ה' ניסן ה'תשפ"ב

בידגושץ' BYDGOSZCZ

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: בידגושץ'
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-140,000
• יהודים בשנת 1941: כ-3,000

תולדות הקהילה:
מתולדות העיר
ב' נזכרת לראשונה בתעודות היסטוריות משנת 1287; מסופר בהן על נדיבות לבו של הנסיך לשק הלבן, שוויתר על המבצר החשוב של ב' לטובת אחיו הנסיך קונרד. בשנת 1331 השתלטו אבירי הצלב על המבצר ועל היישוב שהתפתח סביבו. ב-1334 שבה ב' לבעלותם של מלכי פולין וב-1346 העניק קז'ימייז' הגדול פריווילגיה למשפחת אצולה פולנית, האחים סורי, להפוך את ב' לעיר ולהוריש אותה לצאצאיהם. בשנת 1409 נפלה ב' שנית לידיהם של אבירי הצלב, אבל כעבור שנתיים בלבד כבש אותה מידיהם המלך ולדיסלאב יאגלו, וב-1466 היא נכללה בממלכת פולין. אז החלה התפתחותה הכלכלית כמרכז מסחרי שחלש על נתיבי יבשה ומים חשובים. את הסחורות שהובאו בתחבורה יבשתית לב' העמיסו על כלי שיט ומשם השיטו אותן למקומות מרוחקים. השליטה על העברת הסחורות היתה בידיהם של בכירי העיר - הפטריציאט. ב' התפרסמה לא רק כמרכז מסחרי גדול אלא גם כמרכז של מלאכה. במיוחד יצאו מוניטין למוצרי הקדרות המשובחים שלה ולבירה שייצרו בה. ב-1594 העניק המלך זיגמונט השלישי ואזה היתר לתושבי ב' לייסד מטבעה.
תקופת שגשוגה של ב' נמשכה עד לפלישת השוודים בשנת 1656. הקרבות העזים שהתחוללו סמוך לעיר הציתו בה דלקות גדולות וגרמו למגפות, ואוכלוסייתה הידלדלה מאוד, השפל נמשך יותר ממאה שנה, עד שהשתלטו עליה הפרוסים בשנת 1772. בשנים 1773-1774 החליטו הפרוסים לזרז את שיקומה ויזמו בניית תעלה למעבר כלי שיט, ומאז פקדה את העיר תנופת פיתוח, ותוך שנים מעטות היא חזרה והיתה למרכז תחבורה חשוב בנהרות ואל הים, ואוכלוסייתה גדלה במהירות, בשנים 1807-1815 נכבשה ב' בידי צבאות נפוליאון ונכללה ב"נסיכות ורשה", וב-1815 שבה לפרוסיה. הפרוסים הפכו את העיר למרכז מינהלי בנסיכות פוזנן. באמצע המאה ה-19 מנתה אוכלוסייתה 30,000 נפש. הצמיחה הכלכלית של ב' נמשכה ואף התעצמה במחצית השנייה של המאה ה-19. הוקמו בה בתי-חרושת גדולים - למכונות, לנייר, לחומץ, ללבנים, מבשלות בירה, בית-חרושת לעגלות ולכרכרות, טחנת-קמח, מנסרות ועוד ; אחדים מבתי- החרושת הגדולים בב' היו שייכים למלך פרוסיה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נכללה ב' במדינת פולין העצמאית. בין שתי מלחמות העולם נמשכה בה הצמיחה הכלכלית חרף המשבר הקשה שפקד אז את כלכלתה של פולין. ב-1929 היו בב' 610 מפעלי תעשייה ובתי-מלאכה שסיפקו תעסוקה ליותר מ-7,500 פועלים.
