תרומות
גוסטינין GOSTYNIN
כפר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: גוסטינין
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 6,684
• יהודים בשנת 1941: כ-269
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
שם הכפר גוסטינין מוזכר לראשונה באמצע המאה ה- 13 כיישוב מבוצר, שהיה בבעלותם של נסיכי קויאבי ומאזוביה. מקומו של גוסטינין על אם הדרך השפיעה במידה רבה על התפתחותו. היישוב היה למרכז מסחרי לסביבה החקלאית. בשנת 1382 העניק נסיך מאזוביה ז'יימוביט לגוסטינין מעמד של עיר והיתר לייצר ולשווק משקאות חריפים. זכויות אלה אושרו מחדש בשנים 1462, 1520 ו- 1552 בידי מלכי פולין. לאחר חלוקתה של פולין, בשנת 1795, היתה גוסטינין תחת כיבוש פרוסיה בשנת 1807 נכללה גוסטינין בנסיכות וארשה ומשנת 1815 עד מלחמת העולם הראשונה היתה בתחום מלכות פולין הקונגרסאית. בראשית המאה ה- 19 היתה גוסטינין גם למרכז מלאכה. לפי נתונים חלקיים היו בעיירה (במחצית הראשונה של המאה ה- 19) משרפת לבנים, משרפת זפת, מנסרה, מבשלת שכר, בית מלאכה לייצור חומץ ושמן ובית בורסקי. באותן השנים הקימו במקום מתיישבים גרמניים בית מלאכה לאריגת בדי צמר, שהועסקו בו 123 פועלים (50 מהם אורגי בדים). יישוב יהודי היה קיים בגוסטינין כבר במחצית השנייה של המאה ה- 15. ראשוני היהודים התפרנסו ממסחר ומחכירה. משגדל היישוב עסקו המפרנסים היהודיים גם במלאכה. בעלי המלאכה עסקו ברובם במקצועות המסורתיים של היהודים, כגון חייטות ופרוונות. בשנת 1710 הוקם בעיירה בית כנסת בנוי עץ. לפי הנתונים התגוררו בגוסטינין בשנת 1765 157 יהודים מעל לגיל שנה. בשנים 1823- 1862 הוגבלו מגורי יהודים לרובע מיוחד (רוויר). במחצית השנייה של המאה ה- 19 המשיכו רוב המפרנסים להתפרנס ממסחר זעיר וממלאכה ורק אחדים מהם ניהלו מסחר גדול ועסקו בסחר ובייצוא של עצים, תבואה וצמר. בבעלותם של כמה יהודים היו בתי מלאכה לייצור גרביים, לייצור טליתות וכן מנסרה. קבלנים יהודיים סיפקו חומרי בניין ומצרכים שונים ליחידות הצבא הרוסי שחנו בסביבה. אחוז ניכר מבין תושבי גוסטינין היהודיים עבדו בבניין בעיירה ובהקמת קסרקטינים בשביל יחידות הצבא שבקרבת העיר. בין הפועלים היהודיים היו בנאים, חוצבי אבנים, מסגרים, פחחים, נגרים, סיידים, זגגים וכיוצא באלה. היחסים בין היהודים והאוכלוסייה הלא-יהודית בעיר היו תקינים בתקופה ההיא. בנוסף לדאגות בענייני סעד ולהגשת עזרה לנזקקים היהודיים עסקו אנשי ציבור מבין יהודי גוסטינין גם בהגשת עזרה לשכניהם הפולניים. הרופא היהודי סטאניסלאב-שמואל מארקוספילד דאג לחולים עניים בעיירה בסביבה והיה רוכש בשבילם תרופות מכספו. הד"ר מארקוספילד עבד בשנים 1844- 1849 בבית החולים הממשלתי (המחוזי) בגוסטינין. סימנים ראשונים למעורבותם החברתית והציבורית של יהודי גוסטינין יש לראות ביחסם למרד הפולני בשנת 1863. אחדים מיהודי העיירה תמכו במורדים והגישו להם עזרה. בין אלה היתה פריידה מוטיל ("מוטיל השחורה"), שהחביאה בביתה כמה מן המורדים הפולניים בעת דיכוי המרד. עד ראשית המאה ה- 20 שמרה קהילת גוסטינין על צביונה הדתי המסורתי. בעיר, שהיו בה אנשי עמל מרובים, היו תנאים נוחים לפעילותן של תנועת הפועלים הפולנית וזו היהודית. בשנים הראשונות של המאה ה- 20 הוקמו בעיירה חוגים של סוציאל-דמוקראטים פולניים, שהצטרפו אליהם גם מספר יהודים, וכן חוגים של ה"בונד" ושל "פועלי ציון". באותן שנים ייסדו בגוסטינין בני נוער יהודיים "ספרייה עממית", ששימשה גם מקום לפגישת רעים. האירועים המהפכניים של שנת 1905/6 נתנו את אותותיהם גם בגוסטינין. בעיר פרצו הפגנות שהשתתפו בהן הן פולנים והן יהודים. בתקופת הריאקציה שלאחר מהפכת 1905/6, בעת הפרעות ביהודים, התארגנה בגוסטינין פלוגת צעירים כדי להגן על חייהם ורכושם של יהודי העיירה. כאמור, כבר במחצית הראשונה של המאה ה- 18 היתה בגוסטינין קהילה מאורגנת. מבין הרבנים שכיהנו בגוסטינין במחצית הראשונה של המאה ה- 19 ידוע לנו ר' שלמה מגוסטינין, שעבר לשייראדז. ידיעות מפורטות יותר מצויות על ר' יחיאל מאיר ליפשיץ, מתלמידיו של ר' מנדל מקוצק. הוא נודע בפי העם בכינוי "בעל התהילים". ר' יחיאל מאיר כיהן בגוסטינין במשך 40 שנה. בשנים האחרונות לחייו הנהיג עדת חסידים ונודע כאדמו"ר מגוסטינין( נפטרבשנת 1888). ר' יחיאל מאיר נתפרסם גם בזכות היותו הגיבור הראשי ברומן של ש' אש "דער תהילים ייד". אחרי מותו נבחר לרב בגוסטינין ר' יואב יהושע (נודע ככינוי "העילוי מקינסק"). הוא יסד בגוסטינין ישיבה, שלמדו בה בחורים מתושבי העיירה ומן הסביבה. הישיבה התקיימה רק זמן קצר ונסגרה לאחר שר' יואב יהושע עבר לכהן בעיר מולדתו קונסקיה (קיסנק). בשנת 1895 נתקבל לרב בגוסטינין ר' חיים משולם קויפמאן (לאטערמאן). הרב קויפמאן כיהן בעיר במשך 13 שנים בערך. בשנת 1907 עבר לכהן בפולטוסק. מרבני גוסטינין ידוע גם ר' דוד סולמאן ממנהיגי "המזרחי" בפולין. הוא נתמנה לרב בגוסטינין בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה ( נפטר בשנת 1921). רבה האחרון של גוסטינין היה ר' יצחק מאיר בורנשטיין, מפעילי "המזרחי" (נספה בשנות השואה). שנים רבות כיהן בקהילה כדומ"ץ ר' שמואל וולף פינצ'בסקי. עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה למדו רוב ילדי ישראל בחדרים. בתחילת המאה ה- 20 הוקמו בעיר גם חדרים בנוסח "החדר המתוקן" שלימדו בהם לפי שיטות פדאגוגיות מתקדמות. שנים אחדות לפני מלחמת העולם הראשונה התארגן בגוסטינין בית-ספר עברי פרטי בשם "תורה ודעת". התלמידים למדו עברית, תנ"ך וגם לימודים כלליים. בשנות מלחמת העולם הראשונה האשימו מפקדי הצבא הרוסי, כבשאר המקומות במלכות פולין, את היהודים בהגשת סיוע לגרמנים ובריגול. הרב וכמה מנכבדי הקהילה נאסרו. הם שוחררו רק הודות להשתדלותו של אחד מבני האצולה מתושבי הסביבה אצל מפקד הצבא הרוסי. כיבוש העיירה בידי יחידות הצבא הגרמני לא שם קץ לסבלם של היהודים. הכובשים הגרמניים הטילו על תושבי גוסטינין מסים כבדים והחרימו את רכושם. בשל כך הגיעו רבים עד פת לחם. למעגל הנזקקים הצטרפו פליטים רבים שגורשו מן הערים ומן העיירות שבסביבה והגיעו לגוסטינין בחוסר כל. הגרמנים אסרו קבוצת יהודים במקום ושלחו אותם לגרמניה, למחנות לעבודת כפייה שניידמיהל ואפלברג. בשנות הכיבוש הגרמני הוקמה בגוסטינין תחנת החשמל הראשונה (1915). בנייתה של מסילת הברזל, שהחלה אז, נגמרה בשנת 1923. הגרמנים התירו את ההתארגנות הפוליטית והחברתית של תושבי העיר. דבר זה איפשר גם ליהודים בגוסטינין לפתוח בפעילות פוליטית וחברתית ענפה. בגוסטינין הוקם ועד ציבורי שטיפל ביהודים הנזקקים. כ- 400 נצרכי סעד קיבלו ארוחות חמות ועזרה כספית. בשנת 1915 הוקמה בעיירה חברת "לינת צדק" שדאגה לטיפול רפואי לעניים. התחדשה גם פעולתם של סניפי המפלגות והותרה גם פעילות ציונית גלויה. בשנת 1915 הוקם הארגון "התחיה" ובו 3 חוגים של חובבים: הרצליה, "מכבי" (חוג לספורט) ו"הבימה" ( חוג לדרמה).
