תרומות
סאנוק SANOK
עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: סאנוק
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-9,638
• יהודים בשנת 1941: כ-4,067
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
היישוב בשם סאנוק בנסיכות רייסן נזכר כבר במחצית השנייה של המאה ה- 12. היו לו ליישוב זה תנאים אוביקטיביים טובים להתפתחות ולשגשוג. הנהר סאן שימש באותם הימים דרך נוחה לתחבורה ולקשרי מסחר בין רומניה, הונגריה ופולין, וכנראה ששמו של היישוב בא לו משמו של הנהר. לא ארכו הימים וסאנוק היתה למרכז אדמיניסטראטיבי חשוב "אדמת סאנוק" (אדמה-גליל). ב- 1340 כבשה פולין את רייסן וסאנוק צורפה רשמית למדינת פולין. המלך קאזימיר הגדול העניק לה מעמד של עיר, שיחרר את התושבים ממיסים שונים לתקופה של עשר שנים, וכן התיר לערוך בה ירידים. אך את העיר פקדו אסונות טבע כבדים. המגיפה שפרצה בה ב- 1448 והדליקות בשנים 1470 ו- 1566 פגעו קשה באוכלוסייתה. העיר היתה בירידה עד שסופחה לאוסטריה ב- 1772. אז נפתחו לה שוב האפשרויות לפיתוח בשל קשריה הכלכליים עם הערים הגדולות קראקוב ולבוב. ב- 1890 נוסד בה בית-חרושת לקרונות-רכבת, שהתפתח במשך השנים, והיה למפעל תעשייתי גם בקנה מידה ארצי. ב- 1857 נוסד בית-חולים עירוני וב- 1869 נעשתה סאנוק למקום מושב של משרד האוצר שנכללו בו נפות אחרות באזור. עיקר פרנסתם של התושבים היה סחר בסוסים וביין וכן מלאכה. זמן יישובם של היהודים בסאנוק מתחיל בראשית המאה ה- 16. יהודים יחידים כלולים ברשימת בעלי-מלאכה עוד ב- 1514. ברשימת משלמי מיסים מ- 1567, ובה 712 שמות של תושבי ס" נמצא גם יהודי אחד. באותה מאה וכן גם במאה ה- 17 לא היתה ליהודים הזכות לקנות בתים במרכז העיר, ובעלי-מלאכה יהודים היו נאלצים לשבות בחגי הנוצרים. ב- 1676 האשים ההגמון מפשמישל, סטאניסלאב טארנובסקי' את עיריית סאנוק במתן רשיונות ליהודים לקנות בתים בניגוד לחוק המקובל אז, וכן במתן רשיונות לבעלי-מלאכה יהודים לעסוק במלאכתם בחגי הנוצרים. במקורות לא נזכר מה עלה בסופה של האשמה, ואולם יש להניח שמצבם של היהודים בסאנוק באותה תקופה היה תקין, וההאשמה נסתיימה בלא הכרעה. ב- 1717 קיבל היהודי יעקב בן מנדל (מנדלוביץ) רשיון לקנות בית-אבן במרכז העיר. נראה אפוא שהיהודים ידעו להתגבר על ההגבלות שהוגבלו. אין בידינו ידיעות על יהודים שעסקו בסחר סיטוני ויש לשער כי בעיקר היה הסחר מעורב במכולת ובשאר צורכי-בית. רבים התפרנסו על רוכלות בכפרים הסמוכים. בעלי-מלאכה, וביניהם חייטים, כובענים, צורפים, שענים, כרכו את מלאכתם בשוק המוצרים, העמידו דוכנים בשוק, ואף קיימו חנויות זעירות שבהן מכרו את תוצרתם. בדרך כלל היתה פרנסתם של היהודים