תרומות
דלאטין DELATYN
עיר בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: נאדבורנה
אזור: גאליציה המזרחית
הרי הקארפאטים
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 5,973
• יהודים בשנת 1941: כ- 1,576
• יהודים לאחר השואה: כמה עשרות ניצולים
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
ימים אחדים לאחר שפרצה המלחמה בין גרמניה לפולין בספטמבר 1939, הגיעו לדלאטין פליטים יהודים ממערב-פולין בדרכם לגבול רומניה. חלק מהפליטים נשארו בדלאטין אחרי חסימת איזור-הגבול על-ידי יחידות הצבא האדום שהגיעו מצד מזרח. עד לכניסתו של הצבא האדום לדלאטין, היו התנכלויות ליהודים מצד האוקראינים המקומיים. בתקופת שלטונם של הסובייטים 1939- 1941 הולאמו טחנות-הקמח והמנסרות בדלאטין ובסביבה הקרובה שהיו בבעלות יהודית. המסחר הקמעונאי וכן היקף הייצור של בעלי-המלאכה צומצמו בהדרגה. בסוף יוני 1940 הוגלו לברית המועצות פליטים יהודים מהמערב, שסירבו לקבל אזרחות סובייטית. בסוף יוני 1941 נמלטה לברית המועצות קבוצה קטנה של צעירים יהודים שהצטרפה אל הצבא הסובייטי הנסוג מפני הגרמנים. ב- 1.7.41 נכבשה דלאטין על-ידי הגרמנים. המיליציה האוקראינית, שנתארגנה באותם הימים, חטפה יהודים לעבודת-כפייה והתעללה בהם. כן הוטלו על בני הקהילה גזירות: נשיאת סרט על השרוול, הגבלות תנועה, איסור קניות בשוק העירוני ואספקת מכסות אנשים לעבודות מדי יום ביומו. ביולי 1941 נצטוו היהודים להקים יודנראט. בראשו הועמד מרדכי טירקל. לפי המקורות שבידנו הצטיין מ. טירקל בעמידה גאה כנגד לחץ הגרמנים. עד אחד מוסר שטירקל סירב למלא פקודות הגרמנים, וכדי להימלט מפני זעמם ברח לסטאניסלאבוב. עד אחר מוסר, שטירקל ניסה לנצל את הניגודים בין הגיסטאפו לבין הוורמאכט כדי להקל על הגזירות שהוטלו על הקהילה, וכאשר נתגלה הדבר נאלץ היה לחפש מקלט בסטאניסלאבוב. במקרה זה הוורמאכט הוא שתבע את הסגרתו של טירקל. חיילי הוורמאכט אסרו כ- 600 יהודים בדלאטין כבני-ערובה ואיימו שכולם יוצאו להורג אם טירקל לא יוסגר תוך 5 ימים. לחיפושים אחר טירקל הופעלה גם המשטרה היהודית. ואמנם הלה נתפס, הוחזר לדלאטין ונרצח מיד. במקומו של טירקל מונה יעקב ואלדהורן. הוא היה צייתני יותר במילוי הוראות הגרמנים. בסתיו 1941 החלו הגרמנים בחטיפת אנשים למחנות-העבודה בסקולה ובסטרי. ב- 16.10.1941 נעשה טבח המוני ביהודי דלאטין; כ- 1,950 יהודים הוצאו מבתיהם והובלו לבורות בקרבת העיר ושם נרצחו. שרידי הקהילה כ- 250 במספר נאבקו קשה עם הרעב והמחלות. אחדים מהם ניסו להמלט להונגריה, אך רובם נתפסו ונהרגו בטרם עברו את הגבול. בספטמבר 1942 הועברה קבוצת יהודים לסטאניסלאבוב. הם הוצאו להורג ב"טחנת רודולף" שבעיר זו - שם בוצע רצח יהודי סטאניסלאבוב והסביבה. בדלאטין נותרו כמה עשרות יהודים, שרוכזו במחנה-עבודה והועסקו בעיקר במנסרות. ואולם בראשית 1943 הועברו גם אחרוני היהודים מדלאטין לסטאניסלאבוב ושם מצאו את מותם
סגור
הישוב עד מלחה"ע II-ה