בין שתי המלחמות
חידוש שלטון פולין העצמאית בסוף שנת 1918 לא שם קץ לסבלם של היהודים. לגוסטינין הגיעו יחידות הגנראל האלר והללו החלו להתעלל ביהודים. בעיקר נהגו לקצץ זקנים ופיאות של יהודים לעיני רבים. בשנת 1921 פחת מספר היהודים בגוסטינין לעומת מספרם בשנת 1897. דבר זה בא כתוצאה מהגירת היהודים בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה וגם בשל המלחמה עצמה אבל גם בשל המצב הכלכלי והביטחוני המעורער שהשתרר מיד לאחר המלחמה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו רוב יהודי גוסטינין להתפרנס ממסחר זעיר וממלאכה. תעשיינים וסוחרים גדולים רבים לא היו בעיירה. הרוב הגדול התפרנסו בדוחק. בשנים אלה הסתעפה רשת הארגונים והמוסדות של יהודי גוסטינין לסיוע כלכלי ולעזרה הדדית. המועסקים בבתי המלאכה התארגנו ב"איגוד מקצועי מאוחד", שהיו בו מחלקות לפי ענפי העיסוק: עובדי מחט, תפרים, ספרים, עובדי תובלה ועוד. בשנות העשרים הוקמו בגוסטינין בסיוע ה"ג'וינט" "קופת גמילות חסדים" ו"בנק עממי" (1928), שנתנו הלוואות לסוחרים זעירים ולבעלי מלאכה. כאמור, ראשוני החוגים הציוניים בגוסטינין התארגנו בראשית המאה ה- 20. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היתה ההסתדרות הציונית מיוצגת בגוסטינין על זרמיה הרבים: ציונים כלליים, "פועלי ציון", "המזרחי", ציונים רוויזיוניסטים. בגוסטינין התארגנה גם קבוצה של "החלוץ" והוקם מרכז להכשרה. בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היו בקיבוץ-הכשרה 20 חברים בכל עונה. מן המפלגות הלא-ציוניות היו בגוסטינין סניף של "אגודת ישראל" וסניף של ה"בונד" ולידו ארגון הנוער "צוקונפט" וארגון של ילדים - "סקיף". גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שרר בקרב מרבית יהודי גוסטינין ההווי המסורתי-דתי והשפעתה של "אגודת ישראל" בקהילה היתה רבה. בשנות ה- 30 הלכה ורבתה השפעתם של הציונים ושל "הבונד". בבחירות למועצת העיר, שנערכו בשנת 1934, היו ליהודי גוסטינין 4 נציגים: הציונים - נציג אחד, "אגודת ישראל" - נציג אחד, הרשימה המאוחדת של ה"בונד" ופ.פ.ס. - 2 נציגים. בבחירות לוועד הקהילה, שנערכו בשנת 1936, נבחרו 8 חברי ועד: ציונים כלליים - 2, "פועלי ציון" - נציג אחד, "אגודת ישראל" - 2, "פועלי אגודת ישראל" - נציג אחד, ה"בונד" - 2 נציגים. גם בתקופה זו המשיכו ילדי ישראל ללמוד בחדרים המסורתיים. כמה וכמה בנים למדו בבית-הספר הפרטי והבנות למדו בבית-הספר "בית יעקב". מספר הילדים היהודיים (בנים ובנות) שלמדו בשתי הגימנסיות הפולניות שבעיירה היה קטן. בגוסטינין המשיכה לפעול הספרייה שהוקמה לפני מלחמת העולם הראשונה, שהיו בה מאות ספרים בעברית, ביידיש ובפולנית. ב"בית התרבות", שהוקם ביוזמת איגוד בעלי המלאכה, נערכו שיעורי ערב לנוער העובד. המורים באו מקרב תלמידי הגימנסיות שבעיירה. ב"בית התרבות" התקיימו גם חוגים לספרות ולדרמה ביידיש. בימי שבת וחג התקיימו במקום הרצאות ונשפים ספרותיים. באותן שנים הקימו חברי ה"בונד" בגוסטינין מועדון לספורט בשם "מארגענשטערן" (השחר).
