ו' ניסן ה'תשפ"ב

בירצ'ה BIRCZA

עיירה בפולין
מחוז: לבוב
נפה: דוברומיל
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 1,929
• יהודים בשנת 1941: כ- 1,038

תולדות הקהילה:
כללי
הידיעה הראשונה על בירצ'ה כיישוב עירוני היא מ- 1446. בתקופת ממלכת פולין היתה בירצ'ה בבעלות האצולה. העיירה התפתחה רק במאה ה- 19, ונודעה בירידי סוסים ובייצור- בית של בדים גסים. בירצ'ה לא חוברה לקו מסילת-הברזל והיתה מרוחקת ממנו 21 ק"מ. עד 1876 נמצאו בבירצ'ה שלטונות-הנפה, ואולם אז הועברו לדוברומיל, והדבר גרם לירידתה של העיירה. ב- 1914 כבשוה הרוסים פעמיים ועזבוה ב- 1915. בשריפות הועלו אז באש מספר בתים. משפחה יהודית אחת שישבה בבירצ'ה מוזכרת לראשונה ב- 1577. בעל המשפחה היה כנראה פונדקאי, או חוכר באחוזות האציל. היישוב היהודי התפתח אך במאה ה- 19. אוכלוסיו הגיעו בסוף המאה לכ- %50 מכלל האוכלוסין, ויחס זה נמשך עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בעת הכיבוש הרוסי ב- 1914 סבלו היהודים ממעשי שוד ואונס שנעשו על-ידי הקוזאקים. נער יהודי יתום, כבן 13, הואשם בריגול והוצא להורג בתלייה לעיני כל תושבי העיירה. כשנסוגו הרוסים לזמן קצר, נמלטו רבים מתושבי העיירה היהודים על נפשם בדרך לפנים אוסטריה. פרנסתם של רוב יהודי המקום בסוף המאה ה- 19 ובמאה ה- 20 היתה על המסחר הזעיר, הרוכלות בכפרים והמלאכה (חייטות, סנדלרות, זגגות ופחחות). ליחידים היו חלקות- שדה בעיבורה של העיירה. עם האמידים יחסית בין הסוחרים נמנו מספר סוחרי-ביצים ובעלי-מסבאות. יתרם התפרנסו בקושי. התעוררות-מה בעסקיהם היתה ביום השוק השבועי ולעת הירידים שנערכו פעמיים-שלוש בשנה. מצבם הכלכלי הלך ורע בתקופה שבין שתי המלחמות. רבים מבני העיירה נטשוה בבקשם פרנסה בערים גדולות (לבוב, פשמישל) או מעבר-לים. תחילה היה היישוב כפוף לקהילת דוברומיל, אך במחצית השנייה של המאה ה- 19 הוקמה בו קהילה עצמאית, נבנה בית-המדרש (בית-כנסת לא היה בבירצ'ה כל זמן קיומו של היישוב היהודי) וקודש בית-העלמין. יהודי בירצ'ה רובם היו חסידים לבית דינוב ומעוטם לבית ריז'ין (סאדיגורה), ולשני הזרמים קלויזים משלהם, שהוקמו בסוף המאה ה- 19, ואף שוחטים משלהם. על כס הרבנות בבירצ'ה ישבו על-פי-רוב צאצאי ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב. הראשון בהם היה נכדו של בעל "בני יששכר", ר' צבי אלמילך ב"ר אליעזר שכיהן בקודש בערך מ- 1866. את כסאו ירש בנו ר' מרדכי. ממנו קיבל ב- 1916 ר' אפרים צבי מינצברג, שעבר ב- 1919 לכהן בעיירה אחרת. ב- 1921 בערך נבחר לרב בבירצ'ה ר' י. חיים שפירא, שכיהן עד תקופת השואה, בה נספה עם בני ביתו. הקהילה קיימה גם דומ"ץ ואחד מהם שכיהן בסוף המאה ה- 19 ובתחילת ה- 20, ר' ישראל יוסף ב"ר יהודה-לייב גלט, חיבר שו"ת"'פלפל הלכה". בראש הקהילה עמדו ה"בעלי בתים" נכבדי המקום, עד 1914 היה יהודי אף ראש העיר ובין שתי המלחמות - סגן ראש העיר. חוג ציוני ראשון הוקם בחשאי מאימת החרדים, מבין בחורי בית-המדרש והקלויזים ב- 1902. אחרי מלחמת העולם