שייניצה SIENNICA

כפר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: מינסק מאזובייצקי
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-988

·  יהודים בשנת 1941: כ-560

תולדות הקהילה:
 

שמו של הכפר שייניצה מוזכר לראשונה בראשית המאה ה-15 והוא היה אז בבעלות משפחת האצילים שיניצקי. בשנת 1526 קיבלו בעלי הכפר מאת נסיכת מאזוביה אנה רשות להפוך את שייניצה ליישוב עירוני. במקום נקבע פעם בשבוע יום שוק וכן התקיימו בשייניצה 3 ירידים שנתיים. בשנת 1527 אישר המלך זיגמונט הראשון את מעמדה העירוני של שייניצה. באמצע המאה ה-16 הגיע מספר התושבים ל-300. מלחמות השוודים באמצע המאה ה-17 הביאו הרס על שייניצה ורוב תושביה עברו לגור במקומות אחרים. בסוף המאה ה-18 התחילה שייניצה להתפתח מחדש ומספר תושביה הגיע שוב ל-300 בערך. משנת 1815 ועד מלחמת העולם הראשונה היתה שייניצה בתחום מלכות פולין הקונגרסאית. שייניצה היתה באותה שנה למרכז הנפה ובה היה גם מקום מושבו של בית המשפט האזורי. תחילתו של יישוב יהודי מאורגן בשייניצה היתה בשנות העשרים של המאה ה-19. המתיישבים הראשונים עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. לקהילה לא היתה אז אפשרות להחזיק רב משלה ועל כן פנו יהודי המקום בשאלותיהם לרבנים של מינסק מאזובייצקי וקאלושין. מן הרבנים שכיהנו בשייניצה מאמצע המאה ה-19 ושלהי המאה ה-20 ידועים לנו שמותיהם של ר' יחיאל מיכל מיכלזון (רבינוביץ), שנודע בפי העם כהרב ממינסק. הוא כיהן בעת ובעונה אחת גם בשייניצה וגם במינסק מאזובייצקי (מקום מושבו הקבוע). בשנת 1864 כיהן בשייניצה כרב ואב"ד ר' חיים חייקא. בשנת 1908 התמנה לרב הקהילה ר' יהודה מנחם מנדל ויטלזאהן (נפטר בשנת 1921). בתקופה שבין שתי מלחמות העולם כיהנו בשייניצה ר' יוסף יונה גבריאל שרפזין ור' ברוך ויטלזאהן, רבה האחרון של שייניצה. לקהילת שייניצה היו כפופים גם 9 יישובים כפריים סמוכים (התגוררו בהם כ-70 יהודים). בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את העיירה. מיד עם כניסתם התנכלו חיילי הצבא הגרמני לתושבי המקום. בימים הראשונים של הכיבוש הוצאו מספר יהודים ופולנים להורג. הקהילה עצמה חוסלה ב-18 באוקטובר 1942, עם גירוש יהודי העיירה לטרבלינקה.