תרומות
גרודז'יסקו דולנה GRODZISKO DOLNE
עיירה בפולין
מחוז: לבוב
נפה: לאנצוט
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-5,895
• יהודים בשנת 1941: כ-480
תולדות הקהילה:
כללי
שלושה מקומות יישוב, במרחק של 1- 3 ק"מ זה מזה, נקראו בשם גרודזיסקו: גרודזיסקו העיירה, הכפר גרודזיסקו דולנה (תחתית) והכפר גרודזיסקו גורנה (עלית). לכל יישוב היתה רשות-מינהל משלו. תחנת-הרכבת גרודזיסקו שירתה את שלושת היישובים הנ"ל, והיתה רחוקה מספר קילומטרים מכל אחד מהם. דברינו כאן יוסבו על היישובים גרודז'יסקו העיירה וגרודז'יסקו דולנה, שבכל אחד מהם ישבו יותר ממאה נפשות מישראל ושניהם השתייכו לגמינה (מנהל קהילתי של כפרים) אחת בשם: גרודזיסקו דולנה. גרודז'יסקו העיירה הוקמה כנראה במחצית השנייה של המאה ה- 18, כעיירה פרטית של האצולה, ונועדה לשרת את שני הכפרים הנ"ל בעלי אותו שם, כמרכז למסחר ולמלאכה. אולם מיקומה של העיירה בין שלושה מרכזים עירוניים גדולים יותר - לאנצוט, פשבורסק ולז'איסק, לא הותיר לה סיכויים להתפתחות. ואמנם עד שנת 1939 לא עלה מספר אוכלוסיה על זה שבכפרים גרודז'יסקו דולנה וגרודז'יסקו גורנה. ב- 1921 ישבו בעיירה גרודז'יסקו 589 תושבים, מהם 367 יהודים; בגרודז'יסקו דולנה - 3,032 תושבים, מהם 101 יהודים, ובגרודז'יסקו גורנה - 2,273 תושבים, מהם 12 יהודים (שתי משפחות) בלבד. היהודים היו בין ראשוני המתיישבים בעיירה גרודז'יסקו והיוו בה רוב מוחלט עד תקופת השואה. בתעודה מ- 1781 נמסר שיהודי גרודז'יסקו מפגרים בתשלום מס הבתים בסכום 10.2 גולדן. היישוב היהודי בעיירה גרודז'יסקו לא התפתח במאה ה- 19, ועמד בקפאונו גם במאה ה- 20. יהודי העיירה גרודז'יסקו עסקו במסחר זעיר, ברוכלות ובמלאכה, ואילו בין יהודי גרודז'יסקו דולנה היו גם בעלי חלקות שדה וגינה ובעלי פונדקים. בסוף המאה ה- 18 היתה קיימת בעיירה גרודז'יסקו קהילה מאורגנת. זו חלשה גם על יהודי גרודז'יסקו דולנה והכפרים הסמוכים. כרבה של קהילת גרודז'יסקו בעת ההיא מוזכר ר' ישראל צבי, חותנו של ר' אליעזר ב"ר אלימלך מלז'איסק. בעשורים הראשונים למאה ה- 19 ישב בגרודז'יסקו ר' יהודה לייבוש דומיניץ, תלמידו של החוזה מלובלין. הוא נפטר ב- 1820, ועל קברו בגרודז'יסקו הוקם אוהל. גם בנו של ר' יהודה לייבוש, ר' אהרן (ארוש), ידידו של ר' צבי אלימלך מדינוב ישב בגרודז'יסקו. ר' אהרן נפטר ב- 1850. לא ידוע בבירור אם כיהנו השניים הנ"ל כרבני גרודז'יסקו, או היו אדמו"רים לחסידיהם. במאה ה- 19 ועד ל- 1913 כיהנו כרבני גרודז'יסקו בזה אחר זה בני משפחת ליפנר: ר' ישראל צבי הירש, אחריו בנו ר' יוסף, וממנו ירש בנו, ר' אהרן חיים. ב- 1912 ישב על כס הרבנות בגרודז'יסקו ר' אשר-זלקא, בנו של ר' אהרן ריינם. באותה שנה נבחר לרב בגרודז'יסקו ר' אליעזר ב"ר אברהם חיים הורוויץ מפלאנץ' (פולאנייץ). ב- 1920 עבר ר' אליעזר לכהן בפלאנץ' ומשם לטארנוב, למלא את מקום אביו האדמו"ר. ר' אליעזר נספה בשואה ב- 1942. ב- 1914 נמלטו רבים מיהודי גרודז'יסקו לפנים האימפריה האוסטרית מאימת הצבא הרוסי המתקרב. ב- 1916 