עיירה למרגלות הרי הקארפאטים. במאה ה- 18 היתה דלאטין כפר, והתפתחותה המואצת חלה במאה ה- 19; אז קיבלה מעמד של עיר. במקום נתגלו מעיינות-מרפא וכן מעיינות מלוחים, ששימשו בסיס למבשלת-מלח. המקום שימש מרכז עירוני לסביבה הכפרית. נתקיימו בו 2 ירידים לשנה, אולם חלק ניכר מאוכלוסי דלאטין המשיכו להתפרנס מחקלאות, ובעיקר מגידול בקר. לקראת סוף המאה ה- 19 נבנו בדלאטין טחנות-קמח ומנסרות. במאה ה- 18 היה היישוב היהודי כפוף לקהילת נאדבורנה. ב- 1765 השתייכו לקהילת-משנה של דלאטין עוד 5 יהודים מהכפרים שבסביבה. בתחילת המאה ה- 19 ישבה במקום משפחה אחת של קראים. בסוף המאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20 עסקו יהודי דלאטין במסחר סיטונאי בתבואה ובמוצרים חקלאים אחרים. כמה טחנות-קמח ומנסרות היו בבעלות יהודית. בעלי מלאכה יהודים - סנדלרים, חייטים, נגרים וספרים - שירתו את בני הקהילה ואת האוכלוסיה הלא-יהודית בעיר ובסביבה. בדלאטין היתה מפותחת העזרה ההדדית. באמצעות קופת גמ"ח ניתנו ב- 1913 554 הלוואות לפי החלוקה הבאה: 397 סוחרים, 107 בעלי-מלאכה, 20 בעלי מקצועות אחרים ו- 30 הקרויים שונים. במהלך הקרבות במלחמת-העולם הראשונה נהרסה העיירה כמעט כליל. ב- 1917 הקימו בה השלטונות האוסטריים צריפים, ושיכנו בהם כמה עשרות משפחות יהודיות. בגמר מלחמת-העולם הראשונה לא חזרו רבים מבני הקהילה לדלאטין. בתקופת פולין העצמאית המחודשת 1919- 1939 היו נתונים יהודי דלאטין במצב כלכלי קשה. שיקום הכלכלה היהודית אחרי מלחמת-העולם הראשונה היה איטי והופרע על-ידי משברים כלכליים. בראשית שנות ה- 20 פוטרו יהודי דלאטין שעבדו ברכבת בתקופה האוסטרית. בסוף שנות ה- 20 פקד משבר את תעשיית העץ בעיר ופגע גם ביהודי המקום. המנסרות שבבעלות הממשלה נסגרו, וכ- 200 פועלים - ביניהם מספר ניכר של יהודים - פוטרו מעבודתם. ב- 1933 הופעלו המנסרות מחדש. והדבר סיפק פרנסה לכמה עשרות יהודים. בדלאטין פעלו בשנות ה- 30, 2 מפעלים למשקאות קרים בבעלות יהודית. ב- 1933 היו בדלאטין 13 עורכי-דין יהודים. בעת מלחמת-העולם הראשונה הושמדו בדלאטין ספרי רישום הקרקעות, וכיוון שכך ניסו השלטונות לנצל מצב זה כדי לנשל את היהודים מבעלות על הקרקעות בעיר ובסביבה. בעיר נתקיימה אגודת סוחרים יהודים. ב- 1937 הוקם איגוד מקצועי עירוני כללי, שאליו השתייכו גם השכירים היהודים. השלטונות הפולניים לא ראו בעין יפה התארגנות זו וניסו לצמצם את פעילותו. בראש האיגוד עמדו אוקראיני ואילו סגנו ומזכירי הסקציות המקצועיות השונות היו יהודים. כדי להקל על מצוקת יהודי דלאטין חילקו קופות גמ"ח, שחידשו את פעולתן, הלוואות לפי פירוט זה:1934-1933 1935-193741936-1935 1937-1936 סכום ההלוואותב- 1936- 1937 התחלקו 136 מקבלי הלוואות לפי מקורות פרנסה אלה: 75 בעלי-מלאכה, 56 סוחרים זעירים ו- 5 עובדים-שכירים. באוגוסט 1937 פרצה דליקה גדולה בעיר. עלו באש מפעל יהודי למי-סודה ויותר מ- 10 בתים. כ- 30 משפחות יהודיות נשארו בלא קורת גג. ב- 1937 הופעלו 2 מפעלים שהעסיקו גם מספר יהודים: מחצבה ומלטשת-אבנים לבנייה וסלילה וכן מפעל למרצפות-עץ. אולם מצוקתם הכלכלית של יהודי דלאטין הלכה והעמיקה: ב- 1936 פנו לקבלת עזרה לצרכי פסח 300 משפחות, וב- 1937, 470 משפחות, שהן 80%-כ מכלל המשפחות. ב- 1938 נסגרו בדלאטין, בפקודת השלטונות על-פי גזירה על השחיטה הכשרה, 7 מתוך 9 איטליזים יהודים בעיר; בחלקם נפתחו מחדש רק לאחר מאבק ציבורי חריף. בראשית שנות ה- 30 של המאה ה- 19 כיהן כרבה של דלאטין ר' צבי-הירש ב"ר משה מרוהאטין; ב- 1877 ישב על כס הרבנות ר' נפתלי-הירץ ב"ר משה תאומים, בעל "שערי נפתלי"; ב- 1895 כיהן כרבה של דלאטין ר' נפתלי ב"ר צבי-הירש ארליך; אחריו בא ר' עזריאל הלוי לנדאו, שעלה ב- 1902 לארץ-ישראל. ב- 1904 היה רבה