תרומות
גובורובו GOWOROWO
עיירה בפולין
מחוז: ביאליסטוק
נפה: אוסטרולנקה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 5,299
• יהודים בשנת 1941: כ-1,085
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
הידיעות הראשונות על גובורובו הן מן המאה ה- 16. יישוב קטן זה היה בבעלותם של נסיכי מאזוביה. בשנת 1827 התגוררו בגובורובו 85 תושבים ב- 41 בתים. לאחר חלוקת פולין בשנת 1772 נפלה גובורובו בחלקה של רוסיה ונשארה בשליטתה עד מלחמת העולם הראשונה. בקיץ 1888 ניזוקה העיירה משריפה ובשנת 1915 נשרפה ונהרסה כליל בגלל קרבתה לזירת המלחמה. באותה שנה נכבשה גובורובו בידי יחידות הצבא הגרמני שהחזיקו בה עד שנסוגו בשנת 1918. מגורי יהודים בגובורובו אינם מוזכרים לפני המאה ה- 18. במחצית השנייה של המאה ההיא התגוררו בה 97 יהודים. היישוב היהודי היה מאורגן בקהילה עצמאית שהחזיקה בית תפילה ובית עלמין. לקהילת גובורובו השתייכו גם יהודי הכפרים הסמוכים וולקי, פאשייקי וסוכצ'יץ. גובורובו שימשה מרכז למסחר ולמלאכה. בשנת 1892 היו בעיירה 30 בעלי מלאכה יהודים מתוך 49 כלל בעלי המלאכה שבמקום והם ייצגו את כל מקצועות המלאכה. היו ביניהם 12 חייטים, 5 סנדלרים, 3 נפחים, 3 בורסקאים, 2 פחחים, 2 נגרים, מסגר אחד, רצען אחד ושען אחד. בנוסף להם היו גם אופים וקצבים. מבין הרבנים שכיהנו בקהילה ידועים לנו ר' אהרון שלמה זלמן קלפפיש, בעל "בית אהרון"( נפטר בשנת 1885), ומי שנתמנה לרב אחריו, ר' יעקב יהודה כהנא בוצ'יאן, שישב על כס הרבנות בגובורובו במשך עשרות שנים. שמו נודע ברבים בגלל חיבורו "ושב הכהן". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה החלו גם יהודי המקום לסבול מרדיפת השלטונות עקב הכרזת המפקד העליון של הצבא הרוסי לפיה הואשמו היהודים בהושטת סיוע לגרמנים ובריגול לטובתם. יהודי גובורובו הואשמו בכך שהשתמשו בעירוב לשם מסירת ידיעות לאויב. השלטונות אסרו את רב הקהילה ר' אלטר משה מרדכי בורשטין וכמה מנכבדי הקהילה ורק לאחר השתדלויות של פרנסי הקהילה אצל השלטונות עלה בידיהם לשחרר את "הנאשמים" עד המשפט. הרב בורשטין יצא לווילנה ורק לאחר שהשתדל הרב רובינשטיין בעניינו באופן אישי אצל השלטונות בפטרבורג בוטלה הגזרה. בקיץ של שנת 1915 ניזוקה גובורובו מפגיעות ארטילריה ומן הדליקות שפרצו בעקבותיהן. יהודים רבים נשארו ללא קורת-גג ונדדו לעיירות הסמוכות ולפנים רוסיה. עם כיבוש העיירה בידי הצבא הגרמני התחילו רבים מן הפליטים לחזור לגובורובו. חידוש שלטון פולין בשנת 1918 לא שם קץ לסבלם של יהודי גובורובו. לעיירה הגיעו אז יחידות מצבא הגנראל האלר והללו החלו להתעלל ביהודים, גזזו את זקניהם של עוברי אורח יהודיים וגם בביזה שלחו את ידם. בפרוץ המלחמה בין פולין לרוסיה הסובייטית כבש הצבא האדום את העיירה והחזיק בה תקופה קצרה. הבולשוויקים פתחו בהחרמת רכוש. יהודי גובורובו גילו סולידריות עם שכניהם הפולניים. כשנאסר הכומר הפולני גושצ'יצקי (בן דודו של החשמן הפולני קאקובסקי) השתדל הרב בורשטין אצל הקומיסר של הצבא האדום בגובורובו, שהיה יהודי במוצאו, למען הכומר ואף עלה בידו לשחררו. הכומר גושצ'יצקי זכר כל ימיו את החסד שעשה עמו הרב בורשטין וכל ימיו היה מגן על יהודי גובורובו כאשר האספסוף מן הסביבה עמד לפגוע בהם.