בין תושבי ב' בלט המיעוט הגרמני, שהיה פעיל בחיי הכלכלה ונאמן מאוד ללאומיותו. מיעוט זה הושפע מאוד מן ההתרחשויות בגרמניה. המפלגה הנאצית השתמשה בתושבי המקום הגרמנים להפצת תעמולתה וכדי להחדיר לעיר את שליחיה, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה סייעו הגרמנים המקומיים לכובשים הגרמנים. בתגובה הוציאו הפולנים להורג ב-3 בספטמבר 1939 כ-200 גרמנים מקומיים (לטענת הנאצים הגיע מספרם ל-5,000). כעבור יומיים, ב-5 בספטמבר, נקמו הגרמנים וערכו טבח המוני בתושבי ב', פולנים ויהודים כאחד, בפורדון (ע"ע) הסמוכה. כ-3,000 מתושבי העיר נרצחו ביום ההוא. אבל אלה לא היו הקרבנות האחרונים ; מעשי הרצח נמשכו כל עת הכיבוש, ואלפים רבים מקרב תושבי ב' קיפחו את חייהם.

 

היהודים עד סוף מלחמת העולם הראשונה
מעמדם המשפטי, הכלכלי והחברתי. על ראשיתה של ההתיישבות היהודית בב' אין לנו מידע. בתעודה מן המאה ה-11 מסופר על קבוצת סוחרים יהודים במבצר ב' שעסקו בסחר עבדים, מסחר שהיה מקובל אז באירופה. אבירי מסדר הצלב, שכבשו את המבצר והיישוב שהתפתח סביבו ב-1331, גירשו את היהודים מכל אזורי שלטונם באמצעות חוק מיוחד. ב-1346, משחזרה ב' לשליטי פולין וקיבלה מעמד של עיר, הזמין המלך קז'ימייז' הגדול יהודים לבוא ולשבת בה. רוב המתיישבים היהודים עסקו בסחר תבואות עם גדנסק (דנציג, ע"ע). ואולם העירונים, תושביה הפולנים של ב', עשו מאמצים לדחוק את רגלי היהודים מעירם. לשם כך הסתמכו על תעודה של הכנסייה משנת 1309 שהדגישה את עוינותם של היהודים לדת הנוצרית וקראה לגרשם מקרב הנוצרים. תעודה זו שימשה גם את אבירי הצלב בלחצם על השלטון הפולני לגרש את היהודים מן העיר. בשנת 1555 עלה הדבר בידיהם - המלך זיגמונט השלישי ואזה פרסם איסור על מגורי יהודים בב', והם עברו לפורדון שגם בה היתה קהילה יהודית.
במאה ה-17 מצאו יהודים אחדים דרך לעקוף את האיסור באמצעות שוחד לפקידי שלטון בכירים, ועלה בידם להתיישב בב'. בשנת 1766 שילם ליטמן לוי סכום כסף נכבד תמורת רישיון לחפש נחושת בב' ובסביבותיה. בשנת 1772, כשהאזור סופח לפרוסיה בעקבות חלוקת פולין הראשונה, פנתה מועצת-העיר אל משרד הפנים הפרוסי וביקשה, על סמך האיסור מ-1555, שלא להתיר ישיבת יהודים בעיר אלא ברישיון מיוחד ; ואולם משרד הפנים הפרוסי לא הגיב על הפניות האלה והמלך פרידריך הגדול אף התיר במפורש ליהודים אמידים להתיישב בב'.