מועטת, וגם תנאי מגוריהם ירודים. שנים רבות היתה קהילת סאנוק כפופה לקהילת לינסק (לסקו), שגבתה את מס-הגולגולת מיהודי סאנוק והיא-היא שהעבירה את המס לאוצר. עוד ב- 1720, בישיבת ועד מדינת רייסן שנתקיים בקוליקוב, אושר מחדש סדר זה. בית-כנסת בסאנוק הוקם בראשית המאה ה- 18. בית-עלמין מוזכר במחצית השנייה של אותה מאה. במחצית השנייה של המאה ה- 18 כיהן ברבנות בסאנוק ר' נפתלי המכונה "הקדוש". יש להניח שתחילה היתה מצודתם של רבני לינסק פרושה גם על יהודי סאנוק, ובראשית המאה ה- 18 ישב זמן-מה על כס הרבנות בלינסק ר' יעקב הכהן, בעל "פני יהושע", שנבחר לרבה של לבוב ב- 1718. בשנות ה- 20 למאה ה- 18 כיהן ברבנות בלינסק ר' צבי הירש שכיהן גם בקהילת ברודי ובז'ז'אני. באמצע המאה ה- 18 לערך ישב על כס הרבנות בלינסק ר' יעקב ואחריו - משנת 1782 - בנו ר' מנחם מנדל הורוביץ-רובין, מייסד שושלת אדמו"רים רצופה בלינסק עד ימי השואה. עם סיפוחה של סאנוק לאוסטריה עמדה הקהילה בפני קשיים רבים. הוטל עליה להוציא מיכסה של שש משפחות להתיישבות חקלאית, וההוצאות על כל אחת ממשפחות אלו הגיע ל- 250 פלורין. הקהילה אמנם הצליחה למלא את המיכסה, ואולם ברבות הימים כל הנועדים להתיישבות שבו להתגורר ולהתפרנס בערים. על הקהילה הוטל גם לקיים במקום בית-ספר מטעם, מיסודו של ה. הומברג, אשר מספר הנרשמים בו היה זעום ביותר, והקהילה היתה נאלצת לשלם את המשכורת של המורה במשך שנים רבות, עד שב- 1806 נסגר בית-הספר עם ביטול הגזירה. משקשרה העיר קשרים קרובים עם הערים הגדולות חלה בה, כאמור, התפתחות ניכרת בכלכלתה, וחלקם של היהודים בשגשוג הכללי היה ניכר ביותר. המסחר הסיטוני בחומרי-ברזל, תבואה וקמח, מזון ועצים, היה בידי היהודים. עם חלוצי התעשייה בסאנוק נמנו יהודים. הם הקימו בית-חרושת למוצרי גומי, לצינורות בטון, לחומץ ולמיצים טבעיים, וכן מלבנה, מינסרה מכרות ומיבשלת-בירה. בסוף המאה ה- 19 הקימו היהודים בסאנוק שני בתי-דפוס והוצאות-ספרים בעברית ובשפות אחרות. בסוף המאה ה- 19 ותחילת ה- 20 כבר תפסו יהודים בעלי מקצועות חופשיים, בעיקר רופאים ועורכי דין, מקום נכבד בעיר, הן מבחינת מספרם והן מבחינת מעמדם בקרב בעלי מקצועות אלה במקום. אולם רוב המפרנסים היהודים ומשפחותיהם המשיכו לחיות על המסחר והמלאכה הזעירה, הדוכנים בשווקים והרוכלות בכפרי הסביבה. ב- 1873 היו בסאנוק 196 בעלי-מלאכה יהודים, ומהם 76 חייטים, 50 אופים, 20 קצבים, 12 פרוונים, 7 צורפי-זהב, 7 נגרים, 6 כובענים, 6 ספרים, 6 שענים, 5 זגגים, 4 כורכי ספרים, 3 סנדלרים ויתרם בעלי מקצועות אחרים. במחצית השנייה של המאה ה- 19 הלך וגדל מספר הבתים בבעלותם של יהודים; מ- 4 ב- 1861 עד 44 ב- 1908. ב- 1879 שופץ בית-הכנסת. בין השנים 1850- 1880 כיהן בסאנוק כרב אב"ד ר' אריה-ליבוש פרנקל ואחריו ר' זאב וולף ב"ר יששכר-בעריש. בסוף המאה ה- 19 שרת בקודש בסאנוק ר' יחיאל קיהל, אם כי אין אנו יודעים אם היה רב רשמי. ר' יחיאל חיבר ספר בשם "זכרון יחיאל". ב- 1894 נבחר לרב ר' נתן-נטע-יעקב דים, שכיהן בעיר עד 1914. הרב דים היה גם עסקן ציבורי, נבחר למועצת העיריה וייסד במקום "בית אולפנא" (ישיבה). רבנים נודעים שימשו בסאנוק כדיינים וראשי בית-דין; כגון ר' שמשון מיכאל פלר ור' יהודה כ"ץ. לאחר שנפוצה החסידות בערי גאליציה גדלה השפעתם של החסידים גם בסאנוק. בעיר נמצאו קלויזים של חסידי סאנץ', ריז'ין (סאדיגורה), ובה קבעו את חצרותיהם אדמו"רים לבית דינוב. עם יסודה של החברה "ישורון" התחילה בסאנוק, בסוף המאה ה- 19, פעילות ציונית. מספר חבריה בעת היווסדה היה 110. ב- 1902 נוסד סניף ההסתדרות הציונית של מערב-גאליציה. ב- 1905 הוקם סניף של ה"מזרחי", וב- 1912 "פועלי ציון". ב- 1909 התחיל יוצא לאור בסאנוק שבועון מקומי ביידיש בשם "פאלקספריינד". מייסדו ועורכו היה אברהם שנבאך. השבועון המשיך להופיע עד פרוץ מלחמת-העולם הראשונה. הקהילה קיימה "תלמוד-תורה" ולמדו בו בעיקר ילדי העניים. ב- 1909 נוסד בית-ספר עברי משלים, שהצטרף לרשת "שפה ברורה" בגאליציה. עם היווסדו למדו בו 40 תלמידים, ובמשך שנתיים עלה מספרם עד ל- 77. על חיי היהודים בסאנוק העיבה, למן סוף המאה ה- 19, התעמולה האנטישמית שהלכה וגברה. ב- 1894 התחיל להופיע בסאנוק עיתון פולני בשם "גאזטה סאנוצקה" וכמעט שלא היה גליון שלא נתפרסמו בו מאמרי שטנה נגד היהודים. ב- 1898 חרדו יהודי סאנוק מפני עלילת-דם. בעיר הופצו שמועות שהיהודים החביאו ילד נוצרי כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות הפסח. דבר דומה אירע באותה שנה בכפר הסמוך לסאנוק. יהודי אחד הואשם ברצח נוצרי לצורכי הפולחן והובא לדין, אולם בסופו של דבר יצא זכאי. ב- 1905 הוקמה בסאנוק חברה פולנית בשם "אוגניסקו" (מוקד), שעיקר מגמתה תעמולה ארסית נגד היהודים. ביוזמתה נאסרה הכניסה לתלמידים יהודים של הגימנסיה אל המועדון בעיר, אף-על-פי שיהודי העיר היו מראשי התורמים למועדון. גם הקואופראטיב הפולני שנוסד בעיר מטרתו היתה לדחוק את רגלי היהודים מן המסחר. מלחמת-העולם הראשונה גרמה כמעט לשיתוק הכלכלה בעיר. במיוחד סבלו קשה היהודים. חיילי הצבא הרוסי, שכבשו את סאנוק בחודשים הראשונים של המלחמה התעללו ביהודים ובזזו את רכושם. יהודים רבים נמלטו מן העיר ולא שבו עוד אליה גם לאחר שהיא שוחררה מעול הרוסים. הקהילה אירגנה פעולות סעד, ייסדה מטבח עממי ודאגה ליתומים. ב- 1916 קיבלה הקהילה תמיכה מ"אליאנס" הווינאי (סך 5,000 כתרים).
