גז'ימאלוב GRZYMALOW

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: סקאלאט
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-2,748
• יהודים בשנת 1941: כ- 1,550
• יהודים לאחר השואה: כ-30

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
אין בידנו ידיעות על קורות יהודי גז'ימאלוב בימי השלטון הסובייטי. (ספטמבר 9391-יוני 1941). לאחר שפרצה מלחמת גרמניה-ברית-המועצות נכנסו הנאצים לגז'ימאלוב ב- 6.7.1941. בגז'ימאלוב היו אז 2,200 יהודים, שכן הגיעו פליטים רבים בתקופת השלטון הסובייטי. ביומיים הראשונים לכיבוש עשו הנאצים והאוקראינים טבח ביהודי העיירה. נחטפו מאות (350- 500) גברים, נשים וילדים, הובאו אל חוף הנהר גנילה ונורו במקלעים. קבוצת גברים נצטוותה לכרות קבר-אחים בבית-העלמין. קבוצה אחרת, רובה נשים, נרתמו בעגלות וגררו את הגופות לקבורה, לקול צחוקם של האוכלוסים האוקראינים, שהתעללו בהם. לאחר הפוגרום הודיעו הנאצים כי האקציה הסתיימה, ועל היהודים מכאן ואילך "להתמסר לעבודה" למען השלטונות. כל הגברים והנשים הכשירים לעבודה הועסקו בעבודות ציבוריות בעיירה ובסביבה, וכן בחקלאות. ביולי 1941 הוקם היודנראט וכיושב-ראש נתמנה בומק (אברהם) רוס. הוקמה גם משטרה יהודית. עיקר תפקידם של מוסדות אלה היה אז הספקת כוח-עבודה יהודי. בסתיו 1941 החלה חטיפת יהודים, גברים ונשים, למחנות-העבודה שבסביבה: בורקי ויילקיה, מאקסימובקה ליד סקאלאט. האמידים פדו עצמם בכופר. גם בגז'ימאלוב הוקם מחנה-עבודה ליהודים, שהועסקו בסלילת דרכים בסביבה. במחנה היו 3 בניינים ובהם שיכנו הנאצים כ- 3,500 יהודים (רובם בני מקומות אחרים). היישוב חוסל באוקטובר 1942. יהודי גז'ימאלוב הועברו לגיטו בסקאלאט. במקום נשאר רק מחנה-העבודה הנ"ל, ויהודים מעטים אנשי גז'ימאלוב, שנמלטו מסקאלאט חדרו לתוכו באורח בלתי-ליגאלי. המחנה חוסל ב- 24.1.1943. הגרמנים הציתו את הבניינים על יושביהם ורוב הכלואים נשרפו חיים. גז'ימאלוב שוחררה על-ידי הצבא הסובייטי ב- 23.3.1944. מתושבי גז'ימאלוב מלפני המלחמה נותרו קצת יותר מ- 30 יהודים

סגור

הישוב עד מלחה"ע II-ה
יש סבורים שגז'ימאלוב כבר היתה קיימת במאה ה- 15, אולם למעשה ידוע עליה כעל העיר הפרטית בבעלותה של האצולה מתחילת המאה ה- 18, כשסולקו מן האיזור סכנת הפלישות מצד הטאטארים ואימת השלטון התורכי בפודוליה המזרחית. הטירה-מבצר הוקמה בתחילת המאה ה- 18, וב- 1716 הועבר לגז'ימאלוב המרכז הקהילתי של הכנסייה הרומית- קאתולית. גז'ימאלוב היתה אז גם המרכז של תשלובת אחוזות האצולה, ואליה השתייכו העיירות טואוסטה וטארנורודה וכן 30 כפרים בסביבה. ב- 1879 הקים בעליה של האחוזה בגז'ימאלוב דאז טחנת-קמח מונעת בקיטור, השנייה מסוגה בגאליציה המזרחית. הכיבוש הרוסי בעת מלחמת העולם הראשונה היה בגז'ימאלוב ממושך יותר משאר ערי גאליציה, אולם לא לווה בהרס העיר ובהתנכלויות באזרחיה. תהליך הירידה במספר אוכלוסי העיר קשור באוזלת מקורות פרנסה במקום ובהגירה אל מעבר לים ולערים גדולות בגאליציה בשנות ה- 80 למאה ה- 19, ותהליך זה הלך וגבר בראשית המאה ה- 20, ובעיקר בעת מלחמת-העולם הראשונה כשרבים מתושבי העיר (המגוייסים וכן הנמלטים ממנה) לא חזרו לעיר מולדתם. נראה שהיהודים היו בין מייסדי העיירה בראשית המאה ה- 18. בעליה