חזרו הנמלטים אל עיירתם וניסו לשקם בה את חייהם. ב- 1918 פקדה את העיירה מגפת השפעת (שנקראה אז "הישפאנקה" - מחלה ספרדית) שהפילה חללים רבים, בעיקר בקרב נשים הרות. בנובמבר של אותה שנה פרעו פרעות ביהודי גרודז'יסקו כפריי הסביבה. היהודים הוכו ורכושם נשדד. לא היתה משפחה יהודית, חנות או בית-מלאכה, שלא נפגעו מן הפוגרום. הרכוש שלא ניתן לבוז, השחיתו הפורעים. חיילי הלגיון הפולני ששהו במקום עמדו מנגד בשעת הפרעות, והיו מקרים שאף הם השתתפו בהן. אמנם התארגנה במקום קבוצת-הגנה יהודית, אולם נוכח עמדתם של הלגיונרים, לא היה בידם להושיע. שניים מאנשי ההגנה היהודית נפצעו. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם עמד היישוב היהודי בגרודז'יסקו בקיפאונו. מקורות הפרנסה הלכו ופחתו, ורבים מבני העיירה עברו לגור בערים גדולות יותר או שהיגרו לארצות אחרות. בשנים הראשונות לאחר המלחמה נתמכו יהודי גרודז'יסקו בג'וינט; הוקם מטבח עממי וחולקו מזון ובגדים לנצרכים. ב- 1927 הוקמה, בתמיכת הג'וינט, קופת "גמילות חסדים", וב- 1929 חילקה קופה זו 20 הלוואות בסכום 1,035 זלוטי. בעיירה נידחת זו נתאחרה ההתארגנות הפוליטית-הציונית, גם זו של בני הנוער היהודי, בשל התנגדותם התקיפה של ה"בעלי בתים", שרובם היו חסידים או חרדים. רק לאחר מלחמת-העולם הראשונה, ב- 1918, התארגן במקום החוג הציוני הראשון בשם "צעירי יהודה". כעבור שנים אחדות התקיים בגרודז'יסקו סניף ההסתדרות הציונית של הגליל טארנוב, וב- 1932 הוקם קן "עקיבא", הארגון היחיד של הנוער הציוני בגרודז'יסקו. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 נמכרו בגרודז'יסקו ובסביבה 20 שקלים בלבד, ו- 18 המצביעים נתנו את קולם לרשימת "הציונים הכלליים". מיד עם כניסת הגרמנים לגרודז'יסקו החלו חטיפות היהודים לעבודות-כפייה. החיילים הגרמנים פרצו גם לדירות יהודים וגזלו את רכושם. ביום כיפור ת"ש תפסו השוטרים הגרמנים מתפללים יהודים והתעללו בהם. בעקבות ההתנכלויות נמלטו מקצת מן הגברים לכפרי הסביבה וביקשו להסתתר שם, אולם הגרמנים לקחו את נשי הבורחים כבנות-ערובה ובדרך זו אילצו את הגברים לשוב לגרודז'יסקו ולהתייצב לעבודות-הכפייה. ההתעללויות נמשכו במשנה-אכזריות. לאחר חג סוכות של אותה שנה חל גירוש יהודי גרודז'יסקו אל מעבר לנהר סאן, לגאליציה המזרחית שסופחה לברית-המועצות. בעת הגירוש עלה בידי כמה משפחות להימלט ולמצוא מחסה ביישובי הסביבה. מקצת מן המגורשים לגאליציה המזרחית הוגלו בקיץ 1940 לאזורים מרוחקים של ברית-המועצות. אחרים חזרו בחשאי לגרודז'יסקו. ב- 1940 נמצאו במקום כ- 30- 40 משפחות יהודיות. היו אלה המשפחות שנמלטו מן הגירוש מעבר לסאן, ועתה הותר להם לשוב לגרודז'יסקו, הפליטים שחזרו מהשטח הסובייטי וכן המשפחות היהודיות שהתגוררו בכפרים הסמוכים ונצטוו לעבור לגרודז'יסקו. ב- 1941 הוקם בגרודז'יסקו מטבח ציבורי שחילק ארוחות חמות, בגדים ותרופות. אין בידינו ידיעות מדויקות על קצה של הקהילה, אך יש להניח כי בגל השילוחים להשמדה שפקד את כל האזור חוסלה גם גרודז'יסקו ביולי-אוגוסט 1942