ד' ניסן ה'תשפ"ב

דוברה DOBRA

עיירה בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: לימאנובה
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-1,831
• יהודים בשנת 1941: כ-340

תולדות הקהילה:
כללי
ב- 1880 התגוררו בדוברה 56 יהודים מתוך 1,651 כלל התושבים' וב- 1921 הגיע מספר היהודים ל- 184 מתוך 1,831 כלל התושבים. מקור פרנסתם של היהודים היו המלאכה והמסחר הזעיר, כמה מהם סחרו בעצים וגם שתי המנסרות שבמקום היו בבעלות יהודית. יהודי דוברה סבלו הרבה מהתפרעויות מצד שכניהם הלא-יהודים. ב- 1912 הותקפו על-ידי שכניהם הנוצרים כשנעלם נער נוצרי, והכומר הטיל חשד ביהודים, שהללו חטפו אותו כדי להקיז דמו לאפיית המצות. ואולם עד מהרה נמצא הנער, שתעה אז ביער בסביבה. בנובמבר 1918 שוב פרצו פרעות ביהודים; כל 40 משפחות היהודים נשדדו. ב- 1928 הואשמו היהודים בהתנפלות על אחד מעובדי תחנת-הרכבת והופצה תעמולה אנטי-יהודית. יהודי המקום היו בחרדה שמא יפרצו מהומות נגדם. יהודי דוברה קיימו בית-מדרש' אולם לא היה במקום בית עלמין; את מתיהם הובילו לקבורה בלימאנובה. בין שתי מלחמות-העולם כיהנו כרבנים בדוברה ר' חיים ליברמן ור' יואל אדלר. בדוברה פעלו מוסדות עזרה אלו: "ביקור חולים", שנוסד ב- 1923, וקופת גמ"ח, שנוסדה ב- 1936. אנשי דוברה גם זכו לתמיכה, בעיקר באשראי, של המרכז היהודי לקואופראציה בקראקוב; ב- 1930 קיבלו ממוסד זה תמיכה בסך אלף זלוטי. ב- 1921 נוסד במקום חוג ציוני של "הציונים הכלליים". בדוברה היו גם סניפי "המזרחי" ו"ארץ-ישראל העובדת". ב- 1935 נמכרו במקום 34 שקלים והבוחרים הצביעו כלהלן: 29 בעד הרשימה של "הציונים הכלליים", 2 - בעד "המזרחי" ו- 3 בעד "רשימת ארץ-ישראל העובדת". ב- 1929 נפתחה ספרייה ועל-ידה אולם-קריאה. ב- 1933 הוקם במקום קן "עקיבא". ב- 1938 הגיע מספר היהודים בדוברה לכ- 340 נפשות. בתחילת ספטמבר 1939 עזבו מקצת מיהודי דוברה את עיירתם, אך כמעט כולם חזרו אליה כעבור ימים מועטים. לאחר כניסתם של הגרמנים לדוברה נאסרו יהודים רבים בבניין המועצה המקומית. נפוצו אז שמועות שהם עומדים להירצח, אולם לאחר זמן-מה שוחררו כולם. במקום הוקם יודנראט, ובראשו הועמד יחזקאל שלאכט. תפקידו העיקרי היה לספק לגרמנים עובדים לעבודות-כפייה למיניהן, בין השאר לפינוי השלג מפסי-הרכבת ולעבודות בשיקום הארמון, שהיה בסמוך לעיירה באחוזת פורמבה ואחזקתו. בארמון זה עמד להשתכן קצין גרמני גבוה. יהודי דוברה חוייבו להתייצב לרישום אחת לשבועיים בלימאנובה או במשאנה דולנה. בסוף 1940 הוטל על היהודים למסור לשלטונות את כל מוצרי-הפרווה ונעלי-הלבד שבידיהם. במקום לא הוקם גיטו והיהודים נשארו בבתיהם שבהם גרו קודם למלחמה. היהודים נצטוו לשאת סרט ובו מגן-דוד שעליו היה רשום שם מקום מגוריהם. בנובמבר 1940 הוציאו הגרמנים צו שאסר עליהם את המגורים בדוברה. הוצאתו לפועל נדחתה עד מארס 1941, ואז עזבו כל יהודי דוברה את המקום חוץ מ- 5- 6 משפחות של חקלאים יהודים, שגורשו בקיץ של שנת 1941. הם גורשו לווישניץ'-נובי, ללימאנובה, ומרביתם למשאנה-דולנה, וגורלם היה כשל גורל יהודי המקומות הללו. יחזקאל שלאכט, יו"ר היודנראט בדוברה, הוצא להורג במשאנה-דולנה באפריל 1942, יחד עם קבוצה של 21 יהודים אחרים, שהואשמו בחבלה כביכול. מכל יהודי דוברה נשארו בחיים יחידים בלבד. לאחר שחרורה של דוברה הקים הכומר המקומי ויטושיאק, אנדרטה לזכר היהודים שנספו. יש לציין, שכומר זה היה בשנים 1939- 1940 חבר במחתרת האנטי-נאצית, שאליה השתייכו פולנים ויהודים כאחד.