לקראת סוף המאה ה-18 התפרנסו יהודי ב' בעיקר ממסחר במשי, בצמר, בכותנה ובבדים אחרים. משפחות לוי ויעקבי הקימו אז את בתי-המסחר הגדולים בעיר. על-פי תקנות המלך הוטלו הגבלות על מסחרם של היהודים. אבל לא תמיד היתה מדיניות המלך עקבית, והיהודים למדו לעקוף את התקנות. כך למשל לא הורשו לסחור במשי, אבל המסחר בו נמשך בסתר ובהיקף נרחב (והכניס רווחים נאים). דוגמה למאבקם של יהודי ב' על פרנסתם היא התביעה שהגיש אהרן לוי בבית-המשפט העירוני נגד העירייה ונגד סוחרים פולנים, שניסו למנוע ממנו לסחור בבדים. בית-המשפט פסק נגדו, על סמך הצווים שהוציא המלך, ופסק-הדין נוצל כדי להעביר את המונופול על סחר הבדים לידי הסוחרים הנוצרים. בשנת 1802 בוטלה תקנה ישנה שאסרה על יהודי העיר לעסוק בצורפות, שענות, רקמה וכמה מלאכות אחרות, ומאז נתרבה מספרם של בעלי המלאכה היהודים בב'. שלטונות פרוסיה התנו מתן הטבות והקלות ליהודים במסחר ועסקים בשני תנאים : מעמד כלכלי איתן ושליטה מלאה בגרמנית - בדיבור, בקריאה ובכתיבה.
בשנת 1847 בוטלו כל ההגבלות הכלכליות ויהודים רבים מן האזור, ובפרט מפרודון הסמוכה, באו להתיישב בבי. תהליך זה גבר במחצית ה-שנייה של המאה ה- 19 ; בשנת 1857 מנתה הקהילה 1,200 נפשות וב-1873 - מנתה 2,100.
בד-בבד גדל בתקופה זו משקלם של היהודים בחיי הכלכלה של ב'. כמה משפחות יהודיות מקומיות - משפחות יעקבי, ברגר, בלומנטל, אהרונסון ואחרות - מילאו תפקידי מפתח במסחר ובתעשייה, בעסקי בנקאות ובפיתוח התחבורה. הבנקאי ל' אהרונסון מימן באמצעות הבנק שהקים כמה מפעלים כלכליים חשובים ביותר להתפתחותה של מלכות פרוסיה, כגון בניית רשת רכבות באזורים אחדים של הממלכה ומפעלי בנייה בהיקף נרחב. אהרונסון גם היה פעיל בפוליטיקה ונבחר לציר הפרלמנט הפרוסי; ועם זאת לא התכחש ליהדותו והשתדל ככל יכולתו לייצג את האינטרסים של בני עמו. איש העסקים היהודי ברגר היה היזם הראשי להקמת מחסני תבואה וטחנות-קמח בכל נסיכות פוזנן; התעשיין מ' יעקבסון היה בעל בתי-מסחר מודרניים וייסד בית-חרושת ליין משובח ; הסוחר בלומנטל ניהל עסקים בהיקף נרחב. בבעלותו היה מחסני סחורות גדולים, והוא היה מקובל מאוד על חוגי השלטון הפרוסי.
האנטישמיות, שהיתה מוכרת היטב ליהודי ב' מימי השלטון הפולני, נעלמה כמעט כליל תחת שלטונם של הפרוסים, ואם היו גילויים יחידים של אנטישמיות הגיב עליהם השלטון במהירות וביעילות. כך למשל פרסם העיתון המקומי עוד בשנת 1840 מאמר חריף בגנות הפולחן היהודי, והתגובה לא איחרה לבוא; בעיתון "ברומברגר טאגבלאט" התפרסמה ביקורת חריפה על המאמר האנטישמי, תוך הדגשה שהכותב התכוון להסית את האספסוף לפוגרום. בהמשך פנה הכותב לאוכלוסייה הנוצרית וביקש לקבל את היהודים, את דתם ואת מנהגיהם בהבנה ובסובלנות. גם העירייה הגיבה וגינתה את הכותבים והמפרסמים מאמרים אנטישמיים.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביקשו היהודים להתבלט כפטריוטים גרמנים ורבים מהם התגייסו לצבא הגרמני ונשלחו לחזית. אחד מהם, וילהלם קיווה, פרסם שירים מלאי הערצה לגרמניה ולחייליה וזכה למכתבי תודה מאת מלך סכסוניה, מנסיכי הסן ובראונשווייג, מדוכס באדן, מן הפלדמרשל הינדנבורג ומשליטים נוספים. קיווה גם זכה באות הצטיינות גבוה ובני הקהילה התגאו בו מאוד.

