תרומות
שידלוב SZYDLOW
עיירה בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: סטופניצה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
תולדות הקהילה:
ראשוני המתיישבים בש', סוחרים ובעלי מלאכה ממוצא גרמני, באו במאה ה-13 משלזיה ומן העיר חנצ'יני. אז היתה ש' בבעלות בית המלוכה הפולני. בשנת 1329 קיבלה מעמד עירוני ובמאה ה-14 הקים בה מלך פולין קז'ימייז' הגדול ארמון מוקף חומות. במאות ה-14-15 התפתחה ש' והיתה למרכז כלכלי חשוב בחבל "פולין-קטן". בשנת 1523 נוסדו בה כמה צכים של בעלי מלאכה, וב-1564 היו בעיר כ-180 בתים. התפתחותה נקטעה באמצע המאה ה-16, עם פלישת השוודים, ורק בשלהי המאה ה-18 החל תהליך של שיקום. בשנת 1789 היו בש' כ-190 בתים. במאה ה-19 נחלשה ש' מבחינה כלכלית ובשנת 1869 ביטל השלטון הרוסי את מעמדה העירוני.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נכבש כל האזור בידי האוסטרים, כעבור זמן קצר חזר לידי הרוסים, וב- 1915 נכבש שוב בידי הגרמנים והאוסטרים שהחזיקו בשלטון עד סוף המלחמה.
יהודים תושבי ש' נזכרים לראשונה בסוף המאה ה-15: בשנת 1494 התיר המלך יאן אולברכט יאגלו לשני יהודים לשבת בש' ולעסוק בה במסחר. בשנת 1663 העניק המלך יאן קז'ימייז' ליהודי ש' כתב פריווילגיה, וכמוהו עשו גם המלכים מיכאל קורובוט וישניובייצקי (ב-1671) ויאן השלישי סובייסקי (ב-1676). באמצע המאה ה-17 ישבו בש' כ-100 יהודים, שהתפרנסו בעיקר מסמר בתבואות, בעצים ובעורות. העירונים הנוצרים ראו ביהודים מתחרים המסכנים את פרנסתם ולפיכך השתדלו להצר את צעדיהם בדרכים מדרכים שונות. בשנת 1792 העניק המלך סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי לסוחרים ולבעלי המלאכה היהודים בש' כתב-חסות חדש, ובו חזר ואישר גם את זכותם לקיים קהילה על מוסדותיה.
במחצית השנייה של המאה ה-16 היתה ש' עיירה דלה. ר' משה איסרליש (הרמ"א), שגלה אליה ב-1556 בגלל "עיפוש האוויר" בעיר מגוריו קרקוב, כתב עליה ש"אין בה תאנה וגפן וכמעט מים אין לשתות בה", ומשום שלא יכול היה לחגוג בש' את חג הפורים חיבר אז את ספרו "מחיר יין" (על מגילת אסתר). ואולם כבר בשלהי אותה המאה, או אולי בתחילת המאה ה-17, התארגנו יהודי ש' לקהילה ובנו בית-כנסת בסגנון הרנסאנס. בית-הכנסת של ש' עוטר בציורי קיר מרהיבים ונחשב לאחד המפוארים בפולין - עדות למצבה הכלכלי האיתן של הקהילה. בשנת 1847 אספו יהודי ש' כסף לשיפוץ בית-הכנסת. עבודות השיפוצים נשלמו ב-1863.
בשנת 1587 כבר כיהן בש' רב, ר' יואל סירקיש בעל "בית חדש" (הב"ח), וקהילת ש' זכתה במעמד של קהילה מחוזית ונבחר ממנה "מנהיג מדינה" ל"ועד דד' ארצות". בשנת 1634 ישב בה על כס הרבנות ר' מנחם מנדל מרגליות. אחריו כיהנו ר' נפתלי הירץ (נפטר ב-1653); ר' שמואל ב"ר לייב "הגבוה" מקרקוב; ר' דוד (נפטר ב-1679); ר' יוסף יוסקה מלבוב (ב-1687); ר' יוסף (בשנת 1709); ר' יהודה לייב ב"ר יצחק אייזיק (מ-1714), שעבר אחר-כך לקרקוב (נפטר ב-1741). ב"פנקס ועד ארבע ארצות" מסופר על בניו שהיו תלמידי חכמים ופרנסים ואולם אחד מהם התנצר. אחריו כיהנו בקהילה ר' אברהם ב"ר מנחם כ"ץ; ר' יהודה לייב ב"ר יוסף הלוי; ור' נפתלי הירץ ב"ר שמואל.
