תרומות
דז'יידז'יצה DZIEDZICE
כפר בפולין
מחוז: שלזיה
נפה: ביילסקו
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-2,906
• יהודים בשנת 1941: כ-234
תולדות הקהילה:
כללי
עד 1918 כפר בשלזיה האוסטרית, כ- 10 ק"מ מביילסקו. בסוף המאה ה- 19 היה ליישוב תעשייתי. הוקמו אז בסביבה בתי-זיקוק לנפט, מפעל-כימי ומכרות-פחם. במחצית השנייה של המאה ה- 19 חובר היישוב לקו מסילת-הברזל וארשה-וינה, ושימש בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם וגם לאחר מלחמת-העולם השנייה תחנת-מעבר מפולין לצ'כוסלובקיה. רבים מתושבי היישוב עבדו בביילסקו הסמוכה. תחת שלטונה של פולין המחודשת זכתה דז'יידז'יצה לפיתוח מזורז והוקמו בה מפעלי-תעשייה. היסוד הפולני באוכלוסייה היה לרוב, בניגוד עד לתקופה האוסטרית, שבה היו הרוב הגרמנים, את הנוטים לתרבות הגרמנית. ראשוני היהודים התיישבו, כנראה, בדז'יידז'יצה לאחר ביטול ההגבלות על מגורי היהודים בגאליציה ובשלזיה האוסטרית ב- 1860. הם עסקו בעיקר במסחר, ומקצתם בפקידות ואף במקצועות חופשיים. היה זה יישוב יהודי טיפוסי לשלזיה האוסטרית, שההווי שלו דמה לזה של יישובי היהודים בבוהמיה או בגרמניה. לאחר צירופה של דז'יידז'יצה לפולין המחודשת, התיישבו בה יהודים מערי גאליציה, והללו שינו במעט את אופיו של היישוב היהודי במקום; הנטייה לגרמניזאציה פינתה מקומה לפולוניזאציה בקרב המתבוללים, אף נתגלו סימני חיים יהודיים, הדומים לאלה שבערי גאליציה ׁגדל מספר החרדים, וב- 1928 הוקם חדר ,תלמוד-תורה). גם המתיישבים של שנות העשרים למאה ה- 20 התפרנסו ממסחר ומלאכה, וכמה מהם עסקו במקצועות חופשיים, אף עבדו כפקידים. ניתן לומר, כי בדרך-כלל פרנסתם של יהודי דז'יידז'יצה הייתה מצויה, ואף בשפע, לעומת זו של תושבי העיירות בגאליציה המערבית. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם ישבו בדז'יידז'יצה כ- 150 משפחות יהודים - כ- 400 נפשות. ב- 1930 הוקם "בנק קואופראטיבי יהודי", שתמך באשראי זול בסוחרים ובבעלי-מלאכה יהודים. כעבור שנתיים הכפיל הבנק את הון-היסוד שלו. הווי-החיים של היישוב היהודי בדז'יידז'יצה היה חילוני בדרך-כלל, שלא כבעיירות אחרות בפולין. בשנות ה- 30 לא היה הרוב היהודי בדז'יידז'יצה שומרי מצוות; מתוך 50 חנויות שבבעלות יהודית היו סגורות בשבתות ומועדי-ישראל 2 בלבד. בית-הכנסת שכן כקילומטר אחד ממרכז היישוב, ולא אחת נתקשו להתפלל ביום חול במניין. גם בשבתות לא הצטופפו רבים בבית-הכנסת. היישוב היהודי היה כפוף לקהילת ביילסקו, ורק ב- 1921 נתקבל בדז'יידז'יצה שו"ב, ר' חיים ביטר, שהיה למנהיגה הדתי של העדה. ב- 1926 קיבל על עצמו רבה של ביאלה, ד"ר ש. הירשפלד, לכהן גם כרבה של דז'יידז'יצה, אולם תפקידו הצטמצם בסידורי-קידושין ובהטפה בבית-הכנסת שבדז'יידז'יצה פעמים אחדות בשנה. ואילו התנועה הציונית היכתה שורשים עמוקים ביישוב היהודי בדז'יידז'יצה. כמעט כל המבוגרים, ולא כל שכן בני-הנוער, השתייכו לאירגונים