חיי הקהילה. במאות ה-17-18 לא עלה בידי היהודים בב' לכונן קהילה מאורגנת בעלת מוסדות משלה. מאין בית-כנסת במקום נערכה התפילה בציבור בבתים פרטיים ; המתים הובאו לקבורה בבית-העלמין של קהילת פורדון, ומנהיגי הקהילה הזאת דרשו שיהודי ב' יקבלו את מרותם משום שהם נהנים משירותיה ; יהודי ב' טענו לעומתם שקהילתם נתונה במצב של התהוות ובעיצומו של תהליך הקמת מוסדות משלה. המחלוקת הזאת יצרה עימות קשה בין קהילת פורדון לבין יהודי ב'. השלטונות הפרוסיים התנגדו להעברת המתים לקבורה בפורדון, ובשנת 1816 קיבלו יהודי ב' רשות להקים בית-קברות משלהם ורכשו למטרה הזאת מגרש בקצה העיר. בסוף אותה שנה כבר החלו לקבור את המתים בבית-הקברות החדש. בשנת 1817 הוקם בב' בית-תפילה צנוע ששימש את יהודי העיר, ואחד מבני הקהילה, שהיה בר אוריין, נבחר לשמש חזן ושוחט. רב עדיין לא היה אז בב'.
ב-1830 אימצו יהודי ב' תקנון חדש, על-פי הדוגמה של קהילת ברסלאו. הנבחרים להנהגת הקהילה היו חייבים להוכיח שהם בעלי רכוש - תריס בפני פיתויי השחיתות. רב הקהילה נדרש לדעת גרמנית על בוריה ולהיות בעל השכלה כללית רחבה, נוסף על בקיאותו בתחומי היהדות והדת. כמו-כן נדרש להתלבש כמקובל בחברה הכללית.
כבר מראשיתה נתקלה קהילת ב' בקשיים מרובים ובעיקר רבו בה סכסוכים כספיים. כמחצית חברי הקהילה סירבו להשתתף בהחזר חוב של 1,000 טאלר שהוצאו על בניית בית-הכנסת, לנוכח הפילוג שנוצר אז בקהילה בשאלת זכות קיומם של בתי-תפילה פרטיים. הסכסוך הזה בלם את התפתחותה של הקהילה. בשנת 1827 היו בב' 33 בתי-תפילה כאלה, שהמתפללים בהם לא שילמו את מס הקהילה. הקהל פנה תחילה אל משטרת ב' ולאחר מכן לשלטון המרכזי בבקשה לאסור את קיומם של בתי- תפילה פרטיים, אך בקשתו לא נענתה.
בשנת 1828 היו בקהילת ב' 48 משלמי מס שחולק ל-5 מדרגות מס, על-פי מצבם הכלכלי ; האמידים ביותר שילמו %4 מהכנסתם, המדורגים לקבוצה השנייה שילמו %3,אנשי הקבוצה השלישית שילמו %2, בדרגה הרביעית שילמו %1.5, ובחמישית - %0.5 . הוצאות הקהילה הסתכמו ב-450 טאלר בשנה. מזה קיבל השוחט והחזן 156 טאלר, לסעד וצדקה הוקצו 110 טאלר, לתמיכה באנשים ערירים - 40 טאלר. כזכור, הקהילה התקשתה בפירעון החוב שלה יין היתר בגלל סרבני תשלום, ומצבה הכספי הלך ורע. ואולם עם הזמן השתנו יחסי הכוחות בין שני הפלגים המסוכסכים וידם של התומכים בחיזוקה של הקהילה היתה על העליונה. גידולה של הקהילה הרבה גם הוא את הכנסותיה, ועד 1845 היא פרעה את חובה.