במלחה"ע ה - II
גוסטינין נכבשה בידי יחידות הצבא הגרמני כבר בימים הראשונים של המלחמה ומיד החלו רדיפות היהודים. ביום הכיפורים ת"ש רוכזו יהודי גוסטינין בכיכר השוק ומשם הובילו אותם לכנסייה המקומית וכלאו אותם שם למשך שלושה ימים. לאחר מכן הציתו הגרמנים את בית הכנסת והכריחו את היהודים לפרק את כתלי בית המדרש הישן הבנוי עץ. מיום ליום גברו הגזרות. אנשי הקהילה נצטוו להתייצב לעבודות כפייה, לשאת את סימן הטלאי הצהוב על בגדיהם; אסור היה להם ללכת על המדרכות והותר להם ללכת רק בצדי הרחוב. ב- 27 בנובמבר 1939 הוצאו להורג 4 אישי ציבור יהודיים יחד עם 24 אנשי האינטליגנציה הפולנית בעיירה. הגרמנים החרימו סחורות ודברי ערך מן הבתים ובנוסף לכך הטילו על הקהילה קנסות (קונטריבוציות). באחד הימים הטילו הגרמנים על יהודי גוסטינין קנסות נוספים וראש הקהילה הודיע להם שאי אפשר לאסוף יותר כסף. הגרמנים הציעו לו לבקש עזרה אצל פרנסי הקהילה בווארשה. משלחת של יהודי גוסטינין יצאה לווארשה והצליחה להשיג את הסכום - 5,000 מרקים. הגזרות על יהודי העיירה גברו עוד יותר כאשר סופח איזור גוסטינין לווארטה-לאנד, כלומר לרייך השלישי. בסוף שנת 1940 נאלצו יהודי גוסטינין לעזוב את דירותיהם ולהתרכז בשכונה נפרדת שנקבעה לשם כך בכמה מרחובות העיירה ליד הנהר סקרוויה. בהתחלה היה זה גטו פתוח. בעלי המלאכה המשיכו לעבוד בשביל לקוחותיהם הפולניים והיהודים יכלו לצאת מבתיהם כדי להשיג דברי מזון אצל האיכרים הפולניים. בקיץ 1940 נמצאו בגטו 2,250 יהודים; 650 מהם היו פליטים שהגיעו לגוסטינין מערים שבסביבה. הגברים והנשים נאלצו לעבוד בעבודות שונות במוסדות הצבא הגרמני ובחברות גרמניות שפעלו בסביבה. העובדים יצאו לעבודה בוקר בוקר וחזרו למשפחותיהם בשעות הערב. גם ילדים מעל גיל 10 הועסקו בעבודות. המצב החמיר בקיץ 1941; הגרמנים הקיפו את הגטו בתיל דוקרני והגטו נסגר. אנשי היודנראט קיבלו הוראה להשיג את המזון הדרוש לתושבי הגטו ולדאוג לחלוקתו והמשטרה היהודית נצטוותה לשמור על היציאה מן הגטו. בקיץ 1941 החלו חטיפות, ויהודים מגוסטינין נשלחו למחנות כפייה שונים. באוגוסט 1941 הוציאו הגרמנים מן הגטו קבוצה של צעירים ושלחו אותם למחנה ביאנוקוב. בגטו נותרו רק זקנים, אימהות לילדים וחולים. בימים 16- 17 באפריל 1942 חיסלו הגרמנים את הגטו. שארית קהילת גוסטינין גורשה למחנה ההשמדה בחלמנו.לאחר הגירוש הרסו הגרמנים את בית העלמין היהודי בעיירה.
http://www.zchor.org/GOSTYNIN.HTM
http://www.pl-info.net/poland/communes/mazowieckie/gostynin.html