דאז, שהתייחסו לבית האצולה שייניאבסקי, ידועים גם ממקומות אחרים ברייסן ובפודוליה כתומכים בהתיישבות היהודים באחוזותיהם וכמעניקי זכויות יסוד נוחות ליהודים. תשלובת גדולה של אחוזות היתה זקוקה לחוכרים זריזים, לסוחרים מייצאי תבואה ותוצרת חקלאית אחרת, למייבאי סחורות (בדים, מוצרי ברזל, יינות ומוצרי מותרות) וכן לבעלי-מלאכה יהודים. בשנות ה- 20 למאה ה- 17 העניק בעליה של העיר פריווילגיות בלעדיות רק ל- 2 אגודות בעלי-מלאכה נוצריות - של האורגים ושל הסנדלרים ומכאן שבשאר האומנויות יכלו יהודי המקום לעסוק ללא כל הגבלה. היישוב היהודי הלך וגדל והגיע לשיא התפתחותו בשנות ה- 80 למאה ה- 19, היהודים היוו אז %60 מכלל האוכלוסים, ואפילו בעת ירידת היישוב - %50 מכלל תושבי העיר. האוכלוסיה הלא-יהודית התקיימה למעשה ברובה על העבודה בחקלאות, ובדומה לאיכרי הסביבה עסקו רבים ממנה בעונות החורף באריגת בדים, חגורות, בבורסקאות ובייצור עגלות. את המוצרים שיווקו הם עצמם או בתיווך הסוחרים היהודים בערים ובכפרי הסביבה. מראשית היווסדה היו היהודים בעיירה אלמנט עירוני יסודי, שריכזו בידיהם את המסחר וענפי מלאכה עיקריים. במאה ה- 18 ובמחצית הראשונה של המאה ה- 19 עסקו יהודי גז'ימאלוב בחכירה, בפונדקאות, במלאכה ובסחר תבואה, תמד, דגים, בדים ובקר, ולמן המחצית השנייה למאה ה- 19 - בסחר- תבואה, מסחר זעיר במוצרי מכולת, בדים, וברוכלות בכפרים. כן המשיכו לחכור את משרפת היי"ש, שייצרה בשנות ה- 60 למאה ה- 19 כ- 180,000 ליטר יי"ש ומבשלת הבירה שתפוקתה היתה כ- 120,000 ליטר לשנה. בעשורים האחרונים של המאה ה- 19 חולקה תשלובת האחוזות, ורבו בעליהן של אחוזות קטנות יותר שלא נזדקקו כבר ליהודים כחוכרים, מתווכים ונותני שירותים אחרים. כך נתמעטו מקורות הפרנסה של היהודים הקשורים במישרין בתשלובת האחוזות ושל המתפרנסים על-ידם. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היתה גז'ימאלוב מקום-מושב של שלטונות הנפה ובית המשפט, ומעמדה זה קידם את המסחר והמלאכה בעיר. איכרי הסביבה היו באים לערכאות בימי שוק וירידים (שלושה בשנה), ואגב כך עסקו גם במכירת יבולם וברכישת מוצרי תעשיה. בין שתי מלחמות-העולם היתה סקאלאט למקום מושב של הנפה, ולפיכך נסתם גם מקור פרנסה זה לסוחר ולבעל-המלאכה היהודי בגז'ימאלוב. בתקופה שבין שתי המלחמות הוקמו הקואופרטיבים לשיווק ולצרכנות של הפולנים והאוקראינים, ואלה דחקו במידה ניכרת את רגלי הסוחר ובעל-המלאכה היהודי בגז'ימאלוב. הקמת איגוד הסוחרים היהודיים וארגון בעלי-מלאכה יד חרוצים בראשית שנות ה- 20 (איגוד הסוחרים פסק מלהתקיים בשנים 1929- 1934) וכן ייסוד קופת גמ"ח ב- 1929 (בשיא פעולתה נתנה זו 86 הלוואות על-סך כולל של 4,195 זלוטי) הקלו אך במעט על מצבם הכלכלי של יהודי גז'ימאלוב שנידרדר והלך. הקהילה היהודית התארגנה בגז'ימאלוב במאה ה- 18. תחילה היתה כפופה לקהילת טרמבובלה, וכנראה לקראת אמצע המאה נעשתה עצמאית. כבר בתחילת המאה (1700 בערך) מוזכר ר' ישראל בעל "זרע ישראל", כרבה של גז'ימאלוב. לקראת סוף המאה ה- 18 נודע כרב בעיר זו ר' נפתלי-מרדכי מרגליות ב"ר מאיר. זמן קצר כיהן בקודש ר' משה (נפטר ב- 1830). ממנו קיבל כנראה, ר' שמריה-שמריל בראנדרייס, קודם רבה של טרמבובלה, שב- 1849 נדפס חיבורו "עיון תפילה" (פירושים ודיונים