ב-1835 סופחו לקהילת ב', זמנית, יהודי לבישין (ע"ע) הסמוכה, שמספרם פחת מאוד, ובשנת 1867 פנו השלטונות לקהילת ב' בדרישה לספח אליה מספר קהילות קטנות שבקרבתה - גוז'ידקובו, שוויידחובו, רופינייץ, בוציאנובו,אוקולו, ביאלובלוטי, וייז'ביצה. סיפוח הקהילות הקטנות חייב אותה כמובן לספק להן את השירותים הנחוצים ולדאוג גם לנזקקיהן, וקהילת ב' אכן מילאה את תפקידיה אלה במסירות.
בשנת 1831 נבנה בב' בית-כנסת חדש ומרווח מקודמו, שהיו בו 280 מקומות. ב-1885 הוקם במקומו בית- כנסת הדור ומודרני והונהגו רפורמות מסוימות בסדרי התפילה.
מאז 1824 חויבו היהודים לשלוח את ילדיהם לבתי- ספר שקיבלו את הכרת המדינה. רובם נענו ברצון לדרישות החוק, כפי שיעיד מספרם הגדול של התלמידים היהודים שלמדו בבית-הספר הכללי. כעבור זמן מה הקימה הקהילה בית-ספר יסודי יהודי. השלטונות התנו את הכרתם בבית- הספר באימוץ תכנית הלימודים הממשלתית ובפיקוח ממשלתי עליו, והיו מוכנים להכיר גם במורים היהודים כמורים מוסמכים, בתנאי שעמדו בקריטריונים שנקבעו. העשירים המשיכו לעתים לשכור לילדיהם מורים פרטיים בעלי השכלה גבוהה, שהובאו מחוץ לב'. בשנת 1838 הטילה הממשלה על מפקחים מטעמה לבדוק את רמת הלימודים בבית-הספר היהודי, מחשש פן לא יוכלו בוגריו ללמוד אחר-כך מקצוע הולם - כגון חשבונאות, שהיה תנאי הכרחי למי שהתעתד להיות סוחר מסודר והגון, או עריכת-דין. בבדיקה ניתנה תשומת לב מיוחדת לילדים היתומים של הקהילה. תוצאות הבדיקה היו משביעות רצון.
רוב חברי הקהילה רצו ברב משלהם אולם בחירתו עוררה מחלוקת. היו שצידדו בבחירתו של רב מודרני בעל השכלה כללית רחבה, והיו שרצו ברב אורתודוקסי ושמרן. ב-21 במרס 1837 כינסו מנהיגי הציבור אספה כללית כדי לדון בבחירת הרב הראשון של הקהילה. המועמד המועדף היה הרב לובס שכיהן בקהילת ורונקי (ע"ע), אדם משכיל ובעל קשרים טובים עם השלטונות. ואמנם הרב לובס נבחר, אבל עיריית ב' סירבה לאשר את המינוי בטענה שהבחירות לא נערכו כחוק משום שלא הודיעו לה מראש על קיומן. בשנת 1838 הגיש את מועמדותו לתפקיד הרב ד"ר ר"ס הירשפלד מברלין, ושוב פרצה מחלוקת סביב בחירתו. האורתודוקסים הערימו קשיים רבים בתקווה לדחות את בחירתו של הרב הליברלי, ואילו השלטונות דרשו לזרז את בחירת הרב. המאבק והדחיות נמשכו זמן רב, ורק ב-1852 נבחר רבה הראשון של הקהילה, ד"ר יוליוס גבהארט, שכיהן לפני כן כרבה של גנייזנו (ע"ע), כמועמד של פשרה. הרב ד"ר גבהארט הקדיש את מרצו לפיתוח מוסדות הקהילה ומערכת החינוך שלה, בזמן כהונתו הוקמו עוד כמה בתי-ספר יהודיים פרטיים, אבל בניהם של חסרי אמצעים ויתומים המשיכו ללמוד בבית-הספר של הקהילה (בית-ספר ממשלתי). הן בבתי-הספר הפרטיים והן בזה של הקהילה למדו הילדים לימודי יהדות כגון עברית, תנ"ך ולימודי דת, וגם גרמנית ומקצועות כלליים.
