תרומות
גבוז'דזייץ GWOZDZIEC
עיר בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: קולומיאה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 1,992
• יהודים בשנת 1941: כ- 1,234
• יהודים לאחר השואה: מעטים ניצלו
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
בתקופת השלטון הסובייטי (ספטמבר 1939 - יוני 1941) פורקו מוסדות הקהילה היהודית, נאסר פעולתם של הארגונים הפוליטיים, האחוזות והבתים ה גדולים הולאמו, והמסחר והמלאכה הפרטיים פסקו. אולם חוץ מגזירות אלו לא ידעו יהודי גבוז'דז'ייץ סבל רב, שכן מצאו בקלות יחסית עיסוק במוסדות העיריה ובמפעלים המולאמים, אף היו יהודים מנהלים במקומות-העבודה הללו. לאחר שפרצה מלחמת גרמניה-ברית-המועצות, נכבשה גבוז'דז'ייץ ב- 2.7.1941 על-ידי צבאות הונגריה, ששהו בעיירה עד נובמבר של אותה שנה. תחת שלטון ההונגרים, לא ידעו יהודי גבוז'דז'ייץ רדיפות מצדם, להוציא עבודת-כפייה. הגברים נאלצו לעבוד קשה בשדה-התעופה הסובייטי לשעבר בקולאצ'קובצה הסמוכה, באחוזות החקלאיות שבסביבה, בניקוי רחובות העיירה ובשירותים שונים בשביל הצבא. בשעת עבודות אלו התעללו לפעמים המשגיחים האוקראינים בעובדים, אולם הודות להתערבותם של ההונגרים, לא היו מקרים אלה מרובים. מצב האוכלוסיה היהודית החמיר מאוד בסתיו 1941, כשהשלטון בעיירה עבר באופן רשמי ובמישרין לידי הגרמנים. בסוף 1941, או בתחילת 1942 ציוו השלטונות המקומיים על היהודים לעבור לגיטו, שהוקם בשטח המזרחי של גבוז'דז'ייץ, בסביבת תחנת-הרכבת. כדי לעבור לגיטו הוקצבו ליהודים שעות ספורות בלבד, וכך נאלצו להשאיר את רוב רכושם במקום מגוריהם הקודם. תושבי תחום הגיטו הוותיקים היו במצב מעודף, כי שמרו על דירותיהם ועל רכושם. בגיטו שררה צפיפות רבה, אולם רוב היהודים לא ידעו חרפת רעב, שכן המגע והסחר עם איכרי הסביבה נמשכו, אף-על-פי שמגע וסחר זה היו בלתי-ליגאלים וכרוכים בסכנת חיים. בגיטו פעל יודנראט שהוקם, כנראה, עוד בימי השלטון ההונגרי. כיושב-ראש נזכרים במקורות השמות גרינברג ואלישע זננזוב; ייתכן ששימשו בתפקידיהם זה אחר זה. הוקמה גם משטרה יהודית. באמצע חודש מארס 1942 הגיעו לגבוז'דז'ייץ ידיעות על גירושים ורצח המוני של יהודים בערי האיזור. לכן ציפו תושבי גבוז'דז'ייץ לאקציה קרובה ואף הכינו במידת יכולתם מחבואים. אחרי חג הפסח תש"ב - ב- 12.4.1942 - הקיפו אנשי המשטרה הגרמנית והאוקראינית את הגיטו, פשטו לתוכו והתחילו לגרש את היהודים מדירותיהם. הם ירו לכל הכיוונים והציתו בתים במטרה לאלץ את המתחבאים לצאת ממקומות מחבואיהם. האקציה נמשכה כ- 8 שעות. כל הגיטו היה עטוף ואפוף להבות ועשן. הגרמנים והאוקראינים הוליכו את היהודים שנפלו לידיהם ליער הסמוך והרגום. אחרי האקציה נמצאו בשטח הגיטו גויות רבות של הרוגים שנרצחו במקום ושל אלה שנספו בלהבות או נחנקו בבתים ובמחבואים. באקציה זו נספו כמחצית תושבי גיטו; בחיים נותרו חלק מן המתחבאים וכן הללו שבשעת האקציה נמצאו במקומות עבודתם מחוץ לגיטו. הגרמנים ציוו עליהם להעביר את הגוויות מגיא-ההריגה ביער ומשטח הגיטו לבית-העלמין בקולאצ'קוובצה, ולקבור אותן בקבר אחים. שרידי הקהילה נשארו לגור בגבוז'דז'ייץ ימים ספורים בלבד. ב- 24.4.1942 ציוו הגרמנים על כל היהודים להתייצב במגרש שלפני בניין היודנראט לשם העברתם לגיטו בקולומיאה. הם הורשו לקחת אתם מטלטלים עד 15 ק"ג לאיש. היהודים