בין שתי המלחמות
החיילים הפולנים, שנכנסו לסאנוק בגמר מלחמת-העולם הראשונה, התייחסו אל היהודים כאל אוכלוסייה עויינת, והאחרונים היו נתונים לטרור שנמשך כמה חודשים. לאחר שהמהומות שככו התחילו חיי היהודים לחזור למסלולם הקבוע ולפרנסותיהם הקודמות: תעשייה זעירה, מסחר ומלאכה. לפי נתונים חלקיים מ- 1921 היו בסאנוק 121 מפעלי-תעשייה זעירים ובתי-מלאכה: מהם 61 בענף ההלבשה, 14 מפעלים בענף המתכת, 9 בענף המזון, 7 בעבודת בניין, 7 בענף העור, 6 בתעשיית מכונות, 3 בענף העץ, 3 בנקיון. במפעלים אלה הועסקו 211 איש, לרוב בעלי העסקים עצמם ובני משפחותיהם, ורק מעטים היו הפועלים השכירים שאף הם הועסקו דרך ארעי ובעונות מסויימות. בבעלותם של יהודים נמצאו בסאנוק שתי כריכיות, נגרייה לרהיטים, בית-מלאכה לקונפקציה, לפרוונות ולשקיקי נייר, מפעל למוצרי בשר ונקניקים, וכן למוצרי דגים כבושים. אולם רובם המכריע של יהודי סאנוק עסקו במסחר, בייחוד רבו בשנות ה- 20 בתי המסחר לטקסטיל ולסדקית וכן ענפי מסחר הקשורים בבנייה. רבים המשיכו גם להתפרנס מרוכלות ומן הדוכנים בשווקים. מצבם הכלכלי של אלה היה ירוד מאוד והם שימשו מטרה נוחה להתנפלויות אנטישמיות ברחובות העיר ובכפרים. מועטים לערך היו בעלי המקצועות החופשיים (עורכי דין, רופאים). בדומה ליהודים שבכל רחבי פולין, נפגעו גם יהודי סאנוק מנטל המיסוי הכבד, ומן התעמולה האנטישמית שהלכה וגברה באותה תקופה. בשנות ה- 30 גבר החרם הכלכלי נגד היהודים, ואף הועמדו משמרות ליד חנויותיהם. היהודים התארגנו לעזרה הדדית והקימו מוסדות-סעד. במידה מרובה בא לעזרת הנזקקים הג'וינט האמריקאי. בתמיכתו נוסדו מוסדות-אשראי. ב- 1921 הוקם "מפעל קואופראטיבי לתעשייה", אשר שירת גם כמה קהילות באזור. ב- 1927 נוסדה קופת "גמילות חסדים", גם היא בתמיכת הג'וינט. הקופה נתנה הלוואות לסוחרים ולבעלי-מלאכה בלא ריבית, ומספר הנזקקים לעזרתה של הקופה הלך וגדל. ב- 1929 נתנה הקופה 54 הלוואות, וב- 1931 הגיע מספר ההלוואות ל- 160. ב- 1926 נוסדה קופת-אשראי נוספת מתרומתם של יוצאי סאנוק בארצות-הברית. ב- 1930 נוסד בנק מסחרי. ציבור הסוחרים היהודים היה מאורגן ב"אגודת הסוחרים", ובעלי-המלאכה היו מאורגנים ב"יד חרוצים". שני ארגונים אלה גם הגישו עזרה כספית לחבריהם ואיפשרו להם מתן הלוואות קטנות בריבית נמוכה. בית-היתומים, שנוסד בתום המלחמה, התפתח במרוצת השנים. תחילה שוכנו בו 20 יתומים ואחר-כך עלה מספרם בשנות ה- 20 הראשונות ל- 40. ליד בית-היתומים פעלה פנימיית-יום בשביל עניים. בתקופה ההיא חידשו את פעילותן החברות "תומכי עניים" "הכנסת אורחים", ו"ביקור חולים". מדי שנה בשנה הפעילו ועד הקהילה והארגונים הציבוריים מפעלי סעד מיוחדים, כגון "קמחא דפסחא" ועזרה בחומרי הסקה לחורף. גם מוסדות החינוך שימשו כלי חשוב להושטת עזרה חומרית ובהם חולקו ארוחות חמות לתלמידים, בגדים וגם ספרי-לימוד. ועד הקהילה וכן נדבני העיר טיפלו גם, ובעיקר בחגי ישראל, באסירים יהודים