הקהילה באותם הימים ניתן ללמוד מן העובדה, שב- 1714 התכנס במקום הוועד של מדינת רייסן. בסוף תקופת ממלכת פולין היה מצבם של יהודי המקום תקין; הם נסתייעו בבעל העיר, שנתן להם פריווילגיות מיוחדות: סחר חופשי ורשות לבנות בתי-אבן, שרובם התקיימו עד מלחמת-העולם השנייה. עם הכיבוש האוסטרי ב- 1772 הורע מצבם של היהודים בגלל נטל המיסים והגזירות של השלטונות שהוטלו על יהודי גאליציה בכלל. על קהילת בורשטין נאסר להעסיק רב רשמי בשכר. היהודים התעלמו מאיסור זה, אלא שכלפי השלטונות כיהן הרב שלא על מנת לקבל שכר. באותה תקופה צומצם מספר האוכלוסיה היהודית בבורשטין. במחצית השנייה של המאה ה- 19 ובעיקר מ- 1868 גדלה העיר והתפתחה וכן היישוב היהודי בתוכה. עוד קודם שהוענקו הזכויות ליהודי גאליציה הורשו כמה יהודי בורשטין לרכוש אחוזות בסביבה. בשנות ה- 40 של המאה ה- 19 התיישב בעיר רופא יהודי, וכעבור מספר שנים השתקע במקום רופא יהודי נוסף. בראשית המאה ה- 20 נימנו במקום (לפי מיפקד חברים בקופת מילווה מיסודה של איק"א) מפרנסים בענפים אלה: 762 סוחרים, 84 בעלי-מלאכה, 23 בעלי מקצועות חופשיים (כנראה יחד עם "כלי קדוש") ו- 31 אחרים. בעיר היתה טחנת-קמח מודרנית, בבעלותה של משפחת פרידלנדר, בה עבדו מספר פקידים יהודים. באותו זמן היו בבורשטין שני בנקים: האחד מיסודה של איק"א והשני קואופרטיבי. שני הבנקים האלה התאחדו ב- 1918 ל"בנק לאשראי". בעלי-מלאכה התארגנו בראשית המאה ה- 20 באיגוד "יד חרוצים". החברות הציבוריות שהיו קיימות בבורשטין: חברה-קדישא (כנראה עוד מראשית היישוב), תלמוד תורה, ביקור חולים, לינת צדק, דורשי טוב ואגודת-נשים. נוסף לבית-הכנסת המוזכר לעיל נבנו במאה ה- 19 "בית-הכנסת הקטן", בית-מדרש ו- 8 בתי-תפילה לחסידים ולבעלי-מלאכה. מסוף המאה ה- 18 ועד ראשית המאה ה- 20 כיהנו בקהילת בורשטין רבנים אלה: ר' צבי הירש בן נתן אשכנזי, שירש את כסא אביו; אחריו נבחר לרב ר' יוסף תאומים, שעבר לאחר זמן לכהן כדיין בסטאניסלאבוב. ממנו עברה הרבנות לר' יוסף שווארץ, תלמידו של ר' יעקב מליסה. את כסאו ירש ר' מאיר לנדא, שכיהן ברבנות עד 1898, ואז, בעודנו בחייו, עלה על כס הרבנות בנו, ר' משה לנדא. שני הרבנים הנ"ל נפטרו ב- 1907. אחרי פטירתם פרצה מחלוקת בקהילה בעניין בחירת רב חדש מבין שני בניו של ר' משה, ר' אייזיק ור' הרץ. נבחר לרב ר' הרץ לנדא, והוא כיהן עד לתקופת השואה. בעיירה התפשטה החסידות, אף קבע מושבו בה ענף משושלת סטראטין. הראשון לשושלת זו היה ר' נחוםצ'ה בראנדוויין, שהוכתר לאדמו"ר ב- 1865 בהיותו בן 18. הוא חיבר ופירסם ספרים בקבלה ובחסידות: "אמרי טוב", "אמרי ברכה", "אמרי חיים" ו"אמרי רצון". ב- 1914 עזב את בורשטין ועבר לסטאניסלאבוב, בה נפטר ב- 1915. את