ציוניים או היו לאוהדיהם. מלבד סניף "הציונים הכלליים" היה פעיל במיוחד "אירגון הנוער העברי", שהוקם ב- 1924 ואחר-כך הסב את שמו ל""עקיבא"". הקן של עקיבא קיים קיבוץ הכשרה, וחבריו עבדו באחד מבתי-החרושת במקום. ב- 1931 הוקם סניף בית"ר, אולם חבריו היו מעטים. במקביל פעלו בדז'יידז'יצה שני אירגוני-נשים: האחד, התקיים כנראה עוד קודם למלחמת-העולם הראשונה, "ארגון נשים מכבי", והוא היה פעיל בתחומי הסעד והתרבות, וב- 1934 הוקם גם אירגון ויצ"ו. הארגון לספורט ולהתעמלות "מכבי" (הוקם עוד ב- 1914) היה פעיל לא רק בתחום "התרבות הגופנית", אלא ריכז סביבוגם פעילי תרבות: הוא הקים תזמורת, מטעמו התקיימו קונצרטים, הושמעו הרצאות פופולאריות ואורגנו אסיפות. ב- 1931 היו בדז'יידז'יצה 172 בוחרים לקונגרס הציוני. ב- 1935 התייצבו לקלפי 112 בוחרים שנתנו את קולותיהם כלהלן: 105 ל"ציונים הכלליים", ו- 7 קולות ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת". ב- 1928 הוכרה קהילת ר' רשמית כעצמאית ונערכו בחירות לוועד הקהילה. מתוך 12 חברי הוועד קיבלו הציונים 9 נציגים. הוועד הנהיג את לימוד השפה העברית חינם לכל ילדי ישראל על חשבון הקהילה. היתה זו תקנה יחידה במינה בכל קהילות ישראל שבפולין. מתקציב הקהילה לשנת 1930 קיבלו אגודת "מכבי" - 600 זלוטי, קן "הנוער העברי" - 200 זלוטי, וקק"ל - 100 זלוטי. בצורכי היישוב עסקו בדז'יידז'יצה רבים מן האמידים ובעלי המקצועות החופשיים שלא פרשו מן הציבור. דוגמה לאיש ציבור בדז'יידז'יצה עשוי לשמש ד"ר רוברט זיגמונט, שכיהן כחבר ועד הקהילה, היה סגן-נשיא של ועדת-הביקורת של הבנק הקואופראטיבי היהודי, נשיאה של אגודת "מכבי" ומייסד הקורסים ללימוד השפה העברית. את כל תפקידיו מילא ד"ר זיגמונט בנאמנות. בשנים האחרונות קודם למלחמת-העולם השנייה עורערו היחסים בין הלא-יהודים ובין היהודים, יחסים שהיו עד אז תקינים והוגנים. נושאי ההסתה והפעולה האנטי-יהודית היו אנשי מפלגת האנדציה במקום. ב- 1937 ניסו האנדקים לא אחת ליצור מעין גיטו בשוק המקומי לבעלי הדוכנים היהודים ובדצמבר של אותה שנה הם אף הרסו את דוכניהם של היהודים. ב- 1938 היו בדז'יידז'יצה מקרים רבים של הצבת "משמרות חרם" ליד החנויות של היהודים, כדי למנוע את הכניסה אליהן של לקוחות לא-יהודים. ואמנם משמרות אלה פגעו קשה בפרנסתם של הסוחרים היהודים. בשל קירבתה לגבול נכבשה דז'יידז'יצה ביום הראשון למלחמה. רוב היהודים נמלטו מן היישוב כמה ימים קודם למלחמה, בסוף אוגוסט 1939. אחדים מיהודי דז'יידז'יצה נהרגו מהפצצות הגרמנים בנתיב בריחתם, בידי מעטים עלה להגיע לשטח במזרח פולין, שהיה מוחזק בידי הסובייטים. חלק ניכר מן הנמלטים חזר בספטמבר 1939 לדז'יידז'יצה. באוקטובר 1939 נחטפה קבוצת גברים יהודים; הם הועלו על משאיות והובלו לקאטוביצה, משם הועברו לניסקו ואולצו לחצות את הגבול לשטח שסופח לברית-המועצות. אחרוני היהודים בדז'יידז'יצה נלקחו, כנראה ב- 1942, למחנות-המוות.