שישבו בבית-הכלא המקומי, אחד הגדולים באזור כולו. בוועד הקהילה המשיכה לפעול ההנהלה הוותיקה בראשותו של ד"ר ראמר. בחירות לא התקיימו עד 1928. בבחירות שנתקיימו באותה שנה קיבלו הציונים את רוב המאנדאטים. אולם נציגי "יד חרוצים", שהיו בגוש אחד עם הרשימה הציונית, עברו לצד ההנהלה המסורתית וזו שמרה על מעמדה. ב- 1936 נתקיימו הבחירות האחרונות לוועד הקהילה. גם בהן ניצחה רשימת ההנהלה, אבל הוועד הנבחר פוזר על-ידי השלטונות ונתמנה קומיסאר במקומו. בין השנים 1922- 1925 כיהן בסאנוק כרב אב"ד ר' מאיר שפירא, מי שהיה לאחר מכן רבה של פיוטרקוב ולובלין, בה ייסד את "ישיבת חכמי לובלין". בשבתו על כס הרבנות בסאנוק נבחר מטעם "אגודת ישראל" לציר לסיים באחת מערי פולין הקונגרסאית. ר' מאיר שפירא ידוע גם כיוזם לימוד הדף היומי, שנתקבל על-ידי הכנסיה הגדולה של "אגודת ישראל". לאחר שר' מאיר שפירא התפטר מכהונתו לא נתמנה רב אחר במקומו עד שנת 1934, שבה נתמנה ר' טוביה הורוביץ לאב"ד בסאנוק. בין הזמנים כיהנו בסאנוק דיינים, ובראשם ר' אברהם-נתן אלברג, מחבר ספר דרשות ושאלות חשובות בשם "בית נאמן". ר' טוביה הורוביץ היה רבה האחרון של סאנוק. הוא נספה בשואה. "בתלמוד תורה" שבסאנוק למדו ב- 1923 2,500 תלמידים. בית-הספר "שפה ברורה", שנוסד כבר ב- 1909, התפתח בשנות ה- 20 ומספר תלמידיו הגיע ל- 160. ב- 1926 נוסד על-ידי "אגודת ישראל" בית-ספר לבנות "בית יעקב", וכן בית-ספר "יבנה" על-ידי "המזרחי". ב- 1938 נפתח בית-ספר מקצועי לאריגה. את חינוכם הכללי קיבלו ילדי ישראל בסאנוק בבתי-ספר כלליים. תלמידים יהודים למדו גם בגימנסיה המקומית. בשנות ה- 20 חודשה הפעילות הציונית בסאנוק. בעיר נתקיימו סניפים של כל המפלגות הציוניות: "ציונים כלליים", "המזרחי", "פועלי ציון" והרביזיוניסטים. כן התקיים במקום סניף של "ויצו". גם כל תנועות-הנוער הציוניות היו מיוצגות בסאנוק: "גורדוניה", "בוסליה", "השומר הצעיר", "בני עקיבא", "הנוער הציוני", "ביתר" . סניף "אגודת ישראל" נוסד ב- 1920 וכעבור זמן-מה הוקם הארגון "צעירי אגודת-ישראל". בסאנוק היה גם סניף של "הבונד", אמנם השפעתו היתה מועטה. יהודי המקום היו מיוצגים במועצת העירייה ובדרך כלל כיהן יהודי כסגן יושב-ראש המועצה. גם היתה ליהודים נציגות בהנהלת קופת החולים המקומית. ב- 1928 הוקם בסאנוק "הבית היהודי", שבו רוכזה הפעילות התרבותית הציונית. נתקיימו הרצאות ונפתחו קורסים לעברית. ב- 1926 הוקמה ספרייה עברית. ב- 1922 נוסדה אגודת ספורט "פוגון", ובה קבוצות לענפי ספורט שונים, לצעירים ולמבוגרים. בשנות ה- 30 רבו ההתפרעויות האנטישמיות. היו התקפות על יהודים, ובעיקר על הרוכלים היהודים בכפרי הסביבה. בעיר הופצו כרוזי הסתה נגד היהודים; נופצו שמשות בבית-הכנסת ובבתי-תפילה וכן בבתים פרטיים. תופעות אלו בשרו את הרעה הקרבה ובאה - פרוץ מלחמת-העולם השנייה. תוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים בסאנוק ארץ-ישראל ציונים העובדת שנה כלליים המזרחי התאחדות פועלי ציון רביזיוניסטים (דוחיא) 1927 113 155 25 1 7 - 1929 178 139 11 20 10 - 1931 146 146 - - 80 129 1935 229 256 - - - 317