החצר בבורשטין חידש נכדו ר' משה ב- 1935 (נספה בשואה). מלבד חסידי סטראטין נמצאו בעיר חסידי בלז וצ'ורטקוב, והם הרוב מבין החסידים. כבר בשנות ה- 40 של המאה ה- 19 היו בבורשטין כמה משכילים. שני בנים של משכילי המקום התנצרו בילדותם והגיעו להשגים בתרבות הפולנית. האחד, אדווארד ריטנר, בנו של רופא בבורשטין, נתמנה בגיל 31 לפרופסור מן המניין באוניברסיטת לבוב כמומחה לחוק כנסייתי; השני, לודביק פינקל, היה לחוקר נודע של הביבליוגראפיה וההיסטוריוגראפיה הפולנית, ואף הוא שימש (בשנים 1892- 1927) פרופסור באוניברסיטת לבוב. ב- 1898 הוקם בית-ספר לילדים יהודים בתמיכת הקרן של הבארון הירש, על אף התנגדותו של הרב משה לנדא. בשנת-הלימודים הראשונה היו בו 135 תלמידים. בית- ספר זה קיבל זכויות ציבוריות ב- 1902, וכעבור שנתיים נרכש בשבילו בנין ומספר התלמידים בו עלה ל- 214. מאחר שרוב התלמידים באו ממשפחות עניות, קיבלו כ- 80 מהם ארוחת-צהרים יומית חינם, וכ- 100 עזרה בלבוש ובמכשירי-לימוד. ליד בית-הספר הוקמו קורסים למבוגרים וכן בית-ספר לתפירה, בו נמשכו הלימודים שלוש שנים. ב- 1909 הוקם בית-ספר עברי משלים; בשנה הראשונה למדו בו 29 תלמידים. התנועה הציונית בבורשטין נוסדה בסוף המאה ה- 19. הוקם אז איגוד "חובבי ציון". ב- 1900 התיישב בבורשטין ד"ר דוד מלץ ובהשפעתו גברה הפעולה הציונית. הוא נבחר להנהגת הקהילה וייצג אותה בוועידת קהילות גאליציה, שהתקיימה ב- 1908 בלבוב. ב- 1912 הוקמה תנועת נוער של פועלי ציון - "יוגענד". בסוף התקופה הנדונה אירעו בבורשטין כמה מקרי התנקשות אלימה ביהודים מצד האוכלוסיה האוקראינית שבמקום ובכפרי הסביבה. באוגוסט 1898, כתוצאה מסכסוך בין מוכר יהודי וקונה כפרי אוקראיני, התנגשו יהודים ואוקראינים. 10 יהודים נאסרו. לאחר מכן התפרעו בריונים מהעיר ומהסביבה, פרצו לבתים והיכו את יושביהם היהודים. בפרעות נשברה בין היתר ידו של הרב משה לנדא ואף בנו ונכדו הוכו. ושוב: ב- 1912 התנפלו האיכרים על היהודים, כתוצאה מסיכסוך מסחרי בין יהודי ואיכר, ו- 6 מהם נפצעו קשה. ב- 1914 פרצה דליקה; כמחצית מבתי העיירה עלו באש. בימים הראשונים למלחמת-העולם הראשונה ברחו רבים מיהודי המקום מפחד הכובשים הרוסים. הנותרים סבלו קשה מנגישות החיילים הרוסים המתפרעים. העיירה נשרפה שוב בסתיו 1914. הקוזאקים השתוללו בעיר. קוזאק אחד רדף אחר נערה יהודיה כדי לאנסה. זו הגיעה לבית-הכנסת ושם הגן עליה יהודי כבן 70. הנערה הצליחה להימלט, אך היהודי הוכה קשות על-ידי הקוזאק ונפטר לאחר זמן קצר מפצעיו. בסוף המלחמה פרצה מגיפת טיפוס וכולירה. בימי השיא למגיפה, שנמשכה כמה חודשים, מתו בממוצע 7 יהודים בשבוע. באותם הימים הקשים פעל ועד-עזרה מקומי, בראשותו של ד"ר וולף שמוראק.