על הסידור) וב- 1852 "קהילות יעקב" (פירוש על קהלת). באותה שנה עלה ר' שמריה לארץ-ישראל ונפטר שם ב- 1857. אחרי עלייתו נתמנה לאב"ד גז'ימאלוב בנו, ר' יוסף, שישב על כסאו עד פטירתו ב- 1864. במחצית השנייה של המאה ה- 19 ועד 1894 כיהן כרב בגז'ימאלוב ר' יעקב ויידנפלד. את כסאו ירש בנו ר' יצחק. בעת מלחמת-העולם הראשונה השתדל ר' יצחק הרבה בשביל הפליטים בערי-הסביבה שהתרכזו בגז'ימאלוב. אנשי הוועד לעזרה שהוקם במקום, רובם פשוטי-עם, נטו לדרכו של הרב והעדיפו את הפליטים על אנשי המקום בחלוקת הכספים שנתקבלו מהוועד לעזרת הפליטים היהודים שבקייב. ר' יצחק נאסר לשנה על-ידי השלטונות הרוסיים באשמת ריגול. הוא המשיך בכהונתו בתקופה שבין שתי המלחמות, נפטר בתחילת 1942 וזכה לקבר ישראל. יצויין שבעת כהונתו השתתף ר' יצחק באירועים הקשורים לתנועה הציונית. ב- 1925 נאם בעצרת לכבוד פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים וב- 1929 ספד לד"ר ליאון רייך באסיפה שארגנו הציונים חברי "יד חרוצים". ביוזמת הקהילה ורבה, הורחב ב- 1934 בית-העלמין שמלאו לו אז 200 שנה. בגז'ימאלוב התגבשו במרוצת הזמן יחסים תקינים בין שלושת הלאומים (יהודים, פולנים ואוקראינים) שאיכלסו אותה. הדבר מצא את ביטויו בין השאר ביחסה ההוגן והשיוויוני של מועצת העיריה לאוכלוסי העיירה. ב- 1907 הקצתה העיריה 3 מגרשים לבנין בתי-עם לשלושת הלאומים. שלא כאוקראינים והפולנים שניצלו את ההזדמנות, טיפלו היהודים עוד ב- 1927 בבעייה זו. כנראה לא נבנה הבית מחוסר תקציב. מועצת העיריה היתה מורכבת מנציגי כל הלאומים שווה בשווה, שליש המאנדאטים לכל לאום. בבחירות של 1927 קיבלו היהודים 16 מאנדאטים מתוך 48, וב- 1933 (על-פי התקנון החדש) - 4 מאנדאטים מכלל ה- 12. לקראת חג המולד של 1928 חילקה העיריה דברי הלבשה והנעלה לילדי בתי-הספר. גם ילדי ישראל קיבלו את העזרה הזאת כשאר הילדים. ב- 1934 נפטר הרופא העירוני היהודי ד"ר איזידור מוזס. עצרת-אבל למותו התקיימה באולם העיריה וספדו לו הרב י' ויידנפלד, ראש העיר דאז (פולני) ונציגה של האוכלוסיה האוקראינית. חוגים ציוניים קמו בגז'ימאלוב בשנים האחרונות למאה ה- 19. בין הציונים הפעילים היה הרופא המקומי ד"ר שמטרלינג. כבר אז התקיימו חגיגות לעת-מצוא והשתתפו בהן חובבים (מקהלה ונגנים) מבני הנוער. ב- 1903 נמסר על קיום ארגון ציוני "דורשי ציון". בין שתי המלחמות פעלו בגז'ימאלוב סניפים של התאחדות (מ- 1923), של אחוה (מ- 1930) ושל הרביזיוניסטים (1931) וכן ארגוני נוער - הנוער הציוני וגורדוניה. ב- 1934 ארגנה ההסתדרות הציונית את בעלי- המלאכה באיגוד נפרד - "ציונים בעלי מלאכה". הוקם אז גם איגוד של נשים ציוניות. סניף "עזרה" הוקם ב- 1925, וחברי אחוה ארגנו ב- 1933 קיבוץ-הכשרה בכפר הסמוך לגז'ימאלוב. לציונים היו נציגים בוועד הקהילה. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 התחלקו קולות המצביעים כלהלן: 49 בעד הציונים הכלליים, 12 - המזרחי, 85 - התאחדות ו- 52 בעד הרביזיוניסטים. ב- 1923- 1924 אורגנו במקום קורסים להשתלמות בלימודים כלליים מטעם "האיגוד היהודי לבתי-ספר עממיים ותיכוניים בלבוב". באותו זמן הוקם גם בית-ספר עברי משלים, שפעל כנראה לסירוגין, כי ב- 1934 נמסר על חידוש פעולתו. בשנה זו למדו בו כ- 150 בנים ובנות