במלחה"ע ה - II
מתחילת ספטמבר 1939 עבר דרך סאנוק זרם בלתי פוסק של פליטים משטחים מערביים של פולין, שנעו אל הגבול הרומני. גם יחידים מיהודי סאנוק הצטרפו אל הפליטים, אולם לא הרחיקו לכת בשל התקדמותם המהירה של הגרמנים שהפציצו וניתקו דרכים. ב- 8.9.39 נטשו שרידי היחידות של הצבא הפולני את העיר, וכבר למחרת, ב- 9.9.39, נכנסו אליה חיילי הוורמאכט. עם הכיבוש החלו הגרמנים לחטוף יהודים לעבודות-כפייה ולהתנכל אל בני הקהילה. יהודים חרדים ונכבדי הקהילה אולצו לרקוד בחוצות העיר, להנאתם של הגרמנים והאספסוף המקומי. על יהודי סאנוק הוטל עוצר משעות מוקדמות של הערב ועד לשעות הבוקר, ונאסר עליהם לקנות מזון בשוק העירוני. בליל שבת-שובה ת"ש העלו הגרמנים באש בתי-כנסת ובתי-מדרש שבעיר. יוסף רבך, שביקש להציל ספר תורה מתוך הבניין הבוער הושלך על-ידי הגרמנים לתוך הלהבות וקיפח את חייו. בשבועות הראשונים לכיבוש פעלה בסאנוק מועצת-עיר אוקראינית. זו הכבידה את עולה על האוכלוסייה היהודית, והטילה, בין היתר, קונטריבוציה בסך 50,000 זלוטי. כדי להבטיח את מסירת הכסף תפסו אנשי המיליציה האוקראינית בני-ערובה. למרות מאמצים רבים לא עלה בידי היהודים לאסוף את הכסף, והיה חשש לחייהם של בני-הערובה. משלחת של נכבדים יהודים פנתה אל המושל הגרמני, על אף הסכנות הכרוכות בצעד זה, וביקשה את התערבותו לביטול גזירת קונטריבוציה זו. ואמנם המושל הפחית את סכום הקונטריבוציה ושיחרר את בני-הערובה. ערב סוכות ת"ש פירסמו הגרמנים צו, לפיו היה על כל ראש משפחה יהודית להתייצב למחרת לפני בניין העירייה. בעיר הופצה שמועה, כי ייתכן שמדובר בגירוש מן העיר. לילה של ספקות וחרדה רבה עבר על יהודי סאנוק. באותו לילה פרצו חיילים גרמנים לדירות היהודים, גזלו רכוש, היכו ביושביהן ואף איימו עליהם ברצח. מעשי-טרור אלה הגבירו עוד יותר את החרדה בקרב היהודים לקראת העתיד להתרחש למחרת בבוקר. ואולם היהודים קיימו את הצו, ובשעה היעודה התייצבו ראשי המשפתות בכיכר לפני העירייה. במקום נערכה סלקציה, ועד מהרה התברר שחלק מן האוכלוסייה עומד להיות מגורש מן העיר מזרחה לנהר סאן, אל השטח הסובייטי. המרוכזים בכיכר הופרדו לשתי קבוצות. הכשרים לעבודה, ובעיקר בעלי המקצוע שבהם, רוכזו בקבוצה שהותר לה להישאר בעיר, ואילו כל הנותרים נצטוו לקחת את בני משפחותיהם ולצאת את העיר בכיוון הנהר סאן. הגירוש היה מלווה מעשי התעללות, ובאיומים של הפעלת נשק חם נדחפו האנשים אל הצד הסובייטי של סאן. מגורשי סאנוק התפזרו בכל רחבי גאליציה המזרחית סובלים ממחסור בדיור, מקשיים בהשגת עבודה ומהגבלות שהיו מנת חלקם של כלל ציבור הפליטים בשטח הסובייטי. בקיץ 1940 הוגלו רבים מפליטי סאנוק לרחבי ברית-המועצות. היהודים שנשארו בסאנוק המשיכו לשאת בעול עבודות-הכפייה, חופש תנועתם