הצטיידו במזון, כי ידעו שבגיטו בעיר זו שורר רעב. הם הולכו ברגל ורק החולים והקשישים הובלו בעגלות. אחרי בואם לקולומיאה, נימלט לרגל התנאים המחרידים שם חלק ניכר מבין מגורשי גבוז'דז'ייץ לגיטאות אחרים או למחנות-עבודה קטנים בסביבה, שלפי הידוע היו תנאי הקיום בהם נסבלים איכשהו. היו בין יהודי גבוז'דז'ייץ שאפילו חזרו על דעת עצמם לעיירתם, השיגו באופן רשמי עבודה מטעם הגרמנים, והתגוררו שוב בבתים ששרדו בשטח הגיטו. באחוזות החקלאיות שבסביבת גבוז'דז'ייץ עבדו עדיין יהודים רבים; הם שוכנו ליד מקומות עבודתם. רוב היהודים הללו היו פועלים עונתיים שהובאו לכאן מעיירות אחרות, אבל היו גם ביניהם מספר תושבי גבוז'דז'ייץ לשעבר. יהודים יחידים הסתתרו אצל איכרים בכפרי הסביבה. כשבוע ימים לפני ראש השנה תש"ג (ב- 8.9.1942) נאסר - לפי פקודת השלטונות המקומיים - להעסיק יהודים בחוות. העובדים מגבוז'דז'ייץ ומן הסביבה שוב גורשו לקולומיאה. באותם הימים (8.9.42- 7) התקיימה שם אקציה, ובמהלכה שולחו רוב עקורי גבוז'דז'ייץ יחד עם האוכלוסיה המקומית, למחנה-ההשמדה בבלז'ץ. אחרי ששוחררה העיר בידי הצבא הסובייטי ב- 28.3.1944 נשארו בחיים קומץ יהודים מגבוז'דז'ייץ; רובם עשו את המלחמה בברית-המועצות, וכמה מהם ניצלו במקומות המיסתור אצל איכרי הסביבה
הישוב עד מלחה"ע II-ה
גבוז'דז'ייץ מוזכרת לראשונה כעיר פרטית של האצולה ב- 1557. נקבעו בה אז ימי שוק וירידים. ב- 1627 התנהל בקרבתה קרב בין הצבא הפולני ובין הוואלאכים, שפלשו לאיזור, והעיר נפגעה קשה. ב- 1721 הוקם בגבוז'דז'ייץ, מנזר של הברנארדינים. באמצע המאה ה- 19 היתה גבוז'דז'ייץ מקום-מושבם של שלטונות הנפה. עם גמר מלחמת-העולם הראשונה צורפה גבוז'דז'ייץ לנפת קולומיאה. על היהודים בגבוז'דז'ייץ נמסר לראשונה בתעודות מ- 1635. עד- מהרה גדל היישוב, ויעיד על כך בית-הכנסת הבנוי עץ, שהוקם ב- 1640, והיה אחד המקוריים והמפוארים מסוגו בגאליציה המזרחית. הגג שלו היה כפול (כנראה בהשפעת הבניינים של הכנסיות האורתודוקסיות שבאיזור), ועיקר הדרו בפנים הבית, שקירותיו ותקרתו כוסו בצבעים מרהיבי-עין, מעשה ידי הצייר ישראל ב"ר מרדכי המכונה ליסניצקי, איש יאריצ'וב. גם פנים בית-הכנסת בחודורוב היה מעשה-ידיו של צייר זה. הבית נשרף בעת מלחמת- העולם הראשונה. במחצית השנייה למאה ה- 18 חלשה קהילת גבוז'דז'ייץ על יהודי הכפרים בסביבה, שמספרם ב- 1765 הגיע ל- 126 נפשות. היהודים בגבוז'דז'ייץ היו היסוד העירוני העיקרי ולא פחות מ-%60 מכלל האוכלוסים במשך כל זמן קיומו של היישוב היהודי. האוכלוסיה הלא-יהודית התגוררה בפרברי העיירה ועיקר עיסוקה בחקלאות. ראשוני היהודים בגבוז'דז'ייץ עסקו בחכירה, במוזגנות, במסחר ובמלאכה. במאות ה- 19 וה- 20 היה המסחר כולו (רובו מסחר זעיר ורוכלות בכפרים) וכן המלאכה על מקצועותיה בידי היהודים. בפרברי העיירה היו גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם 6 משפחות של איכרים יהודים (41 נפשות) ולהם חלקות שדה ואחו בין 3- 63 דונאם למשפחה. בכל המשקים האלה היו בסך-הכול 9 סוסים ו- 5 ראשי- בקר. בין שתי המלחמות ישבו בגבוז'דז'ייץ 2 רופאים ו- 3 עורכי דין יהודים. ב- 1927 הוקמה במקום, בתמיכת הג'וינט, קופת גמ"ח. בשנות השיא לפעולתה, ב- 1934- 1935, היא נתנה לסוחרים, לבעלי המלאכה ואף לאיכרים יהודים 72 הלוואות על סך כולל של 9,482 זלוטי. בין שתי