בין שתי המלחמות
עם גמר מלחמת העולם הראשונה ניגשו יהודי גובורובו לשקם את בתיהם ואת בתי המלאכה והמסחר שלהם. ביוזמתו של רב העיר ר' אלטר משה מרדכי בורשטין ובסיוע יוצאי גובורובו בארצות הברית נבנו בית הכנסת הקרוי "הגדול" ובתי תפילה אחרים. גם באותה תקופה המשיכו יהודי גובורובו להתפרנס ממסחר וממלאכה. מרבית החייטים, הסנדלרים והכובענים נהגו למכור את מוצריהם הזולים לאיכרים בימי השוק בגובורובו עצמה או בעיירות שבסביבה. בין יהודי גובורובו התחילו להופיע באותה תקופה יזמים של תעשייה מקומית והם הקימו מנסרות, טחנות קמח, בית חרושת לבטון וכן תחנת חשמל. ביניהם היו גם סוחרים ששלחו את ידם בסחר עצים, תבואה ובהמות. באותן שנים התחילו הסוחרים ובעלי המלאכה להתארגן לשם עזרה הדדית והקימו בגובורובו את "איגוד הסוחרים" ואת "איגוד בעלי המלאכה". בשנים הראשונות אחרי מלחמת העולם הראשונה הוקמה בגובורובו "קופת גמילות חסדים" שנתנה הלוואות לבעלי מלאכה עניים ולסוחרים זעירים. כעבור זמן מה הקימו הסוחרים "בנק לאשראי". באותו זמן הוקם ביוזמתם של ארגון בעלי המלאכה ופעילים מקרב הסוחרים הזעירים "בנק לסוחרים זעירים ובעלי מלאכה". מוסדות אלה הצילו מחרפת רעב רבים מיהודי גובורובו, אשר מקורות הפרנסה שלהם הלכו ונידללו. חרף העזרה ההדדית רווחה הדלות בקרב בעלי המלאכה והרוכלים היהודיים בגובורובו ורבים נזקקו לעזרת קרוביהם בחוץ- לארץ. בעניי העיירה טיפלו חברות הסעד והעזרה שפעלו בגובורובו. החשובות שבהן היו: "לינת הצדק" ו"ביקור חולים", שעסקו בהגשת עזרה רפואית לעניים, וחברת "הכנסת אורחים", שדאגה לעניים שבעניים. לאחר מלחמת העולם התקיימו בגובורובו סניפים של כמעט כל המפלגות שפעלו באותו זמן בפולין, אך רוב הציבור המשיך לחיות בדרכו המסורתית-החרדית. החוגים הציוניים הראשונים בגובורובו הוקמו בתחילת המאה העשרים. בסתיו 1917 הוקמה בעיירה אגודה ציונית שדאגה ללימוד השפה העברית בשיעורי ערב. בשנים שבין שתי המלחמות היתה ההסתדרות הציונית מיוצגת בגובורובו על רוב גווניה: "פועלי ציון" (ימין ושמאל), "המזרחי" והצה"ר. גם לתנועות הנוער היו סניפים: "השומר הצעיר", "פרייהייט" (דרור), "השומר הדתי" ובית"ר. רבים מן החברים בתנועות הנוער הציוניות יצאו לקיבוצי הכשרה, שהוקמו גם בסביבת גובורובו. בשנת 1925 הוקמה חוות הכשרה של "פועלי ציון" (ימין) בכפר צ'רנייה ורבים מחבריה עלו לארץ-ישראל. הסניף של "אגודת ישראל" ושל "צעירי אגודת ישראל" התבסס על חסידי אלכסנדר, גור, וורקה. בשנת 1934 הוקמה בתחנת הרכבת בכפר פאשייקי קבוצת הכשרה של "צעירי אגודת ישראל". כ- 20 חברים עבדו בבית חרושת לבטון ורבים מהם עלו לארץ-ישראל. בגובורובו פעל גם סניף של ה"בונד" ושל ארגוני הנוער והילדים שלו "צוקונפט" ו"סקיף". אחדים מבני הנוער היהודי השתייכו לארגון הנוער הקומוניסטי שפעל במקום. בהנהלת הקהילה שלטו אנשי "אגודת ישראל". בראש הקהילה עמד הרב אלטר משה מרדכי בורשטין. גם בתקופה זו המשיכו רוב ילדי ישראל ללמוד בחדרים המסורתיים שבעיירה. הקהילה פיקחה על החדרים הציבוריים והפרטיים. כמעט בכל בתי התפילה פעלו חברות, כגון חברת הדף היומי, חברת משניות, חברת תורה וכיוצא באלה.
במלחה"ע ה - II
עם כניסתם של הגרמנים לגובורובו ב- 8 בספטמבר 1939 החלו החיילים להתעלל ביהודים ולשדוד את רכושם. ב- 21 בספטמבר 1939 הוציאו הגרמנים את כל יהודי העיירה מבתיהם (כאלפיים איש) ודחסו אותם לבית הכנסת. כל יהודי שניסה להישאר בביתו ולא לבוא לבית הכנסת נורה במקום. הגרמנים העלו את בתי היהודים ואת בית הכנסת באש. הנאספים בבית הכנסת ניצלו הודות לקצין גרמני בכיר שנזדמן למקום ובשמעו את היללות שעלו מבית הכנסת הורה להוציא את האנשים מן הבית הבוער. הניצולים גורשו לאוסטרולנקה. בחול המועד סוכות תש"א גורשו יהודי גובורובו לעבר שטח הסיפוח הסובייטי. גורל יהודי גובורובו היה כגורל שאר היהודים בשטחי מזרח פולין שסופחו לברית המועצות ונכבשו מחדש. רובם נרצחו בידי הנאצים ועוזריהם; מקצתם שולחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. בין המגורשים היה הרב אלטר משה מרדכי בורשטין, ראש הקהילה ורבה האחרון של גובורובו. הרב בורשטין ניספה בטרבלינקה בחודש אב תש"ג.