ה' ניסן ה'תשפ"ב

ביחווה BYCHAWA

כפר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: לובלין
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 2,848
• יהודים בשנת 1941: כ- 1,876
• יהודים לאחר השואה: 50

תולדות הקהילה:
כללי
הכפר ב' נזכר לראשונה בתעודות כנסייתיות משנת 1326. בשנת 1537 נתן המלך זיגמונט אוגוסט פריווילגיה למיקולאי מפילץ (פילצקי), שומר הטירה של לבוב, להקים ליד הכפר עיר חדשה. בתחילה התיישבו בעיר נוצרים אריאנים במספר רב, ועד 1560 ישב בה גם הסינוד האריאני. בשנת 1637 הוקמה בה כנסייה רומית- קתולית, שנועדה לסמל את התחזקות הקתולים לעומת האריאנים. כעבור שנתיים העניק המלך ולדיסלאב הרביעי לב' פריווילגיה והכרה במעמדה העירוני.
על ישיבת יהודים בב' קיימות עדויות מאמצע המאה ה-17. בשנת 1659, בעת המלחמה בין נסיכות מוסקוביה לפולין, לקחו הרוסים בני ערובה יהודים, כפי שנהגו במקומות נוספים בדוכסות הליטאית. בשנת 1766 נתבעה קהילת ב' לסלק את חובותיה, בסך 826 זלוטי, לוועדת הפירוק הממשלתית של "ועד דר' ארצות". עם העברת ב' לשלטון רוסי בסוף המאה ה-18, תבעו תושביה הפולנים לאסור על התיישבות יהודים בעיר. הם הסתמכו על פריווילגיה בעניין זה שניתנה, לדבריהם, בעבר. השלטון הרוסי דחה את תביעתם וישיבת היהודים בב' לא הוגבלה.
יהודי ב' התגוררו בעיקר במרכז העיר. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה. בשנת 1892 נבנו רוב בתי העיר מחדש, לאחר שרפה גדולה שהחריבה כמעט את כל ב'. שרפה נוספת התחוללה בשנת 1910, ובה נשרפו רבים מבתי היהודים. בסוף המאה ה-19 היתה ב' מרכז מסחרי מכותר בטבעת כפרים. חשיבות מיוחדת היתה ליום השוק השבועי בב'. מרבית בעלי המלאכה בעיר היו יהודים. משפחות יהודיות אחדות שעסקו במסחר ובתיווך קרקעות היו אמידות.
בב' הוקמו בית-כנסת ובית-מדרש וכמה "שטיבלעך" של חסידים. פעלו בה כמה חברות צדקה וחסד מסורתיות כגון "ביקור חולים", "תומכי עניים" ו"הכנסת כלה". רוב בני הקהילה היו חסידים. באמצע המאה ה-19 ישב בב' ר' נחמיה יחיאל רבינוביץ, בנו של "היהודי הקדוש" ר' יעקב יצחק מפשיסחא. ר' נחמיה יחיאל ייסד בב' אדמו"רות, שהתקיימה עד לימי השואה. בנו, ר' יעקב יצחק, המשיך את השושלת, ונכדו ר' יעקב יצחק רבינוביץ, מראשוני "המזרחי" בפולין וממנהיגיה, היה האדמו"ר האחרון בב'. ב-1940 נאסר בידי הנאצים ועם שחרורו נפטר.
הפעילות הציונית בב' ראשיתה בשנת 1904, עת כמה צעירים ייסדו את הארגון "בני ציון". בשנת 1915 הוקמה ספרייה ציבורית יהודית, ששימשה מקום להתכנסות לצעירים ; התקיימו בה גם פעולות תרבות שונות. הצהרת בלפור בנובמבר 1917 נתנה דחיפה חשובה לפעילות הציונית בב' ובמקום נוסד גם סניף "המזרחי". בעת ההיא התנהלו בב' ויכוחים קשים בין תומכי הציונות למתנגדיה, והפעילות בספרייה היהודית כמעט פסקה כליל.
בימי מלחמת העולם הראשונה נסוג דרך ב' הצבא הרוסי, ויהודי העיר סבלו קשות ממעשי ביזה של החיילים. בראשית המלחמה ברחו יהודים רבים מב' ללובלין ; הם חזרו לבתיהם לאחר שנהדף הצבא האוסטרי מן האזור. כמה יהודים נאסרו בידי הצבא הרוסי והואשמו בריגול ובשיתוף פעולה עם רשויות הכיבוש האוסטרי.