בין שתי המלחמות
בימי שלטון האוקראינים (נובמבר 1918 - מאי 1919) סבלו היהודים מעולם של השלטונות המקומיים. בזמן המלחמה הסובייטית-פולנית השתלטו לכמה ימים צבאות פטלורה על העיר ורצחו 11 יהודים. בעת המלחמה ולאחריה ריה עזבו רבים מיהודי בורשטין את עירם. סביר להניח שמתושבי-העיר המקוריים, כלומר מלפני המלחמה, נשארו רק כ- 1,000 איש ויתרם - כ- 400 הגיעו לבורשטין מכפרי הסביבה. העיר נשרפה בשלישית ב-1921. באותה תקופה עזר הג'וינט הרבה ליהודי המקום. גם בני העיר בארצות- הברית סייעו לבני-עירם בתמיכה כספית נדיבה. ואכן הודות לעזרה זו נבנה מחדש בית-הכנסת "הגדול", שנשרף באחת הדליקות, ואילו "הקטן" נשאר בחורבנו. המצב הכלכלי בב' שופר במקצת בשנים 1926- 1929, אבל לאחר^מכן שוב הורע, עם פרוץ המשבר הכלכלי. בין מוסדות העזרה ההדדית, שרובם התקיימו עוד לפני המלחמה, הצטיינה בשנות ה-30 קופת גמילות חסדים, שנתנה בשנת 1936- 1937 הלוואות ל-317 מפרנסים לפי חלוקה זו : סוחרים זעירים - 202, בעלי-מלאכה - 74, חקלאים - 20, פועלים - 10 ושונים - 11. מן המספרים הנ"ל ניתן ללמוד שחוץ מהאינטליגנציה המקצועית, כמה סוחרים גדולים ומספר בעלי-מלאכה אמידים, נזקקו כל יתר המפרנסים להלוואות הקופה. בין האינטליגנציה המקצועית נמנו באותן שנים 3 רופאים, וטרינאר, כ-10 עורכי-דין ומספר מורים. יהודי המקום היו מיוצגים בעיריה על בסיס של הסכם בין שלושת הלאומים בעיר, כשלכל לאום שליש של המאנדאטים בעיריה. יהודי כיהן בדרך-כלל כחבר הנהלת העיר. הבחירות לקהילה התקיימו לא על בסיס מפלגתי אלא לפי רשימות מאולתרות של בעלי-השפעה במקום. כראש הקהילה, או כחבר בכיר בה, כיהן במשך שנים רבות דוד נויברגר, יהודי אמיד. סוחר יערות. הוא הצליח לגייס כספים לצרכי הקהילה ואף תרם מכספו. מאחר שרוב ילדי היהודים למדו בתקופה זו בבית-ספר עממי פולני, הוקם מחדש בית^ספר עברי משלים. כמעט כל המפלגות היהודיות הקיימות בפולין היו מיוצגות בעיר. סניף מפלגת הציונים הכלליים היה הוותיק והחזק שבהן. ב-1923 נוסד סניף של פועלי ציון כיוון שהמפלגה לא יכלה להופיע בשמה (נחשדה על-ידי השלטונות באהדה לקומוניזם) היא נקראה "האיגוד של הפועלים הבלתי-מקצועיים". באותה שנה נוסדה ההתאחדות. לאחר-מכן הוקמו סניפי המזרחי, הפועל המזרחי והרביזיוניסטים (לאחר הפילוג של האחרונים אף מפלגת המדינה). מבין תנועות הנוער פעלו במקום : גורדוניה (הוקמה ב- 1924), קן בית"ר שנוסד ב- 1930 ובאותו זמן התארגן קן של הנוער הציוני. ליד הנוער הציוני התקיים קיבוץ הכשרה. בבורשטין השתייכו כמה יהודים למפלגה הקומוניסטית הבלתי ליגאלית. אחד מהם ברח בשנות 30^ה לברית המועצות. הלה נידון שם ב- 1934 ל- 8 שנות מאסר וסופו שחזר. בתחום התרבות בבורשטין גילתה פעילות מפלגת פועלי ציון. לידה הוקם חוג לדראמה שמהכנסותיו הוקמה ספריה על^שם י. ל. פרץ, ששכנה בבניין בית-הספר מיסודו של הבארון הירוש, שפסק לפעול ב- 1914. ליד הספריה היה אולם קריאה ואולם להרצאות והצגות. על יחסי הכוחות בין הזרמים הציוניים אנו למדים מתוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים:
