ה' ניסן ה'תשפ"ב

ביאלה ראווסקה BIALA RAWSKA

עיירה בפולין
מחוז: לודז'
נפה: ראווה מאזובייצקה
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-2,323
• יהודים בשנת 1941: כ-1,250

תולדות הקהילה:
כללי
ביאלה ראווסקה היתה עיירה פרטית בבעלות האצולה. ב- 1498 זכתה במעמד עיר וב- 1870 הפסידה אותו. יהודים התחילו להשתקע במקום בסוף המאה ה- 18. בשנות ה- 40 למאה ה- 19 נמצאו בבעלותם מספר ניכר של נכסי דלא ניידי. ב- 1853 היו בין יהודי העיירה 41 סוחרים, פונדקאי, עגלון, 9 פועלים שכירי יום ו- 48 בעלי-מלאכה (18 חייטים, 3 כובענים ועושי מגבעות, 4 בורסקאים, 4 סנדלרים, 5 קצבים, 5 אופים, 2 אורגי גדילים, שזר חבלים, 2 נגרים, בנאי, זגג, רצף). 10 משפחות היו פושטי יד ונתמכו בידי הקהילה. במרוצת הזמן גדל מספרם של העניים.
ועד הקהילה היה קיים בביאלה ראווסקה ב- 1822, וכפי הנראה זכתה הקהילה רק אז לעצמאות. השתייכו אליה גם היהודים הגרים ב- 20 כפרים בסביבה. בין פעילי הקהילה בלט אברהם רוזנבלום, ששימש פרנס ב- 14 מועדי כהונה, בתקופת 1833- 1866. כבר בעשור הראשון למאה ה- 19 נבנו בביאלה ראווסקה בית כנסת מעץ, מקווה טהרה, הקדש ו"חדר". בראשית שנות ה- 20 למאה ה- 19 היה בניין בית-הכנסת רעוע, ועל כן בנו בית-כנסת חדש מלבינים.
החל ב- 1807 שימש בביאלה ראווסקה כדיין, ואחר כך כרב, ר' נפתלי פרנקל. בגלל מחלתו בשנות כהונתו האחרונות העמידה לו הקהילה ב- 1823 עוזר, הלא הוא ר' נטע סרבניצקי מבז'זין. ב- 1838 עלה ר' נטע על כס הרבנות (נפטר ב- 1856). בשנים 1856- 1860 כיהן כרב בביאלה ראווסקה ר' אשר אוקונובסקי. מביאלה ראווסקה יצא ר' אשר לכהן ברבנות בדמביצה, שכן הציעה לו הקהילה שכר גבוה יותר. מאותה סיבה עזב את ביאלה ראווסקה (ב- 1865) ר' הירש ביז'ונסקי. אחריו כיהן ר' ראובן מיינדזיז'צקי. בשנים 1874- 1893 כיהן כרב בביאלה ראווסקה ר' נח בר' נטע סרבניצקי. בשלהי המאה ה- 19 ישב על כס הרבנות בביאלה ראווסקה ר' מנדל פרייס, בעל "תפארת אדם", וכיהן בקודש עד שנות ה- 20 במאה ה- 20. אחריו כיהן הרב ר' יצחק נתן שטארק, בעל "מנחת יצחק" (יצא לאור בפיוטרקוב ב- 1911 בכרך משותף עם הספר "ברכת שלמה" לרבי שלמה יונתן הכהן).
בראשית המאה ה- 20 התחיל לעלות מספר היהודים בביאלה ראווסקה, וכן גדל תפקידה של העיירה כמרכז מסחרי של האיזור. ב- 1925 אף הוחזר לעיירה מעמד-עיר. מלבד יום שוק בעיירה פעם בשבוע, התכנסו במשך השנה 16 ירידים, שריכזו קהל סוחרים רב מהעיירות האחרות. היו בעיירה 66 חנויות, ורובן בידי יהודים.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היתה השפעתם של האירגונים הציוניים ניכרת בביאלה ראווסקה. לקראת הקונגרס הציוני ב- 1937 נמכרו שם 110 שקלים, ורוכשיהם הצביעו כאיש אחד בעד רשימת ארץ ישראל העובדת. לקראת הקונגרס ב- 1939 נמכרו 168 שקלים, מהם זכתה רשימת ארץ ישראל העובדת ב- 166 קולות והציונים הכלליים (על המשמר) - ב- 2 קולות.
צבאות הגרמנים כבשו את העיר ב- 8.9.1939. עם בואם כינסו הנאצים בכיכר השוק יהודים ופולנים רבים וציוו עליהם למחוא כף ולקרוא הידד לצבאם הצועד. מחזות אלה צולמו לצורכי התעמולה.
מספר היהודים בעיירה בתקופת הכיבוש עלה בהתמדה בגלל הזרימה של עקורים ופליטים. במאי 1941 היו בין 2,328 יהודי ביאלה ראווסקה 928 פליטים, וביולי 1941 מספר היהודים בעיירה הגיע ל- 4,700 בקירוב. היה גם זרם הגירה הפוך: מספר יהודים מקומיים יצאו את ביאלה ראווסקה.
בסתיו 1941 נסגרו יהודי ביאלה ראווסקה בגיטו. גיטו זה קיים היה שנה. ב- 26.10.1942 גורשו תושביו (כ- 4,000 במספרם) לגיטו בראווה מאזובייצקה ומשם - יחד עם היהודים המקומיים - הם שולחו בימים הבאים למחנה ההשמדה בטרבלינקה. שרידיו היחידים של הישוב היהודי בביאלה ראווסקה לאחר המלחמה היו קירותיו החרבים של בית-הכנסת, שנבנה במחצית הראשונה למאה ה- 19.