היהודים בין שתי מלחמות העולם
היהודים בין שתי מלחמות העולם
יהודי ב' המשיכו לעסוק במשלחי-היד היהודיים המסורתיים - מלאכה ומסחר. בתחילת שנות ה-20 התפרנסו 66 יהודים מעבודה בבתי-מלאכה לביגוד, ו-12 - מעבודה בבתי-מלאכה לנעליים ומסנדלרות. 4 יהודים עבדו בבניין, 5 היו פועלי טקסטיל ו-6 היו רצענים. מקורות פרנסה נוספים היו עבודות תברואה, מכונאות ותעסוקה בבתי-מלאכה למוצרים כימיים ולמזון. בעיירה הוקם בנק קואופרטיבי שסייע לבעלי מלאכה יהודים. מבין המפרנסים היהודים בב' היו 44% שכירים, והשאר עבדו בבתי-מלאכה ובבתי-מסחר שבבעלותם או בבעלות בני משפחתם.
לאחר מלחמת העולם הראשונה גברה בב' הפעילות הציונית. בשנת 1919 הוקמו סניף של "צעירי ציון" וועד של הקרן הקיימת לישראל. בתחילת שנות העשרים ייסדה קבוצת משכילים חוג ציוני שנקרא "פרוגרס" (קידמה), ובשנת 1925 החל לפעול בב' סניף של "פועלי ציון". בשנת 1921 נאספו בעיר 60 מרק במסגרת מפעל ה"שקל" הציוני.
דחיפה חשובה להתפתחות חיי התרבות בב' נתנה הקמתו של בית-העם היהודי בשנים 1924-1925. חוגים אנטישמיים בעיר, בראשותו של הכומר אדם קווייטובסקי, סירבו להשכיר את בית-העם המקומי ליהודים, ולפיכך הם הקימו בית-עם נפרד. פעל בו בין השאר חוג לדרמה שהעלה על הבמה מחזות יהודיים.
בשנות ה-20 היו המפלגות היהודיות העיקריות בב' "אגודת ישראל", "המזרחי", "פועלי ציון" וה"בונד". מבין תנועות הנוער פעלו בב' "החלוץ", בית"ר ו"השומר הלאומי". מתחילת שנות השלושים היתה עלייה בפעילותן. תנועת "הנוער הציוני" הקימה בעיר קיבוץ הכשרה, "למטרה" שמו. בחנוכה 2391 נערך בב, הכנס הראשון של "החלוץ הצעיר" לגליל לוכלין-קיילצה. להלן תוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים בב':
הרשימה הקונגרס
. כ' (1937) כ"א (1939)
התאחדות עולמית של הציונים הכלליים 37 35
המזרחי 10 3
גוש ארץ ישראל העובדת 5 53

מ-1935 ואילך הורע מצבם הכלכלי של יהודי ב', בעקבות החרם על עסקים יהודיים. המצוקה הקשה באה לידי ביטוי גם בהתמעטות התרומות לתנועה הציונית.
השפעתה של "אגודת ישראל" בהנהגת הקהילה היתה רבה. בשנת 1921 פנה ועד הקהילה, בהנהגת האורתודוקסים, לרשויות בלובלין, בבקשה שלא להתיר לארגונים הציוניים להקים בעיר בית-ספר. ואולם בסוף אוקטובר 1921 אושרה הקמתו של בית-ספר עברי. בבחירות לוועד הקהילה בשנת 1931 קיבלה "אגודת ישראל" 3 מושבים, הציונים - 3 ובעלי המלאכה - 2. בבחירות 1936 ירד כוחם של הציונים ; נותר להם רק נציג אחד בוועד הקהילה, לעומת 3 נציגים ל"אגודת ישראל" ו-3 ל"בונד".
בתחילת שנות ה-30 עוד כיהן בב' הרב יעקב יצחק רבינוביץ. בשנת 1932 הוא נבחר לוועד המרכזי של "המזרחי" ואחר-כך שימש נציג מטעמה בוועדה המשותפת עם "אגודת ישראל", שהוקמה בשנת 1935, כדי לאחד את הכוחות הדתיים למען בניין ארץ-ישראל (ועדה זו מעולם לא הגיעה לכלל פעולה).