המלחמות, בשנות ה- 30, הלך ורע מצבם הכלכלי של יהודי גבוז'דז'ייץ; על הסוחרים והחנוונים הוטל לעמוד בתחרות קשה עם הקואופרטיבים לצרכנות של האוקראינים. שהרחיבו אז את פעולתם. בעקבות גזרת השחיטה ב- 1937 חוסלה פרנסתם של כמה קצבים יהודים; בגבוז'דז'ייץ קיבלו רק 4 קצבים רשיון להחזיק אטליז כשר. רבו אז בסביבה מעשי התנכלות לרוכלים יהודים המחזרים על הכפרים, ובאוקטובר 1937 התנפלו בריוני המקום על זקן יהודי. בנו ניסה להגן עליו ובשוגג דקר בסכינו את אחד המתנפלים. בית-המשפט גזר עונש מאסר על הבן שהגן על אביו. בעיירה השתררה אווירה של פוגרום, ורק לאחר התערבות המשטרה נרגעו הרוחות. בין רבני המקום היו: ר' יצחק ב"ר אברהם שור, בעל "כוח שור", שכיהן בגבוז'דז'ייץ עד פטירתו ב- 1777. מ- 1891 כיהנו בגבוז'דז'ייץ שני רבנים והם - ר' יוסף ב"ר יהושע פרידמאן, שהמשיך בכהונתו עד 1934, ור' ישראל-מתתיהו ב"ר נחמן-זאב אוירבך, בעל "אלופי ישראל" , "אמרי בינה" , "נזר ישראל" ו"מקרא קודש". לאחר פטירתו של ר' ישראל-מתתיהו ב- 1901 ירש את כסאו בנו ר' נחמן- זאב אוירבך. ב- 1935 נתקיימו בגבוז'דז'ייץ בחירות סוערות לרב המקום, והתמודדו שני מועמדים לכהונה זו. באסיפה בבית המדרש הגיעו הדברים לידי חילופי מכות בין חסידי שני המועמדים, ובעזרת המשטרה הוחזר הסדר על כנו. לרב המקום נבחר אז ר' יעקב לייטר, שהמשיך בכהונתו עד תקופת השואה (נספה במחנה בלז'ץ ב- 1942). מסוף המאה ה- 19 ישב בגבוז'דז'ייץ האדמו"ר לבית שפירא, וב- 1914 קבע את מושבו בווינה. עד העשור האחרון של המאה ה- 19 לא נפרצה גדר החיים המסורתיים וההווי החסידי ששרר בגבוז'דז'ייץ. כסימן לפריקת העול ניתן לראות הקמת בית הספר מיסודו של הבארון הירש ב- 1892, שנתקיים במקום עד 1914. גם החוגים הציוניים הראשונים החלו בפעולתם בעת ההיא. בתחילת המאה ה- 20 הוקמה אגודת ציון ולידה ספריה (ב- 1904) וחוג לדראמה. ב- 1908 התארגן סניף המזרחי. בית-ספר עברי מיסודה של "שפה ברורה" הוקם ב- 1908 ובו 95 תלמידים. זמן- מה שכן במקום אף המרכז האיזורי של ארגון זה לדרום- מזרח גאליציה. על השפעת התנועה הציונית בעת ההיא תעיד העובדה, שאזכרות המוניות לב. ז. הרצל התקיימו מדי שנה בשנה בבית-הכנסת באישורו של הרב. עם תום מלחמת-העולם הראשונה חידשו ואף הרחיבו את פעולתם ציוני המקום. בהשפעתם תרמה הקהילה סכומי-כסף לק.ק.ל. ב- 1927 הוקם קן השומר הצעיר, אחד הפעילים באיזור, וב- 1935 הוא מנה 80 חברים. ב- 1932 נוסד סניף אחוה, שמנה ב- 1934 75 חברים. כן התקיימו במקום סניף בית"ר וקן בני עקיבא. ארגון פועלי ציון יסד ב- 1925 בית-ספר בן שתי כתות ששפת ההוראה בו היתה יידיש. היה זה מוסד לימודי נדיר ביישובי היהודים במזרח גאליציה. ב- 1935 נוסד סניף ויצ"ו. ליד הארגונים הציוניים נתקיימו קורסים ללימוד השפה העברית. ב- 1933 נמכרו בגבוז'דז'ייץ יותר מ- 200 שקלים, ובשנת השפל מבחינת הפעולה הציונית, ב- 1939, נמכרו יותר מ- 100 שקלים. קולות הבוחרים ניתנו ב- 1939 כלהלן: 52 - לציונים הכלליים, 6 - להמזרחי ו- 50 - לרשימת ארץ-ישראל העובדת. ב- 1923- 1924 קיים בגבוז'דז'ייץ "האיגוד היהודי לבתי- ספר עממיים" בלבוב קורסים משלימים ללימוד עברית ומקצועות כלליים. מ- 1931 ועד 1939, פעל בגבוז'דז'ייץ איגוד- ספורט "דרור" ובו סקציה לכדורגל. בהפסקות התקיים במקום איגוד ספורט "מלוט", ("פטיש") בחסותם של חברי הבונד