הוגבל מאוד, והוטלו עליהם קונטריבוציות תכופות. בסוף 1939 או בתחילת 1940 הוקם בסאנוק יודנראט ועם חבריו נמנו: לייב ורנר, אלימלך אורטנר, אריה שטראסברגר, ברל יארמק, קארל וינר ובארט. היודנראט עסק באספקת יהודים לעבודות-כפייה בשביל השלטונות, קיים מיפקד של הכשרים לעבודה, וכן סיפק לגרמנים חפצי-ערך, רהיטים וציוד ביתי אחר. בקיץ 1941 הוחמר מצבם של יהודי סאנוק. בעיר הוקם רובע יהודי מיוחד, שהיה לפי שעה פתוח. משפחות יהודיות הוצאו מדירותיהן בשכונות מעורבות ורוכזו בכמה סימטאות. בראש-השנה תש"א תפסו הגרמנים קבוצת יהודים מתפללים ושילחום לאושוויץ. באותם החודשים היו אנשי הגיסטאפו הורגים יהודים ברחובות העיר סתם כך, בלא כל תואנה. אל הרובע היהודי הובאו גם יהודים מיישובי הסביבה, וכתוצאה מכך גברה הצפיפות, התפשטו מגיפות והעמיקה המצוקה הכלכלית. היודנראט וסניף י.ס.ס. פתחו מטבחים וחילקו מאות ארוחות חמות ליום. בתחילת 1942 גברו החטיפות לעבודות כפייה ולמחנות העבודה באיזור. יהודי סאנוק הועסקו, בין השאר, בבית-חרושת לקרונות-רכבת ובסלילת כבישים. בקיץ 1942 המשיכו הגרמנים להעביר לסאנוק מגורשים יהודים מכל הסביבה. בספטמבר של אותה שנה נסגר הרובע היהודי והפך לגיטו סגור. לפי מקור אחד רוכזו בו יותר מ- 10,000 איש, ולפי מקור אחר נמצאו בגיטו כ- 13,000 יהודים. כשבוע לפני ראש השנה תש"ג גורשו רוב תושבי הגיטו למחנה זאסלאב. אלה שניסו להסתתר בשעת האקציה ונתפסו, הוצאו להורג בבית-הקברות היהודי בעיר. אחרי הגירוש נותרו בעיר כ- 1,500 יהודים, מהם כ- 300 בגיטו והאחרים הוחזקו בתנאי מחנה ליד מקומות-עבודה. כמה מאות יהודים נכלאו במחנה שהוקם ליד בית-החרושת לקרונות-רכבת. היו שהמשיכו לעבוד בסלילת כבישים ובקסרקטינים צבאיים. קבוצה אחת עבדה בסידור רכוש היהודים שנשאר במקום לאחר הגירוש למחנה זאסלאוו. בזאסלאוו עברו על יהודי סאנוק והסביבה ימי אימים, וכעבור זמן מה שולחו רובם להשמדה בבלז'ץ. בינואר 1943 רוכזו בתוך הגיטו כל היהודים שעבדו עדיין במקומות שונים בסאנוק. משם הועברו למחנה זאסלאוו. בכך הגיעו בפברואר 1943 הגיטו והקהילה היהודית בסאנוק לחיסול סופי. גם אחרוני הכלואים בזאסלאוו שולחו להמתה בבלז'ץ, ומקצתם הוצאו להורג בבורות המוניים בשטח המחנה. מחנה זאסלאוו הוקם בסתיו 1940 בשטח בית-החרושת לנייר. בתקופת קיומו עד 1943 עברו בו בין 15,000 ל- 20,000 אסירים. כאמור, לרוב יהודי סאנוק והסביבה הוא שימש תחנת-מעבר למחנה המוות בבלז'ץ, והיו שמצאו בו את מותם.
http://www.whitemaps.co.il/%D7%A1%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A7
http://www.twip.org/photo-of-the-world-europe-poland-sanok-he-18789.html
http://www.mapofpoland.net/Sanok,map.html
קישור לעיריה המקומית
http://en.wikipedia.org/wiki/Sanok
http://www.ask.com/wiki/Sanok?qsrc=3044
http://www.biega.com/sanok-photos.html
http://horabis.blogspot.com/2007/10/blog-post_577.html