ה' ניסן ה'תשפ"ב

שיימיאנוביצה שלונסקיה SIEMIANOWICE SLASKIE

 

עיר בפולין
מחוז: שלזיה
נפה: קאטוביצה
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-37,790

·  יהודים בשנת 1941: כ-240

תולדות הקהילה:
 

לראשונה הוזכר הכפר שיימיאנוביצה שלונסקיה בתעודות מן המאה ה- 13. מאות בשנים היה הכפר בבעלות פרטית של האצולה הפולנית והגרמנית. ב- 1788 הופעל בו מכרה-פחם ראשון, וב- 1935 נוסד בקירבת המקום מפעל מטאלורגי גדול בשם "לאוראהוטה", ולידו יישוב תעשייתי. ב- 1923 הוענק לש' ש' מעמד של עיר. למן המחצית השנייה של המאה ה- 18 היה הכפר שיימיאנוביצה שלונסקיה תחת שלטון פרוסי ורק לאחר משאל-העם ב- 1921 הוחזר לפולין. על יהודים בש' ידוע לנו, כי ב- 1870 התגוררו בשיימיאנוביצה שלונסקיה וביישובים שבסביבה הכפופים לו 9,052 נפשות, מהם 367 יהודים. הקהילה היהודית בשיימיאנוביצה שלונסקיה התארגנה בסוף המאה ה- 19, תחילה כקהילת-משנה של קהילת קניגסהוטה (חוז'וב), ומ- 1912 כקהילה עצמאית ולה תקציב שנתי של 8,000 מארק. באותם הימים השתייכו אליה יהודי שיימיאנוביצה ולאוראהוטה. מספרם ב- 1888 היה 290 איש, וב- 1913 פחת לכ- 200. בשלהי המאה ה- 19 ובתחילת ה- 20 פעלו ליד הקהילה "חברת נשים", "חברת נערות יהודיות" וכן ה"חברה קדישא". במקום היה גם "בית-ספר יסודי לילדי ישראל" ובו 12- 15 תלמידים. בין שתי מלחמות-העולם הגיעו לשיימיאנוביצה שלונסקיה במקומם של יהודי גרמניה, שרובם עזבו כנראה את העיר, יהודים ממוצא פולני. האחרונים היו בעלי-מלאכה וסוחרים זעירים, ומקצתם בעלי מקצועות חופשיים. ב- 1931 ישבו בש' 240 יהודים מכלל אוכלוסייה של 37,790 נפשות, בין שתי מלחמות-העולם התארגנו בעלי-מלאכה באיגוד משלהם והוקמה "אגודת הסוחרים". בתקופה ההיא נמסר גם על פעילות של ארגונים ציוניים במקום. בעלי ההשפעה שבארגונים אלה היו "הציונים הכלליים". ב- 1936- 1939 ואולי גם קודם-לכן, עמד בראש ועד-הקהילה יו"ר הוועד המקומי של ההסתדרות הציונית, ד"ר יוסף פילרסדורף. במקום פעלה תנועת-נוער "עקיבא". הנשים המאורגנות ב"ויצו" התמסרו בעיקר לפעילות בתחום התרבות והעבודה הסוציאלית. במקום היה בית ספר עברי כנראה( קורסים תירבעל). משנגזרה גזירת השחיטה הכשרה ב- 1927, הוגבלו הקצבים היהודים במכירה חופשית של בשר. ביום השוק המקומי הוסרו ההגבלות לאחר התערבותו של ועד הקהילה. ש' נכבשה על ידי הצבא הגרמני בימים הראשונים של ספטמבר 1939, ובאוקטובר של אותה שנה צורפה לתחומי הרייך השלישי. רוב יהודי שיימיאנוביצה שלונסקיה עזבו את העיר בתחילת הכיבוש הגרמני ופניהם לחשאנוב, בנדז'ין, סוסנובייץ. במקום נותרו רק כ- 30 יהודים מקומיים שראו את עצמם "גרמנים בני דת משה". הללו סומנו בטלאי צהוב בחזה ובגב (בערי הסביבה נאלצו יהודים לענוד סרט לבן) וחוייבו בעבודות כפייה מפרכות. לקראת סוף 1940 שולחו כולם ליאבוז'נו, שם חלקו את גורלם עם גורל יהודי המקום. בתקופת אפריל 1944 - יאנואר 1945 היתה בשיימיאנוביצה שלונסקיה שלוחה של מחנה אושוויץ ("ארבייטסלאגר - לאוראהוטה"). בשלוחה זו שהו בממוצע כ- 1,000 אסירים גברים, בעיקר יהודים מהונגריה, צרפת בלגיה וכן קבוצה קטנה של פולנים. האסירים עבדו בייצור תותחים. ב- 24 ביאנואר 1945 חוסל המחנה. הכלואים בו הועברו למחנה מאוטהאוזן ובדרך לשם מתו מהם 134. ייתכן שב- 1943 היו יהודים גם במחנה-העבודה של מפעלי הזכוכית שבלאוראהוטה. בכפר מיכאלקוביצה שלונסקיה, הסמוך לשיימיאנוביצה שלונסקיה, היה ב- 1943 אצל הכורה פיוטר קובילץ מחבוא ותחנת-מעבר לבני הנוער היהודי משלזיה; הללו היו חונים שם זמנית בנסיונם לגנוב את הגבול לסלובקיה ולהונגריה. לעתים היו בבונקר עד 30 יהודים. הממונה על הברחת הנוער היה צעיר יהודי בשם מאיר. ביאנואר 1944 גילו הנאצים את המקום. פיוטר קובילץ ובני משפחתו נאסרו והאחרים רובם נספו במחנות. גם מאיר ואיש-הקשר שלו נתפסו בידי הגרמנים.