בימי מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ המלחמה התארגנו פולנים מקומיים, יחד עם אנשי העולם התחתון, ובידיעה שהגרמנים מתקרבים חוללו מהומות שבמהלכן בזזו מיהודים את רכושם. כעבור שלושה.שבועות לערך מאז החלה הפלישה הגרמנית לפולין נכנסו לעיר חיילי הצבא האדום, אבל כעבור 4-5 ימים נסוגו מזרחה, אל מעבר לנהר בוג. יחד עמם יצאה גם קבוצה קטנה של יהודים. במקום הרוסים הגיעו הגרמנים, ומיד עם כניסתם לעיר שרפו ספרים שהוצאו מבית-הכנסת והחלו בחטיפת יהודים לעבודות שירות בעיר. בימים הראשונים לכיבוש פורסמה פקודה שחייבה את היהודים לגלח את זקנם. רבה של ב', הרב יעקב יצחק רבינוביץ, נאסר ונשלח לכלא לובלין. הוא הוחזר לב' בתחילת 1940 במצב בריאות קשה וכעבור זמן קצר נפטר. מעשי הביזה של האוכלוסייה המקומית הופסקו כעבור מספר שבועות, כשהגיע לעיר קלבינסקי, "פולקסדויטשה" מפוזנן, וארגן את המשטרה המקומית, שהשיבה את הסדר על כנו. מיד לאחר בואו פורסמה פקודה שעל-פיה נאסר על היהודים לצאת את העיר.
בב' לא היתה נוכחות קבועה של גרמנים. בתחילת שנת 1940 התמנה לראש העיר "פולקסדויטשה" ושמו שוורקר, ומיד אחר-כך נצטוו היהודים לענוד סרטי זרוע ועליהם מגן-דוד. מונה גם יודנראט, ובראשו ברוך הירשמן ; סגנו היה י' גרינשפן. משרדי המועצה היהודית שכנו בביתו של אחד הפעילים, פסח סטולר.
ביולי 1940 הובאו לב' יהודים שגורשו מקרקוב, וגם 100 ממגורשי לודז'. ב-26 וב-28 בפברואר 1941 הובאו עוד 101 יהודים ובמרס באו 145 יהודים נוספים, כולם מקרקוב. בחודש יולי 1941 הגיע מספר היהודים בב' ל-2,850 נפש, לעומת כ-2,000 שחיו בה ערב המלחמה.
כבר בראשית 1940 הוטלו על היהודים קונטריבוציות ועבודות כפייה. בתחילת השנה חויב היודנראט לספק לז'נדרמריה המקומית דברי מזון וקפה, ולאחר שלא מילאו את המכסה הנדרשת נתפסו 7 יהודים והוצאו להורג. בשנת 1941 הוטלה קונטריבוציה בסך 300,000 זלוטי, ומלבד זה ניתנה הוראה למסור לגרמנים את כל מעילי העור שבידי היהודים. בקיץ אותה שנה רוכזו כל הגברים בכיכר העיר, ומתוכם הוצאה קבוצה גדולה ונשלחה לעבודות ביצורים לאורך הנהר בוג. קבוצה של בעלי מלאכה נשלחה לעבודה במחנה הריכוז מיידאנק. כעבור זמן מה הוחזרו עובדי הביצורים לעיר. עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות מינו הגרמנים את יהושע לובלסקי לראש היודנראט.
בתחילת 1942 נצטוו יהודי ב' למסור לגרמנים את כל הפרוות שברשותם. שמואל ניסנבוים, חבר היודנראט, היה אחראי לביצוע ההוראה, ומכיוון שנודע לגרמנים שלא הכל מסרו את פרוותיהם הוצאו ניסנבוים ועוד כמה יהודים להורג בידי איש הס"ס טמקין, ששהה אז בב' ונודע לשמצה במעשי האכזריות שלו. בסוף קיץ 1942 נרצחו עוד 11 יהודים.
שיעורי הפטירה בקרב היהודים בב' היו גבוהים. עד יוני 1942 פחת מספר היהודים בעיר ל-2,690.
ב-10 באוקטובר 1942 עם שחר, פרצו אנשי ס"ס לבתי היהודים והורו ליושביהם להתייצב בכיכר העיר. משנאספו כולם פתחו ביריות לתוך הקהל ורצחו רבים. לאחר מכן הוחזרו היהודים לבתיהם. למחרת, 11 באוקטובר, גורשו היהודים לבלז'יוה (ע"ע). רובם הוצעדו לשם ברגל, והחלשים הוסעו בעגלות. ניתן לשער כי גורשו באוקטובר 1942, יחד עם יהודי העיירות הסמוכות, למחנה ההשמדה בלז'ץ ונרצחו.
כמה מאות יהודים ובהם כ-100 ילדים נותרו בב', ונכלאו במחנה עבודה סגור ומבודד. מחנה העבודה בב' חוסל ב-8 במאי 1943. בעת חיסולו היו בו כ-500 יהודים, שהועברו למחנה העבודה בבודז'ין. שרידי היהודים ממחנה זה הועברו בקיץ 1944 למיידאנק, ומקצתם שרדו עד לשחרור המחנה בידי הצבא האדום. רק 50 מיהודי ב' שרדו עד השחרור.