במחצית השנייה של המאה ה-19 גדל מאוד מספר תלמידי הגימנסיה היהודים. העירייה נעתרה לבקשת הקהילה והנהיגה שיעורי דת יהודית לתלמידים היהודים בגימנסיה המקומית, והנהלת הגימנסיה, מצדה, גילתה התחשבות במנהגים ובמסורת של היהודים. גם מספר הסטודנטים היהודים מב' שיצאו ללמוד באוניברסיטאות גרמניה גדל בהתמדה, ובעקבות זאת עלה מספרם של בעלי המקצועות החופשיים בקרב היהודים בב'.
בשנת 1897 נוסד איגוד הקהילות היהודיות של מחוז ב', שהצטרפו אליו 27 קהילות. בראש האיגוד עמד הבנקאי וציר הפרלמנט ל' אהרונסון. בשנת 1900 נוסד בב' סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו", שרבים הצטרפו אליו.

במדינת פולין העצמאית (1929-1919)
אחרי המלחמה נכללה ב' במדינת פולין המחודשת. בקרב היהודים נמשכה מגמת העזיבה ובשנות ה-20 היתה יציאה המונית של יהודים מב' לערים גדולות בגרמניה. אבל לקראת סוף שנות ה-30 התהפכה המגמה הזאת, ויהודים מפולין הקונגרסאית התיישבו בב'. בסתיו 1938 גורשו מגרמניה הנאצית לפולין בערך 17,000 יהודים בעלי נתינות פולנית. המגורשים הובאו לעיירת הגבול זבונשין (ע"מ) שבמחוז פוזנן, ושם הקימו למענם הג'וינט וארגונים יהודיים אחרים מחנה זמני. חלק מן המגורשים הללו הצליחו אחר-כך להגר לארצות אחרות וחלקם התפזרו במקומות שונים בפולין ; 290 מביניהם התיישבו בב', והקהילה דאגה לקליטתם.
בין שתי מלחמות העולם התפרנסו רוב יהודי ב' ממסחר ומלאכה. מוסדות הקהילה פעלו ביעילות והתקציב השנתי של הקהילה בשנת 1937 (וגם אחר-כך) היה 70,000 זלוטי. מקורות ההכנסה של הקהילה היו מצומצמים מאוד, רוב ההכנסות באו ממסי החברהם. המפרנסים שילמו מס חודשי בסד 5 זהובים ואף יותר מזה. מקורות הכנסה נוספים היו מכירת מקומות בבית-הכנסת, קבורה בבית- העלמין, החכרת שטח המרעה שבבעלות הקהילה, ושכר לימוד שנגבה מהורי התלמידים בבית-הספר של הקהילה. בתקופה זאת הקימה הקהילה בית-ספר ללימודי דת, בניהולו של הרב ד"ר אפרים זוננשיין, רב הקהילה בשנים 1929-1921. גם יורשו בתפקיד, הרב ד"ר גוואלטר, המשיך לנהל את בית-הספר לדת. ב-1935 למדו בבית-הספר לדת 293 ילדים, וב-1939 ירד מספרם ל-270. נוסף על בית-הספר לדת נפתח בב' גן-ילדים עברי.
ב-1930 ייסדו שני רופאים יהודים, ד"ר קראוס וד"ר פראנטי, ועד לעזרה סוציאלית בקהילת ב'. הוועד הגיש טיפול רפואי חינם לחסרי אמצעים ובעת הצורך מימן את אשפוזם בבתי-חולים, סיפק ארוחות לילדי גן-הילדים ולילדים בגיל בית-הספר, קיים קייטנות קיץ לילדים ממשפחות במצוקה ועוד. פעולות הוועד מומנו מתרומות של יהודים אמידים, מהקצבות של ועד-הקהילה, מהכנסות מאירועי תרבות וחברה שקיימו תנועות-הנוער ובתי-הספר היהודיים, ועוד.