במלחה"ע ה - II
עם פרוץ המלחמה גויסו צעירים יהודים לצבא הפולני. אחדים מהם נפלו בשבי הגרמנים ומצאו שם את מותם. היהודים נמצאו גם ביחידות פולניות שנפלו בשבי הסובייטי ו- 3 מבני בורשטין היו בין החללים שנמצאו בקאטין. הצבא האדום הגיע לבורשטין ב- 18.9.1939. היהודים קיבלו את השלטון החדש בהרגשת הקלה, משום שבכך חלפה הסכנה של כיבוש גרמני ושל פרעות מצד האוכלוסיה האוקראינית. כמה יהודים מילאו תפקידים חשובים במוסדות העיריה. בעת חלוקת תעודות-זהות באביב 1940 קיבלו כ- 60 יהודים אמידים-לשעבר תעודות, ובהן סעיפים שהגבילו את זכויותיהם האזרחיות. הולאמו מפעלים, וביניהם גם שהיו בבעלות יהודית. ב- 1940 נאסרו על רקע כלכלי והוגלו פעילי המפלגות ותנועות-הנוער הציוניות וכן מספר משפחות. לאחר שפרצה המלחמה בין גרמניה וברית-המועצות ב- 22.6.1941 הצטרפו כמה עשרות יהודים, במיוחד הפעילים במסגרות השלטון הסובייטי, ליחידות הצבא הסובייטי הנסוג. הצבא הגרמני הגיע לרוהאטין הסמוכה ב- 2.7.1941 ורק כעבור שבועיים הופיעו בבורשטין נציגי השלטון הגרמני. בתקופת מעבר זו התארגנה במקום מיליציה אוקראינית, שהתעללה ביהודים וגזלה את רכושם. ב- 20.7.1941 פרעו השוטרים האוקראינים וקבוצות של האוכלוסיה המקומית, בעידודם הפעילה של הגרמנים, פרעות ביהודים. רבים מהם הוכנסו לבית-הכנסת והוכו שם באכזריות. בתחילת אוגוסט 1941 ניתנה הוראה להקים יודנראט של 8 איש. ליו"ר היודנראט נתמנה ליפא שומר ועם חבריו נמנו : מינא טוביאס, פיליפ טוביאס ויהודה הרש פישמאן. היודנראט נדרש לקיים לאלתר מיפקד של האוכלוסיה היהודית. באמצע אוגוסט הוטלה על הקהילה קונטריבוציה של כ- 3 מיליון רובל. כן היה על היודנראט לספק לגרמנים רהיטים, תכשיטים, כלי-כסף, כמויות גדולות של תה וקפה. בספטמבר 1941 נצטוו היהודים לעזוב את דירותיהם שברחובות הראשיים ובדרך זו נוצר למעשה רובע יהודי, אף כי לא קיבל אופי של גיטו סגור. בין הגזירות האחרות יש לציין את האיסור לצאת מתחום העיר איסור להלך על המדרכות והחובה לענוד סרט לבן עם מגן-דוד. היודנראט נדרש לספק כל יום קבוצות אנשים לעבודת-כפייה ; הללו הועסקו בתיקון גשרים וכבישים. בסתיו 1941 נחטפו גם עשרות צעירים למחנות-העבודה בסביבות טארנופול. במשך הזמן הגיעו לבורשטין ידיעות על מותם של בני קהילתם במחנות אלה. בחורף 1941- 1942 גברה מצוקתם של יהודי בורשטין ורבים מהם מתו ברעב. ל. שומר, היו"ר הראשון של היודנראט, נמלט והסתתר זמן קצר לאחר שקיבל את תפקידו. במקומו נתמנה מינא טוביאס. הלה נענה לדרישות הגרמנים בנוגע לגזל הרכוש, אולם משנדרש למסור 250 אנשים למחנות-העבודה סירב. הוא כינס את בני הקהילה בבית-הכנסת, הודיע להם על החלטתו זו והתפטר