קהילת ש' הגיעה לשיא פריחתה בתחילת המאה ה-19; ב-1827 מנתה 1,139 נפשות. במחצית השנייה של אותה המאה הלכה והידלדלה, תהליך שנמשך והתעצם בתחילת המאה ה-20 מחמת קשיי פרנסה.
בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהרוסים החזירו לידיהם למשך זמן מה את השלטון באזור, ידעו יהודי ש' סבל רב והוטלו עליהם גזרות כלכליות, שבעטיין עזבו את ש' יהודים נוספים. בשנת 1919 פרצו בש' ובעיירות סמוכות לה מהומות אנטישמיות אלימות שבמהלכן נפרצו ונבזזו חנויות ויהודים עוברי אורח הוכו ברחובות.
גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התפרנסו רוב יהודי ש' ממסחר וממלאכה.
בתקופה זו נוסד בעיירה סניף לא גדול של התנועה הציונית (בשנות ה-30 השתייכו אליו כ-25 חברים). בפברואר 1939 נערך בעיירה כינוס ציוני אזורי.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ישב בש' הרב והאדמו"ר ר' יעקב בידרמן, שאביו ר' מאיר מרדכי דוד היה אף הוא רב בקהילה. לאחר שר' יעקב עזב את ש' בא במקומו חתנו ר' אלימלך אריה הכהן רבינוביץ, אחיו של האדמו"ר האחרון ברדומסק. שניהם נספו בשואה.
בספטמבר 1939, משנכבשה העיירה בידי הגרמנים, היו היהודים נתונים לרדיפות קשות, למעשי ביזה ולהחרמות רכוש, ורבים נחטפו לעבודת כפייה. הגרמנים הרסו את בית-הכנסת בש' על תשמישי הקדושה העתיקים ויקרי הערך שהיו בו.
במאי 1940 הוקם בש' יודנראט, שהסדיר את גיוס היהודים לעבודת כפייה. כ-80 יהודים חולקו לקבוצות עבודה והועסקו במתקנים גרמניים באזור, בעיקר בעבודות בנייה ובשיפוצים. במרוצת הזמן העבירו הגרמנים לש' פליטים יהודים רבים מלודז' וממקומות נוספים.
בקיץ 1941, עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות, הורע עוד יותר מצבם של היהודים בש'. יחד עם הפליטים הגיע מספרם אז לכ-1,500 נפשות. מחלקת הסעד של היודנראט פתחה מטבח ציבורי למען הפליטים והנזקקים. את פעולותיה מימנה המחלקה בעיקר מכספי הסיוע שהקצה לה ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב בסך של 3,000 זלוטי. ב-1 בינואר 1942 הוקם בש' גטו בשטח של כמה רחובות קטנים, והיציאה ממנו הותרה רק לצורכי עבודה. בחורף ההוא שרר בגטו רעב כבד והתמותה היתה גבוהה.
באוקטובר 1942 כיתרו משמרות של אנשי ס"ס וכוחות עזר אוקראינים את הגטו והיהודים נצטוו להתייצב בכיכר העיר. היו שניסו להסתתר בעליות גג ובמרתפים, אך רובם נתפסו ונורו למוות. מבין הנאספים בכיכר הפרידו הגרמנים 150 צעירים, ששולחו למחנות עבודה באזור. שאר היהודים, כ-1,000 נפשות, הועברו לגטו חמיילניק ויחד עם יהודי המקום גורשו משם לטרבלינקה.