פעילות ציונית התקיימה בב' עוד בסוף המאה ה-19, אבל עיקר פריחתן של התנועות הציוניות במקום היה בין שתי מלחמות העולם. המפלגות ותנועות הנוער הציוניות עשו אז כל שביכולתן כדי להגדיל את מספר חבריהן, ובהצלחה ניכרת. המפלגות העיקריות בב' היו "הציונים הכלליים" ו"פועלי ציון". בקהילת ב' פעלו גם תנועות נוער חלוציות; רוב בני הנוער השתייכו לתנועת "השומר הצעיר" או נמנו עם אוהדיה.
בעלי זכות בחירה; גוש "ארץ-ישראל העובדת" קיבל 136 קולות, רשימת ההסתדרות הציונית בפולין - 106 קולות, הרוויזיוניסטים - 7 קולות, "הציונים הכלליים" - 1, "המזרחי" יחד עם "תורה ועבודה" - 1. לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו בב' 265 ציונים. גוש "ארץ-ישראל העובדת" קיבל 150 קולות, "הסתדרות הציונים הכלליים העולמית" (רשימתו של גרינבוים) - 91 קולות, "ברית עולמית של הציונים הכלליים" (רשימה של גליציה המערבית) - 18 ו"המזרחי" - 6.
בבחירות שנערכו ב-1937 למועצת העיר קיבלו "אגודת ישראל" והרשימה הציונית יחד שני מנדטים, איגוד בעלי המלאכה היהודים קיבל מנדט אחד, ואילו הרוויזיוניסטים, שהתמודדו גם הם, לא קיבלו אף לא מנדט אחד.
התגברות האנטישמיות בכל פולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא פסחה גם על ב'. בעיר הוציאו האנטישמים דו-שבועון, "סובוטני קורייר", שעורכו מ' קולק היה אנטישמי ידוע ופעיל מפלגת האנדציה. העיתון הטיף לחרם אנטי-יהודי בתחום הכלכלה, לסילוק הילדים ובני הנוער היהודים מבתי-הספר, מן הגימנסיות ומן האוניברסיטאות, וכו'. סיסמתו היתה "הכה ביהודי".
ב-2 באוגוסט 1931 התנפלו פורעים, באופן מאורגן, על דוכני יהודים בשוק של ב', השחיתו ובזזו את הסחורות והדוכנים והתעללו בבעליהם. ואולם המשטרה לא מיהרה להגיע למקום. הארגונים היהודיים והמפלגות הרימו קול מחאה והצירים היהודים בסיים קראו לגנות את המעשה ולהעניש את הפורעים, אבל הרשויות הגיבו באיטיות והאחראים לתקרית חמקו מעונש של ממש. לא היה זה המקרה היחיד של מהומות אנטישמיות בב', היו תקריות נוספות ומעשי אלימות כאלה ואחרים.
ב-5 בספטמבר 1939 נכבשה ב' בידי הגרמנים. תושבי ב' הגרמנים השתדלו ככל יכולתם לסייע לצבא הגרמני במשימותיו ואף ביצעו בעצמם כמה מעשי חבלה. בתגובה על בגידתם עשו הפולנים פרעות בגרמנים המקומיים, ואת המחיר שילמו גם היהודים. בין 3,000 קרבנות הפרעות נגד הגרמנים היו לא מעט יהודים, אף שמספרם המדויק אינו ידוע לנו.
זמן קצר לאחר הכיבוש גירשו הגרמנים את יהודי ב' לגנרל-גוברנמן, לא לפני שהחרימו את רכושם. הגירוש לווה במעשי אכזריות, השפלות והתעללויות. ב' היתה אחת הערים הראשונות בפולין שהוכרזו "יודנריין" (מטוהרות מיהודים).