הראשונה נוסד ארגון "התחיה" (המסונף להמזרחי) ולידו מועדון, ששימש גם בית תפילה בשבתות ובמועדים, חוג לדראמה ושיעורים ללימוד עברית. הסתדרות התאחדות- פועלי ציון נפתחה ב- 1934. בשנות ה- 30 נתארגנו בבירצ'ה ארגוני נוער; סניף בית"ר (כ- 12 חברים), קן הנוער הציוני (1933), השומר הצעיר (1934) וסניף אחוה (1936). בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 הצביעו השוקלים כלהלן: 26 לציונים הכלליים, 50 להמזרחי, 13 להתאחדות ו- 22 לרביזיוניסטים. בבחירות לסיים ניתנו רוב הקולות (570) של יהודי בירצ'ה לרשימה הלאומית-יהודית. בעיר היה בית-ספר עממי כללי בן 7 כיתות ובו קיבלו את השכלתם רוב ילדי ישראל (עד 1914 למדו בו רק בנות בלבד ובתקופה שבין שתי המלחמות גם בנים). ב- 1923 נערכו קורסים להשלמת לימודי חול מטעם האיגוד לבתי-ספר עממיים ותיכוניים שבלבוב, אולם הללו לא נתקיימו זמן רב. ב- 1927 הגיע לבירצ'ה בן עיר שישב בארה"ב ותרם סכומי כסף ניכרים לצורכי בית-המדרש, הקלויזים, בית-המרחץ ועוד. בין היתר תרם גם 2,500 זלוטי לייסוד קופת גמילות חסדים. קופה זו תמכה בהלוואות בסוחרים ובבעלי- מלאכה. ב- 1929 נתנה הקופה 18 הלוואות ע"ס כולל של 1,525 זלוטי; וב- 1935- 1936 79 הלוואות ע"ס כולל של 6,618 זלוטי. בנוסף לכך הסתייעו בעלי-מלאכה בעזרה ההדדית של איגוד "יד חרוצים" שהוקם, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. בשנים האחרונות שקדמו למלחמת העולם השנייה היו מקרי התנכלות לרוכלים יהודים המחזרים בכפרים מצד יסודות לאומניים שבקרב האוקראינים. גורל היישוב היהודי בבירצ'ה בשנתיים ימים לערך של השלטון הסובייטי (ספטמבר 1939 - יוני 1941) היה דומה לזה של היישובים האחרים באותו איזור ובאותה תקופה. ואולם זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת גרמניה- בריה"מ נפלה העיירה לידי הגרמנים, ובמקום השתלטה המשטרה האוקראינית. אז פקדו את היהודים הגזירות והרדיפות המקובלות: חובת ענידת סרט מגן-דוד, ביצוע עבודות קשות, שוד של רכוש וקיפוח מקורות הפרנסה. על היודנראט שהוקם בפקודת הגרמנים הוטלו פעמים אחדות קנסות וחובת מתן חפצי-ערך. כפי שאירע במקומות אחרים, אילצו גם כאן השלטונות את היהודים בחורף 1941- 1942 למסור להם את כל מוצרי הפרווה שברשותם. מאורע מחריד שפקד את היישוב היהודי בבירצ'ה בחודשים הראשונים לכיבוש הנאצי (ואולי אף לפני כניסת הגרמנים לעיירה, ביוני-יולי 1941) היה רצח 16 נכבדים יהודים בידי השוטרים האוקראינים; שמות הקורבנות אינם ידועים. היישוב היהודי הושמד ביולי 1942. בתחילת האקציה נערך מצוד על גברים; הללו שנתפסו רוכזו במסעדת החיילים הסובייטים לשעבר ושם הוחזקו כל הלילה. בבוקר הוצאו מן האולם, הוכו ואף היו ביניהם גם הרוגים רבים. בינתיים רוכזו כל התושבים היהודים של העיירה, על-ידי אנשי המשטרה הגרמנית ושוטרים אוקראינים בכיכר השוק; הם נצטוו לכרוע ברך שעות מספר. לאחר מכן הוליכו אותם השוטרים ברגל לגיטו פשמישל, מהלך כ- 30 ק"מ. גורלם של מגורשי בירצ'ה היה כגורלם של יהודי המקום