של דלאטין ר' מנחם מנדל ב"ר אורי-ישראל אויג. בתחילת מלחמת-העולם הראשונה היה רבה של דלאטין ר' יעקב-יוקל ב"ר משולם-יששכר הורוויץ. ועד הקהילה בין שתי מלחמות העולם טיפח חינוך יהודי - וזאת למרות קשיים כספיים. ב- 1936 לא השתתפו החוגים הציוניים בבחירות לוועד הקהילה והשליטה בו היתה ביד החרדים ונציגי הסוחרים. בבית-היתומים, שהוחזק על-ידי ועד הקהילה, נמצאו כ- 70 ילדים. בחברת "ביקור חולים" היו ב- 1937 כ- 200 חברים. בבחירות למועצת העיריה ב- 1927 נבחרו 18 יהודים מתוך 48 חברי המועצה. השלטונות הפולניים עשו לצמצום הנציגות היהודית במועצה, וב- 1933 חילקו את איזורי-הבחירה באופן שלא יתאפשר ליהודים למצות את כוחם האלקטוראלי. גם מספר חברי המועצה הוקטן ל- 16 חברים, כדי שגם בדרך זו להגביל את כניסתם של היהודים למועצה. לקראת הבחירות למועצת העיריה ב- 1939 הושגה הסכמה בין כל החוגים הפוליטיים בעיר, וללא בחירות אושר הרכב המועצה: 4 יהודים, 4 אוקראינים ו- 8 פולנים. בסוף המאה ה- 19 היו בדלאטין חוגים ציוניים שפעולתם התמקדה בקרב הנוער. ב- 1907 נפתח סניף של פועלי-ציון וב- 1908 של המזרחי. לאחר מלחמת-העולם הראשונה התחדשה הפעילות הציונית במלוא היקפה. נתקיימו בדלאטין סניפים של ציונים כלליים, ציונים ראדיקאליים, המזרחי, רביזיוניסטים, התאחדות. על השפעתן של תנועות אלו בדלאטין ניתן ללמוד מתוצאות הבחירות לקונגרסים הציונים: הליגה למען ציונים א"י ציונים השנה כלליים המזרחי התאחדות העובדת רביזיוניסטים ראדיקאלים 1927 68 4 41 - - - 1931 65 7 31 - 9 44 1933 139 1 - 60 26 - 1935 304 84 - 164 - 64 1939 131 23 - 110 - 64 בדלאטין פעלו סניפים של תנועות-נוער אלו: בית"ר, גורדוניה, השומר הצעיר, ארגון נוער ציוני ראדיקאלי השחר ואחוה. ב- 1929 נוסדה נקודת-הכשרה של בית"ר, וב- 1934 קיבוץ-הכשרה של אחוה. סניף של עזרה היה קיים מ- 1925. בין שתי מלחמות-העולם הואשמו כמה וכמה צעירים יהודים בפעילות קומוניסטית, הם נשפטו ונדונו למאסר, לעיתים לתקופות ארוכות. ב- 1895 נתקיים בדלאטין בית-ספר מיסודה של קרן הבארון הירש, בית-הספר היה בן כיתה אחת, וב- 1900 הוכר על-ידי השלטונות, אולם נסגר ב- 1910. מ- 1908 התנהלו במקום קורסים לעברית מיסודה של "שפה ברורה". מ- 1920 חודשו קורסים לעברית במסגרת בית-ספר עברי משלים; למדו בו כ- 170 תלמידים ב- 4 כיתות. ב- 1931 עלה באש מיבנה, שהיה בו לפני מלחמת-העולם הראשונה בית-ספר של הבארון הירש. לאחר המלחמה הוא שימש אכסניה לקורסים לעברית. היתה בו ספריה ציבורית, והוא הפך למרכז של פעילות תרבותית וחינוכית בדלאטין. בני הקהילה, ובייחוד אנשי התנועה הציונית, התארגנו להקמתו של בית העם החדש. ואמנם ב- 1933 עמד על תילו בית חדש, ועל ידי כך הובטחה רציפות והמשכיות של עבודה תרבותית וחינוכית עניפה בעיר. ב- 1938 למדו בקורסים לעברית מטעם "תרבות" כ- 90 תלמידים. כן פתחה אגודת "תרבות" גן-ילדים. תלמידים יהודים היוו בראשית שנות ה- 30 48% מכלל התלמידים בבתי-הספר הכלליים ואף-על-פי-כן צמצם משרד-החינוך הפולני את שעורי-הדת לילדי ישראל, והיתה סכנה לביטולם המוחלט. ב- 1937 נפתח בדלאטין סניף של "האגודה לקידום חינוך מקצועי" (ווז'ט). ב"בית העם היהודי" פעל חוג חובבי תיאטרון; חבריו היו מעלים מדי פעם הצגות ביידיש ובעברית. ב- 1932 נפתח מועדון-ספורט "חשמונאי" ובו סקציות לכדורגל, טניס-שולחן ואתלטיקה קלה