תרומות
דומצ'ב Domaczewo
עיירה בפולין
נפה: בריסק
אזור: ווהלין ופוליסיה
נהר בוג
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 1,504
• יהודים בשנת 1941: כ- 1,337
• יהודים לאחר השואה: 10
תולדות הקהילה:
טקסט 1
בימי השלטון הרוסי היתה ד' עיירה קטנה בנפת בריסק שבפלך גרודנה. היא היתה בבעלות הגרף ויטגשטיין. היישוב היהודי במקום תחילתו כנראה בסוף המאה ה- 18. היו בה בית-כנסת וכמה בתי-מידרש של חסידים. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה- 19 הקים ר' אהרון לוי רבינוביץ נכדו של מייסד שושלת קוברין, חצר חסידים בד'. למרות מספרם הקטן של היהודים במקום כיהנו בעיירה, החל משנת 1908, שני רבנים: ר' אליעזר ואלק ור' יעקב יששכר לוינזון. בשנות מלחמת העולם הראשונה סבלה ד' רבות, תושביה פונו ובתיה נשרפו כמה פעמים. השיקום לאחר המלחמה היה איטי. נוסף על המסחר הזעיר והמלאכה התפרנסו התושבים בקיץ מענף הקייט, שכן היישוב היה מוקף יערות אורן ושכן לחופו של הנהר בוג.ועד עזרה מקומי סייע לעניים לבוא לנופש. במועצה הכפרית ישבו כמה נבחרים יהודים ואחד מהם ישב בהנהלת המועצה. בד' פעלה קופת גמ"ח שסייעה לפרנסת היהודים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היו בד' בתי-כנסת, מהם 5 של חסידים. אחד מבתי-הכנסת של החסידים היה של הרבי מלוברטוב (אחד מבניו של ר' אלימלך משה יחיאל, האדמו"ר מלוברטוב), שהשתכן כאן בשנות השלושים. בד' היה בית-החולים קטן ופעלו אגודות "לינת-צדק ו"ביקור חולים". עד ראשית שנות השלושים לא היו בד' מוסדות תרבות יהודיים. רק אז החלו לפעול שתי ספריות וחוג דרמה של חובבים. במקום היו שני איגודים מקצועיים- של סוחרים ושל בעלי-מלאכה- וסניפים של כמה מפלגות ותנועות נוער. בד' פעל בנק עממי קואופרטיבי, שהיה מסונף למרכז הקואופרציה בווארשה. לקונגרס הציוני הי"ד (1925) הצביעו 192 איש. כל הקולות ניתנו לציונים הכלליים : סיעת על המשמר קיבלה 13 קולות וסיעת עת לבנות- 179.
סגור
במלחה"ע ה - II
כבר ב- 22 ביוני 1941, יומה הראשון של המלחמה, נכנסו הגרמנים לדומצ'ב תוך-כדי קרב, שבו נהרגו כמה אנשים ונשרפו בתים אחדים. למחרת, 23 ביוני, נחטפו 7 יהודים ונורו למוות. ב- 25 ביוני נאסרו 29 יהודים, ביניהם מנהיגי היישוב והרבי מלוברטוב. הם הובלו לגדת הנהר בוג ושם הוכו קשות ונרצחו. כשנודע הדבר ליהודים הם שילמו כסף רב כדי לקבל את הגופות ולהביאן לקבר ישראל. מפעם לפעם הגיעו לדומצ'ב אנשי אס"אס מסלאוואטיץ" שבעבר המערבי של הבוג, הטילו תשלומי כופר וסחטו מן היהודים זהב, בגדים ומצרכים שונים. באמצע אוגוסט 1941 הוקמו בדומצ'ב יודנראט ומשטרה יהודית. ערב יום-הכיפורים תש"ב הוחלף סרט השרוול שנצטוו היהודים לשאת בשני טלאים צהובים. גברים ונשים מגיל 14 עד 60 נצטוו להירשם אצל השלטונות. הגברים הובלו לעבודה בסלילת הכביש בטומשובקה. ב- 1 בנובמבר 1941 הוקם גטו סגור וכעבור זמן מה חולק לשני חלקים: גדול וקטן. היודנראט הקפיד על מילוי הוראות הגרמנים. כל מי שברח מעבודת הסלילה נאסר בידי המשטרה היהודית ונמסר לידי המשטרה האוקראינית. בפקודת היודנראט מסרה המשטרה היהודית לידי השלטונות קומוניסט יהודי יחד עם בני משפחתו (10 נפשות) והם הוצאו להורג. השלטונות האוקראינים החרימו מידי היהודים זהב וסחורות שונות ומסרו אותם לגרמנים. יהודים שנתפסו והואשמו בעבירות שונות הוצאו להורג. ביום ט' בתשרי תש"ג, ערב יום הכיפורים (20 בספטמבר 1942), הטילו שוטרים גרמנים ואוקראינים מצור על הגטו. היהודים רוכזו והובלו לכיכר השוק ושם נרצחו ליד בורות שהוכנו מראש. כ- 250 איש ברחו או הסתתרו, אך רובם נתפסו ונרצחו. עשרה בעלי-מקצוע יהודים שהושארו בחיים ברחו באוגוסט 1943. בערך עשרה איש מבין הבורחים הגיעו לגדוד "וורושילוב" שבמסגרת האוגדה הבריסקאית. אלא שמפקד הגדוד הורה לקחת מהם את נשקם ושלח אותם לפעולה בידיים ריקות. באוקטובר 1943 עברו היהודים לגדוד "ז'וקוב" ושם זכו ליחס טוב. עשרה מיהודי דומצ'ב שהסתתרו ביערות ובמחבואים ניצלו.