מתפקידו. על צעדו זה ועל פעילותו להקלת מצוקת היהודים זכה להערכה חמה מצד בני עירו. במקומו קיבל את התפקיד פ. טוביאס, אשר בניגוד לקודמיו ציית ללא סייג להוראות הגרמנים. המשטרה היהודית הושפעה מעמידתם של שני יושבי-הראש הראשונים והושיטה עזרה בהעברת מזון לתחום הרובע היהודי. בתקופת כהונתו של פ. טוביאס כיו"ר היודנראט נכנעה אף המשטרה היהודית ללחץ הגרמנים ומילאה אחר הוראותיהם. באביב ובקיץ 1942 עמדו היהודים במאבק יומיומי על המשך קיומם וחיפשו דרכים להצלה. קבוצות צעירים ניסו להגיע לגבול רומניה, אך רובם נתפסו בדרך ונרצחו. בעיר עצמה וביערות הסביבה עסקו היהודים בהכנת מחבואים. במלאכתם זו נתקלו בקשיים גדולים בשל הלשנות של האוקראינים. בספטמבר ובאוקטובר 1942 הוחל בגירוש קבוצות יהודי בורשטין לגיטו רוהאטין, ושם שותפו לגורל יהודי קהילה זו. קבוצה אחת של 200 איש גורשה לרוהאטין ב- 21.9.1942. ב- 15.10.1942 ניתנה הוראה, שעל כל יהודי בורשטין לפנות את העיר ולעבור לבוקאצ'ובצה. הגירוש היה מלווה מעשי אכזריות וגזילת שרידי הרכוש. רבים העדיפו שלא לעבור לבוקאצ'ובצה והתפזרו ביערות הקרובים. השוטרים הגרמנים והאוקראינים, בסיועם הפעיל של האיכרים מן הכפרים הסמוכים, ערכו מצוד אחר המסתתרים. ואמנם חלק מן הנתפסים נרצחו במקום, לרוב בידי האיכרים. בעיר נשארו רק כ- 30 יהודים שהועסקו בהחזקת כבישים. הם שוכנו במחנה עבודה במקום. כעבור חודש הועברה גם קבוצה זו לגיטו רוהאטין. רק יחידים הספיקו להימלט קודם לכן ליערות. יהודי בורשטין שהובלו לבוקאצ'ובצה מהם שנרצחו בחלקם ביישוב זה, ומהם שצורפו למשלוח להשמדה במחנה בלז'ץ ב- 26.10.1942. כל אותה תקופה, מחורף 1943- 1944 ועד השחרור ב- 27.7.1944, עמדה בסימן המאבק על החיים של אותם יהודי בורשטין ששוטטו בסביבה, הסתתרו בבונקרים ביערות ובעיר עצמה. כמה משפחות נוצריות העניקו מחסה למכריהן היהודים, אבל לעומתן המשיכו רבים מבין האוכלוסיה המקומית ברדיפות בלתי פוסקות וברצח שרידי קהילת בורשטין במצוד אחר היהודים ובגילוי המחבואים נטלו חלק גם יחידות של רוסים מצבא וולאסוב שבשירות הגרמנים. באחד המקרים, כאשר גילו הגרמנים מחבוא בעקבות הלשנה של איכר אוקראיני, התנגד מ. פישמן בנשק ופצע שוטר גרמני. ביער באיזור בוקאצ'ובצה פעלה קבוצה פארטיזאנית שרוב חבריה . היו יהודים וביניהם גם יהודים מבורשטין. בין פעולותיה של קבוצה זו תצויין ההתקפה על תחנת המשטרה בבורשטין ותפיסת נשק. אחרי שיחרור העיר בידי הסובייטים נמצאו בה 13 ניצולים. בסוף 1944 ובראשית 1945 חזרו לבורשטין מספר יהודים מברית-המועצות, ולאחר שלא מצאו את משפחותיהם ולא היו במקום תנאים לקיום יהודי עברו לסטאניסלאבוב, וגם משם המשיכו בדרכם מערבה. בשנות ה- 50 הפכו הסובייטים מיבנים של 2 בתי-כנסת לשעבר למחסני תבואה. שטח בית הקברות היהודי הפך לגן ציבורי. בעיר חיו באותן השנים מספר משפחות יהודיות מברית-המועצות ומבסאראביה